ראשי » תרבות » טלוויזיה

הגיע הזמן להודות: אסי עזר הוא הכוכב האמיתי

את היומרה למצוא רקדנים מוכשרים שגם יהיו דמויות טלוויזיוניות מעניינות זנחו מזמן, אבל מתברר שזה לא כזה נורא, עם קלף חזק כמו מנחה מצוין. לרדת עליו זה ספורט לאומי, אבל עם כל הכבוד לפורמט, להדחות ולקרב בין מנהלי הלהקות, עזר הוא הסיבה לצפות ב"רק רוצים לרקוד", עם עזרה מרותם סלע, שמרימה לו להנחתות

"ערב טוב לכם וברוכים הבאים לרק רוצים שאסי עזר ישתוק", פתחה רותם סלע את התכנית בשבוע שעבר וספגה מיד מבט כאילו נעלב מעזר, שספק גדול אם לא כתב את הבדיחה בעצמו או לפחות אישר אותה. מה אכפת לו, הרי אף אחד בהפקת "רק רוצים לרקוד" לא רוצה שאסי עזר באמת ישתוק, שהלא אם כן הם יאבדו את המשתתף הבולט ביותר בעונה הראשונה של ריאליטי הריקודים שלהם. נכון, אמנם יש כמה שחקני משנה בדמות רקדנים מקסימים, יש גם איזה עניין עם קבוצות שמתחרות אחת בשנייה, ובשבוע שעבר הקבוצה של השופט דוד דביר אפילו פורקה במכירת חיסול ("אני לא צריכה לשכנע אותך"), אבל מהפריים הראשון בפרק הפתיחה שלה, אסי עזר היה ונשאר הכוכב הראשי של "רק רוצים לרקוד". וטוב שכך.
 
בואו נדבר לרגע על העובדות: האם אתם יכולים לנקוב בשלושה משמות המשפחה של רקדני התכנית? (חוץ מיענקל'ה) אם הצלחתם – סחטיין, איך זה לעבוד בהפקת "רק רוצים לרקוד"? לא הצלחתם – נסו להיזכר מאיזה תחום במחול הגיעו שלושה רקדנים? במה עבדו לפני שהגיעו לתכנית? אולי סתם איפה הם גרים? הנקודה שלי – בניגוד למקבילתה המוזיקלית "הכוכב הבא" ולגרסה המוקדמת והשונה מאוד שלה "נולד לרקוד", ל"רק רוצים לרקוד" אין באמת יומרות להצליח להפוך קבוצה של אנשים אנונימיים לכוכבים (ואני לא מתכוון לשופטים).

למרבה הצער, מחול הוא תחום שזוכה בארץ לחשיפה קטנה בהרבה ממוזיקה, כך שגם הניסיון לחבב את המתמודדים על הצופים, מוגבל בבסיסו ולא נשען בהכרח על רמת הכישרון של המתמודד. אז מה עושים כאשר צריך לקחת וידויים מצולמים ממתמודד כזה או אחר, כדי לשדר רגע לפני שהוא עולה לרקוד? הרי כל עורך טלוויזיה מתחיל יודע שלהציב על המסך אדם אנונימי ונורמטיבי ללא סיפור חיים קורע לב, זהו פשע שאין כדוגמתו. וכמה פעמים כבר אפשר לשמוע את המתמודדים מדקלמים "עיקמתי את הקרסול, אך אתן את כולי במחול" ואת המנחים מהנהנים בהתעניינות מדומה? כבר ראינו, שמענו ושבענו מזה, די. גם הכתבות מז'אנר ה"בואו נכיר את המתמודד בביתו ונלך איתו למקום האישי שלו בחוף הים", מיצו את עצמן מזמן. אז מה נשדר במקום? לוואקום הזה בדיוק נכנסים עזר והסיידקיק הנפלאה שלו, רותם סלע.
 

אם בעבר השיח בין מנחה למתמודדים עסק ביכולות השירה/ריקוד/אחר ובסיכויי ההצלחה שלהם, הרי שהראיונות של סלע ועזר עם המתמודדים ב"רק רוצים לרקוד" הופכים תוך חמש שניות בממוצע לשיחה של צמד המנחים בינם לבין עצמם, שכוללת הומור פרטי, עקיצות הדדיות ומידע אישי שהופכים לנחלת הכלל, בשם הרצון "לאוורר" בין קטעי הריקוד. קטעי קישור? לא ממש, כי הם לא קשורים לכלום, אבל במפתיע זה עדיין עובד (בעיקר כשזוכרים מה האלטרנטיבה המשעממת). כך זכינו בתכנית האחרונות לשמוע בין היתר את מונולוג ה"אני בניתי את רותם סלע" מאת אסי עזר, את היצירה "הרגלי השיזוף בהתזה של רותם סלע" מאת אסי עזר, הצעות סטיילינג ופריזורה מאת אסי עזר ואפילו הבורות של שניהם בנוגע לסגנון ה"בארוק" הפכה לבדיחה באחד הראיונות. זה אמנם נשמע אידיוטי וחסר תוכן כשמציגים את זה כך ואין ספק שהציטוטים האלה יכולים לספק עשרות טורים מז'אנר ה"משל לריקנות של הטלוויזיה המסחרית", אבל בסופו של דבר גם אם היא מייגעת לעיתים, הדינמיקה בין סלע לעזר כיפית ואמינה והצימוד שלהם נחל הצלחה מזהירה במקום בו כשלו ליהוקים אחרים קודם לכן.

הדינמיקה המופלאה של עזר וסלע:
 

נראה שגם המתמודדים הפנימו את מקומם בשרשרת המזון של הטלוויזיות המסחרית – להיות יפים ולרקוד. כך למשל, כשהמתמודד אופק פתח בתמימות את אחד מעשרות הראיונות במשפט "אז אנחנו עשינו את המשימה של 'הנסיך מבל אייר'", עזר מיהר לקטוע אותו והכריז בסגנון האופייני לו "אני אעצור אותך רגע. אם אתה רוצה שזה יכנס, קודם כל תרים אנרגיות". הדיון במשימת הריקוד הפך מהר מאוד לסדרת חיקויים בביצועו של עזר לסגנון שבו אופק נראה ורוקד, ונחשו מה? זה מה שנכנס בסוף. "אין סיכוי שלא קיבלתי עכשיו זמן מסך", הכריז אופק בצחוק. ובכן, אסי עזר קיבל זמן מסך, אתה במקרה פשוט היית שם. המתמודדים שבאו לרקוד ולהתחרות, זכו על הדרך גם בשיעור בטלוויזיה.
 
 

אחד מסוגי הספורט האהובים על המבקרים הוא ז'אנר ה"לחבוט באסי עזר", לעיתים שלא בצדק. אל תטעו, עזר הרוויח ביושר את הביקורות שספג על היותו הילד המעצבן של הטלוויזיה – זה שמושך בשרוול של ארז טל, מקפץ כמו פחית תוססת בין החסויות ומפמפם בכוח מטבעות לשון לא מוצדקים כמו "שכשוכית" ו"האט טאב".

אלא שלצד כל אלה, עזר הוא גם אחד ממנחי הטלוויזיה המוכשרים והמצחיקים שצמחו בארץ, כזה שמצליח לשלב בין הגשה מקצועית, כריזמה לא רעה והדבר המרכזי שכל כך חסר למגישי תכניות הבידור בארץ – אישיות טלוויזיונית. בראיונות הוא אמנם מעיד על עצמו שדעת הקהל מעסיקה אותו מאוד, אבל או שהוא מתגבר על זה יפה מאוד או שהוא משקר. עזר (שיציין בשנה הבאה 15 שנות הנחייה ועבודה בטלוויזיה) שם פס על דעת הקהל ועושה מה שבא לו בגבולות הטעם הטוב הטלוויזיוני. על הדרך הוא מגשים את חלומם הנסתר של רבים – להיות נרקיסיסט מאוהב בעצמו מבלי להתנצל על כך ועוד לצאת קצת חינני מכל הסיפור.
 
יעד לעונה הבאה? נראה אותך מצליח לתעל את "שלשלת הפה" שלך (ביטוי של רותם סלע, אגב) כדי לגרום לצופים להדיח את הנבחרת של דוד דביר אחרי יותר מחמש תכניות. נגיד שמונה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg