ראשי » תרבות » טלוויזיה

"כיפת ברזל": שידוך מוצלח בין שטיסל ותאג"ד

הסדרה החדשה של שידורי קשת מצליחה הן להציג את המניעים, הלבטים והקשיים האובייקטיביים שמלווים את החיילים הדתיים בצה"ל, והן להציע סיפורים אנושיים שמקרבים את הצופה לעולמם

הטירונים הטריים מסודרים לראשונה בשלשות, כשנשמעת אזעקה. המפקד מורה להתפנות למרחב מוגן. הפגזה? פיגוע? לא, את האזעקה משמיע הרב בגלל ששתי חיילות עברו בשטח הבסיס שבו מתנהלת טירונות החיילים הדתיים.
 
זהו רק קטע מרתק אחד בפרק הראשון של הסדרה החדשה של קשת "כיפת ברזל" - סדרת דרמה שנכנסת אל שדה המוקשים שנקרא גיוס חרדים לצה"ל, ומתמקדת בשלושה חיילים - יענקי החסיד (דולב מסיקה), עמרם השב"ביק (רועי ניק) וגור אריה, הדתי הלאומי (אבי מצליח). עם כיפות בצבעים וגדלים שונים ופאות בסגנונות נבדלים, חבורת החיילים הזו צריכה להתמודד עם כל מה שיש לצה"ל להציע, לצד שלל האתגרים הייחודיים להם: המשפחה שלא תומכת ואפילו מתנכלת, חשדות של האגף היהודי בשב"כ ובמקרה של עמרם - שני בריונים שרודפים אחריו ואחרי אחיו בגלל משהו שנגנב, עד שהפחד מוביל אותו להתגייס.
 
אז נכון, הכניסה לבנות אסורה, אבל זה ייקח לשניים מהגיבורים - יענקי ועמרם - בערך חמש דקות כדי להיתפס כל אחד על בת לילית אחרת במדים. עבור יענקי זוהי בת קול בקשר בשם תמר, בעוד עמרם מנסה להרשים את אלישבע, הקצינה המודחת מקורס טיס. את הצבא שלא לגמרי יודע איך לאכול את החבר'ה האלה מייצג המ"מ אלכסיי. את חוסר ההיכרות שלו עם העולם ממנו מגיעים החיילים שלו מנצל עמרם, כשהוא מספר על חג לא קיים שבו אסור להם לקיים אימונים.

הסדרה נראית קצת כמו שידוך (מוצלח) בין שתיים מהסדרות הפופולריות בישראל לאחרונה – "שטיסל" ו"תאג"ד". לגבי שטיסל, אין להתפלא, מכיוון שאת הסדרה שיצרו יואב שוטן גושן, איילת שוטן גושן, אבנר ברנהיימר ורעיה שוסטר, ביים אלון זינגמן, שהוא גם הבמאי של שטיסל. הסדרה מזכירה את תאג"ד, הסדרה היומית שעוקבת אחרי חובשים בצה"ל, מבחינת הזמן הפנוי שיש לאותם חיילים להסתבך בבסיס או בחייהם הפרטיים אחרי יום מעייף של טירונות. סוג של קסם כזה שקורה בטלוויזיה.

העלילה עצמה מתפלגת לשני צירי זמן. ציר זמן אחד הוא הטירונות עצמה, והשני מתקיים שלושה חודשים לאחר מכן, כשהחיילים מוצאים עצמם במצב בעייתי, בעוד אחד מהם הולך לאיבוד אי שם בשטח. זה אמור לעורר סקרנות לגבי ההתפתחות של הדמויות, כשלמעשה מדובר בסיבוך די מיותר. יש מספיק דרמה במפגש של החיילים עם הצבא, החברה החילונית והסביבה הדתית ממנה הם באים. זה גם המקום בו הסדרה הזו עושה דבר נהדר - מצליחה לעורר אמפתיה כלפי החיילים שהתגייסו ללא תמיכה מבית, אשר צריכים להחליף את המדים ולהסתיר אותם לפני שיחזרו להורים.

בעזרת השחקנים הצעירים והכריזמטיים ושחקנים ותיקים כמו דני שטג ואפילו יהודה ברקן שמגיח לכמה רגעים בתור רב, אפשר להתגבר על רגעים מביכים בעלילה וליהנות מסדרה שלא פוחדת לבחון בזכוכית מגדלת את אחת מנקודות החיכוך הכי לוהטות של החברה הישראלית, דרך אינדיבידואלים שלכל אחד סיפור מרתק משל עצמו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg