 |
/images/archive/gallery/118/690.jpg בלינק 182.
צילום: ארכיון  |
|
|
| האם המוזיקה של היום מסריחה? |
|
| הסופר הבריטי ניק הורנבי טען במאמר ב"ניו יורק טיימס" שהלהקות העכשוויות הן משעממות, זקנות ולא אינטליגנטיות. התגובות הזועמות לא איחרו להגיע |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אבי לבקוביץ'
7/6/2004 15:49 |
|
|
|
|
|
|
|
הסופר הבריטי ניק הורנבי ("נאמנות גבוהה", "אהבה על הדשא"), הוא דמות אהובה, בעיקר בזכות היכולת הנדירה שלו לתאר את עולמם המופלא של האנשים האובססיביים למוזיקה ותקליטים. עכשיו הוא נמצא במרכזה של סערה גדולה בעולם האינטרנט והבלוגים. מאמר שלו שפורסם לפני כשבועיים ב"ניו יורק טיימס", בו הוא מתייחס לעולם הרוק של ימינו, הביא את הנרווים לכל מי שיש לו דעה על מוזיקה ברשת., ומנגד גם זכה לתגובות אוהדות בטירוף, סוחף את הבלוגספירה לדיון נרחב.
אז על מה כולם כל כך התעצבנו? במאמר שלו חזר הורנבי, לרגע, להיות מבקר רוק כמו בתחילת הקריירה שלו, וכתב ביקורת על הופעה של להקה בשם Marah, שבה התאהב לאחרונה. תוך כדי ביקורת על הלהקה הזו גלש הורנבי למאמר דעתני על מצב הרוק כיום. במאמרו מביע הורנבי תסכול ממעמדו ומצבו של הרוק מנקודת מבט של אדם בן 47 וטוען שהמוזיקה העכשווית צריכה להפסיק להיות כל כך רצינית, להיות יותר צעירה ולחזור להיות תוססת ורועשת כמו פעם, בימיו הגדולים של הרוק.
"מקובל לחשוב היום שרוק הוא בעיקרו מוזיקה שנעשית על ידי צעירים, עבור צעירים, על הווי החיים הצעיר, ואם אתה לא צעיר ושומע
את המוזיקה הזאת אתה אמור להתבייש בכך", הוא מציין במאמר ל"ניו יורק טיימס". מיד אחר כך הוא טוען שהרוק של היום לדעתו כלל וכלל לא צעיר: "אני מבין שאני בסך הכל מתמודד כאן עם הסיכון של להיות עוד נודניק זקן שמתלונן על מצב המוזיקה, מה שלמעשה מתברר בתור משהו די נכון...הרוק העכשווי עבורי לא נשמע יותר צעיר, או לפחות לא צעיר כמו אותו רוק שהכרתי, רוק שוקק חיים ומשולח רסן... בכמה אופנים הרוק הפך למבוגר ומלא מדי בעיסוקים של עצמו".
הורנבי מנסה להסביר למה זה קרה ("אף אחד לא מעוניין לעשות אמנות שמחויבת לאמנות, אותנטית ואינטליגנטית, כי לעשות כזה דבר כיום לא ייחשב כן, אלא יהיה מתנשא ושאפתני מדי"), איך זה קרה ("היוצרים מנסים לא להתקרב אל הזרם המרכזי, או לא לחשוב שהם מסוגלים לעשות את זה, כי להקת שמעמדה מובטח עושה מוזיקה ידועה מראש הרבה יותר ממוזיקה לא צפויה") ולאיפה הרוק הולך כיום ומה יציל אותו – לטעמו של הורנבי, דווקא הרטרו הוא הישועה: להקות שלא מתביישות לעשות את מה שהרוק עשה פעם, אם אלה הדארקנס, ווייט סטרייפס או אאוטקאסט, שמעכלות את ההשפעות המסורתיות לתוך המוזיקה שלהן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ניק הורנבי
|
|
|
 |
|
 |
|
"הרגשתי חמלה על המבוגר המתוסכל הזה"
|
|
|
 |
|
|
|
מיד אחרי שהתפרסם המאמר, החל האינטרנט לשקוק תגובות בעד ונגד הורנבי. בעיקר נגד. מול העמדה השמרנית שלו שמביטה אחורנית בהתרפקות, החלו לתקוף אותו בחוסר שביעות רצון על המבט האנכרוניסטי שלו. לדוגמא, בבלוג SF/J (שמסתבר שמי שכותב אותו הוא סשה פרר ג'ונס, שירש את הורנבי בתפקיד מבקר הרוק בעיתון "ניו יורקר"), נכתב כי להורנבי יש את "הדעה השמרנית ביותר שניתן לתאר". שאר הבלוגים מיהרו להצטרף: "הוא גילה את כל אחד מהאינסטינקטים הגרועים שלו", "יותר מגועל, הרגשתי חמלה על המבוגר המתוסכל הזה", "הכתיבה של משבר אמצע החיים שלו והאגו הגדול שלו, הורסים את כל הקרדיט שהוא קיבל בכל מקום, אולי פשוט שישתוק וישאיר את ביקורת המוזיקה למישהו שבאמת אוהב מוזיקה", כתבו המתנגדים.
את המאמר של הורנבי אפשר לקרוא באתר הלייבל "Yep Roc" שבו מוציאה Marah, שבגללה החל כל הדיון הזה, את אלבומה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
