 |
ראיון עם רומי אבולעפיה מזכיר קצת נסיעה ברכבת הרים. רגע אחד היא מצטערת שבכלל הסכימה להתראיין, ורגע אחר כך היא כבר מנתחת לעומק את פגישתה האחרונה עם הפסיכולוגית שלה. מדי 10 דקות היא קוטעת את השיחה. "את מי בכלל מעניין מה יש לי להגיד? ", היא שואלת. כמה דקות אחר-כך כבר נרגעת וחוזרת להקרין את הזוהר והכריזמה, שהפכו אותה לנערה שכל אחד היה רוצה שתהיה הבת של השכנים שלו. בהתחשב בכך שרומי אבולעפיה היא בסך הכל תל אביבית בת 20, שרק עכשיו השתחררה מהצבא, שינויי מצב הרוח נראים טבעיים לחלוטין.
העובדה שאבולעפיה חשופה לעיתונות ולקהל הישראלי מאז היתה בת 14, היא שהופכת את העניין למפתיע מעט. בשנתיים האחרונות, במקביל לעיסוקיה כשחקנית וכדוגמנית, שירתה אבולעפיה כגרפיקאית ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל. באחד הראיונות שהעניקה בשנה שעברה היא סיפרה על טראומת הגיוס: "בטירונות קמתי יום אחד ב-5:00 בבוקר , עמדתי במסדר ופתאום קלטתי שאני בבסיס צבאי, שיש מסביבי גדר, ושאני לובשת מדים. זו היתה פתיחה מטורפת של העיניים, לראות איך בני גילי מעבירים את הזמן, איזה חיים יש להם". - איך את מסכמת שנתיים של שירות צבאי? "הצבא היה לי מאוד טוב, אבל מבחינה מסוימת הוא גם שמר עלי כמו סוג של רחם. זה מקום שבו האחריות האישית מאוד קטנה. ככה היה במקרה שלי, אני לא מדברת על הצבא באופן כללי. באתי לשם עם ידע במשהו שמאוד אהבתי לעשות, עיצוב גרפי, וזה מה שעשיתי. מאוד נהניתי, וזו היתה סגירת פער שהיתה לי בגלל הקפיצה שלי מגיל מאוד צעיר. עדיין יש לי פערים ודברים שאני צריכה לפתור ביני לבין עצמי". - מה היית אומרת היום לאנשים שמתלבטים אם להתגייס? "אני מאוד אמביוולנטית, לא פוליטית, בהקשר הזה. מצד אחד, אני מאמינה שצריך ללכת לצבא, כי זה החוק ומתוך סולידריות לשאר החיילים. מצד שני אני מרגישה שיש בהחלט מקום לסרבנות מצפונית. זה בעייתי. אני חושבת שמישהו שאין לו בעיות אידיאולוגיות צריך ללכת לצבא. צריך לכבד את העובדה שיש אנשים שנותנים את החיים שלהם". לפני 3 חודשים סיימה אבולעפיה את צילומי העונה החמישית והאחרונה של "שבתות וחגים", שתעלה לאוויר בשבוע הבא. דניאלה, הדמות שהיא מגלמת בסדרה, מדלגת במהלך העונה על שירותה הצבאי בקלילות תל-אביבית אופיינית. "זה כאילו היה מובן מאליו שאנשים לא הולכים לצבא", מספרת אבולעפיה, שלא ממש התלהבה מהקלות שבה הניחו התסריטאים לדניאלה להתחמק מהשירות. "הייתי שמחה אם היו מתייחסים לזה יותר, כי אותי זה מעניין כנושא חברתי. היו לי סביב הנושא הרבה מחשבות ולבטים. 'שבתות וחגים' היא סדרה שפונה גם לבני נוער, והצגת נושא הסרבנות היתה יכולה להיות מאוד מעניינת. זה חלק מאוד חשוב בזהות התל-אביבית. אני יודעת , כי יש לי המון חברים שסירבו לשרת בצבא והסתירו את זה מאחורי איזו אידיאולוגיה של'לא לקחת חלק בכיבוש'. הם לא התמודדו עם מה שזה אומר לגביהם - מה חשוב, איך מסתכלים עליהם בתוך הסכסוך".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
"לא רוצה להנחות, לא רוצה פרסומות, לא רוצה להתראיין"
|
 |
|
 |
 |
 |
|
לפני שבוע וחצי הגיעה אבולעפיה להפגנת השמאל בכיכר רבין, כדי להביע את תמיכתה ביציאה מעזה, והתאכזבה. "אני יכולה להגיד על עצמי ועל הקרובים לי, שבעינינו תמיד הפגנות של השמאל הן שליש הופעת רוק, שליש מסיבה ושליש במה לכל מיני יחצ"נים לפרסם את האירועים שלהם. לדעתי, היתה שם אווירה בידורית מדי", היא פוסקת. "לא יודעת אם הייתי מצפה שיהיה יותר קודר, אבל צריך כעס שבוער כדי למחות. ברור שיש כעס, אבל ניכר שהייאוש יותר גדול ממנו. זה היה יותר כאילו אנשים באו להסתכל על מפגינים ולא להפגין. אני באתי כדי להראות נוכחות ולתמוך במסר, שאומר שאנחנו לא יכולים להמשיך להיות נשלטים על ידי קומץ קטן של מתנחלים והמניפולציות שלהם. בהפגנה נראה כאילו לאף אחד אין באמת כוח לצעוק".
מאז סיום הצילומים ל"שבתות וחגים" והשחרור מצה"ל, לרומי אבולעפיה יש פתאום המון זמן פנוי. היא מעדיפה להעביר אותו בציור, בשירה, בקריאה ובצפייה אינטנסיבית בסרטים ( " זה התחביב המועדף עלי. סרט ביום. בעיקר בבית, אבל גם בסינמטק" ). " אני מאוד נהנית", היא מסכמת את החופש. "אני בהפסקה מהכל. סתם חיים, בלי מחויבות לשום דבר, חוץ מלדברים שאני רוצה". לתקופה הקרובה היא כבר מגבשת תוכנית התנתקות משלה: "אני רוצה לנסוע לטיול בחו"ל. להתרחק מהכל. אני לא יודעת לאן, אבל זה יהיה לטבע, וזה יהיה לבד. אני מחפשת מישהו לנסוע איתו רק כדי לפתוח את הטיול ומתכננת לבלות בעיקר עם עצמי. שמתי את הקריירה בצד כדי שאוכל לנסוע ולא להיות מחויבת לכלום. רציתי להרגיש שאני פותחת תקופה חדשה, ולבדוק לאן אני נמשכת באמת". - את לא פוחדת להיעלם מהתודעה? "של הציבור? לא. יכול מאוד להיות שאני איעלם, אבל זה לא חשוב לי. חשוב לי להיות מאושרת ולעשות מה שאני צריכה כדי להשיג את האושר שלי, שלא מבוסס על ההכרה שלי בציבור או בתעשייה. אני לא צריכה לרדוף אחרי משהו שהוא לא מה שאני רוצה. אמנם תמיד נעים שיש לך עבודה, שאוהבים אותך ואתה רצוי, אבל אתה לא יכול לבנות הכל ככה שיהיה נוח, בלי לנסות לממש את היצרים היותר עמוקים, את החלומות. כרגע אני לא רוצה להיתקע במקום הזה ולשמור על המעמד שלי בתעשייה. זה דבר טוב שמספק לי עבודה, ואני יכולה להגיע להמון מקומות מעניינים, אבל זה לא מה שאני רוצה כרגע. אני לא רוצה להנחות בערוץ פוקס קידס, לא רוצה להתראיין למיליון עיתונים ולא רוצה לעשות פרסומות. זה לא מה שיעשה אותי עכשיו מאושרת".
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | רומי, אלון אבוטבול ואתי אנקרי ב"שבתות וחגים" | |
|