 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יריב מוהר חושב ש``את בתקופה טובה`` של תמר גלבץ הצליח להפוך אפילו השריית עוף במרינדה לאקט מרגש וקיומי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
''את בתקופה טובה'' (חרגול), ספרה של תמר גלבץ, עושה את הבלתי אפשרי: בתחילה הוא נראה כעוד ספר על תל-אביבית מתוחכמת ואגוצנטרית שמלהגת על הגיהנום ההדוניסטי שלה (וכמובן אוחזת באמתחתה פסיכולוג צמוד). אבל את הז'אנר האופנתי, המוכר לעייפה, מצליחה גלבץ לקחת למקום זר, מוזר וברגעים החזקים גם קיומי.
''את בתקופה טובה'' עושה הזרה לז'אנר האורבני לא רק בגלל שהגיבורה בת 45 (בניגוד לגיל הקדוש שלושים), לא רק בגלל שהיא נשואה ואמא לילדה, לא רק בגלל שזה עתה היא החלימה ממחלת הסרטן, ואפילו לא רק בגלל הבחירה הגאונית לכתוב את הספר כולו כמסכת מכתבים גנוזים לפסיכולוג שלה.
את השינוי הגדול עושה הטון הטכנוקרטי, התפעולי שמפנה הגיבורה כלפי כל פרט ופרט בחיים שלה. זה הטון ששם על מישור אחד את בעלה, את בתה, את רגשותיה העמוקים ביותר ואת התהליך של השריית עוף במרינדה. המתח בין הפחדים העמוקים מהסרטן המאיים לשוב בכל עת, לבין טרדות היום יום שמכסות את מרבית הספר, מצליח ברגעי השיא לגלם ניכור ותלישות של אדם בעולם טכנולוגי, אורבני, אופנתי, מותגי ושברירי. ולהבדיל מכל מיני סופרים צרפתיים חמורי סבר מאמצע המאה שעברה, גלבץ עושה את זה בסבבה לה במבה.
אבל לפני שהוא בוחן את מצב האדם, מדובר קודם כל בספר אישי ואינטימי במיוחד שעוסק באישה מאוד מסוימת. צורה ותוכן חוברים יחד בכתיבתה של גלבץ, בעזרת משפטים אקספרסיביים ומשעשעים, בכדי להפוך את קלישאת הניכור מטריק קונספטואלי מוכר לחוויה עלילתית ייחודית. העובדה שהגיבורה נטולת השם מכנה את כל הדמויות בספר בהקשר הפונקציונלי שלהם (לבתה נטולת השם היא קוראת ''הבת'', לבעלה ''הבעל''), נכרכת קודם כל עם היבטים פסיכולוגיים ספציפיים שלה. אולי זה עיקור רגשי שהיא כופה על עצמה (ואפשר לזרוק פה גם כמה מילים על התמודדות עם סרטן ועל הדחקה), אבל זה באמת החלק הפחות מעניין. דווקא תיאורי המציאות על כוחם הסוגסטיבי ומצלולם המודע, הם מרכז הכובד העיקרי של היצירה הזאת. צריך הרי לזכור שהספר כולו הוא מסכת מכתבים לפסיכולוג, ורב התראפויטי בהם מן האינפורמטיבי. כקוראים אנו אלה שנידונים לנסות לנתח, לפענח ולהושיע, אולם נכשלים במשימה ונאלצים לחוות.
כמי שמתמקדת בעיקר בתפקוד ותפעול של דברים, גיבורת הספר היא לא בדיוק המתפקדת האולטימטיבית בלשון המעטה. היא נוירוטית, עצלנית, דיכאונית ואובססיבית קומפולסיבית. בנהיגה היא מאותתת תמיד ימינה שמא תרצה מתישהו לפנות, מתקשה לקום בבוקר, מכורה לגלולות שינה ומעשנת קצת יותר מדיי בשביל מי שמחלימה מסרטן. עם הבעל התפעולי שלה היא מתקשרת בעיקר בפתקים שהיא משאירה לו כשהוא כבר ישן, לא פתקי אהבה חלילה – פתקי תקנה ותעשה למיניהם. משום מה אנחנו מוצאים את עצמנו מזדהים עם גחמותיה של הילדה-אימא הזאת. כי בסופו של דבר, למרות קורטוב של סרקזם ורטינה קיומית, האישה הזאת דבקה בחיים, בכל היבטי החיים, כמו שמעט מאוד גיבורים ספרותיים דבקים. או עם להשתמש בשפת המותגים הפרקטית של הספר – היא והחיים זה כמו ארומה משובחת לתערובת קפה לוואצה.
הטקסט המאגנוב הזה מסוגנן למשעי, אך ניכר בו גם ניסיון לתפוס את הזרם הטבעי של החיים כפי שהם מבלי להכפיף אותם למבנה דרמטי נוסחתי - מקסימום נטורל(יזם) פורמולה. החיים בספר מוצגים כריטואלים מחזוריים, כמו הווסת עצמה, כמו בדיקות הסי-טי החצי שנתיות וכמו מסעי הקניות הצבעוניים וההזויים. גם החלוקה לפסקאות עם כותרות עצמאיות מספקת את סחורת פירוק החיים לאפיזודות, לקטעי חוויות שלא יכולות להתחבר לשלם אחד. תיאורי בישול וקניות מפורטים, שמופעים בתפזורת ובכל מקום אחר היו מוכתרים כטרחנות פר-סה, מקבלים פה בדרך כלל טוויסט דרמטי מטורף ונחווים בעוצמה נדירה, אך לא מופרכת. הם משובצים בעלילה באופן טבעי לחלוטין, כמו כל חלק אחר של החיים (והגיבורה לא פוסחת על אף חלק). בהדרגה נקודת המבט על כל חלקי החיים יותר משהיא מנוכרת, היא באה מתוך השתהות אירונית.
זה הוא ספר חילוני במובן הרחב של המילה. אין בעולמה של הגיבורה שום דבר של רוח או קדושה. כשהיא נשברת מפחד היא: ''תקועה על המרפסת כמסמר חלוד, משתינה משלשלת בוכה''. והשילוש הקדוש הזה כרוך לחלוטין יחד –אף הפרשה של הגוף לא נעלית יותר מחברתה, הדמעות וההשתנות שתיהן פונקציונליות לגמרי. גם האהבה בספר פרקטית לחלוטין - כשהבת חולה הגיבורה מחבקת. ואת בעלה היא מתארת: ''הוא רוצח ג'וקים פשוט מושלם. ובשל התכונה הזאת אדבוק בו עד סוף חיי ולא ארפה''. וה''בצחוק'' איננו נפרד פה לא מהרציני ולא מהטראגי. הכל נחווה על אותו מישור. ולבסוף, כשהגיבורה כבר רוצה לעסוק בתחושת החידלון שלה היא אומרת: ''אני הולכת ומצטמצמת כמו רוטב במחבת על אש חזקה''. שיא הפאתוס.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | כתב תרבות, אוסף אידיאולוגיות וממקימי אתר הסאטירה פסטיש | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
