 |
במסגרת דברים שנשא במהלך יום עיון לזכר יוסף האפרתי, שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב, חשף א.ב יהושע, מה באמת רוצה הסופר ממבקר הספרות, חוץ מדעה מפרגנת. "מה מבקש הסופר מהמבקר? לא מה הקהל, אלא מה הסופר מבקש, ויכול להיות ששני הדברים אינם חופפים: 1. לא לעסוק יותר מדי בתוכן של הספר, לא רק כי הסופר מכיר אותו, אלא כשרואים רצנזיות כאלה, הסופר לא מרוצה. הוא מבקש פחות מקום לתוכן, מאשר לביקורת עצמה או לניתוח, וודאי שלא לספר את הסוף, שהסופר בנה כלפיו, ומאמין שיהיה מותח, זה פשוט לא יפה.
2. דבר שחשוב לסופרים במיוחד זה הדיוק בפרטים. כשהסופר מגלה שקראו את הספר קצת ברישול, ולא דייקו בפרטים, הוא יכול לצאת מדעתו, במיוחד אם מדובר בביקורת רעה. לפחות את השמות, האירועים, אם כבר מזכירים, לפחות שיהיה דיוק מלא. 3. כן רוצים כתב יד אישי ברזנציה. התייחסות אישית, את העמדה האישית של המבקר כלפי היצירה. 4. הסופר גם היה מאוד שמח אילו היו מתייחסים ליצירה שלו כייחודית. במיוחד כדאי לא להתייחס אליה ביחס לדירוגיות של מה שהוא כתב. הסתכל על היצירה כפי שהיא, היא בכל זאת ילד נפרד ומגיע לה מבט משלה. 5. לפעמים, וזה אולי הדבר הנפלא ביותר, מבקר יכול לחדור ללא מודע של היוצר ולגלות לו משהו שהוא לא ידע. לי למשל זה פעם קרה, עם 'מולכו', שכל פעם שהיה עומד בפני מגע מיני עם אישה, הוא נרתע. כל פעם שרציתי שהוא יישכב עם מישהי, הוא לא. לא הבנתי למה, הרגשתי שזה צורך שהיצירה הכתיבה לי. והנה, מבקרת ששמה פנינה אבקסיס ז"ל כתבה, בביקורת של 15 שורות באיזה מקומון, 'מולכו בלע את אשתו לתוכו, ולכן הוא לא יכול, הוא אנדורגינוס'. תובנה כזאת, מגלה לסופר דבר שהוא בעצמו לא יכול היה להגיע אליו בשום פנים ואופן, וזה נפלא".
מי בכלל צריך מבקרי ספרים? על כך בפורום ספרות וכתיבה
|
 |
 |
 |
 |
|
|