מולנר בתפקיד הסנגור המוצלח של עצמו: אל תנסו בעצמכם

אמיר מולנר החזיק בידו "ראיית זהב" נגד בלשי וחוקרי המשטרה, ויתר על ייצוג של סניגור, הגן על עצמו וזכה בתיק. יניב שגב, עו"ד פלילי, מנתח את המקרה יוצא הדופן, מחמיא למולנר אבל ממליץ לקוראים שלא לוותר על עורך דין בבואם להישפט

“אינני סומך על יחידה חוקרת זו שתנהל את החקירה ביושר ולכן אני שומר על זכות השתיקה”. כך אמר אברהם (אמיר) מולנר עם מעצרו (בתיק ת”פ 17543-02-16 (שלום ת”א) לה”ב 433 נ’ מולנר). נראה היה כי זולת יכולותיו הסנגוריאליים, ניחן מולנר גם בכושר נבואי מרשים.

ומעשה שהיה כך היה: ביום 4/3/13 הוצא צו שיפוטי על ידי יחידת לה”ב 433, המאפשר לבלשיה, לבצע חיפוש בביתו של מולנר, בחשד לאחזקת אמל”ח (אמצעי לחימה). באופן תמוה ובלתי מוסבר, הצו בוצע בשיהוי ניכר ונערך ב-14/3/13. תעלומה של ממש, אשר צדה את תשומת ליבה של השופטת, היא מי היה הגורם בלה”ב 433 שלבקשתו הוצא צו החיפוש. זו איננה תמיהה בעלמא, כי אם מאפיין התנהגות של השוטרים, אשר עובר כחוט השני לאורכה של הפרשה.

אליבא דה אותם בלשים, בשעה 06:19 בבוקר הם הגיעו לביתו של מולנר “ודפקו על דלתו  ללא הרף, לאורך כל חמש שעות הפעילות, עד שנפרצה הדלת” (פסקה 16 להכרעת הדין). באשר למועד כיסוי עדשות מצלמות האבטחה שמחוץ לדלת ביתו וכיסוי עינית הדלת, העידו השוטרים כי לאחר “שעה, שעה ומשהו”, הם כיסו את עיניות המצלמות ואת עינית הדלת.

אלא מאי, הבלשים והחוקרים לא העלו בדעתם, כי מולנר מחזיק בעותק של הצילומים אשר נלקחו מדירתו, המתעדים את החלק המכריע של האירוע, והוא משך הדפיקות על דלת ביתו ומועד כיסוי עדשות המצלמות והעינית. מהסרט שהגיש מולנר כמוצג הגנה, הוכח כי הדפיקות בדלת היו בשני סבבים של שבע דקות כל אחד, כלומר כ-14 דקות בסך הכל,  וכיסוי העדשות והעינית בוצע בשעה 6:49, כלומר לאחר כ-30 דקות בלבד.

גרסתו של מולנר ולפיה ישן בממ”ד ביתו (גדול המימדים) ולא שמע את הדפיקות בדלת, הן בשל שנתו העמוקה בשעת בוקר מוקדמת והן בשל שהייתו בממ”ד, לא נסתרה ואף התקבלה כמהימנה והגיונית. באשר לעובדה שלא פתח את הדלת לאחר שכבר התעורר, מסר מולנר, כי לא יכול היה לדעת שמדובר בשוטרים משתי סיבות: האחת – עדשות המצלמה והעינית נחסמו על ידי השוטרים עצמם, השניה – המשטרה בעצמה מסרה למולנר כי יש מידע מודיעיני המלמד על כוונת פגיעה בו, מצד גורמים עבריניים, דבר שהגביר את חשדו ובשל כך סירב לפתוח את הדלת, בטרם יבוצע זיהוי כמתחייב.

עו"ד יניב שגב

מולנר ויתר על שכירת עורך דין, בחר לייצג את עצמו והפגין כישורי סנגוריה ראויים. העבירה בה הואשם מולנר (הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בהתאם לסעיף 275 לחוק העונשין), מחייבת התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:

הראשון – זיהוי השוטרים על ידי מדים, כובע משטרתי או תעודת מינוי משטרתית.

השני – הודעה כי קיים צו שיפוטי המאפשר את הכניסה/חיפוש אל ביתו.

השלישי – סירוב של הנאשם לאפשר את הכניסה/חיפוש לאחר דרישה לקיימו מצד השוטרים.

ברור כי שלושת המבחנים דלעיל לא קויימו (אף שדי באי קיום אחד מהם, שהרי הדרישה מצטברת). עצם חסימת העינית ועדשות המצלמה הם שהביאו לחוסר יכולתו לזהותם כשוטרים, וכך גם לגבי צו השופט, והעובדה כי מעולם לא סירב לחיפוש, אלא לא נענה לו שכן לא ידע מי עומד מאחורי דלתו – האם שוטרים או עבריינים. שאלה מעניינת בנסיבות התיק, ודי לחכימא ברמיזה.

“המסקנות מלמדות על התנהלותה של יחידת לה”ב 433, כמי שניסתה לבצע ‘סיכול ממוקד'”.

אילו היה אמת במידע שנמסר לשופט שחתם על צו החיפוש, הוא היה מבוצע לאלתר, שהרי היה “חשש” שמולנר מחזיק בביתו נשק. מיותר לציין כי בחיפוש לא נתפס דבר שהחזקתו אסורה.

מדוע לקח למשטרת ישראל שלוש  שנים לגבש נגד מולנר כתב אישום? (האירוע היה במרץ 2013 וכתב האישום הוגש בפברואר 2016). תובעת המשטרה הצהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שמעולם לא הוגש כתב אישום נגד מי שנמנע באופן פסיבי (אפס מעשה/הימנעות) והביא להכשלת שוטר, וכי הסיבה שמולנר “זכה” להיות הראשון - הינה העובדה שלא שיתף פעולה בחקירה. מדובר בעזות מצח שאין כדוגמתה, והתנהלותה של היחידה, במקרה זה, חייבת לעבור תחת שבט הביקורת של מח”ש, שהרי “מיהות” הנאשם במקרה הזה היא (ורק היא) שהובילה להגשת כתב אישום, ללא כל קשר לשאלת הראיות והתנהלות השוטרים בתיק החקירה.

שקריהם של השוטרים שנתפסו בקלקלתם הוקלטו על ידי מולנר באמצעות סרטון הווידאו שתיעד את האירוע. השוטרים לא ידעו כי למולנר יש עותק של הסרטון, ובאופן שאינו מפתיע, החלק שנראה בעותק שלו, “משום מה” אינו קיים בעותק אותו החזיקה המשטרה.

בית המשפט זיכה את מולנר מהמיוחס לו, תוך ביקורת נוקבת (פסקה 16 בפס”ד) כנגד יחידת לה”ב 433, אשר במחשבה תחילה, יכולה הייתה להימנע מלהרים להנחתה של מולנר, שהרי עוד בחקירתו במשטרה, כמובא בפתח מאמר זה, “הזהיר” אותם מולנר לבל ייפלו לבור אותו הם מבקשים לחפור לו. טוב תעשה משטרת ישראל אם לא תערער על פסק הדין המביש, מבחינתה.

המקרה של מולנר הוא בהחלט יוצא דופן ואינו מייצג את כלל התיקים הפליליים המתנהלים בבתי המשפט השונים. הגם שמקרה זה היה מוצלח מבחינתו של מולנר (שהחזיק “ראיית זהב”), הצעתי לנאשמים היא להיות מיוצגים על ידי סניגור מקצועי ומיומן בעת ניהול הליך פלילי, שהרי בדיני נפשות עסקינן.

הכותב הוא עו”ד יניב שגב, שותף במשרד עורכי הדין “שגב- ערבה”, מומחה לדין הפלילי, התמחה בבית המשפט העליון וחבר לשכת עורכי הדין הפלילית האירופאית ECBA - EUROPEAN CRIMINAL BAR ASSOCIATION