כלי עלילתי: תרבות האונס במד"ב ופנטזיה
מזה שנים שיצירות מד"ב ופנטזיה עושות שימוש לא נחוץ בעירום נשי ובתקיפות מיניות כדי להביע שליטה, וקושרות עוצמה של דמויות נשיות בהתעללות מינית שחוו בעברן, בהכרח. את המגיפה הזאת אפשר להפסיק בקלות, צריך רק לרצות. "משחקי הכס" ממש לא לבד
אחת מהמצביאות הצבאיות הגאוניות של העת העתיקה הייתה מלכת קאריה בשנת 480 לפנה"ס. היא לחמה כבת ברית של קרקסס, אותו מלך פרס אגדי מהסרט "300: עליית האימפריה", שייתכן שהיה אחשוורוש שלנו. היא פיקדה על מספר אניות מלחמה והייתה מנהיגה ויועצת צבאית מכובדת ומוערכת.באחד ממהלכיה המבריקים מול אניית אויב, היא פקדה להחליף את דגל ספינתה לצבעי האויב והחלה לנגח ספינה מבעלות בריתה. ספינת האויב הוטעתה כך לחשוב שמדובר בספינה ידידותית. היה זה מהלך מבריק. המהלך הפוליטי של מקבילתה ארטמיסיה הבדיונית מהסרט "300: עליית האימפריה", היה מבריק כמעט באותה המידה - המלכת המלך שהיא רוצה על ידי קטילת אויבים על ימין ועל שמאל. אבל ארטימיסיה מהסרט פעלה מתוך נקמה על מעשי האונס שסבלה כילדה במשך שנים, מעשי אונס שתוארו בסצנה גרפית מזעזעת. וזה למרות שדמותה מבוססת על אותה מלכת קאריה, שגם נקראה ארטמיסיה.
הסיפור של ארטמיסיה ההיסטורית מעניין כמות שהוא ומתאים למעלליהם של מנהיגים צבאיים היסטוריים אחרים שפועלים ממניעים פוליטיים וצבאיים. המניע של ארטמיסיה המודרנית מונחה על ידי עברה הטראומטי והוא סיפור רקע הדומה לעשרות סיפורי רקע של דמויות נשיות בעשור האחרון ביצירות רבות מספור - שימוש באונס ככלי עלילתי, בשכיחות כזו שאנשי מקצוע רבים בהוליווד קוראים לזה "מגיפה" שיש להפסיקה.
הבעיה ברורה. כפי שהגדירה אותה מורין ראיין בעיתון וראייטי מוקדם יותר השנה: שימוש מוגזם באונס של אשת/חברתו של/בתו של הגיבור כמניע לעלילה, נובעת מחשיבה מוטעית שזה מוסיף עניין או עומק לדמות נשית חזקה, כלי עלילתי של תסריטאים עצלים על מנת לדבר על טראומות עבר של דמות נשית (ולעולם לא להשתמש בזה אצל גיבור גבר במדע בדיוני או פנטזיה) או גרוע מכך - להעניש אישה על המיניות שלה.
למרות ייצוג נשי חיובי של גיבורות נשיות חזקות במרכז יצירות מדע בדיוני ופנטזיה רבות בשנים האחרונות, רבות מהן, ואף כמעט כולן, מוצאות את עצמן בשלב זה או אחר נתונות במהלך העלילה לאיום באונס או לתקיפה מינית בפועל. גם סיפור רקע של נישואים כפויים או עבר כשפחה מרמז על קיום יחסי מין כנגד רצונה של הדמות.
יצירות פופולריות כמו "משחקי הכס" "זרה" ו"מקס הזועם: כביש הזעם" מעמידות במרכזן נשים עוצמתיות בעלות תכונות של מנהיגות, נחישות ופקחות. היצירות האלו הן חלק ממהפכה מחשבתית בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, לקראת שילוב נרחב יותר של נשים מעוררות הערצה בסרטים וסדרות יוקרתיים. אבל יחד עם זאת, שלוש הדוגמאות הנ"ל מוכיחות את הטענה שהתסריטאים כיום מתקשים להשתחרר מהתייחסות לגוף האישה כמרחב שניתן לפלוש אליו.
זהו מצב בלתי נלאה שעושה שימוש בעירום נשי ללא הצדקה לצד סצנות גרפיות מדי של תקיפות מיניות, על גבול הפורנוגרפיה. יחד עם זאת, דימוי גוף האישה במקרים רבים הוא לא תירוץ להתנהגות גברית בלתי הולמת - דמויות התוקפות או מאיימות מינית על נשים בסרטים וסדרות עושות זאת כדרך להביע שליטה או דיכוי, ודאי שלא תשוקה מינית נורמטיבית. קל וחומר שבאותם סדרות וסרטים לא מוצגת כמעט תשוקה מינית רצונית של האישה.
שימוש בתקיפות מיניות על מנת לקדם את העלילה הפל לנורמה. ב"משחקי הכס" למשל, מעריצי הסדרה בדקו את משך הסצנה של מצעד הבושה של סרסיי כשהיא עירומה ומותקפת על ידי ההמון, מול משך הסצנות החשובות יותר באותו הפרק והתרעמו על משך הזמן הארוך שהוקדש לאירוע יחיד זה. בסדרה "זרה", שבה מתוארים מספר מקרי אונס, כבר בפרק הראשון, ממש מספר רגעים לאחר שהגיבורה מוצאת עצמה לראשונה בעולם אחר, היא מותקפת מינית על ידי מי שהיא חושבת שהוא בעלה.
הסרט "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא דוגמה קיצונית ביותר - כל הגיבורות הנשיות הן קורבנות מעשי אונס מרובים, כאשר האקט עצמו נעשה רק כדי שיביאו ילדים לעולם. הדוגמה הזו חשובה מכיוון שהסרט הוא למעשה גרסה המשכית ליצירות מהעבר, סדרת "מקס הזועם" משנות ה-80. בסרט "מקס הזועם: כיפת הרעם" מ-1985, למשל, של אותו במאי - ג'ורג' מילר, מוצגות שתי מנהיגות נשיות (אחת מהן טינה טרנר בתפקיד מעורר הערצה) ואין שום מרכיב של התעללות מינית שמשפיע על הנרטיב שלהן.
חשוב לציין שבספרות המיועדת לנוער, המוטיב הזה אינו קיים, כנראה בגלל הפניה לקהל צעיר יותר. לעומת זאת, מודלים בריאים יותר של מיניות ומגדר דווקא קיימים בספרות הנוער, מה שמעורר תקווה שייתכן שבעתיד יוצרים צעירים שייכנסו לתעשייה יבראו עולמות שוויוניים והגיוניים יותר.
יצירות פופולריות יוקרתיות פונות לגברים ונשים כאחד. בדיוק כפי שגברים יכולים להביט במסך ולראות מודלים מעוררי הערצה של גיבורים שגופם אינו שדה קרב, כך חשוב שנערות ונשים תוכלנה להביט במסך ולראות יותר גיבורות נשיות עם סיפורי רקע מגוונים הפועלות ממניעים הגיוניים וחופשיות מאיומים על המיניות שלהן. כבר היה מי שאמר - "תוכל להיות רק מי שאתה יכול לראות".
ז'אנר המדע הבדיוני והפנטזיה הוא המקום שבו שינוי מחשבתי ומעשי בתחום חשוב ביותר, וגם פשוט. הוא חשוב מכיוון שהפופולריות של היצירות מגיעה לקהלים מגוונים מאי פעם. פשוט מכיוון שבעולמות דמיוניים, שבהם מקבלים את קיומם של דרקונים ומכשפות, קל גם לעשות שינויים מרחיקי לכת בהתייחסות לנשים ולאפשר להן מיניות בריאה ונרטיב חופשי מתקיפות. הנה פנטזיה שאפשר להפוך למציאות, ואיזו מציאות קסומה זו תהיה.
אקו"ם