מתח גבוה: בילי קמפבל לא עוצר לרגע
הוא החל את דרכו ב"שושלת", כבש לבבות בדרמה המרגשת "להתחיל מחדש" וכיכב בסדרת המד"ב "4400". כעת, לרגל עליית דרמת המתח "קרדינל" בכיכובו בכאן 11, מגלה השחקן בילי קמפבל כיצד מגלמים דמות של רוצח, מדוע הוא לא מתרגש מהעיסוק במראה החיצוני שלו ולמה חלומו הגדול הוא בכלל לשחק בסקנדינביה
בתחילת שנות האלפיים החל תור הזהב של המסך הקטן. סדרות הטלוויזיה עשו קפיצת מדרגה רצינית עם קלאסיקות כמו הסופרנוס, שובר שורות ומשחקי הכס, והפכו את הקופסה השחורה לספק תוכן איכותי, נועז ומושקע ברמה הגבוהה ביותר, כזו שנראתה לפני כן רק על מסכי הקולנוע. "כשרק התחלתי את הקריירה, החלום של כולם היה לעשות קולנוע והייתה סטיגמה נגד שחקני סדרות טלוויזיה, שנחשבו לנחותים והתקשו מאוד לעשות את המעבר למסך הגדול", מספר בילי קמפבל, שמככב בימים אלה בסדרת דרמת הפשע הקנדית המצליחה "קרדינל", שעלתה החודש לשידור ב"כאן 11".
"לאורך השנים המצב השתנה דרמטית והיום כולם רוצים לעשות טלוויזיה", הוא מסביר. "בניגוד לתעשיית הסרטים בארה"ב, שמורכבת בעיקר מסרטי פעולה מגוחכים, גיבורי על וכל מיני אסונות, במדיום הזה יש אפשרות לעשות דברים עמוקים ומעניינים. אם יש לך כותבים טובים, טלוויזיה זה המקום המושלם להיות בו, כי הוא מאפשר לך לספר סיפור טוב, בלי צורך לכווץ אותו לסרט של שעה וחצי".
בילי קמפבל (58) נולד בשארלוטסוויל, וירג'יניה. בגיל שנתיים נפרדו הוריו, ובשנות ילדותו נדד בין בית אמו בווירג'יניה לבית אביו בשיקגו. "הפעם הראשונה שעסקתי במשחק הייתה במקרה, במסגרת הצגה לקראת סיום התיכון", הוא נזכר, "בקולג' עברתי לבית ספר בשיקגו, שם למדתי אמנות מסחרית (Commercial art), במטרה לעסוק בזה בהמשך. חבר הזמין אותי לראות שיעור משחק שהוא לקח בו חלק, ואני זוכר את עצמי יושב שם וחושב על החיים. דמיינתי שאני יושב כל היום סביב שולחן במשרד, מכין עיצוב לאיזו פרסומת עבור לקוחות, ומצד שני את עצמי עם קבוצת אנשים שמנסה ליצור משהו יחד. אני חושב שזה הרגע שבו החלטתי שאני רוצה לנסות את תחום המשחק".
כדי לנסות להגשים את חלומו, עבר קמפבל בתחילת שנות השמונים ללוס־אנג'לס והחל ללכת לאודישנים, שהכניסו אותו לעניינים במהירות יחסית. הוא שיחק בתפקידים קטנים בסדרות "קשרי משפחה" עם מייקל ג'יי פוקס ו"הוטל", ומשם נבחר לתפקיד באופרת הסבון "שושלת", שהייתה באותם ימים התוכנית הנצפית ביותר בטלוויזיה בארה"ב. "הרגשתי בר מזל להתחיל לעבוד תוך זמן קצר מהרגע שבו עברתי לקליפורניה", הוא נזכר, "יש המון כישרונות ושחקנים טובים שמגיעים לשם ולא זוכים אף פעם להזדמנות שלהם. התרגשתי מאוד כשעברתי את האודישן לשושלת, הייתי ממש גאה להיות חלק מתוכנית כל כך מצליחה וזו הייתה עבורי חוויה נהדרת. שמעתי שהסדרה חודשה לאחרונה אבל עדיין לא ראיתי אף פרק".
לאחר פתיחת הקריירה המרשימה החל קמפבל לבסס את מעמדו כשחקן טלוויזיה מהשורה הראשונה. הוא שיחק שנתיים בסדרה המצליחה "סיפור פשע", גילם את קפטן תדיאון אוקונה ב"מלחמת הכוכבים - הדור הבא" וכיכב במשך שלוש עונות בסדרה "להתחיל מחדש" (Once and Again) ששודרה בהצלחה גם בארץ וזיכתה אותו במועמדות לגלובוס הזהב בשנת 2000. במקביל, פיתח גם קריירה קולנועית שהגיעה לשיאה הראשון ב־1991, אז שיחק בתפקיד הראשי בסרט גיבורי העל "הרפתקאות רוקטיר". מאז קמפבל ממשיך לשלב בין עבודות בטלוויזיה ובקולנוע. הוא שיחק בין היתר בלהיט זוכה האוסקרים "דרקולה" של פרנסיס פורד קופולה, במותחן "רומן לא חוקי" עם ג'ניפר לופז ובסדרות המצליחות "4400" ו"ההריגה".
בתחילת ינואר השנה עלתה לאוויר דרמת הפשע "קרדינל" בכיכובו, המבוססת על הספר "40 מילים על צער" שכתב הסופר הקנדי ג'יל בלונט. קמפבל מגלם שם את הדמות הראשית, ג'ון קרדינל, קצין משטרה מנורת' ביי, עיר יפהפייה בצפון מזרח אונטריו, קנדה. קרדינל, שהודח מחקירת היעלמותה של צעירה באזור בשל התנהגות אובססיבית מצידו, מקבל מחדש את התיק לאחר שנמצאת גופת הצעירה.
הוא מתחיל לעבוד עם שותפה חדשה, כשברקע מתברר שיש עוד קורבנות ורוצח סדרתי שמסתובב, ובנוסף, פרטים מטרידים מעברו מאיימים לחסל את הקריירה שלו. "האמת שבתחילה סירבתי לקחת את התפקיד", מפתיע קמפבל, "אני חי בשנים האחרונות בנורווגיה עם אשתי והילדים הקטנים שלנו, והבטחתי לה שאהיה שם בשבילה בשנות הלימוד האחרונות שלה ואפילו לא סיפרתי לה על ההצעה. אחרי כמה שבועות חזרו אליי מההפקה ושאלו אם אני בטוח שאני לא רוצה את התפקיד הזה, והחלטתי לספר לה. היא קראה את החומר ואמרה לי שהיא חושבת שאני צריך לעשות את זה ושנצליח להסתדר".
איך היו הצילומים עבורך?
"מדובר באחת מהעבודות המהנות ביותר שהיו לי, למרות שמבחינה פיזית היה מדובר באתגר קשה למדי. הימים הראשונים צולמו כשבחוץ שלג ומינוס ארבעים מעלות, ובהמשך צילמנו גם בקיץ בחום נוראי, עם הרבה מאוד חרקים צמאי דם סביבנו".
איך התחברת לדמות שלך?
"הרגשתי שאני מתחבר ומבין את ג'ון קרדינל כבר בקריאה הראשונה שעשינו לתסריט. זו אחת הסיבות שהסכמתי לתפקיד והתלהבתי כל כך לקחת את העבודה. הייתי בר מזל, שבמקרה הזה היה לי גם המקור שנכתב בספר, מה שעזר לי מאוד. לא היה שם קושי מבחינתי".
עד כמה היה חשוב לכם להישאר נאמנים למקור ולספר?
"היה חשוב לנו להישאר נאמנים לרוח ולתחושה, מה שנעשה לטעמי בצורה טובה. אבל מאחר שמדובר במדיום שונה, היה צורך לעשות שינויים והתאמות, וגם להקצין את הדברים ברמה מסוימת מבחינת האלימות".
האם העובדה שהפכת לאבא בשנים האחרונות שינתה עבורך את הדרך שאתה רואה את הדברים, כשאתה מעורב בסדרה שכוללת גם אלימות כלפי צעירים?
"אני לא חושב שזה שינה משהו במובן הזה. מה שכן השתנה עבורי הוא העובדה שאני לא רוצה לעבוד יותר רק למטרות עבודה. עכשיו אני רוצה להיות עם המשפחה והילדים שלי כמה שיותר, ואקח רק תפקיד שאני מוצא בו עניין ורוצה לעשות אותו, כמו שקרה עם קרדינל".
הסדרה, שעלתה לאוויר כאמור בסוף ינואר השנה בקנדה וכוללת שישה פרקים, זכתה להצלחה גדולה. היא נמכרה לעשרות מדינות ברחבי העולם וחודשה לעונה שנייה ושלישית, שמצטלמת בימים אלה. "אני חושב שבסופו של דבר מה שמושך את הקהל לסדרה אלו הדמויות שמובילות אותה והקשר ביניהן, כאשר סיפור הפשע עצמו הוא משני במובן מסוים", טוען קמפבל. "זו סדרה מורכבת ומאוד לא טיפוסית, שעשויה ברמה מצוינת, בניגוד לסדרות שטחיות רבות שנעשות כל הזמן".
בקנדה יש רמת פשיעה מאוד נמוכה. האם לדעתך סדרה כזו התקבלה שם אחרת מאשר מדינה עם רמת פשיעה גבוהה יותר שרגילה לזה?
"זו שאלה מעניינת, אבל אני לא באמת יודע את התשובה. אני רק יכול לומר שאני לא זוכר שקיבלתי כל כך הרבה מחמאות על סדרה ששיחקתי בה בעבר כמו עכשיו, וזו חוויה ראשונית עבורי. אני מקבל תגובות מצוינות ואנשים אוהבים את מערכות היחסים בה, איך שהיא נראית ומה שהיא מעבירה".
שיחקת לאורך השנים דמויות קיצוניות כמו רוצח ואנס, עד כמה קשה להתחבר לתפקידים כאלה?
"אני לא מסוג השחקנים שהדברים האלה קשים או מורכבים מדי עבורם. אני מרגיש שלא משנה איזו דמות אני משחק, בשורה התחתונה הטריק האמיתי הוא להבין שתמיד מדובר בבן אדם. העובדה שאותו אדם הוא רוצח לדוגמה, היא משנית עבורי במקרה הזה".
מה הז'אנר האהוב עליך?
"אני אוהב להיות חלק מסיפור טוב, כמו שזכיתי בקרדינל, ואם תהיה לי אפשרות לבחור מה לעשות, אבחר לשחק בסרט או סדרה תקופתיים, בעיקר בכאלה שבהם אוכל לדהור על סוס בתוך יער לבוש במעיל פרווה".
ב־2013 הוא אכן שיחק בדרמה תקופתית, כשגילם את אברהם לינקולן, נשיאה ה־16 של ארה"ב שהוביל לביטול העבדות ונרצח ב־1865, בסרט הטלוויזיה "להרוג את לינקולן". "בפעם הראשונה שהציעו לי את התפקיד זה הצחיק אותי, חשבתי שזה מגוחך, שלא אוכל לשחק אותו. אמרתי את זה לחברת ההפקה אבל הם התעקשו", הוא נזכר.
"קיבלתי את התפקיד שבוע לפני תחילת הצילומים, לא היה לי זמן להתכונן ואולי בסופו של דבר זה סייע לי, כי לא חשבתי על זה יותר מדי. הגעתי ליום הראשון שבו עשינו את הבדיקות של האיפור והלבוש, התלבשתי כמוהו, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי: אולי זה יכול לעבוד. החלטתי לצאת לטייל עם התלבושת, ובמשך כמה שעות הסתובבתי בדאון טאון בריצ'מונד, וירג'יניה. אכלתי שם צהריים במסעדה, אנשים זרקו אליי מבטים אבל אני רק הרגשתי יותר ויותר בנוח. היה לי חשוב לעבור את החוויה הזו לפני תחילת הצילומים, ובסופו של דבר זה הפך למשהו מוצלח, מה שהפתיע אותי מאוד".
מי הבמאי שהכי נהנית לעבוד איתו?
"שיתפתי פעולה עם הרבה מאוד במאים מצוינים, כמו פרנסיס פורד קופולה ואחרים, אבל האמת שהראשון שעולה לי לראש הוא דניאל גרו, שביים את העונה הראשונה של קרדינל, וחזר עכשיו כדי לעבוד על השלישית. מדובר בבחור מוכשר באופן יוצא דופן וזו הייתה חוויה נהדרת עבורי לשתף איתו פעולה".
עם איזה שחקן היית שמח לחזור ולשתף פעולה?
"גם כאן הרשימה ארוכה, אבל השם הראשון שעולה לי לראש הוא אלן ארקין, שהוא באמת גאון בתחומו. כשאתה מצלם סדרה אתה צריך לעבוד מדי יום לאורך זמן עם חבורה גדולה של אנשים, וזו יכולה להיות חוויה קשה אם מישהו מהשחקנים האחרים בעייתי או לא נחמד. למזלי, מעולם לא עברתי דבר כזה, למרות שעבדתי עם אנשים קשים. אני חושב שאני אדם שקל להסתדר איתו, אז אולי זו הסיבה".
איזה תפקיד אתה עוד חולם לשחק?
"יש הרבה תפקידים שהייתי שמח לעשות, אבל החלום הגדול שלי הוא לשחק את מקבת' של שייקספיר. כשאתבגר יותר אני רוצה לשחק את ג'ון בראון, שהיה מתנגד חריף לעבדות בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה. מה שהכי חשוב לי בימים אלה הוא שקריירת המשחק שלי תעבור באורח פלא לצידו השני של העולם, כדי שאוכל להישאר בסקנדינביה קרוב למשפחה שלי".
מה דעתך על תרבות הסלבס, זה שהיום כולם רוצים להיות כוכבים?
"אני מרגיש שמדובר בסוף העולם, דרך ללא מוצא. זה משהו מוזר מאוד בעיניי ואנטי תרבותי. פעם אנשים רצו לעשות משהו בלי שום קשר לאנשים אחרים, ועכשיו פתאום רבים חושבים שהערך שלהם נקבע על פי איך שהאחרים רואים אותם וצריכים שיאשרו את הקיום שלהם באמצעות הרשתות החברתיות".
לפני כמה שנים מגזין העיתונות האמריקני "פיפל", שעוסק בעולם השעשועים ובחיי הידוענים, בחר בקמפבל כאחד מחמישים הגברים היפים ביותר בעולם. "התחושה שלי בנוגע לכתבות האלה דומה מאוד למה שאני מרגיש בנוגע לתרבות הסלבס ולמדיה החברתית", הוא צוחק, "אין לי עניין בבחירות האלה, זה לא משנה דבר".
גדלת בשארלוטסוויל, מה דעתך על האירועים האלימים ועל הפגנות השנאה שהתרחשו שם לאחרונה?
"מה שקרה שם מזעזע בעיניי. זו העיירה היפה והקטנה שלי, גדלתי שם, יש לי חברים שם מכל צבע שהוא. זה נורא בעיניי שיש לנו נשיא שלא גינה בצורה החריפה ביותר את האירועים שהתרחשו שם".
האם לדעתך חשוב ששחקן מוכר, שיש לו השפעה, יבטא את דעותיו הפוליטיות?
"זו בהחלט זכותו, כמו כל אדם שחשוב לו לומר את אשר על ליבו. אני בעצמי לא מתבטא כרגע יותר מדי בעניינים פוליטיים, ואולי הסיבה היא שעזבתי את ארה"ב. אם זה היה אחרת, אולי הייתי משתדל לומר יותר את דעתי".
הבנתי שאתה חובב רוגבי מושבע.
"זה נכון. אני משחק רוגבי מאז שהייתי בן 16, ועדיין עושה את זה מפעם לפעם עם חבורה של אנשים בגילי, כדי שנצליח לעמוד יחד במעמסה הגופנית. אני אוהב את המשחק הזה מכל אספקט שהוא ומבחינתי הוא המשחק הקבוצתי הטוב מכולם".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני אדם שבאופן טבעי נמצא בארבע, אבל בנקודה הנוכחית, כשיש לי חיי משפחה טובים שהפכו את הכול לשמח ומלא יותר, אני כרגע בחמש".
אקו"ם