הסדרי ראייה: גם עם סבא וסבתא

מה קורה כאשר אחד מבני הזוג נפטר ומותיר אחריו ילדים קטינים, בעוד בן הזוג הנותר מסתכסך עם הורי המנוח ואינו מתיר להם להיפגש עם נכדיהם?

לפני שנים אחדות ייצגתי זוג, סבא וסבתא בסוף שנות ה-70 לחייהם, הורים שכולים לבת שנפטרה בגיל 35 ממחלת הסרטן והותירה אחריה את נכדתם, תינוקת כבת שנה. הקשר בין הסבים לבעלה של הבת, חתנם לשעבר, עלה על שרטון במהלך השבעה, עד כי התאבלו בנפרד. מאז גם נותק הקשר בין הסבים לנכדה.

עו"ד שירלי שדה

בתום ימי השבעה שלח האב מכתב לסבים, על מנת שיחתמו על הסכמתם לתנאיו לראיית הנכדה, ולא – לא יזכו לראותה עוד. בעקבות כך, התקיים משא ומתן בין האב לסבים, עד שנוסח מתווה המאפשר רק להם, ולא לקרובי משפחה אחרים מצד המנוחה, להיפגש עם הנכדה הקטינה אחת לשבוע, למשך שעה וחצי בלבד וזאת תחת עינו הפקוחה של האב.

המפגשים התנהלו בצורה מגבילה, משפילה ופוגענית כלפי הסבים, תוך כדי הסתת הנכדה כנגדם. הקטינה לא הורשתה לשחק ולדבר עמם בחופשיות ואף לא לקבל מהם מתנות, דברי מאכל ועוד, מתוך סברה של אביה, לפיה הם מדברים בגנותו. הסבים קיוו כי עם הזמן ישוב הקשר בינם לבין נכדתם לקדמותו, אך משהבחינו כי המגבלות שמטיל האב והתנהלותו כלפיהם מחמירות ככל שגדלה הנכדה, תוך חשש לבריאותה הנפשית, הם אזרו אומץ והגישו באמצעותי תביעה לביהמ”ש לענייני משפחה.

למרות קיומו של ההליך המשפטי, ניסיון הידברות ביחידת הסיוע וכן מפגשים סדירים בין הסבים לנכדתם, המשיך אביה להקשות את לבו. כלפי חוץ, התנהג כאדם שומר חוק ומאידך, המשיך בהסתה פרועה, תוך שהוא משמיץ את הסבים באוזני הנכדה בנוכחותם ובנוכחות עו”ס. למעשה, נענשו התובעים כפליים: בכך ששכלו את בתם ובכך שלא הורשו לראות את נכדתם באופן חופשי ולקיים עמה קשר נורמטיבי.

הזכות להסדרי ראייה שהוענקה לסבים ביחס לנכדיהם, נקבעה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב, 1962. בתיקון לחוק יוחד לסב ולסבתא מעמד מיוחד, שונה ואחר משל שאר הקרובים והעניק להם את האפשרות לפנות ולבקש מבית המשפט לאפשר הסדרי ראייה בינם לבין הנכדים, בנסיבות מסוימות, ולמרות התנגדות ההורה שנותר בחיים. זכותם של הסבים הוכפפה על ידי המחוקק לעיקרון העל של טובת הילד.

מחקרים שבדקו את השפעת מערכת היחסים בין סבים לנכדיהם מצאו שמערכת יחסים טובה וחמה בין הצדדים תורמת להתפתחות אישיותו של הילד, וכן כי מבחינה פסיכולוגית מקנה הקשר עם הסבים ביטחון רגשי לילד ומהבחינה החברתית, מהווה הקשר גשר תרבותי-היסטורי המקנה לילד תחושת בטחון.

אחד השיקולים הנבחנים בהקשר לטובת הקטין הנו שמירת הקשר עם המשפחה המורחבת ולא רק עם הסבים. הזכות לקיום הקשר אינו נחלת הסבים בלבד, כי אם גם זכותו הטבעית והבסיסית של הנכד. זכות זו קיבלה משנה תוקף במקרה שלהלן, בו שכלה הקטינה את אמה בנסיבות טרגיות.

שירותי הרווחה שהתמנו לבדוק את נסיבות התיק, כדי להמליץ האם יש ממש בטענות האב כנגד הסבים ומהם הסדרי הראייה שיש להורות עליהם, קבעו חד משמעית כי לטובת התפתחותה התקינה של הנכדה, קיימת חשיבות מכרעת לקשר בינה לבין משפחת אמה המנוחה.

וכך נכתב בדיווח שהוגש לביהמ”ש: “נראה כי במצב הנוכחי הקיים… יש מקום להוציא את הביקורים מחוץ לבית למקום נייטרלי עם פיקוח, הכוונה והכלה כמרכז קשר… כן נראה שיש צורך באיש מקצוע שיסייע לאב ויסייע לנכדה להיפרד ממנו מעט ולאפשר למשפחות המורחבות להיכנס לחייה”.

המלצות שירותי הרווחה התקבלו וניתן פסק-דין לטובת לקוחותיי וכך כתב בין השאר בית המשפט: “האיזון הנכון הוא לאפשר הסדרי ראיה במרכז קשר. בהסדרים אלה הנתבע לא יהיה נוכח. במידה שבמרכז הקשר יסברו שהסבים התובעים אינם מדברים בגנות אבי הקטינה, יוכלו התובעים לקחת את הקטינה ממרכז הקשר למשך שעתיים ולהחזירה”. עוד הורה בית המשפט כי: “הקטינה תקבל טיפול רגשי באופן דחוף והנתבע יקבל הדרכה הורית”.

הכותבת היא שירלי שדה, עו”ד ומגשרת לענייני משפחה, גירושין וירושה.

כל הכתוב לעיל מוגש כמידע כללי, אינו  בא להחליף את הוראות החוק והתקנות ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי. במקרה של אי התאמה עם הוראות החוק, הנאמר בחוק הוא הקובע. המסתמך על מידע זה עושה זאת באחריותו  ועל דעת עצמו בלבד.