הנה עוד ערב הזוי
מסיבת הסיום של "טלנובלה בע"מ" היתה מרגשת והזויה פי כמה מפרק הסיום עצמו
אפילו אנחנו, צוות NRG מאותגר הגלאם, תפסנו בסוף מונית מצחינה ביחד עם אלינור בן חיים או כפי שהיא מכונה בסדרה - פילאר פוטנה מקסיקנה. זונה בטלנובלה, בייב חמודה להפליא במציאות.
אבל זה היה בסוף. בהתחלה היה רק מועדון ה"בלה שלומקינס" מיותם מסלבז, לועג לאלו שהגיעו בדיוק גרמני, לפי שעת ההזמנה, ולא קוראים להם מלאני. ואז הם טפטפו: אלברט אילוז כמדומני היה הכי-לא-דופק-איחור-אופנתי, אחריו הגיעה גילת אנקורי, ואז מיכל גבריאלוב בלוק השכנה מהדלת ממול בבנייין רכבת בבת-ים (אחלה עיר, אגב).
רותם אבואב, פרחת משנה בסדרה, הלכה ממש מאחורי שובל הסטריאוטיפים שהשאירה גבריאלוב. דוד וקסמן, ההיפי ההייפי, הגיע לאחר מכן. ואז תמר קינן וטלי שרון עם הכוכבות השקטה אך החודרת שלה, יש אף שגורסים כי היא הטוענת לכתר המאמי הלאומית החדשה.
מלאני פרס הגיעה בלוק נטורל זרקני עד אימה (ולכן נפלא). יב"ז הופיעה עם צמות במראה ג'אמייקני, ולשם שינוי בלי שורשים שחורים. וכך זה נמשך עד שאחרון הדרור נובלמנים, הלא הוא התסריטאי ויוצר הסדרה, הגיע עם משקפיים עבי מסגרת ורבי חשיבות שעמדו בניגוד לחיוך הפארודי התמידי שלו.
צריכים לציין שבגזרת המחשופים לא נרשמו מעמקים מעוררי ורטיגו. למעשה הצלע שבאה איתי אחזה ללא ספק בשיא הנחשק. אבל גם המחשוף המתנופף שלה לא הניב תוצאות כשדובבה את עופר שכטר, המלנכולי משהו, שיחייך למצלמה (לכן נאלצה לנסות זאת שוב ולהצליח).
אחרי שלב מתמשך של התקפת פלאשים ומינגלינג, במהלכה אורי אומנותי הרביץ בי צ'קינג אאוט (או בשני החתיכים המדהימים שמאחורי), הגיע שלב הקאריוקי. אבל עד שהוא בא נמהל הפלאשיזם הטוטליטרי בהרבה חיוכים וכמה שיכורות מקיאות. אני מוכן להישבע שמישהי מבוסמת שיכר אשכרה ביקשה מקייזרמן (גיא לואל) לעשות בפעם האחרונה את הרפליקה הקבועה שלו - "אייייף".
תמר קינן, שחקנית אהובה, לבשה שימלה שכנראה נרגמה בעבר בטופי במסיבת הבת-מצווה שלה. אבל למרות הסד בו היתה נתונה נשארה אחת הידוענים החביבים בסביבה ודואט הקריוקי שלה עם מלאני פרס – "כשאת בוכה את לא יפה" – היה כתב סניגוריה לתחביב היפאני המאוס.
רותם אבוהב ומיכאל גבריאלוב, פרחות בע"מ, ששרו בסדרה במסגרת הליין "חומוסושי" את השיר "אני יודעת שכולם חושבים שאני קצת משוגעת...", ניסו לעשות שיחזור למספר שהרביצו אז אבל הדיסק שקפץ גרם להן לחקות רק את השריטה היחידה בחדר שלא היתה שייכת לנובלמן את קייזרמן.
אותו
די מהר הצטרפה הדס מורנו לבחורות הדורשות בדיקת נשיפה והצהירה את אהבתה כלפי מלאני פרס, ולא שחייבים להשתכר בשביל זה. גילת אנקורי לעומת זאת היתה הסחית מכולם ובפרצוף מפוכח ואריסטוקרטי בכמה מידות על הערב המאוורר, נהגה ללקט תופינים מתאבנים עם ציפורניים קפדניות ופרצוף שכמהה לבראסרי.
כמה חבר'ה נשכחים מ"עניין של זמן" הסתובבו שם, אבל לא היה זה ויצמן אלא העובדה שאנשים אשכרה התחילו לרקוד בין פלאש לשכטר, היא זו שגרמה לנו להבין שניתן האות להתקפל. דילגנו באלגנטיות בין דיילות שהציעו לנו דוגמיות בושם בכניסה כאילו היתה זו מסיבה של פיק-אפ ויצאנו לתפוס מונית בצומת. את ההמשך הסוער אתם יודעים לבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
