גילתה משיכה לנשים וכתבה על זה פוסט של 156 עמודים
שיווק "בחרתי בי", על אישה שגילתה כי היא אוהבת נשים בעודה נשואה לגבר, לווה בהצהרות בומבסטיות כ"קריאת תיגר על ערכי החברה הישראלית ההטרו-פטריארכלית", כשבפועל התברר הספר להיות לא יותר ממהות אותן ההצהרות עצמן – קידום מכירות באצטלה ספרותית, או לכל היותר – פוסט פייסבוקי שטחי וארוך למדי
בחרתי בי, נעמה ויסבורט
"ביקורת ספר" ולא "ביקורת ספרות", כי מעשה ספרותי-אמנותי אין כאן, ונדמה שהוא אף אינו מתיימר להיות כזה. השאלה מה הוא כן, מובילה אותנו לסימון והצבעה על ז'אנר חדש של ספרים הפורח לאחרונה במקומותינו, שמקורו, כמדומה, בארצות-הברית, והוא הולך והופך נפוץ יותר ויותר גם כאן: ספר-סדנה או ספר-עסק. כלומר, ספר שבעקבותיו יוכל הכותב (או הכותבת) לפתוח סדנה ולהציג עצמו ככותב ספר.
מעשה ספרותי-אמנותי אין כאן. ''בחרתי בי''
כריכת הספר
כבר ראינו בעבר ניתוק בין מושג הספר לספרות – למשל, ספרי הדרכה. אך כאן מדובר באחד מהספרים האלה שנראה כי עיקר מהותם הוא הזמנת הקוראים לפגישה פיזית או וירטואלית עם הכותבים לצורכי קבלת ייעוץ בתשלום בתחומים שונים (לויסבורט ולבת זוגה יש חברה לייעוץ כלכלי ולייעוץ בתהליכי שינוי). מה שמעט מוזר כאן, הוא שניכר כי הכוונה הייתה לכתוב בעצם ספר אישי מאוד, על חוויות שחצבה הכותבת מתוך נפשה.
דף המידע שהגיע למערכת והקדים את קריאת הספר עורר את סקרנותי ונראה מבטיח. הוא רמז על סיפור אישי מסעיר אמיץ, על אישה שגילתה את מהותה כאוהבת נשים לאחר שנים של נישואים עם גבר וגידול הילדים המשותפים. "הספר מציב סימני שאלה וקורא תיגר על הערכים והנוסחאות שעיצבו את החברה הישראלית ההטרו-פטריארכלית", לא פחות, כך הוא תואר. כפמיניסטית טובה, ברור שהסתקרנתי. והנה מגיע הספר ומתגלה כשעטנז מוזר בין פוסט פייסבוקי שטחי וארוך למדי לבין קידום מכירות עסקי. השפה פשוטה, ישירה ודיבורית, כביכול נתבקשה המחברת לראיין את עצמה לכתבה עיתונאית. היא חוזרת אינספור פעמים על המילה "תהליך" לתיאור ההחלטה לעזוב את בעלה, שעמו הייתה לה זוגיות חיובית מאוד, לדבריה, ולבחור בזוגיות עם אישה. אבל מהו התהליך הזה? הטקסט מדווח על כך שהוא התרחש, אולם כמעט שאינו מתאר אותו כלל. בשלב מסוים הרגשתי שאם אראה שוב את המילה "תהליך", אגיב בתגובה פיזית לא נעימה ובלתי נשלטת.
רוב הסיכויים שבמציאות כותבת הספר היא אישה אמיצה, נבונה, מרשימה ושופעת רצון טוב. אבל היא אינה סופרת, ומה לעשות שנחוצים מיומנות ספציפית וכישרון מסוים לכתיבת ספרים, ולא רק חוויות ורגשות עזים. אולי יש מקום ליצירות כאלה על מדף ספרי הייעוץ והעזרה העצמית, אולם המחברת מציינת באחד המקומות שאין מדובר בספר ייעוץ. ואגב, אל תצפו גם לספר שערורייתי או עסיסי במיוחד – תיאור הקשר הרומנטי בין המחברת לזוגתה צנוע להדאיב.
כחלק מהקוד האתי של המבקר (שהמצאתי לעצמי), הצבתי לי כלל לציין תמיד את הפנים החיוביים בכל יצירה שהיא. כאן יגעתי ויגעתי, ואולי בהקשר האחרון אף מצאתי: ייתכן שיש משהו חביב בכך שהוא גורם למערכת יחסים לסבית להיראות כעניין טריוויאלי, כמעט מעורר פיהוק. שנאמר, "נו, אז לסביות, אז מה?". שום דבר מיוחד. נעשה להן לייק.
"בחרתי בי"
מאת נעמה ויסבורט
מדיה 10 הוצאה לאור בע"מ
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם