ראשי » תרבות » טלוויזיה

איך ייראה הפיצול של ערוץ 2 וכיצד הוא ישפיע על שוק התקשורת

כחלק מהרפורמה בשוק התקשורת, בשבוע הבא תשנה הטלוויזיה הישראלית את פניה: הערוץ השני יפוצל לשני ערוצים. שוק פרסום קטן מדי, עודף רגולציה והאחזקה המשותפת של 'קשת' ו'רשת' בחברת החדשות מביאים לחשש כבד של מנהלי הערוצים מפני קריסה כלכלית

ה-1 בנובמבר מסתמן כיום היסטורי של הטלוויזיה הישראלית. בחצות הלילה של היום הזה, אחרי 24 שנה, יסיים ערוץ 2 את שידוריו כפי שהכרנו אותו, ובמקומו יגיע "הפיצול". שתי הזכייניות שהפעילו את הערוץ הנצפה בישראל יצאו לדרך חדשה ויפעילו ערוצי טלוויזיה חדשים. לכאורה הדבר יפסיק את שליטתו הבלעדית של ערוץ 2, והרפורמה בשוק הטלוויזיה תצא סוף סוף לדרך. מה זה אומר בפועל? כשתלחצו על אפיק 22 בשלט תגלו שהמסך מוחשך, ועליו תוצג שקופית שתפנה את הצופים לערוץ 12 שיופעל על ידי הזכיינית 'קשת', או לערוץ 13 שיופעל על ידי 'רשת'. מי שמעדיף את ערוץ 10 ייאלץ לזפזפ לאפיק 14, ורק תאגיד השידור הציבורי (שלא קשור לרפורמה) שומר על מספרו הוותיק 11.

המוני בית ישראל שצפו בשבועות האחרונים בערוץ המסחרי הנצפה בישראל היו עדים לשיווק אגרסיבי של שתי הזכייניות, רשת וקשת, שהבהירו בכל זמן שהתאפשר להן שאין יותר אפיק 22 אלא 12 או 13. כל זכיינית ניסתה כמובן לחבר בין ערוץ 2 לערוץ החדש שיקום בשבוע הבא, ויתקשר אצל הצופים כממשיך הטבעי של מדורת השבט הישראלית. בין לבין עדכנו שתי החברות על הטאלנטים שיככבו על המסך "רק אצלנו", ועל התוכניות המוכרות ומהדורות החדשות שהיו מסמלי ערוץ 2 ועכשיו ישודרו בשני ערוצים שונים.
 
כך למשל, קשת מיהרה להכריז על מעברו של אביב גפן מרשת, שבה היה כוכב בולט בתוכנית הזמר 'דה וויס', אל המתחרה. בערוץ החדש ישתף גפן פעולה עם אייל גולן, זאת לאחר שבין השניים התנהל סכסוך פומבי מכוער ומתוקשר, אבל התוכנית החדשה השכיחה את העבר. רשת תציג לראווה את 'האח הגדול', 'אקס פקטור' ו'המרוץ למיליון'. קשת תילחם עם 'הכוכב הבא', 'מאסטר שף' ו'ארץ נהדרת'.

על רכישת אפיק 12 שילמה קשת 25 מיליון שקלים, וזאת משום סמיכות הכפתורים 1 ו-2 זה לזה והקרבה למותג של ערוץ 2. רשת שילמה 7 מיליון על אפיק 13, ואילו ערוץ 10 רכש את אפיק 14 תמורת הסכום הסמלי של שקל אחד ו-45 אגורות.

ומה לגבי החדשות? שידורי חברת החדשות של ערוץ 2 ישודרו גם בקשת 12 וגם ברשת 13. במקום "חדשות 2" ישתנה השם ל"החדשות". מלבד מהדורת החדשות המרכזית עם יונית לוי ודני קושמרו ישודרו עוד כמה תוכניות אקטואליה בהתאמה בשני הערוצים. בין היתר 'פגוש את העיתונות', 'אולפן שישי', 'שש עם עודד בן-עמי' ו'סדר עולמי' ימשיכו לשדר במקביל גם בערוץ 12 וגם ב-13.
  
אבל העננה שמחרפת סביב הרפורמה שיוצאת לדרך היא החשש הכבד מפני קריסת אחד הערוצים החדשים והחברה שתנהל אותו. כמו כן ברור שהשינוי יוביל להפסדים משמעותיים. אנשי הערוצים החדשים והישנים מדברים על מלחמה, מלחמת קיום והישרדות.

כך למשל אומר ל'מקור ראשון' בכיר בערוץ 10: "אנחנו נערכים למלחמה ארוכה. זה לא ייגמר בשלושה-ארבעה חודשים ראשונים, אלא יהיה מאבק הישרדות ארוך. אנחנו צופים הפסדים קשים לשוק. אנחנו בונים את לוח השידורים שלנו כך שנוכל לשרוד את הירידה הצפויה בצפייה בערוץ 10, ואנחנו מסתכלים לשנת 2019 ויודעים שנהיה שחקן משמעותי בשנה הזאת".

"משלושה יצאו שניים" - זו ההערכה לגבי עתיד החברות המסחריות ושלושת הערוצים. כלומר, הרפורמה שתוביל עכשיו לריצתם של שלושה ערוצי ברודקאסט, תוביל בהכרח להפסדים ענקיים ולסגירה של אחד מהם.
כל ערוץ מקווה שעמיתיו ייפלו ראשונים. "ערוץ 10 הוא דוד והוא ינצח את גוליית", אומר הבכיר בערוץ. "החוכמה במלחמה הזו היא לא לעשות רייטינג הכי גבוה, אלא לשרוד ולנצח בתחרות הזאת. זו ריצה למרחקים ארוכים. השוק לא יכול להכיל שלושה שחקנים אבל אנחנו נהיה שחקן קשוח. אנחנו עובדים בצניעות עם קהל ממוקד ומסודר. זה לא יהיה קל, אבל עברנו כל כך הרבה תלאות ומשברים ושרדנו את כולם. ערוץ 2 עד היום חי בתוך אקווריום של זהב, להם יהיה יותר קשה. אנחנו יודעים לעבוד שבוע שלם והם לא. אתה תראה שההפתעה הגדולה תהיה ערוץ 10".
 
בחברות האחרות סבורים שערוץ 10 הוא שייפול ראשון. כך חושב גם אורי שנער, לשעבר מנכ"ל קשת והיום חבר דירקטוריון רשת, שהתבטא בנושא בתוכנית 'תיק תקשורת'. "אין מקום בישראל לשלושה ערוצים, ואם מותר לי להתנבא, שנה אחרי שזה יקרה לא יהיו שלושה. ערוץ 10 בבעיה מאוד גדולה, הוא מגיע היום בממוצע לשמונה אחוזי רייטינג, אם הוא יעשה חצי מזה - וזה הערוץ שהפסיד מיליארד שקלים וחצי שבמונחים בינלאומיים זה מספר מטורף - הוא הולך להפסיד יותר ממאה מיליון שקל בשנה. זה יוביל לקריסה או לאיחוד".

תחזית ההפסדים היא ודאית, וזאת משום ששוק הפרסום בישראל לא יכול לממן שלושה ערוצים מסחריים. בנוסף, המחויבויות הכספיות שהחברות המסחריות לקחו על עצמן גבוהות מאוד. "במקום שניים יהיו לנו שלושה מתחרים על תשומת הלב שלנו בטלוויזיית הברודקאסט המסחרית", מסבירה ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטה העברית. "השאלה היא האם שוק התקשורת הישראלי מסוגל להחזיק שלושה מתחרים, והתשובה היא לא. זה לא יצליח מפני ששוק הפרסום שלנו קטן, ובעיקר מכיוון שיש עומס כבד מאוד של מחויבויות על כל אחד מהזכיינים. העומס בא לידי ביטוי בשני אפיקי השקעה - הראשון הוא מחויבותם של הזכיינים להשקיע כסף בחדשות ובאקטואליה. ערוץ 10 מחזיק חברת חדשות משלו. קשת ורשת ימשיכו להחזיק חברת חדשות משותפת למשך שלוש שנים נוספות. האפיק השני הוא מחויבותם לתוכן ישראלי מקורי, תוכן שעולה הרבה מאוד כסף".

מלכתחילה מטרת הרפורמה הייתה לאפשר משחק שווה בין ערוצי הטלוויזיה בישראל. מהרגע שבו ערוץ 2 נכנס למגרש, הוא הפך לשחקן הדומיננטי במסך. בתוך כך נוצרה אנומליה שבה ערוץ אחד מחולק לשתי זכייניות, וכל אחת מהן מנהלת אותו שלושה ימים בשבוע. "החשש היה שערוץ 10 לא ישרוד, ואז ערוץ 2 יהפוך לערוץ היחיד בשוק הטלוויזיה המסחרית. לתת בידי ערוץ אחד את כל הכוח זה דבר בעייתי", מסבירה שוורץ-אלטשולר, "והואיל וממילא ערוץ 2 מחולק לשתי חברות זכייניות שמקיימות ביחד רק חברת חדשות, הוחלט לפצל את הערוץ ושכל זכיין ישדר במשך שבעה ימים בשבוע".
 

במקום שיטת הזיכיונות שהייתה נהוגה עד כה, עברו לשיטת רישיונות שאמורה להקל משמעותית את ההוצאות הכספיות הרבות, בזכות הפחתת הרגולציה והגברת התחרות. עם זאת, טוענת שוורץ-אלטשולר, ההבדלים כפי שנוצרו על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בין זיכיונות לרישיונות כמעט לא קיימים. "יש אחיזת עיניים גדולה במילה 'רישיון', משום שההבדל בין רישיון לזיכיון הוא שיש הרבה פחות מחויבויות רגולטוריות לשחקנים. רישיון מקבלים פעם אחת ולא בודקים אותך כל הזמן. אך הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו השאירה את כללי הרישיונות זהים לכללי הזיכיונות. כלומר, הפיקוח והמלחמות על מה נחשב 'ישראלי מקורי' ומהו 'סוגה עילית' ימשיכו ללוות אותנו".

אם מישהו קיווה, בעיקר בציבור הימני והדתי, שהאופי של חברת החדשות ישתנה עם הרפורמה הזו לטובת "איזון" פוליטי בשידורי האקטואליה - הוא צפוי להתאכזב. אמנון אברמוביץ' ו'אולפן שישי' ימשיכו לשדר כרגיל, ולמעשה יזכו לחשיפה כפולה של שני ערוצים במקביל. "המחוקק יצר לקונה מטורפת", אומר בכיר בערוץ 10. "אומרים 'רוצים תחרות', אבל לוקחים את מהות התחרות ומעבירים אותה לאחזקה משותפת. אז איפה התחרות?"

כלומר, הטענה שנתניהו מוביל את הפיצול בערוץ 2 על מנת להוביל להחלשת החדשות מופרכת בעיניך?
"הטענות נגד נתניהו הן קשקוש מקושקש, ואני אומר לך את זה כמי שבא מערוץ 10 שאין שם אהדה גדולה לנתניהו. אני לא מאוהדיו. אבל נורא כיף להפיל עליו כל דבר. הרפורמה הזו נקבעה בתקופת כחלון. נתניהו לא נגע בחוק אז, וגם לא עכשיו. לשם שינוי, אין לזה שום קשר לנתניהו. כלום.
 
"רצו לייצר תחרות בין הערוצים, אבל חדשות 2 עמדו על הרגליים האחוריות ולא אפשרו את הקנייה על ידי רשת וקשת, ולכן המציאו את רעיון העוועים של אחזקה משותפת. יש כאן הגבל עסקי מטורף. איך הם יצאו לפרסומות ביחד? אף אחד לא מדבר על זה. ובכלל, אם דיברנו על נתניהו, לראש הממשלה יש אינטרס נגד הרפורמה כי היא רק תחזק את חדשות 2. הטענה שכל הפיצול בא ממחשבות של נתניהו להחליש את החדשות כל כך מופרכת. אני רואה כאן רק טמטום".

"שינוי לטובת הקהל הימני לא יבוא מהערוצים החדשים", טוענת שוורץ-אלטשולר, "אם כבר, הוא יבוא מהתאגיד. זו הייתה אחת המטרות של הבנייה מחדש של התאגיד, אבל בחברת החדשות של ערוץ 2 לא יהיה שום שינוי. היא לא משנה את הדי-אן-איי שלה. אותן ידיים ימשיכו לשלוט בה, אותו מימון ימשיך להיות לה, ואותם שחקנים ימשיכו לפרשן שם, רק שהם יהיו בשני ערוצים ולא באחד".

שר התקשורת איוב קרא מסכים כצפוי עם התזה שנתניהו לא היה מעורב בעניין, ושלא היה לו רצון להחליש את ערוץ 2 באמצעות הרפורמה. לגבי עתיד הרפורמה הוא דווקא אופטימי למדי.

"לראש הממשלה אין שום אינטרס חוץ מהאינטרס הציבורי", הוא אומר ל'מקור ראשון'. "ראש הממשלה מעולם לא אמר לי מילה וחצי מילה נגד ערוץ 2 או ערוצים אחרים. התחרות היא שם המשחק, וזה רק לטובת ציבור הצופים וגם השחקנים. על מה נתניהו מדבר כל הזמן? רק על תחרות וטובת הציבור. זה מה שעומד לנגד עיניו".
 

אתה לא חושש מכישלון הרפורמה? בחברות המסחריות קיים חשש מקריסה.
"אני חושב שהרפורמה הזו היא הדבר המתבקש. בכל העולם המערבי הדמוקרטי קיימים ערוצי טלוויזיה עם פחות רגולציה. יש פחות ריכוזיות מבחינת המדינה והשליטה שלה על התקשורת. גם אנחנו צריכים לקחת את המודל האמריקאי והאירופי ולאמץ אותו. אי אפשר להישאר עם רגולציה שמגבילה את פתיחת השוק לתחרות בין הערוצים המסחריים, כמו שהיה עד עכשיו. אני מאוד אופטימי שהדברים יתפתחו לטובה".

הטענה היא ששוק הפרסום קטן מדי לשלושה ערוצים, מה שבהכרח יוביל לסגירת אחד מהם.
"כל דבר חדש נתקל בקשיים ויש חששות, אבל אני שומע את החברות והן מביעות גם דברים אחרים. בסופו של יום אין לי ספק שהמהפכה שאנחנו מובילים לפתיחת השידורים והשוק לתחרות, תשפר את שוק הטלוויזיה וזו טובת הציבור. ככל שיהיו תכנים ויצירות בשוק חופשי יותר, כך אנחנו נהיה בכיוון הנכון. זה יוביל ליצירה איכותית יותר, לתקשורת הוגנת יותר עם פחות 'פייק ניוז' ושקרים. ערוצים שישדרו תכנים שהציבור לא יאהב, יאבדו את הצופים. הדברים בהכרח יתפתחו לטובה, ולכן אין כאן שאלה של ימין ושמאל, אלא של שוק חופשי וטובת הציבור".

עד כמה משמעותית הרפורמה הזו לדור הצעיר שכבר לא צורך חדשות בשעה מסוימת ובישיבה על הכורסה בסלון, אלא נעזר בטלפון החכם וברשתות החברתיות? לטענת פרופ' עמית שכטר, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון ומי שעמד בראש ועדה ציבורית לבחינת הרגולציה בתקשורת והסדרת התוכן השיווקי בעידן האינטרנט בישראל, הרפורמה אכן נוגעת בעיקר לדור המבוגר ולא לצעירים. הצופים יישארו אדישים לשינויים, ובקרב הצעירים תגבר ההתרחקות מצפייה מסורתית בטלוויזיה.
  
"יש שינוי בצורה שבה אנשים צורכים תכנים אודיו-ויזואליים", מסביר פרופ' שכטר. "אני כבר לא קורא לזה טלוויזיה יותר. בעבר הייתה צפייה שאנחנו קוראים לה צפייה ליניארית. התוכניות הוגשו בצורה מסוימת, ואנחנו צפינו בהן כפי שהוגשו לנו ובזמן אמת. היום שיטת הצריכה השתנתה, בייחוד אצל הצעירים, כי הם לא צורכים אותה בהכרח מהטלוויזיה אלא מהנייד, הטאבלט והמחשב. הם צופים בתוכניות בזמן שנוח להם ולא בזמן שהן משודרות. לכן כל הקונספט של צפייה ונאמנות לערוץ איננה נעלמת לחלוטין, אבל הופכת להיות פחות ופחות רלוונטית.

"הרפורמה רלוונטית כמובן לאנשים מבוגרים יותר שצופים בטלוויזיה בצורה מסורתית. מנסים להתעסק בסוגיה שהיא אולי כלכלית לחברות, אבל לצופה היא פחות ופחות משמעותית. החקיקה היא משנת 2011 ושייכת לזמן אחר. כל דבר פה הולך לאט ולכן היא הגיעה רק היום וזה נהיה פחות חשוב, ודאי לצופים צעירים. הם לא צופים בערוץ 2, לא יודעים מי היה דודו טופז ולא שייכים לצפייה ריכוזית. זו תוכנית ללא ראייה עתידית".

"נדרשת רפורמה הרבה יותר עמוקה בשוק הטלוויזיה המסחרית", קובעת ד"ר שוורץ-אלטשולר. "רפורמות צריכות להיעשות באופן מקצועי על ידי בדיקת גודל השוק, גודל שוק הפרסום, מחקרי עומק, מחקרי ייצוג, מי הנוכחים על המסך ומי הנפקדים. אחרי שבאים עם נתונים מוצקים אנחנו שואלים את עצמנו שאלות של יצירת מדיניות. הדבר לא נעשה, וזה חבל מאוד כי יש מה לשנות בשוק הטלוויזיה. והנה עוד נתון חשוב שממחיש את הבעיה בישראל: בעשרים השנים האחרונות היו לנו 13 שרי תקשורת. זה לא מעט. אוהבים לדבר על משילות. ובכן, משילות אי אפשר לייצר כשמחליפים שרי תקשורת בצורה הזאת, ואפילו כאשר ראש הממשלה מחליט להיות שר התקשורת בעצמו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg