על הדבש ועל העוקץ: הפרדוקס של נעמי שמר
נעמי שמר האדם הייתה אדם סוער, אימפולסיבי, לא קל לסביבתו, ועם זאת אחראית הייתה להמנונים מלאי תקווה ואופטימיות, נכסי צאן ברזל ודבש של התרבות הישראלית. הזירה הלשונית מעמיקה בביוגרפיה של מי שזכתה להתנחל בלבבות עוד בחייה
לעיתים זוכה אדם למעמד-על בתרבות כלשהי. הוא מייצג את רוח הזמן, ומצליח להתנחל בלבבות עוד בחייו. נעמי שמר זכתה בכל אלה, והיא צלחה אפילו את הסטייה המתוקשרת שלה מן הקונצנזוס בשנים שבהם הזדהתה באופן פומבי, בלוחמנות ובכתיבה פובליציסטית עם תנועת ההתנחלות. ליכולת שלה לחוש את רוח הזמן תרמו כישרון נדיר ליצור מנגינות מענגות המבקשות שישרו אותם, ולא פחות מזה כישרון כתיבה יוצא דופן.
ד"ר מוטי זעירא כתב את הביוגרפיה המלאה של נעמי שמר, "על הדבש ועל העוקץ", שיצאה לאור בימים אלה בהוצאת כתר. המשימה לא פשוטה עקב קללת השפע העומדת לפני הביוגרף. על פרקים שונים בחייה של שמר נכתב ודובר רבות בתקשורת, סיפורים רבים נחשפו והיא התראיינה לא מעט. זעירא צולח את המשימה ומביא סוג של פרדוקס. השירים של נעמי שמר זורמים אל הלב ואל הפה השר ויוצרים חוויה הרמונית. נעמי שמר האדם הייתה אדם סוער, אימפולסיבי, לא קל לסביבתו. ואולי דווקא בפרדוקס הזה טמון הסוד.
הספר מביא חיבורים רבים בין קטעי הביוגרפיה לבין שירים שנכתבו בעקבותיהם. חלקם לא מוכרים. בעקבות זעירא אפשר לצאת למסע בזק אחרי הסיפור והשיר.
ב-1931, כשנעמי הייתה בת שנה, נסע אביה מאיר למעיינות מרפא בווילנה. במכתב משם סיפר על הנהר והיערות שבהם הוא מוקף: "מי יודע עוד כמה שנים תעבורנה עד שנוכל ליהנות מצל ממש של יער". הוא התייחס לחום ולצחיחות של החיים בחופי הכנרת. 27 שנה אחר כך כתבה נעמי את "איך שוברים חמסין":
אמה של נעמי, רבקה, נהגה לקחת אותה לטיולים, ושיאם היה טיול בר מצווה אתגרי אל מקורות הירדן. נעמי לא הצטיינה בהליכה, ונשרכה אחרי אמה. על כתב היד הראשון לשיר "לשיר זה כמו להיות ירדן" ב-1971 כתבה נעמי: "אמאלה, בבית הראשון תמצאי את עקבות טיול הבר מצווה שלנו ... את רואה? שום דבר לא הולך לאיבוד".
את דרך לבית החינוך המשותף בעמק הירדן מכנרת לדגניה עשתה נעמי עם ידידתה אביבה. הן נהגו להתעכב ליד צמחים שונים כמו המלוח שליד המים, או האפונה והעגבניות בגן הירק. בעונת האביב, מספרת אביבה, צמחו המון חרציות לאורך הדרך: "אני עוד זוכרת את תנועת ה'כן' ו'לא' שנעמי הייתה עושה עם החרציות". על הצמחים נשרו אגלי טל, ונעמי שמר מספרת ששטפה אך פניה בטל. מכל אלה נולד השיר "נועה", בת דמותה של נעמי שמר הנערה.
נעמי שמר סירבה לחשוף את הדמויות שנתנו השראה לשיר "אנחנו מאותו הכפר" שנכתב ב-1966, שדיבר על שניים שגדלו יחד ואחד מהם נופל במלחמה. מקובל לזהות אותם עם זאבלה עמית ויוסלה רגב מנהלל, שני חברים מנהלל. אך בדיעבד הוא יוחס לגור ויענקלה – גור אבידור בן כנרת שנפל כשהיה בן שבע עשרה, ויענקלה, בן דודה של נעמי. השיר נכתב עבור יוסי בנאי וזכה לביצועים רבים. כאשר נהרג זאבלה עמית במלחמת יום הכיפורים היו שראו בשיר שכתבה נעמי נבואה שחורה שהגשימה את עצמה.
בקיבוצים של פעם נהוג היה להתחתן בגיל מוקדם. נעמי עצמה התחתנה עם בעלה הראשון, גדעון שמר, בגיל המופלג 24. לחתונה של אליהו ליש וזיוה זמירין זמן קצר לפני כן כתבה נעמי את השיר "תרנגול בן גבר", משל על שרשרת החתונות המקומית, שהתייחס אולי גם לכך שעדיין עמדה ברווקותה. בחתונה של אליהו וחיה עמדו גברברי כנרת ושרו את השיר בקול גדול. מאוחר יותר השיר שובץ בהצגה "פשיטה בכפר" בשם "סמוך על התרנגול". את השורה "אך עודנה יושבת בביטול" כתבה נעמי במקור: "אך עודנה יושבת בביתול". יש גם טענה שהיא כתבה את השיר בעקבות העובדה שלא יכלה ללמד מוסיקה בתיכון האזורי, כי המשרה היתה תפוסה על ידי המורה הוותיק יקותיאל שור.
בין שמעון ישראלי לנעמי שמר נולד קשר חם והם רצו ליצור יחד. בשנות החמישים פרחה אופנת 'שירי הו הו', וישראלי אמר ש"יש אצלנו שירי הוהו ורוכבים כאילו כל דיזנגוף מלאה בסוסים". ישראלי הציע לנעמי לכתוב פרודיה על שירי הרוכבים, וכך נולד השיר "שיירת הרוכבים. נעמי כתבה את המילים והלחן, אבל מסיבות שלה היא חתמה על המילים בפסבדונים אליפז, ושמעון ישראלי היה חתום על המנגינה.
לאחר שבעלה גדעון שמר נסע לנסות את מזלו בלונדון כשלב ראשון לפני פרידה, נדדה נעמי שמר עם בתה ללי בדירות שכורות בתל אביב, והן כונו על ידי אמה רבקה 'זוג צועניות'. על אחת מן הדירות האלה, ברחוב דפנה שש, כתבה את השיר "חפש אותי". היא עזבה את הדירה אחרי שנתיים ואמרה לחברתה: "אני לא יכולה להמשיך לגור שם. רואים מהחלון את בית הלוויות של איכילוב. אני לא מוכנה שיזהו את הדירה שלי עם מוות".
לאחר שנפרדה מגדעון שמר, ולפני שנישאה למרדכי הורוביץ הייתה נעמי שמר בתקופה שלה קראה "בין הבעלים". לצד גידול הבת, ללי, היא נהגה לבלות, להיפגש וגם להשתלב בחיי הבוהמה התל אביבית. באותה תקופה היה חוף אכזיב מרכז בילוי של הבוהמה. היא נהגה לנסוע לשם עם חברתה רבקה מיכאלי. שם בילתה, ושם גם חוותה לעדותה בדידות רבה. כל אלה הולידו את "לילה בחוף אכזיב", שנכתב עבור הסרט "דליה והמלחים", הושר על ידי שלישיית גשר הירקון ונכנס לפנתיאון.
ללי, בתם של נעמי וגדעון, גדלה באווירה של מוזיקה ותאטרון. הוריה שנפרדו המשיכו בקשרי ידידות שיתפו אותה בשני העולמות, והיא השתתפה בחזרות ובהקלטות. נעמי שמר לא היתה עקרת בית ובשלנית, הבית היה כהגדרת זעירא 'מבולגן באופן נעים', עם יצירות אומנות רבות. על חייה של ללי כבת להורים פרודים כתבה נעמי מאוחר יותר שיר עוקצני-מריר, ורבקה מיכאלי ביצעה אותו ב"סיבה למסיבה".
ללי הייתה נערה עצמאית ועם זאת שקטה ושקולה לצד נעמי האימפולסיבית, ויחסיהן היו רכבת הרים של מריבה והתפרצות, צעקות ונשיקות. כאשר ללי קשרה קשר אהבה נערי עם בן גילה יואב מסר, הרגישה נעמי שהיא מאבדת את ללי, והדבר גרם למתחים ולהתפרצויות. פעם חלפה במונית וראתה את עודד וללי הולכים לאורך דרך נמיר וגשר הירקון, כפי שנהגו לעשות כמעט מדי יום. היא הציעה להם טרמפ והם סירבו והמשיכו ללכת, וכך נולד השיר "בסנדלים על גשר הירקון".
בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים כתבה נעמי את השיר "לו יהי", לכאורה כתרגום של Let it Be של הביטלס, ולמעשה שיר מקורי. מילות השיר נגעו באווירה של אותם ימים, הדאגה הנוראה, הידיעות מהחזית, קציני העיר המידפקים על דלתות רבות. הבית החמישי של השיר מספא על כך במפורש: "אם המבשר עומד בדלת/ תן מילה טובה בפיו/ כל שנבקש לו יהי./ אם נפשך למות שואלת/ מפריחה ומאסיף/ כל שנבקש לו יהי". הבית הזה הושמט בפרסומים עתידיים של השיר. נעמי שרה את השיר על ארבעת בתיו הראשונים במסיבת העיתונאים שבה נודעו לציבור לראשונה מוראות מלחמה ומחירה, והוא הפך באחת לביטוי הגבישי של המלחמה ההיא, מעין המנון.
נעמי שמר סבלה שנים רבות מחוליים רבים, וביניהם סכרת מתמשכת, בעיות לב ועוד. כאשר חשדו ב-1977 שיש לה סרטן כתבה ליורם גאון את השיר "עוד לא אהבתי די", שבו לכאורה הכינה את עצמה מן הסוף המתקרב. הסוף הגיע 27 שנים מאוחר יותר, והיה כואב ומייסר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם