'אני רוצה שלא יענו לה, שייתנו לפרובוקציה לעבור'
כמו לרבים מחבריו, גם לגיא לואל פה מלא על שרת התרבות, אפילו שהוא טוען שיש להם הרבה במשותף, ואין הכוונה לדמותו בסדרת הקאלט "פולישוק". עד שיקבל השחקן שמוכר בזכות שלל תפקידים קומיים תפקיד דרמטי לשם שינוי, הוא יצא לחקור את הקהילות היהודיות בהודו בסדרת דוקו חדשה
גיא לואל לא מתלהב מראיונות בעיתונות הכתובה. "כשדץ ודצה נפרדו, היה פרומו בטלוויזיה שבו מראים את אורנה דץ אומרת עליו דברים נוראיים, אבל מי שראה את התוכנית הבין שהיא בכלל הקריאה מעיתון דברים שנכתבו עליו ושהיא ממש לא חושבת ככה. בראיונות בעיתונות זה יותר נורא, הם יכולים להוציא לך חצי משפט ולעשות מזה כותרת, בגלל זה אני כל כך זהיר", הוא מסביר בשיחה הנערכת עמו בבית קפה סמוך לביתו ברמת־אביב.
לואל (46) יודע דבר או שניים על מדיה. הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון המוכר בעיקר כקוזו אביטל, היועץ הפוליטי הממולח והעצבני בסדרת הקאלט "פולישוק", אבל הוא מככב על המסכים כבר שנים ארוכות. בשנת 1999 שיחק לראשונה בתפקיד ראשי בסרטו של אלון זינגמן "כאב השיניים של הרצל" שזכה בפרס וולג'ין, וב־2002 לוהק לתפקיד הראשי בסרט "חוכמת הבייגלה", שקצר שבחים רבים. הוא הופיע בכמות לא מבוטלת של טלנובלות, כמו "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה". הוא מופיע כאבא שמנמן (עם כרית בבטן) בסדרה "כאן גרים בכיף" בערוץ הילדים, כרשע בסדרת הילדים הפופולרית "אלישע", ובקומדיה "השוטר הטוב" הוא מגלם מפקד תחנת משטרה חובב קרמים וג'ל לשיער.
לפני שאנחנו מגיעים לנושאים הכבדים, אני מבין שאתה מדבר יידיש.
"ההורים שלי יודעים יידיש, וגם סבא וסבתא שהגיעו מפולין. אני לא באמת מדבר כמובן, אבל עשיתי פרסומת לתנועת 'נאמני תורה ועבודה' שקידמה בחירות ישירות של הרב השכונתי". בסרטונים שהופקו נראה לואל במצבים שונים, מדבר אל אנשים ביידיש, אבל הם אינם מבינים אותו. המסר שהתנועה ביקשה להעביר היה "מגיע לך רב שידבר בשפה שלך".
עשית חזרות עם ההורים?
"זהו, שלא עשיתי, וזו הייתה טעות. אמרו לי 'זה יהיה פשוט', אבל היה קשה. על הסט היה מומחה ליידיש, אבל היה לא פשוט לדקלם משפטים כל־כך ארוכים בשפה שאני לא מכיר".
עשית גם סרטון לארגון רבני צהר. ליהוק מפתיע משהו.
"את שני הפרויקטים האלה הפיקו אנשי הקריאייטיב אסף וול וגיל סלוביק, שהם אלופים, אני מת עליהם. יש לנו חיבור. מה שהם אומרים לי, אני עושה. פגשתי אותם בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא לפני כמה שנים, הם נורא הצחיקו אותי, נדלקתי עליהם, ושמרנו על קשר".
אני שואל אותו כיצד שימש כפרזנטור לארגון צהר בקמפיין שנועד לקדם הסכמי קדם־נישואין, כשהוא עצמו נמצא בזוגיות רבת שנים אך אינו נשוי באופן רשמי. "לא הייתה פה אג'נדה של אנטי נישואין אצלי", הוא עונה, "זה לא מתוך התנגדות למוסד הזה. אצל אשתי (הפרסומאית דרורית זרמון, צ"ק) מדובר בנישואין שניים. לשנינו זה לא היה דחוף, והטקס עצמו היה נראה לנו מגוחך. חתונות מרגישות לי תמיד אותו הדבר". לזרמון שתי בנות מנישואין קודמים, ולשניים בת משותפת.
איך האבהות?
"תענוג. אני חושב שאתה פתאום מבין מה המשמעות שלך פה. אני מניח שזה שינה אותי כבנאדם. אני חושב לעצמי לפעמים, מה מביא אנשים להחליט שלא יהיו להם ילדים? הכול הולך וזה מה שנשאר".
בשלב מוקדם למדי מצהיר לואל על הפרעות קשב שהוא סובל מהן, מה שהופך את השיחה בינינו לאסוציאטיבית למדי.
לקחת אי פעם ריטלין?
"לקחתי".
ו...?
"זה עשה לי נפלאות במשך שנתיים. לקחתי כל יום. אבל אז היו לי בעיות בכבד והרופאה אמרה 'תעשה הפסקה, תראה אם זה זה'. לקחתי הפסקה של חודשיים וזה עשה לי רע ברמות. התפרקתי. אמרתי לעצמי 'מה אני מכניס לגוף קיבינימט, שאני ככה כשאני מפסיק?'".
איך זה עזר לך?
"בהכול. יכולתי לשבת על טקסטים במהלך היום, כשקודם לכן הייתי משנן רק בשתיים בלילה, כשאין הסחות דעת. פתאום הייתי מסוגל לשבת ולקרוא. הייתי מסיים ספרים, זה לא משהו שאפשר לעשות כשיש לך הפרעת קשב".
נשים בצד את הפרעת הקשב ונדבר רגע על הדמות שאני אישית לפחות הכי התחברתי אליה: קוזו. קראתי בראיונות קודמים שאתה מנסה להתנער ממנה, לא לדבוק רק בה.
"אני לא בורח מזה. אגב, אנשים מתפלאים כמה אין לי מושג בפוליטיקה, כמה שזה לא מעניין אותי. אני חושב שיש משהו לא נכון בכך שאתחיל לדבר על פוליטיקה בראיונות, רק כי עשיתי תפקיד פוליטי בטלוויזיה".
היית עושה פרסומת למפלגה או ארגון פוליטי?
"אני מניח שלא. קיבלתי הצעות שהיה בהן משהו פוליטי, אני לא חושב שיש לי מה להיכנס לזה".
למה?
"אני חושב שזה לא נכון למקצוע שלי. כשחקן, המטרה היא שהליהוק שלך יהיה כמה שיותר רחב. ברגע שאתה שם את עצמך במרכז זה מקבע אותך. אני לא חושב שאני שמאלני, אני גם לא חושב שאני ימני, אני חושב שזה גם לא רלוונטי מה אני. יש דעות שאתה יכול לשמור לעצמך. אגב, יש לי דעה מאוד מוצקה, ולפעמים אני רואה דברים בשמאל ואומר לעצמי - אם זה שמאל, אז אני לא שמאל. גם בימין; אם זה ימין, אני לא ימין".
מה למשל משגע אותך? מה מעלה לך את הקוזו?
"לראות את ההפגנות האלימות של הימין ואת הקריאות של 'הצל'. לא מדבר אליי לצעוק 'מוות לערבים'. מצד שני, לא מתאים לי באמצע 'צוק איתן' לעשות אזכרה לאיזה פלסטיני בכיכר הבימה. אז אני נופל איפשהו באמצע".
יאיר לפיד.
"אתה עובד בקמפיין שלו?" הוא צוחק, "אגב, הוא שכן".
לואל מעיד על עצמו שהוא רחוק מלהיות חיית רשת ואינו פעיל ברשתות חברתיות. "זה לא מהתנשאות", הוא מסביר, "אני פשוט לא מוצא שם את עצמי".
אולי זה עניין דורי?
"לגמרי כן. אין לי בושה להגיד את זה. הבת שלי, בת עשר, באפליקציית מיוזיקלי־שמיוזיקלי".
היא עוזרת לך עם הניו־מדיה?
"היא לא מפעילה לי כי אני לא טכנופוב. אנשים גרים בפייסבוק ואין לי זמן להשקיע בזה. אנשים למשל מצלמים מנות במסעדה, זה לא בשבילי".
אתה בתחום שקצת בעייתי לא להיות בו ברשתות החברתיות.
"אני לא שם. יכול להיות שאין לי אישיות מתאימה לדבר הזה. קשה לי ואני לא רוצה להיות טוב בזה. כמו שאין ריאליטי שלא הציעו לי להשתתף בו ותמיד סירבתי".
איזה?
"הכול, הכול. אני עוצר אותם לפני הפיץ'".
חבל, זה כסף טוב.
"לא מספיק כסף ביחס לנזק שזה עושה".
איזה נזק?
"לשחקן? יש תפקיד אחד שלא מעניין אותי לשחק, וזה אותי. אני חי את עצמי, זה לא מספיק?".
איפה היית רוצה לשחק?
"הרבה זמן לא עשיתי דרמה, עשיתי לאחרונה המון קומדיות. מפספסים אותי בהקשר הזה. אבל אין משהו שקטגורית לא אשחק. אם התפקיד כתוב טוב - אז אני שם".
דמותו של קוזו פרצה זה מכבר את המרקע ויצאה לחיים עצמאיים. עוזרים פרלמנטריים ודוברים הפכו אותו לאליל שלהם, וחשבונות ברשתות החברתיות ממשיכים את דרכו - כזהו למשל חשבון הטוויטר "קוזו אביטל", שמעניק פרשנות לאירועים פוליטיים. אני מראה ללואל את הפרופיל, עם הודעה שפורסמה באותו הבוקר על האסטרטג האמריקני ארתור פינקלשטיין שהלך לעולמו: "תנוח בשלום על משכבך, ארתור. נמשיך את מסורת הנגטיב הפוליטי שהנחלתנו, בכל ספין ותרגיל ננציח את זכרך, ובכל ישיבת אסטרטגיה יעלה שמך בראשה". לואל מחייך: "ממשיכים להפעיל את זה? זה מטורף. חשבתי שזה פעל רק בתקופת הסדרה. עוזרת הבמאי של שמוליק (יוצר הסדרה שמואל הספרי) פתחה את זה לדעתי. זה ממש כתוב בקוזואית".
בכלל, אתה מגלם הרבה דמויות אשכנזיות מניאקיות.
"מניאק דווקא כן, אבל למה אשכנזי? קוזו מזרחי, מרוקאי. אביטל. זה הרי היה אבוטבול. הוא רק משתכנז".
אז של מניאקים.
"אבל מניאק חביב כזה. אחד שאפשר לאהוב".
למה מלהקים אותך לתפקידים כאלה?
"לא התעסקתי בזה. יש נטייה של דבר מביא דבר, ככה זה בכל העולם".
במציאות, לואל שונה מאוד מהדמויות שהזכרנו. הוא איש פשוט וחייכן, ולמרות הפרעת הקשב שלו יודע להקשיב ולהתעניין. לריאיון הוא מגיע עם מכנסיים קצרים, טישרט וסנדלים. אנחנו נפגשים לרגל ליהוקו לסדרה "יהודי עולמי" (ערוץ 20), שבמסגרתה יוצאים המשתתפים בעקבות קורותיהן של קהילות יהודיות ברחבי העולם. הליהוק לא לגמרי מפתיע, בהתחשב בעובדה שלואל השתתף בעבר בתוכניות של ערוץ האוכל וערוץ הטיולים.
אתה פודי? קראתי שאתה אוהב שוקולד.
"אני מאוד אוהב לאכול, זה עושה לי את זה", הוא צוחק, "אני מכור למתוקים, ככל שיש יותר צבע מאכל - יותר טוב. אני מגיע לחו"ל, נכנס לפיצוציות וקונה ממתקים שאני לא מכיר". זה לא נגמר כאן: ללואל יש מנוי על חבילות ממתקים וחטיפים שמגיעות אליו הביתה מרחבי העולם: "כל חודש מגיעה אליי חבילה מיפן עם חטיפים, לא רק מתוקים, כל הלא־בריא ביחד. באחת החבילות האחרונות היו בייגלה בטעם אדממה ומאפי שוקולד בטעם כוסברה. מדרום קוריאה למשל, אתה גם מקבל חוברת עם הסבר על כל חטיף".
אני רוצה לדבר איתך על תפקידך כסגן יו"ר שח"ם, ארגון השחקנים בישראל, אבל עדיין תקוע בשוקולד כוסברה.
"מבאס אותך שאין בזה כשרות, אה? שמע, הייתי בכנס IPP - אינטרנשיונל פאזל פארטי (מסיבת הפאזלים הבינלאומית) בפריז, והייתי עם חבר'ה מישראל, אחד מהם עם כיפה. פריז, יש המון מה לאכול, והוא תקוע עם מנות חמות. אני חייב להגיד לך, הערצתי את זה. זה ויתור קשה בעיניי".
אז יאללה, שח"ם. למה נכנסת לזה?
"אני חושב שאם שחקנים לא דואגים לעצמם, לא ידאגו להם. זה מקצוע לא שוויוני, וזה מקשה על ההתאגדות כי לכל אחד יש בעיות אחרות. אנחנו מנסים לעשות מלחמות משותפות לכולם, להיאבק יחד, ויש המון הישגים. תבין, בסדרות ישראליות כמו 'פאודה' שנמכרה לחו"ל - השחקנים לא מקבלים על זה לירה. תסכים איתי שזה בעייתי".
למה אין חוזים אישיים?
"מי ייקח אותך אם תציב תנאים? אתה צריך להיות באמת תותח כדי שתוכל להרשות לעצמך לעשות דבר כזה. זה לא עניין מקובל".
אי אפשר לקיים ריאיון עם שחקן בימינו בלי לדבר על מירי רגב.
"היא אישה עם הרבה יכולות, עם מנוע מטורף, אישה שהייתי שמח אם היינו מצליחים לגייס לטובת השחקנים ולטובת התרבות - כי היא כוח. יש לי בעיה עם ההתנהלות שלה, וזה לא שאני לא מבין את האסטרטגיה שלה לייצר כותרות. אני לא יכול לבוא בביקורת על זה כי אין דבר נכון יותר לפוליטיקאי. היא אלופה. הבעיה היא שכמעט כולם נופלים לה לפה. היא זורקת חכה סנטימטר קדימה ואנשים בולעים את הפתיון. הייתי רוצה שלא יענו לה. הייתי רוצה שייתנו לפרובוקציה לעבור.
"היא צובעת את כל השחקנים כשמאלנים מטורפים שרוצים ללכלך על המדינה. גם לי יש בעיה שסרטים שהם אנטי מוחלט של המדינה, ממומנים על ידי המדינה. אם בסרט המסר הוא שבמדינת ישראל כולם עבריינים ונבלות והסרט ממומן על ידינו - זו בעיה".
אז למה את הקולות האלה פחות שומעים מאנשים כמוך?
"אני לא מתבייש להגיד את זה. לא שומעים כי ברגע שהיא קמה ואומרת 'אני אחליט' זה מקומם".
בעיניי היא אמנם אגרסיבית, אבל לפחות היא מקדמת מגזרים ונושאים שהופלו עד כה.
"בעניין העדתי היא טועה בעיניי, היא רק מגדילה את השסע, רק מפלגת".
עד עכשיו כל התקציבים הלכו להבימה. סוף־סוף מישהי דואגת לפריפריה.
"גם שח"ם פועל בלי הכרה בפריפריה. זה לא סותר, אבל להציג את זה כאילו המרכז אונס את תקציב התרבות ובגלל זה אין לפריפריה? בכל העולם זה ככה! באנגליה המרכז הוא בלונדון. ככה זה עובד. היא טוענת שתל־אביב היא האויבת של כל מדינת ישראל. וזה לא נכון".
ישבתם איתה?
"לי לא יצא לשבת איתה, וזה מצער אותי. כי אני חושב שיש לנו הרבה יותר במשותף ממה שמציגים. תסתכל על הקולנוע: מתי ראית סרט קולנוע על משפחה אשכנזית?".
ביו"ש אתה מופיע?
"אין לי עניין עם זה. כל עוד המדינה החליטה שגרים שם - אופיע שם".
כיום משחק לואל בהצגה "פולישוק", המבוססת על הסדרה, בתיאטרון בית ליסין.במקביל סיים להצטלם לעונה החמישית של "אלישע" בכיכובו של יובל סמו ("זו סדרה מדהימה, שלוקחת ילדים ברצינות. יש לי בה תפקיד קטן, אבל יש שם קאסט מהמם") ובקרוב יצטלם לעונה השלישית של "השוטר הטוב" המשודרת ביס.
איפה אתה בעוד עשר שנים?
"אני מקווה שבמקצוע, ושימשיך להיות לי מעניין".
אם לא היית שחקן, מה היית?
"שאלה טובה. אני חושב שרופא. כל הילדוּת שלי חשבתי שאהיה וטרינר. היו לי מלא חיות בבית, אני גם טוב עם הידיים".
יש לך גם קטע עם אוריגמי, לא? אני מזהה איזו משיכה ליפן.
"וואלה, נכון, יש מצב שעלית פה על משהו. אתה חייב לטעום את השוקולד היפני בטעם כוסברה. זה אדיר".
לואל, כאמור, משתתף בעונה החדשה של "יהודי עולמי" בהובלת הרב אליהו בירנבוים. מדי עונה מצטרף סלבריטאי אל הרב בירנבוים, מומחה ליהדות התפוצות, והשניים יוצאים לקהילות יהודיות נידחות ברחבי העולם וחוקרים את ההיסטוריה והמציאות העכשווית שלהן. בפרקים שבהם משתתף לואל, השניים נוסעים להודו.
לואל הופתע מעט כאשר קיבל פנייה מצד במאי ויוצר הסדרה, נתי מלחי. "נתי היה צופה נלהב של פולישוק, וכנראה שזה מה שגרם לו לרצות שאשתתף", מספר לואל. "בהתחלה דובר על ביקור במדינה אחרת, לא הודו, ואני שמח שבסופו של דבר טסנו דווקא לשם. היה מדהים להיות בפעם הראשונה במדינת עולם שלישי. אני רגיל לנסוע לאירופה או לארצות־הברית, שם זה אותו הדבר, אבל בשפה אחרת. הודו זה כמו לנחות על כוכב אחר".
כשחושבים על הודו לרוב לא חושבים על יהודים.
"אין מקום בעולם בלי יהודים", הוא אומר וצוחק.
או בלי חב"דניקים.
"יש סיפור עם חב"ד בהודו. ביקרנו בבית חב"ד במומבאי, במקום שבו היה פיגוע לפני כמה שנים. הם הראו לנו את הספר שדרכו הכדור עבר, אתה מסתובב שם וזה מפחיד. במקביל, יש משהו שהומחש לי שם, וגרם לי לקנא בדתיים. לא אגיד שלוות נפש, אבל משהו דומה לזה".
אמונה?
"להיות דתי מקל על ההתמודדות עם מוות. אני מקנא בזה. המשפט של 'ה' נתן ה' לקח' שאומרים בלוויות קשה לי מאוד, כנראה כי נתקלתי בו לראשונה בלוויה של סבתא שלי. זו נראתה לי חוצפה: מי ייקח לי את סבתא? אבל אין ספק שזה מעורר קנאה, היכולת להבין, לא משנה אם אתה קורא לזה אלוהים או לא. התחושה שלי היא שלדתיים קל יותר בהיבט הזה".
הלם התרבות שתקף את לואל, לדבריו, לא היה קשור רק בהודים, אלא גם ביהודים שפגש במדינה. "היה קטע שהבמאי שאל את הרב של חב"ד שם, 'בן כמה היה הרבי כשהוא לא מת?'" הוא צוחק, "אחרי זה מגיע ילד שאומר שלפני חודש הוא התייעץ עם הרבי. הסתכלתי עליו בתדהמה והרב בירנבוים הסביר לי שיש ספר של הרבי מלובביץ' שדרכו החסידים שולחים מכתב, ומבחינתם זה להתייעץ עם הרבי. סוג של סיאנס. האם זה שפוי בעיניי? לא כל כך".
אין ספק שעבור הצופים בסדרה החיבור של לואל ובירנבוים בולט מאוד. יש יגידו שלואל סוף־סוף מצא לעצמו רב. "הוא איש אלוף, אינדיאנה ג'ונס", מעיד לואל על שותפו למסע, "אתה רק אומר לו חצי מילה והוא כבר מטפס על בניינים כדי להראות לך משהו".
ולואל באמת למד המון: "יש שם קהילות מטורפות. בקוצ'ין ישנם הסיפורים הכי מטורפים, הייתה שם קהילה יהודית ענקית, והיום אין שם כלום. נשארו במקום שתי גברות מאוד מבוגרות ויש להן נכסים. האחת אחראית על בית הכנסת, האחרת על שאר המוסדות. היה שם גם בית כנסת לאשכנזים ובית כנסת למזרחים שזה קצת מטורף. אתה מסתכל על קהילות כל כך רחוקות ומצפה שכן תהיה שם אחווה".
הרב בירנבוים מוסיף: "בהודו רואים איך עולם יהודי ועולם לא יהודי השתלבו בתרבות ובהיסטוריה המקומית. אמנם יהדות הודו היא עתיקה, בת אלפיים שנה, אבל תמיד מרתק לראות מה האינטראקציה שהייתה בין החברה היהודית לשאר התושבים. לעתים רבות תמצא שהייתה הרמוניה".
המסע להודו וחקר הקהילות היהודיות לא קירבו את לואל לדת, אבל הוא מודה שהיום נקודת המבט שלו השתנתה: "השתתפתי לפני מספר שנים במשלחת של מכון 'שם עולם' לפולין, שבה השתתפו בין היתר השופט אליהו וינוגרד, ירון זליכה, אסתי זקהיים ואחרים. זה היה מרתק, ומדהים שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהסתובבתי שבוע עם כיפה על הראש. זו לא הייתה תחפושת, רציתי שבכל מקום שאליו נגיע, זה יהיה לכולם בפרצוף שאני יהודי".
לואל, ששורשי משפחתו בפולין, לא ביקר בה עד אז: "מצאתי קטעים מטורפים על המשפחה שלי. היינו בלודז', בתחנת הרכבת שהפכה מאז למוזיאון, והיו שם ספרים עבים שתיעדו מי עלה לרכבות והמיון היה לפי תאריך, לא לפי הא"ב. דפדפתי בדפים וחיפשתי את השמות של בני משפחתי שנספו בשואה. אמרו לי כולם 'אין סיכוי שתמצא' וכבר התחילו להתקפל. הדתיים בקבוצה לימדו אותי, שכאשר אתה מאבד משהו אומרים 'אמר רבי בנימין' - ובסוף מצאתי. אבל איך הגענו לפולין מהודו? איבדתי את חוט המחשבה".
אקו"ם