כך היה נראה ילד האהבה של לוין וקישון
ההצגה "ליזלוטה במאי", ביוזמת תמר חנה שטיירמן - השחקנית ומתרגמת ההצגה של ההונגרי ז'ולט פוז'גאי, היא משל מריר על הרצון האנושי לזכות בחום – כמעט בכל מחיר. ביצוע נבון של כל העוסקים במלאכה ומשחק שומט-לסתות של יואב דונט מוכיחים שתמיכה בתיאטרון צעיר וחצוף משתלמת לכולם
ליזלוטה במאי, תיאטרון הבימה
טרנספורמציה שומטת-לסתות. יואב דונט
צילום: רפי דלויה
ליזלוטה היא אישה צעירה שמחפשת בן זוג לחלוק איתו את חייה. היא לא בהכרח מחפשת אהבה, כך נראה, מפני שהדרישות שלה לא ממש בשמיים. בן הזוג המבוקש צריך להיות גבר שמעוניין בזוגיות ורצוי שגם ינשום – לא בהכרח נחמד, מעניין או חכם במיוחד. אבל גם דרישות צנועות אלה, מתברר, הן יותר מדי בטראגי-קומדיה הזו, שלוקחת סיטואציות מוכרות של דייטים ראשונים עד הקצה.
כל פגישה הופכת לעסק ביש, שלא באשמתה של ליזלוטה או באשמתם של שלל הטיפוסים הגבריים שמשתרעים על הספקטרום שבין שוביניסט זללן וגס רוח לטמבל חביב, ביישן שפוחד מהצל של עצמו ומשורר רומנטי ומלהיב באופן חשוד, ועוד כמה הפתעות שלא נפרט כדי שלא לעשות ספוילר.
ממימון המונים כל הדרך להבימה. תמר חנה שטיירמן ב''ליזולטה במאי''
צילום: רפי דלויה
כדאי לצפות בהצגה - כדי לצחוק, אבל גם כדי להתענג על משחק מצוין של הצמד המוכשר שטיירמן ודונט. שטיירמן היא ליזלוטה ענוגה, יפהפייה ונואשת, לעיתים פאתטית ומכמירת לב ולעיתים סקסית וצינית. יואב דונט מגלם את כל שבעת המחזרים של ליזלוטה בצורה הנושקת לווירטואוזיות (אגב, זה על פי הנחיה של המחזאי, שדרש כי את כל הגברים יגלם שחקן אחד). דונט עובר שוב ושוב לעיני הקהל טרנספורמציה שומטת-לסתות, עד כי אילולא היה לובש ופושט צורה ובגדים על הבמה, ממש קשה היה להאמין שמדובר באותו אדם.
יחד השניים מעלים מגוון סיטואציות עם שלל הפתעות לאו דווקא נעימות. יש בהצגה מעין תנועת מטוטלת בין מצבים שעל גבול הקריקטורה המופרכת, לבין רגעים נוגעים ללב של ראיית הטוב שבזולת. בפגישה של ליזלוטה עם האינסטלטור התמים והלא ממש מבריק (טוב, האידיוט, אם אתם מתעקשים) למשל, או עם המשורר המרחף באופן שאינו בהכרח מטאפורי.
דונט מגלם את כל שבעת המחזרים של ליזלוטה בצורה הנושקת לווירטואוזיות. ''ליזלוטה במאי''
צילום: ארלה הצמצם הבוער
יש לציין לטובה גם את עיצוב ובחירת התלבושות של אביה בש, מפני שהיה עליה להתמודד עם הצורך לסייע באפיון הדמויות – ובעיקר לבדל אותן זו מזו - בעזרת מספר מינימלי של פריטים שניתן להחליף בזריזות על הבמה. התפאורה שעיצבה תות הרבט – שעיקרה מגוון טקסטילים פרחוניים, קיטשיים במכוון, בביתה של ליזלוטה – משתלבת היטב עם התוכן. היא מתאימה לטעם המשוער של בעלת הבית הזקנה שהורישה את דירתה לליזלוטה, וכן המתקתקות המוגזמת אומרת דבר מה על החיפוש הנואש אחר רומנטיקה.
גם למוזיקאי מיכאל אשר שמור תפקיד קטן, אך חשוב, של ביצוע המעברונים בין סצנות הדייטים, ופני הפוקר שלו יוצקים למתרחש את ליטרת האירוניה הנוספת. כך, הגיחוך והאירועים האבסורדיים הם גם משל מריר על הרצון האנושי, הראשוני כל כך, לזכות בחום ובבריחה מן הבדידות.
מאת: ז'ולט פוז'גאי, בימוי: אלון אופנהיים, שחקנים: תמר חנה שטיירמן, יואב דונט, נגינה: מיכאל אשר תפאורה: תות הרבט, תלבושות: אביה בש, כוריאוגרפיה: שירלי ברבי, תאורה: שי סקיבא, מוזיקה: אלון גלזינגר, תרגום: תמר חנה שטיירמן, ניהול הצגה: נטע בנימיני
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם