שיעור חופשי: אוניברסיטת ההמונים ששואפת לשנות את העולם
אחרי שמכר את חברת "קידום", שי רשף החליט להקים אוניברסיטה שתשנה את גורלם של מיליוני אנשים, ואולי אפילו תביא שלום
"הסטודנטים שלי הם אלה שלא יכולים להגיע לאוניברסיטה מפני שהאוניברסיטאות בדרך כלל יקרות", הוא אומר. "או מסיבות אחרות: לעתים הן רחוקות ממקומות יישוב ולא תמיד יש בהן מקומות פנויים לכל
בעוד כמה חודשים יסיימו את לימודיהם בוגרי המחזור הראשון של אוניברסיטת ההמונים: 1,500 תלמידים מכל רחבי העולם, שלומדים באוניברסיטה הדמוקרטית ביותר שקיימת. "התלמידים שלנו באים מרקע קשה", אומר רשף.
מעורבים 2013. עוד ישראלים מעוררי השראה:
> מים מהשמים: האיש שיהפוך את ישראל למעצמת מים
> שיעור חופשי: אוניברסיטת ההמונים שתשנה את העולם
> עד 2015 תגיעו לירח: הגרסה הישראלית
"ניצולי טבח העם ברואנדה, תלמידה שעקבותיה אבדו בסופת הטייפון בפיליפינים, תלמיד מליבריה שברח לניגריה במלחמת האזרחים ועובד כעת כמלצר בדרום אפריקה. כשמצא אותנו באינטרנט הוא היה המום, הוא לא האמין שהוא התקבל לאוניברסיטה בלי שייאלץ לשלם שכר לימוד".
רשף, נשוי ואב לארבעה, תושב תל אביב וניו יורק, הקים את האוניברסיטה לפני ארבע שנים. הוא גדל בגבעתיים, בצבא שירת בנח"ל, למד מדעי המדינה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בסינית באוניברסיטת מישיגן. כשסיים את לימודיו הצטרף לחברת "קידום" ושימש מנכ"ל, יו"ר ובעלים של החברה.
הרעיון להקים אוניברסיטה מקוונת עלה כשעדיין עבד בקידום. בשיתוף עם אוניברסיטת ליברפול הוא הקים את "קיט", האוניברסיטה המקוונת הראשונה מחוץ לארצות הברית. "ראינו שיש לנו כלי אדיר, אבל הלימודים באינטרנט יקרים", הוא מספר. ב-2005 מכר את "קידום" בעשרות מיליוני שקלים לחברת "קפלן", מחברות החינוך הגדולות בארצות הברית, וארבע שנים אחר כך הקים את אוניברסיטת ההמונים.
"אחרי שמכרתי את 'קידום' פגשתי בחור צעיר שרצה שאשתלב בחברה שלו", הוא נזכר. "הוא דיבר על רשת חברתית שבה פרופסורים עוזרים לתלמידים בשיעורי בית, ואמר לי שהם עושים את זה בעיקר כתרומה לחברה. זה נשמע לי לא אמין. הוא אמר שאם אני חושב שזה לא אמין אני כנראה לא מכיר את עולם האינטרנט. בדקתי והתברר לי שהוא צודק. מאות מורים, רובם פנסיונרים, עוזרים לתלמידים באינטרנט, ואפילו נוצרה תחרות מטורפת בין המורים על נקודות הדירוג. התלמידים מדרגים את המורים ושום מורה לא רוצה להיות אחרון בדירוג. בעקבות השיחה הזאת נפל לי האסימון. אמרתי לעצמי, ואללה, אם יש מורים שמוכנים לעזור לסטודנטים בחינם - יש לי אוניברסיטה.
"החלטתי שיש לי מספיק, ועכשיו אני רוצה לתת בחזרה בנתינה שתהיה לה השפעה על העולם. וההשפעה הגדולה ביותר היא דרך חינוך. אני מאמין שאפשר לדחוף את העולם קדימה באמצעות חינוך. כשאתה מחנך סטודנט אתה משנה את החיים שלו, כשאתה מחנך רבים אתה משנה את העולם. בכל העולם יש התאמה בין רמת ההכנסה לרמת ההשכלה, וזה בוודאי נכון בעולם השלישי.
העולם השלישי עובד לעתים קרובות על קשרים ולא על השכלה. איך תעודה שלכם עוזרת לסטודנט מהאיטי שגר בפחון?
"המעסיקים המקומיים בעולם השלישי מעריכים את מה שהסטודנטים למדו אצלנו. בוגרי תואר אמריקני נחשבים ליהלום. הסטודנטים שלנו יכולים להשתלב בתעשייה המקומית, בעמותות בינלאומיות, הם יכולים לפתוח עסק משל עצמם או לעבוד מהבית בחברות בינלאומיות. רוב הסטודנטים שלנו אומרים שהם רוצים לעזור למדינה שלהם. זה מפתיע, כי אפשר לחשוב שהם ירצו קודם כל לעזור לעצמם.
"יש לנו תלמיד שלמד באוניברסיטה בזימבבואה ואז שכר הלימוד שולש והוא עבר לדרום אפריקה, עבד כמתדלק בתחנת דלק, עשה הפסקה בלימודים והקים עמותה לעבודה קהילתית. אתה אומר לעצמך, רבאכ, הבן אדם בקושי חי ובכל זאת הוא מקים עמותה לעבודה קהילתית. אני מסיר בפניו את הכובע. אחת הבעיות בעולם השלישי היא שתלמידים מצטיינים מקבלים מלגות, נוסעים ללמוד בארצות הברית ולא שבים לארצותיהם. הלימודים אצלנו משאירים את הסטודנטים בארצותיהם. למעשה אנחנו נלחמים בבריחת מוחות".
הלימודים באוניברסיטה המקוונת מקנים תואר ראשון במנהל עסקים ובמדעי המחשב, "שמעניק סיכוי להתפרנס היטב", אומר רשף. התואר מוכר בקליפורניה ובקרוב יזכה להכרה פדרלית אמריקנית. הלימודים נמשכים ארבע שנים, ובמהלכן הסטודנט לומד 40 קורסים; כל קורס נמשך תשעה שבועות. "הלימודים תוכננו במתכונת פייסבוק", אומר רשף.
"בכל כיתה לומדים כעשרים עד שלושים סטודנטים שמגיעים מכל רחבי העולם, והסטודנטים בכיתה הם קבוצה חברתית. בכל קורס כל סטודנט מכיר עשרות סטודנטים מכל רחבי העולם, ועד שהם יסיימו את לימודיהם הם יהיו מרושתים כמעט בכל העולם. בואי נחשוב מה קורה לסטודנט טורקי שפוגש סטודנט יווני או לסטודנט ישראלי שפוגש סטודנטים ממדינות ערביות. אנחנו מאמינים שאנחנו לא רק מעניקים השכלה אלא גם יוצרים שינוי גישה: הופכים את העולם לכפר גלובלי ותורמים את תרומתנו לשלום".
בכל קורס יש הרצאה שבועית, חומר קריאה, שיעורי בית ושאלת דיון, שהיא לב הלימודים. כל הסטודנטים בקורס מגיבים לשאלת הדיון, והמרצה קורא את מה שהסטודנטים כתבו, מתקן טעויות, עונה על שאלות ומכוון את הדיון. הסטודנטים תורמים את תרומתם הייחודית ומגיבים לאחרים. בסוף השבוע, לפני שעוברים לנושא הבא, נערך בוחן.
תנאי הקבלה נוחים במיוחד: תעודת בגרות ואנגלית ברמה אקדמית. הסטודנטים אינם משלמים שכר לימוד מלבד מאה דולרים דמי בחינה בסוף כל קורס, "ומי שלא יכול לשלם תמורת הבחינות מקבל מלגה", אומר רשף. כמה קרנות, ובהן הקרן של ביל גייטס, קרן קרנגי, חברת מיקרוסופט וחברות
אחרות מעניקות מלגות לסטודנטים באוניברסיטת ההמונים.
ברת מיקרוסופט פעילה במיוחד באוניברסיטה. היא בוחרת את אלף הסטודנטים הטובים ביותר באפריקה ומציעה להם מלגה וגישה חופשית לקורסים המקצועיים של מיקרוסופט, "בכוונה להכשיר את מנהיגי העתיד של אפריקה", אומר רשף. "גם אוניברסיטת ניו יורק מממנת לימודים מלאים לסטודנטים הטובים".
אבל רק 1,500 סטודנטים למדו באוניברסיטה בארבע שנים?
"אנחנו מקפידים שהמספרים יהיו נמוכים כי אנחנו בונים אוניברסיטה איכותית. הכוונה שלנו היא לגדול לאט. בינתיים אנחנו האוניברסיטה הכי צנועה בעולם, עם תקציב תפעול של מיליון דולר בלבד בכל שנה, ורק עשרה מקבלי משכורות.
רבות מהאוניברסיטאות מציעות קורסים משודרים. מה ההבדל?
"מיטב האוניברסיטאות מעלות קורסים בחינם ביוטיוב. אבל אצלנו אין וידיאו או אודיו, ושום דבר לא נעשה בשידור חי. לחלק מהתלמידים שלנו אין פס רחב, חלק מהתלמידים לומדים מקפה אינטרנט או מהטלפון הנייד. יש לנו תלמיד בהאיטי שאחרי רעידת האדמה קיבל מחשב נייד במתנה. גם מי שיכול לגלוש באינטרנט בחופשיות ולהתחבר לשיעורים של האוניברסיטאות, סביר להניח שלא יכול להתקבל לאוניברסיטה רגילה מפני ששכר הלימוד גבוה או שהוא גר במקום מרוחק.
"ארגון אונסק"ו הודיע לאחרונה שב-2025 למאה מיליון בני אדם בעולם לא יהיה מקום באוניברסיטאות הקיימות. לאנשים האלה אין חלופה מלבד אוניברסיטאות כמו אוניברסיטת ההמונים. מי שיכול ללמוד בטכניון - שילמד בטכניון. אני נותן מענה למי שלא יכול להגיע לטכניון. הרעיון פשוט: להגיע לכל אדם בעולם שרוצה ללמוד ויש לו יכולות, אבל לא הצליח ללמוד באוניברסיטה רגילה. אני לא תחליף להרווארד, אני נותן מענה למי שלא ישיג תואר אקדמי בלעדיי".
בארבע השנים מאז הקים את האוניברסיטה רשף מסתובב בעולם ומנסה לגייס תורמים. בבוקר פגישתנו הגיע מדרום אפריקה לתל אביב, למחרת כבר טס לניו יורק ומשם לאפריקה. הוא עצמו השקיע יותר משלושה מיליון שקלים באוניברסיטה.
כתבה בניו יורק טיימס הביאה מבול של פניות, ושלושת אלפים מרצים מכל רחבי העולם התנדבו לסייע לסטודנטים (בינתיים אין ביניהם מרצים ישראלים). " הם מקבלים תשלום סמלי, כ-300 דולר לקורס, כדי שלא יפסיקו לעבוד באמצע הקורס, בעקבות מקרה לא נעים שקרה לנו עם אחד המרצים. הוא נדרש לכתוב שיעור בכל שבוע, להביא את כל השיעורים כתובים בבת אחת, אבל שבועיים לפני תחילת הקורס הוא נעלם. פתרנו את הבעיה בעזרת קורס אחר, אבל המודל של פרופסורים מתנדבים קרס, וכשההתנדבות קורסת האוניברסיטה כולה קורסת. מאז החלטנו לתת למרצים תשלום סמלי".
גיוס תרומות, אומר רשף, הוא מבצע קשה הרבה יותר מגיוס מרצים מתנדבים. "הרצון הטוב בעולם הפתיע אותי, אם כי גיוס הכספים קשה יותר משחשבתי. אנחנו חיים על תרומות. האמריקנים הם תורמים כבדים, ויש לנו תורמים ישראלים אבל הם תורמים פחות מאשר האמריקנים. חבל. יזם ההייטק יוסי ורדי אמר לי פעם שכשאדם נותן הוא מקבל הרבה יותר בתמורה".
אולי כי האוניברסיטה לא ישראלית?
"אני מנסה לפתור בעיה של מיליארדים, לא של מעט אנשים. יש אמנם פתגם, 'עניי עירך קודמים', אבל יש גם משהו שנקרא תיקון העולם. החלטתי להתמקד בבעיה העולמית. מאה מיליון בני אדם רוצים ללמוד, יש להם יכולות אבל אין להם אפשרות".
אתה באמת מאמין שתגיע למאה מיליון תלמידים?
"אני מאמין שאגיע למאות אלפים ואז יקומו לנו מתחרים. ואני אשמח שזה יקרה, כי אנחנו לא עובדים על רווח. כשכולם יהיו משכילים, נתעורר בוקר אחד עם חלום חדש".
בכלל , רשף שופע חלומות. הוא רוצה להקים גם בית ספר באותה מתכונת, חולם להקים אוניברסיטה בכל שפה ולא רק בשפה האנגלית. "כשנמצא תורם נקים אוניברסיטה בשפה הערבית", הוא אומר, ומקווה גם שיצליח לפתח באוניברסיטה תחומי לימוד נוספים מלבד מנהל עסקים ומדעי המחשב.
אבל עם כל הכבוד לגיוס תרומות, הבעיה העיקרית היא להגיע לסטודנטים. "כשעשו עלינו כתבה בניו יורק טיימס הגיעו בעקבותיה אלפי פרופסורים מתנדבים, אבל אף לא סטודנט אחד מסודן. בסודן לא קוראים ניו יורק טיימס. אתמול התראיינתי לרדיו של סווטו בדרום אפריקה אבל אני לא יודע כמה אנשים מאזינים לרדיו. הסטודנטים הפוטנציאליים שלי מגיעים ממקומות נידחים כל כך, שלא בטוח שיש להם אפילו יכולת להאזין לרדיו. אבל כשהם יסיימו את הלימודים הם יהיו במקום אחר לגמרי. אף אחד לא יכול לדעת כמה איינשטיינים מתחבאים בעולם. אני רוצה להגיע אליהם".
עדי אלטשולר: בגיל 16 ייסדה את תנועת הנוער ”כנפיים של קרמבו“ לצעירים עם צרכים מיוחדים.
עליאן אלקרינאווי: פרופסור, נשיא המכללה האקדמית ”אחווה“, הנשיא הבדואי הראשון של מוסד אקדמי בארץ.
תמי ביטון: הקימה בירוחם את ”במדבר“, בית מדרש למורשת היהודית–ישראלית, ואת מדרשת השילוב ”באר“.
עליזה בלוך: מנהלת תיכון ”ברנקו וייס“ לנוער בסיכון בבית שמש, זוכת פרס רוטשילד לחינוך.
תמר הקשר ונועה מנדלבאום: מייסדות בתי הספר ”ראשית“ ו“סדנת שילוב“, המסייעים לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות.
יונתן קישינובסקי: ראש תוכנית ”דרך ארץ“, המפעילה מכינות קדם–צבאיות בירוחם ובניצנה.
רותי להבי: מייסדת בית הספר החילוני–דתי ”קשת“ וראש התוכנית להכשרת מנהלים במכללת דוד ילין.
אמיל שופאני: כומר נוצרי, פעיל שלום, שמקדם שיח יהודי–נוצרי–מוסלמי ופועל להנחלת מורשת השואה לערביי ישראל.
עדינה בר שלום: מייסדת ”המכללה החרדית ירושלים“ המכשירה סטודנטים וסטודנטיות חרדים השתלבות בשוק התעסוקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
