ציון 100: כך "המתים המהלכים" שינתה את פני הטלוויזיה
היא השפיעה על יוצרים רבים ואף נגזר ממנה ספין אוף, ממלאים אותה זומבים ומפלצות אבל היא אנושית להפליא, והיא הדהימה ברמות חדשות של גועל אבל גם הציגה פסיפס מרהיב של דמויות שלא נראה כמותו בטלוויזיה. "המתים המהלכים" חוגגת 100 פרקים, דני לרנר עצר להרים כוסית לחיים
סדרת הזומבים הנשכנית, המדממת ופורצת הגבולות אשר שינתה את חוקי הטלוויזיה ודורגה בשנה שעברה בראש טבלת הסדרות הנצפות ביותר על המסך בקרב צופים בגילאי 18-49, חוזרת לעונה שמינית (יום ב' ב-05:00 במקביל לארה"ב ובשעה 22:00 בערוץ yes Oh). אמנם בכל הקשור למדד הפופולריות בקרב סדרות הטלוויזיה היא תופסת רק את המקום השני (יריבתה המרה על התואר היא "משחקי הכס" המדממת לא פחות) אך דבר אחד ברור כשמש – מבין הסדרות האפוקליפטיות היא לחלוטין הסדרה המרתקת, המפתיעה והמתוחכמת ביותר שידע אי פעם המסך הקטן.מאז עלייתה לשידור ב-2010 בארה"ב לקחו את האפוקליפסה שהיא מציגה ברצינות יתרה ונערכו אליה בהתאם, החל מתכנית מלחמה שגיבש הפנטגון למקרה של מתקפת זומבים ועד לערכות הישרדות אנטי-זומביות המוצעות למכירה באיביי. פרק פתיחת העונה החדשה עומד להיות הפרק ה-100 במספר של הסדרה וזו הזדמנות לבחון מה הפך את "המתים המהלכים" לסדרה כה מוצלחת ואהודה, כמו שהיא גם מדאיגה ומעוררת מחשבה.
כפי שסרטו של ג'ורג' רומרו "ליל המתים החיים", הזניק בסוף שנות השישים את ז'אנר סרטי הזומבים בקולנוע, כך סדרת הטלוויזיה "המתים המהלכים" שינתה מאז עלייתה לשידור בתחילת העשור את פני הטלוויזיה ואף גררה אחריה שורה של סדרות ששאבו ממנה השראה וניסו לנגוס בנתח השוק הזומבי-טלוויזיוני שהיא יצרה, מ-"Z Nation" דרך "I-Zombie" ועד ל"אימת המתים המהלכים", הספין-אוף המוצלח אך הפופולרי הרבה פחות, שעונתו השלישית והאחרונה הסתיימה בשבוע שעבר.
מדובר בסדרה שאף נוצרה לה תכנית טוק-שואו בשם Talking Dead, המנתחת את אירועי הפרקים מיד עם סיום שידורם, דבר אשר לא היה לו אח ורע בקרב סדרות הטלוויזיה המתוסרטות העלילתיות. אך מקור ההצלחה האמיתי של "המתים המהלכים" נעוץ עמוק בדנ"א של הסדרה.
מאז עלייתה לשידור ב-2010, "המתים המהלכים" הוכיחה שהיא לא רק סדרת זומבים מבוססת אקשן, אימה והגעלות, ושהיא לא עוסקת רק בהשלכות הגרפיות של האפוקליפסה, אלא שהיא בראש ובראשונה סדרה אנושית להפליא המנסה באופן מטפורי לעסוק בפחדים, בטראומות ובנושאים השנויים במחלוקת הנמצאים על סדר היום של אמריקה ואולי גם של העולם כולו – החל מהפחד מפני וירוסים ומגיפות, דרך הסכנה מפני טרור, אנרכיה, קריסת הכלכלות, כינון שלטון דיקטטורי ופשיסטי ועד ההיתר הבלתי מוגבל לשימוש בנשק. זוהי סדרה שאמנם מלאה במפלצות טורפות התוקפות מכל פינה אך כזו המתמקדת בראש ובראשונה בשורדים האנושיים בעזרתם היא מנסה לעורר שאלות באשר לטבע האדם, שכן בכל אחת מעונות הסדרה מתגלה כי המפלצת האמיתית והאיומה ביותר אינה בהכרח הזומבי התורן.
בכל עונה אף מתרכזים השורדים הראשיים בראשותו של מנהיגם, השוטר ואיש החוק לשעבר, במקום מבטחים אחר, רק כדי לגלות שאין אף מקום בטוח, שהם נידונים לנדוד על פני האדמה ולחיות לעולם על חרבם. באווירה העולמית הקיימת כיום, כאשר בכל שבוע מדווח על אסון אקולוגי אחר אשר מראותיו מעוררות את השאלה האם האפוקליפסה בדרך, כאשר בכל שבוע נזרקים לאוויר איומים על מלחמה גרעינית כלל עולמית העומדת בפתח מבלי לחשוב על השלכותיה ומוצגים אינספור תמונות של פליטים המנסים לשרוד בשן ועין ולמצוא מקום מבטחים על פני הגלובוס, נראה כי האירועים המתוארים ב"המתים המהלכים", למרות היותה סדרת פנטזיה, אינם כה רחוקים מן המציאות.
אך מעבר לריאליזם המחוספס, לטון האפל והמדכדך, לאלימות החייתית ולייצר ההישרדות הנבחן לאורך פרקי הסדרה ואשר מאפשר לקהלים מגוונים להתחבר אליה ולהזדהות אוטומטית עם גיבוריה, הסוד האמיתי של הצלחת "המתים המהלכים" נעוץ בתסריטי הסדרה אשר משרטטים, חרף הרקע האפוקליפטי, עולם מגוון ורב תרבותי המורכב מקשת רחבה ושוויונית של דמויות, בין אם לבנות, שחורות, אסיאתיות, היספניות ואירופאיות. שיתופי הפעולה לצד הקשרים המתפתחים ביניהם הם שהופכים את הסדרה לפסיפס אנושי עשיר וצבעוני ביותר. זה אמנם היווה גם את הבסיס לסדרת הקאלט "אבודים" בשעתה, אך "המתים המהלכים" לקחה את זה צעד אחד רחוק יותר, ועם פואנטה.
באופן תמוה למדי, "המתים המהלכים" היא מהסדרות הבודדות בטלוויזיה שלמרות הפופולריות הרבה שלה, לא הולידה שורה של כוכבים כפי שעשו סדרות טלוויזיה מצליחות אחרות. אנחנו אפילו מוכנים להמר על כך שאתם בקושי מכירים את שמות השחקנים הראשיים, ספק אם תדעו היכן הופיע בעבר כוכב הסדרה אנדרו לינקולן, שמשחק את השוטר לשעבר ריק גריימס, או שידעתם שהוא בכלל בריטי ולא אמריקאי ואתו סיפור עם שאר חברי הקאסט המצוינים אך האנונימיים. היעדר הזוהר ההוליוודי מוכיח כי זו אינה סדרה הנשענת על חבר צוות מוכר כזה או אחר, אלא סדרה אשר הכוח שלה נעוץ נטו בעניין שהיא מעוררת והרלוונטיות שלה לצופיה.
בד"כ סדרות טלוויזיה נשענות על החיבור בין הצופה לגיבורים הראשיים, על ההתאהבות שלנו בדמויות, ההזדהות שלנו עמן והסקרנות שלנו לראות מה קורה איתן מפרק לפרק. בהתאם לרעיון כי אין אף מקום בטוח וכי תחושת ביטחון היא דבר אשר אינו קיים בעולם הזומבים, כך "המתים המהלכים" שברה את הרעיון שמובטח כי הדמויות, גם אם הראשיות והאהובות ביותר, יחזרו בפרק הבא, שלא יאונה להן כל רע, שהן ישרדו את המשך העונה. חוסר הוודאות הזו העניקה לסדרה תחושה ריאליסטית והרגשה כי הקרקע יכולה להשמט בכל רגע נתון, ששום דבר אינו צפוי או בטוח.
כזכור, בזכות המוטיב הזה פרק פתיחת העונה הקודמת גרף רייטינג מטורף בזכות 15 מיליון צופים מודאגים, שחיכו בציפייה דרוכה לראות במי מבין גיבורי הסדרה בחר הנבל התורן 'ניגן' לחבוט למוות.
בעונה השמינית של "המתים המהלכים", ריק וחבריו ינסו להמשיך לאגד את קבוצות השורדים השונות למה שמתואר כמלחמה כוללת בניגן וחבורתו הרצחנית, שמנסה לשלוט בהם ביד קשה, וכפי שניתן כבר לצפות – זה לא עומד להיות פשוט. פרק הפתיחה של העונה השביעית אמנם הציב רף גבוה מאד, אך גם תחילת העונה החדשה שתחל הלילה מובטחת להיות מפתיעה במיוחד, והפעם החגיגה כפולה – עונה שמינית ופרק מספר 100, שתי נקודות ציון מרשימות של אחת הסדרות הטובות בכל הזמנים.
אקו"ם