 |
/images/archive/gallery/119/149.jpg מרגרט אטווד.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| מרגרט אטווד היא אמנם מהכותבות הקאנוניות שחיות כיום, אבל בישראל ספריה נמכרים בעיקר בדוכני המוזלים, וזאת לגמרי פשלה שלכם |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
יערה שחורי
8/6/2004 9:52 |
|
|
|
|
|
|
|
"למרות המקום הצר והאבק, שמחתי שאני לא צריכה לשבת שם למעלה, באור הלוהט והמסנוור בחדר. אף על פי שהייתי נמוכה מהאחרים רק כבחצי מטר, חשבתי על החדר כעל 'שם למעלה'. אני הייתי מתחת לפני הקרקע, חפרתי לעצמי מאורה פרטית. הרגשתי מרוצה מעצמי. קול גברי אחד אמר בקול רם, 'הי , איפה מריאן?' והאחר ענה 'בטח בשירותים'. חייכתי לעצמי. היה מספק להיות היחידה שיודעת היכן אני באמת."("האישה האכילה", מרגרט אטווד).
התשובה של מריאן לשאלה האונתולוגית "היכן אני נמצאת" היא, כפשוטו: מתחת למיטה. גיבורת "האישה האכילה", הרומן שאטווד כתבה בגיל 24 על גבי מחברות שגנבה מהאוניברסיטה, מחפשת מפלט בחשכה בין סלילי האבק. אבל היא לא מצאה שם מסתור. ולא רק בגלל שיש גבול לזמן שניתן להישאר מתחת למיטה. אלא משום שמתחת למיטה הוא המקום הראשון שבו מחפשים.
מבחינת מפת הספרות המתורגמת לעברית, מרגרט אטווד אולי אינה מתחת למיטה, אבל בהחלט לא ברור היכן היא נמצאת. אין צורך להרחיב באנאלוגיה בין מריאן שמשלשלת את עצמה בסדק ביו הקיר למיטה - ובין יוצרתה. אחרי הכל, נדמה שהסופרת הפורה והאהובה דווקא עשתה לעצמה מרווח נשימה וכתיבה. חדר משלה, אם תרצו. ובכל זאת במחוזותינו, ספריה שוכנים לבטח על מדפי המוזלים וכריכותיהם יוצרות פסיפס דהוי שלא בטובתו: סדרת אתנחתא של הוצאת כינרת.
כך נדמה שאת מרגרט אטווד דווקא יש צורך לחזור ולהציג לקוראי העברית, בעיקר לקוראים הפוטנציאלים. אמנם לא מדובר בסופרת אנונימית, אך דומה שיותר ממחסום אחד מחריש את תהודתה בינינו . אטווד, סופרת קנדית אדומת שיער, משוררת ומסאית, היא כותבת מחוננת, פמיניסטית, דעתנית, משעשעת להפליא. היא בהחלט סופרת קאנונית- הן מבחינת הקהל אליו היא פונה והן מבחינת ההתקבלות שלה בעולם. ובכל זאת, היא ממוקמת הרחק מהקאנון של הספרות המתורגמת לעברית. קאנון שגבולותיו נעים בין סאראמגו לפול אוסטר.
אפשר לתלות את שוליותה היחסית במנגנון חורק של יחסי ציבור או להאשים את מזג האוויר. בינתיים אפילו לא ממש מדברים על כך. בעברית ראו אור כמה מספריה החשובים של אטווד, ובכל זאת - היא לא פרצה. ההגדרה הזו נדמית מגוחכת, מלודרמטית כמעט כמו כותרת סיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן על אמו הכובסת - "היא לא הצליחה". אטווד אמנם המשיכה לעבוד בעבודות סטודנטיאליות בזויות גם כשהחזיקה בתואר ראשון ובמספר פרסומים, אבל קשה לטעון שבשנים שחלפו מאז היא לא הצליחה. היום לשמחתה, היא כבר אינה מפעילה קופות או מכונות קפה.
לאחר זכייה בפרסים ספרותיים יוקרתיים, ביניהם הבוקר, אטווד שוב מועמדת לפרס אורנג', שמוענק זו הפעם התשיעית לסופרות שכותבות באנגלית. גם פרס אורנג' הוא שאלה של קאנון ושל מי מייסד אותו. במקום גברים לבנים מתים מדובר בנשים חיות ותאגיד סלולרי כמטרייה אווירית. אטווד הייתה כבר פעמיים בחזקת שושבינה ברשימה הסופית. אולי הפעם, כמועמדת על הרומן האחד עשר שפרסמה - Oryx and Crake , תהיה גם לכלת הפרס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"עין החתול", מרגרט אטווד. צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
