האם פעולה רפואית שבוצעה בהתאם לפרקטיקה, מוגנת מרשלנות רפואית

התערבות אסתטית מחייבת את הרופא המטפל בחובת גילוי רחבה יותר, מאחר שהיא אינה נכללת בקטגוריה שבה יש התוויה רפואית ומשום שיש בצידה גם שיקול כלכלי נסתר של הרופא המבצע את ההתערבות

ניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים לא נחשבים לטיפולים מצילי חיים, אך גם הם נמצאים בתחום הרשלנות הרפואית וחלה חובה על הרופאים המבצעים אותם לעמוד בתנאי החוק החלים על טיפולים אלה. דווקא משום שמדובר בקטגוריה שאין בה התוויה רפואית, חלה על הרופא המטפל חובת גילוי רחבה יותר, משום שברקע הדברים מצוי גם שיקול כלכלי נסתר של הרופא המבצע.

למשרדנו פנתה אישה שבוצע לה טיפול אסתטי של מילוי השפתיים בסיליקון. הפעולה בוצעה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת, אולם נזנחו החובות החלות על הרופא המבצע לפי החוק – בטופס ההסכמה שעליו חתמה המטופלת לא הוזכרו חלק גדול מהנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול. מהרשומות הרפואיות שהוצגו על ידי הרופא לא עולה שהוסבר לה על הסיכויים ועל הסיכונים הכרוכים בטיפול וכן לא הוצגו חלופות לטיפול. יתרה מכך, הרשומות הרפואיות נערכו ארבע שנים לאחר כישלון הטיפול, ולא כפי שאמור היה להיעשות בזמן אמת ותוך כדי התהליך הטיפולי. על פי הרשומות שנכתבו בדיעבד, לא ניתן לקבוע מה מינון החומר שהוזרק לה וגם לא להיכן הוזרק החומר.

עו"ד אורנית שגיא- דקל

המטופלת דיווחה על נימול, חוסר רגישות והעדר תחושה בשפתיים, יחד עם הופעה של גבשושים. בנוסף לכך, משום שהסיליקון ידוע כחומר שעלול לנדוד בגוף, היא דיווחה על אזורים נוספים בפניה, שגם בהם חשה נימול וחוסר תחושה.

המטופלת לא היתה מודעת לכך שאלה הנזקים שעלולים היו להיגרם לה בטרם נתנה את הסכמתה לביצוע הטיפול. היא חזרה אל הרופא, שניסה לשאוב מחדש את הסיליקון שהוזרק, ובכך ביצע פעולה שהיא אסורה. כמובן שהמטופלת נתנה ברופא אמון מלא ולא העלתה בדעתה שמדובר בפרוצדורה אסורה. כך נמשכו הדברים לאורך ארבע שנים, עד לפנייתה של המטופלת למשרדנו.

לאור האמור לעיל, עולה כי בוצעו כאן שלוש הפרות של החוק:

על פי סעיף 13 מדובר בפגיעה באוטונומיה, משום שהרופא לא התריע על הסיכונים העלולים להתרחש ושאכן קרו - הנימול, העדר התחושה והופעת הגבשושיות.

על פי סעיף 14, המדבר על הסכמה מדעת, משום שהרופא לא התריע על הסיכונים העלולים להתרחש ושאכן קרו - הנימול, העדר התחושה והופעת הגבשושיות, הרי שלא קיבל את הסכמתה המודעת לטיפול. זאת ועוד, ביצע לה שאיבה של הסיליקון למרות שפעולה זו אסורה. הסכמתה של המטופלת לפעולה זו נבעה אך ורק משום שסמכה על הרופא ולא היתה מודעת לכך שמדובר בפעולה אסורה.

על פי סעיף 17 אמור הרופא לערוך את רשומות המעקב הרפואי אחרי הטיפול בזמן אמת, ואילו במקרה שלפנינו בוצעו הרשומות בדיעבד, ארבע שנים לאחר הטיפול. מדובר בהיזק ראייתי, מכיוון שברשומות אלה לא מופיעים המינונים המדויקים של החומר שהוזרק, אלא הערכות בלבד וכמו כן לא מצוינים המקומות שאליהם הוזרק החומר.

מכיוון שמדובר בהיזק ראייתי, עובר נטל ההוכחה אל כתפיי הרופא, ועליו להוכיח שפעל כשורה. משימה שנראית בלתי אפשרית, מאחר שכל הרישומים נכתבו בדיעבד.

אחד מטיעוני ההגנה של רופאים במקרים כאלה, היא העובדה שלמרות הנזקים שנגרמו למטופלת, היא המשיכה בביקוריה אצל הרופא וקיבלה ממנו טיפולים נוספים, מה שאמור להעיד, כביכול, על מקצועיותו ועל יושרו ועל העובדה שגם לה יש חלק באחריות לנזקים. בהקשר זה נספר על מקרה שאירע בלונדון, שם נידון רופא למאסר של 15 שנה על רשלנות שהביאה לכריתת שדיים. בפסק דינו כתב השופט האנגלי על הרופא: “מדובר באדם בעל קסם אישי, עם אישיות שובת לב וכריזמטית. אין פלא, איפוא, שהמטופלת המשיכה לתת בו אמון ולהגיע אליו לטיפולים נוספים, למרות הנזק שנגרם לה”.

ביקורים חוזרים ונשנים אצל אותו רופא, למרות שנגרמו נזקים, מעידים בעיקר על כך שהמטופלת סברה שניתן להציל את הטיפול ושקיים סיכוי שהנזקים יתוקנו. רופא, מעצם סמכותו והידע המקצועי שלו, הוא דמות מעוררת אמון וטבעי שהפציינט, שכבר קשור לאותו רופא, יחוש שזה האיש שיידע לתקן את הנזקים שהוא עצמו גרם להם. לפיכך, אין משקל לטענה שעצם ההסכמה של המטופלת להמשיך ולהגיע אל הרופא, למרות הנזק שנגרם לה, מעידה שגם לה יש אחריות לנזקים.

מה עלינו להסיק מהמקרה הזה? לפני שמתחילים בטיפול אסתטי יש לעמוד על כך שהרופא המטפל יסביר לפציינט את כל ההשלכות הכרוכות בטיפול כזה ואת כל הסיכונים והסיכויים. כדאי לבדוק לא רק את סטטיסטיקת ההצלחות של הרופא המסויים הזה בטיפול האמור, אלא לברר איך מתייחסים גם בעולם לטיפולים דומים ולא רק בארץ. יש, למשל, מדינות שאוסרות על שימוש בחומרים מסוימים ועובדה זו אמורה להיות חלק ממערך השיקולים של הפציינט. חובת הגילוי על כל אלה חלה על הרופא ולא על המטופל. קל וחומר שבמקרים של טיפולים אסתטיים, שבהם יש לרופא אינטרס כלכלי, חלה עליו חובת גילוי מוגברת.

הכותבת היא עו”ד אורנית שגיא-דקל, מומחית בדיני נזיקין וביטוח

כל הכתוב לעיל מוגש כמידע כללי, אינו  בא להחליף את הוראות החוק והתקנות ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי. במקרה של אי התאמה עם הוראות החוק, הנאמר בחוק הוא הקובע. המסתמך על מידע זה עושה זאת באחריותו  ועל דעת עצמו בלבד.