צעיר לנצח: טפירו עדיין רעב להישגים
"גם באימונים אני לא מוכן להפסיד". בגיל 38, מאיר טפירו, מהשחקנים הטובים ביותר שצמחו בישראל, לא מוותר על הכדורסל, "כרגע אני לגמרי שם"
אחד הווינרים הגדולים של הכדורסל הישראלי מאז ומעולם, והיחיד בדורו שממשיך לככב על המגרשים גם בגיל 38. אנחנו נפגשים באחד מבתי הקפה בצפון תל אביב. כשטפירו נכנס אל המקום הוא מתקבל בחמימות על ידי הסביבה ומגיב בחיוך צנוע וקצת מבויש.
מעורבים 2013. עוד ישראלים מעוררי השראה:
> סרן א' מביא את המידע לכל חייל ומשנה את שדה הקרב
> ציפי לבני: נשים בעמדות מפתח הן דבר טבעי
> למרות הקול: אהובה עוזרי לא ויתרה לרגע
הצניעות הזו אולי מנעה ממנו להגיע אפילו רחוק יותר בקריירה המרשימה הזו, אבל הפכה אותו למודל לחיקוי שמקומו בדפי ההיסטוריה של הספורט הישראלי מובטח כבר מזמן. הוא מתיישב ואנחנו מתחילים לגלגל את הסיפור על הילד האלמוני שהפך לאחד הכדורסלנים הגדולים שצמחו בישראל.
עד כמה קשה היה לך להיות כדורסלן דתי?
"עד הבוגרים זו לא הייתה בעיה, כי אין משחקים ואימונים בשבתות ונוח לשלב בין הדברים".
עמדת ללכת לישיבה תיכונית ולבסוף הוריך הסכימו שתלך לעירוני ט.? איך הצליחו לשכנע אותם?
"המאמן שלי אז, חגי רם, בא אלינו הביתה והסביר להם שיש לי כישרון מיוחד ושכדאי שאמשיך לטפח אותו. אני חושב שההורים שלי הבינו שזה מה שעושה לי טוב ושבישיבה אני עלול להיות מתוסכל. באותם ימים כל החיים שלי נעו סביב הכדורסל, שיחקתי באליצור קריית אתא והתאמנתי עם הנערים, הנוער והבוגרים".
ספר קצת על תהליך היציאה בשאלה?
"זה היה תהליך שלקח כמה חודשים והחל לקראת אמצע כיתה י"ב. הורדתי את הכיפה ביציאה מהבית והחזרתי אותה כששבתי. התפללתי פחות והתחלתי לנסוע עם חברים ברכב בסופי השבוע. בפעם הראשונה הייתי בטוח שהולך לקרות לי משהו נורא ושההורים שלי יגלו על זה בדרך לא דרך".
ואיך הקשר שלך עם אלוהים כיום?
"יש הרבה דברים שטבועים בי עמוק. מאז שהילדים קצת גדלו אני משתדל לערוך קידוש בכל ערב שישי וכשאני אצל ההורים שלי אני מצטרף לאבא לבית הכנסת".
בעונת 1994/5, כשהוא בן 19 בלבד, חתם טפירו לראשונה בליגת-העל במדי הפועל תל אביב. באותם ימים כבר שיחק בהצלחה בנבחרות הצעירות והיה מוכר לאנשי המקצוע של הענף, אך נותר אלמוני בקרב הציבור הרחב. כל זה השתנה מהר מאוד בזכות קליעת ניצחון מחצי מרחק, שהכניעה את מכבי תל אביב בדרבי היוקרתי בליגה.
"אין ספק שסל הניצחון בדרבי הוביל אותי להכרה ברמה הארצית", הוא מודה. "אחרי המשחק הלכנו לחגוג באיזה בר, היה שם עומס בכניסה ופתאום הגיע היחצן של המסיבה, קרא בשם שלי והכניס אותנו פנימה. זה היה מוזר. יום אחר כך הרבה אנשים בירכו אותי ברחוב והבנתי שמשהו קורה".
היית בחור צעיר, חילוני טרי. איך התמודדת עם ההצלחה?
"הפועל תל אביב הייתה אז בפשיטת רגל, וקיבלתי משכורת אחת כל השנה. כסף לא היה, אבל היה סיפוק. הייתי קצת נאיבי, לא הרגשתי שמשהו מיוחד קורה, לא הרגשתי שאני כוכב. הסביבה תמיד שידרה שהמשחק הבא הוא הכי חשוב, כדי שלא יגידו שההצלחה שלי חד-פעמית, ובזה התמקדתי".
ההצטיינות של טפירו במדי הפועל תל אביב לא נעלמה כמובן מעיניהם של ראשי מכבי תל אביב, שב-96' החתימו את הכישרון הצעיר על חוזה לשלוש עונות. למרות זאת, לא שיחק טפירו באימפריה הצהובה ולו שנייה אחת. "כשהייתי ילד הייתה רק מכבי ביום חמישי בערוץ 1, וכמו כולם אהבתי אותם והחזקתי להם אצבעות", הוא נזכר, "אבל אף פעם לא חלמתי לשחק שם. גם כשניצחתי שחקנים שלהם וזכיתי בתארים במסגרת אליפות בתי הספר, לא חשבתי לרגע שזה יקרה".
אבל בסוף זה קרה. למה ביקשת שישאילו אותך?
"כשחתמתי שם עודד קטש היה אמור לעבור למכללת קלמזון ודורון שפר נבחר בדראפט ה-NBA. בסוף שניהם שיחקו במכבי, כשגם גיא גודס ודריק שארפ היו חלק מהסגל. הייתה צפיפות גדולה בעמדה שלי. רציתי לשחק, אז עברתי לאילת".
למה לא ניסית אפילו עונה אחת להילחם על המקום שלך?
"משה ויינקרץ, שאימן אותי בהפועל תל אביב ובאילת, הסביר לי שבמכבי מי שמקבל את המשכורת הגבוהה ביותר זוכה לרוב הצ'אנסים, ולכן כדאי לי להגיע לשם רק בדלת הראשית ולא כשחקן משלים. הוא שכנע אותי לעבור לאילת והיו לי שם שנתיים נפלאות".
אתה מזוהה עם הפועל, ניצחת את מכבי כבר 12 פעמים. איך אתה מרגיש כלפיי המערכת הצהובה?
"אני אוהב מאוד להתחרות מול מכבי ולנצח אותה, אבל גם יודע כמה קשה להיות פייבוריט, לשמור על הרעב שנה אחר שנה ולהצליח לזכות בתארים שוב ושוב. הם עושים את זה כבר 50 שנה. אי אפשר לא להעריך את זה".
אחד הרגעים הקשים בקריירה של טפירו התרחש כששיחק במדי ירושלים בגמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב ב-2007. ירושלים הובילה כל המשחק, ואז משום מקום שרק השופט סמי בכר עבירת תוקף אחרי התחזות ברורה של דרק שארפ. זו הייתה גם העבירה החמישית של טפירו, שסיימה מבחינתו את המשחק. בסופו של דבר עלתה מכבי ליתרון בשניות האחרונות וזכתה שוב באליפות.
"אתה לא מתבייש?" שאל טפירו את בכר כשירד מהמגרש ופרץ בבכי מר שריגש מדינה שלמה, "כל הקריירה אני מחכה לזה". "לא נראה לי שזה היה בתום לב", אמר יום לאחר מכן בראיון בתוכניתו של דני קושמרו בטלוויזיה, "חצי דקה לפני כן הוא שרק לי את הרביעית ואמרתי לו שישים לב כי שארפ עושה הצגות. אז תגיד לי אתה מה אתה חושב".
יוצא לך עוד לחשוב על התקרית עם סמי בכר?
"מה שקרה שם היה רגע קשה של חוסר אונים, ולקח לי זמן להתאושש מזה. אבל דיברתי על זה המון ואני מעדיף לא להרחיב בנושא. אני יכול רק להגיד שהעובדה שהיום הכל מצולם בליגה הבכירה עשתה רק טוב לענף".
העונה הקודמת לא האירה פנים לטפירו ולהפועל ירושלים, שאליה חזר לקדנציה שלישית. בסיומה אסף שוב את מקל הנדודים, וחזר על מהלך שכבר עשה לפני כשלוש שנים באשדוד: הוא חתם לשנתיים בעירוני נס ציונה, העולה החדשה לליגה, ומאז הוא שוב פורח. מתחילת העונה גברה הקבוצה על מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל ירושלים, והפכה למרעננת הרשמית של הליגה. לטפירו חלק מרכזי בהצגה.
לנס ציונה יש התקציב הנמוך בליגה, לא חששת ללכת לשם?
"חששתי לפני שהלכתי לכל קבוצה, גם אם זה מועדון גדול כמו הפועל ירושלים, כי אתה לא באמת יכול לדעת מה עומד לקרות. אני מאמין בעצמי וביכולות שלי, אוהב אתגרים, וזה בדיוק מה שמצאתי בנס ציונה".
גם באשדוד, אז העולה הטרייה לליגה, וגם עכשיו, בנס ציונה, אתה מיד הופך להיות מנהיג השחקנים. איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שזה משהו שהתפתח אצלי במשך השנים, לעזור לצעירים, לכוון, להסביר. זה אפילו מפתיע אותי לפעמים. אני נהנה מזה מאוד".
עד לאן תגיעו השנה?
"במקום כמו נס ציונה המטרה שלי היא ליהנות ולתת הכל בתקווה שיקרו דברים טובים".
איך אתה מצליח בגיל מבוגר יחסית לשרוד באינטנסיביות של הכדורסל?
"כשהתחלתי לשחק לא חשבתי שאהפוך להיות שחקן, למרות שתמיד הרגשתי שכדורסל הוא המקום הכי מתאים בשבילי. חיכיתי לאימונים, התבאסתי שהם נגמרו, התמדתי וקיוויתי שאצליח להמשיך. אני עובד קשה ומשתדל להיות כל היום בספורט ולתחזק את הגוף".
ההתאוששות אחרי משחקים קשה יותר?
"ההתאוששות הפיזית קשה הרבה יותר מפעם. אחרי משחקים אני מתמודד עם כאבים חזקים מאוד".
הרבה מאמנים לנוער מציבים אותך כדוגמה באימונים שלהם. איך ההרגשה להפוך למודל לחיקוי, להשראה?
"מאמן הכושר יורם מנחם סיפר לי שבכל ההרצאות שהוא מעביר הוא מספר עליי ועל הימים שהייתי כל היום על המגרש בקריית אתא. מבחינתי זה כיף גדול, כי עבדתי קשה במשך שנים".
מפריע לך ששיחקת בעשר קבוצות ולא הפכת לסמל של מועדון אחד?
"כן ולא. מצד אחד זו המציאות של הכדורסל שלנו: אין קבוצה חוץ ממכבי שהיא יציבה לאורך שנים מבחינה כלכלית ומקצועית, ולכן שחקנים רבים מחליפים קבוצה כל שנה. מנגד, בכל קבוצה מצאתי בית וחברים חדשים, הכרתי את הארץ ואספתי המון חוויות. כשעלינו לגמר הפלייאוף עם אשדוד, כל העיר הייתה בטירוף ולמשחק בנוקיה הגיעו 4,500 איש שלא ראו משחק בחיים. זה מספק מאוד".
מי המאמנים שהכי השפיעו עליך?
"היה לי מזל גדול להגיע לליגה הראשונה ולעבוד עם צביקה שרף ומשה ויינקרנץ. שניהם לא פחדו לתת לי צ'אנסים, לימדו, כיוונו וגם ידעו להיות סבלניים, ספגו הרבה טעויות שעשיתי ונתנו לי את הזמן ללמוד".
מסגרת אחרת שטפירו הטביע בה חותם עמוק במשך השנים הייתה נבחרת ישראל, שבה ערך את הופעת הבכורה בגיל 21, במשחק ידידות מול גרוזיה. ב-27 במאי 2009, במסיבת עיתונאים מרגשת, הודיע על פרישה מהמדים. הוא סיים את השירות הלאומי כקפטן עם 116 הופעות, השתתפות בארבע אליפויות אירופה (כשהשיא היה המקום השביעי ב-2003), 1098 נקודות ורשימת ניצחונות מכובדת.
"הנבחרת הייתה משהו קסום בשבילי", הוא מודה. "כשאתה נמצא מחוץ לישראל ושומע את ההמנון, ההתרגשות היא אחרת. אתה מייצג את המדינה ומרגיש שכולם מאחוריך, וזו לא קלישאה. היכולת לשמח כל כך הרבה אנשים במקרה של הצלחה היא משהו גדול. היו לי שם חוויות מדהימות".
איך הרגשת כשהחלטת לפרוש?
"היה לי קשה לעזוב את הנבחרת. התלבטתי והתחבטתי הרבה זמן, אבל הבנתי שלגוף כבר קשה עם זה. אחרי הקמפיין האחרון לקח לי חודשיים להיכנס לעונה".
חשבת פעם מה מחבר אותך כל כך לכדורסל ומשאיר אותך רעב לכדור?
"הכדורסל גידל אותי, עיצב אותי, אבל אם היית אומר לי פעם שאשאר במסגרת כל כך הרבה זמן ושאהנה מזה הייתי צוחק עלייך.
"הקיץ, חודש לפני סיום הפגרה כבר חיכיתי שהאימונים יתחילו. זה עושה טוב לגוף שלי, אני אוהב להוציא את האנרגיות האלה, אני אוהב את הקהל, המשחקים והאדרנלין. גם באימונים אני לא מוכן להפסיד".
עד מתי תמשיך?
"אמשיך בטוח עד סוף העונה הבאה, ובגדול עד שארגיש גופנית ומנטלית שאני יכול להמשיך בקצב הנכון. כרגע אני לגמרי שם".
אבא שלך חקלאי. חשבת לחזור לתחום אחרי שתפרוש?
"לחקלאות לא נראה לי שאחזור בשלב הזה", צוחק טפירו. "יש מחשבות להישאר בתחום כמאמן או כפרשן. אני עושה את זה כבר שנתיים ונהנה מאוד. גם עסקים ונדל"ן באים בחשבון".
יש חשש מהיום הזה?
"בטח שיש. תחשוב שאתה עושה דבר אחד כל החיים ועכשיו צריך לשנות, ולא בגיל צעיר. זה יהיה אתגר חדש ואני מקווה לצלוח אותו בשלום".
יש דברים שאתה מרגיש שפספסת?
"רציתי לשחק יותר באירופה. השנה בצרפת הייתה מצוינת והיו לי כמה הצעות טובות על השולחן. אבל ענבל אשתי ואני חיכינו אז לילד הראשון. קצת חששנו מהיום שאחרי, וחזרנו לארץ. זו הייתה החלטה טובה אבל הייתי שמח להיות שם עוד כמה שנים. גם ביורוליג לא שיחקתי מספיק".
האבהות שינתה אותך?
"בטח. מעבר לכך שזה כיף אדיר ואת הילדים אתה אוהב יותר מאשר את עצמך, זה שינה לי את הפרספקטיבה. אם פעם אחרי הפסד רציני לא הייתי ישן שבוע, היום זה עובר לי אחרי לילה או שניים".
אז אתה עדיין לא נרדם אחרי הפסד.
"אם זה הפסד קשה, אז בטח. אבל אז הילדים קופצים עליך בבוקר עם חיוך ואנרגיות ואתה שוכח מזה".
על מה אתה חולם לפני שהם באים?
"להישאר בריא, להמשיך ליהנות ולמצוא אתגרים שישאירו אותי חד כמו שאני עכשיו".
בסולם האושר, מאחת עד חמש, איפה אתה?
"ארבע וחצי. יש לי אישה וילדים מדהימים, אני עושה את מה שאני הכי אוהב בגיל מבוגר ובהצלחה, וברמות הגבוהות. בעיקרון טוב לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
