ראשי » תרבות » טלוויזיה

להקת הטבח בבטקלאן מציגה: תמונת ניצחון

הדוקו שעוקב אחר "איגלס אוף דת' מטאל", הלהקה ששמה נודע ברבים לאחר הפיגוע בפריז, לא עוסק בפוליטיקה ונמנע מתמונות קשות. לעומת זאת בחר להציג במאי הסרט חברות אמיצה, תחושת אחריות כלפי המעריצים והתמודדות איתנה עם הטראומה

במהלך הסרט התיעודי "Eagles of death metal: החברים שלנו", ג'סי היוז, סולן הלהקה שהתפרסמה במיוחד אחרי הפיגוע האכזרי במועדון הבטקלאן בפריז, שואל את המראיין שלו שאלה רטורית - אתה מכיר פרויקט צדדי של מוזיקאי שהצליח? וגם עונה - רק הום.

החברות הארוכה בין היוז ובין ג'וש הום, מנהיגי הלהקה, החלה בעיירה הקליפורנית בה גדלו, הרבה לפני שהום נהיה כוכב רוקנ'רול בזכות להקת האם Queens of the Stone Age. כשהיוז לא הצליח להתאושש מאובדן נישואיו, הום עשה מה שכל חבר טוב עושה כדי לסייע לחבר להתגבר על הדיכאון, ופינה זמן מהלו"ז הצפוף שלו לפרויקט צדדי עם היוז שהפך להיות להקת איגלס אוף דת' מטאל (Eagles of Death Metal).
 
ג'סי היוז וג'וש הום הם שני השמות הקבועים היחידים בלהקה, והם נעזרו בנגנים מתחלפים במשך השנים, כשהום לא תמיד יכול היה להתפנות לסיבובי ההופעות. מה שהתחיל כפרויקט שמטרתו להוציא חבר מצרה הפך ללהקה מוערכת למדי, במיוחד על ידי מוזיקאים אחרים. האישיות הצבעונית של היוז, שהופך למעין מטיף אוונגליסטי של רוק על הבמה, הפכה לחזקה מספיק כדי להחזיק את הלהקה גם ללא הנוכחות של "הכוכב". הוא מפלרטט עם הקהל ורואה במעריצים חברים ושותפים לאהבה למוזיקה. ולא, הם לא מנגנים דת' מטאל, השם שלהם הוא בדיחה על חשבונה של להקת 'סקורפיונס' הגרמנית.

בין לילה, ב-13.11.15, הפכו הנשרים המטאליסטים לסמל של מתקפה אכזרית בפריז, כשטרוריסטים מוסלמים הרגו 130 איש בשש זירות שונות בבירה הצרפתית עם רובים, רימונים וחגורות נפץ. את המחיר הכבד ביותר שילמו מעריצי הלהקה באולם הבטקלאן ברובע ה-11 של העיר, באירוע שנמשך שעות וגבה את חייהם של 89 גברים ונשים שרק רצו לצאת לבלות ולשמוע מוזיקה. בעוד איש צוות אחד של הלהקה נהרג, כל חברי הלהקה שרדו את האירוע וראו את המעריצים שלהם נטבחים. הום, שנשאר בארה"ב ולא הצטרף לסיבוב ההופעות, נדרש שוב להתייצב לצד חברו בזמן שהוא צריך להתגבר על כל מה שראה באותן שעות.
 
קולין הנקס, הבן של תום הנקס ושחקן בפני עצמו, יצר את הסרט על החברות הייחודית הזו ובחר להתמקד בה. הסרט התיעודי עוקב בשלושה חלקים אחרי ההתחלה של הקשר בין שני המוזיקאים והלהקה עצמה, תיעוד בקולם של חברי הלהקה והמעריצים ששרדו על אירועי ה-13.11.15, וכל מה שקרה לאחר מכן - ההתגייסות של להקה אחרת, U2, להעלות את היוז וחבריו על במה רק שלושה שבועות לאחר ההתקפה, וסגירת המעגל שלהם ושל המעריצים בהופעה שהתקיימה שלושה חודשים בלבד לאחר הטבח באולם אולימפיה המיתולוגי בפריז.

דרך עיניהם של היוז, הום, הנגנים והמעריצים, מתקבלת תמונת ניצחון בדמות חברות ותחושת אחריות של להקה כלפי המעריצים שלה, ושל תרבות ודרך חיים שמסרבים להשתתק בגלל שכוונה נגדם אלימות. בעוד הום מצליח לשמור על רגשותיו קרוב לחזה, היוז חשוף לגמרי מול המצלמה של הנקס ובראיונות שנערכו עמו בתקשורת. הוא יודע שכל מילה יכולה לסבך אותו פוליטית וצריך להילחם באינסטינקט של חיית הרוקנרול שהוא, כדי לא להסתבך באמירה שתקבל משקל רב מדי, רק בגלל שיצאה מפיו. הוא לא ממש הצליח לעמוד בזה, כמובן, אבל הנקס כן עמד במשימה שהציב לעצמו - לרכז את הסרט בהיוז ושאר חברי הלהקה, בהום שמתייצב לצד חברו, ובמעריצים שקיבלו את סגירת המעגל שלהם. הסרט לא מנסה להיכנס לפוליטיקה, נמנע מתמונות קשות מליל ההתקפה או מהסיבות לה. הניצחון של היוז וחבריו לא נמדד במי שפך יותר דם, אלא ביכולת להביא את ההופעה לידי סיום, וביכולת של חברות אמיתית ומרגשת להתגבר גם על הגרוע ביותר.
 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg