 |
/images/archive/gallery/112/377.jpg דודו בוסי.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של דודו בוסי |
|
| הדברים שמקפיצים לדודו בוסי את העט - ממייק ברנט ובני יהודה עד ברוס לי ואמיל אז'אר |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
8/7/2004 13:10 |
|
|
|
|
|
|
|
דודו בוסי, 40, פרץ לתודעה הספרותית המקומית לפני ארבע שנים עם רומן הבכורה "הירח ירוק בוואדי" (עם עובד). הספר, שהביא בשפה ייחודית ניחוחות וצבעים משכונת התקווה של שנות השבעים, מקום הולדתו של הסופר, זכה להצלחה ביקורתית וסימן את בוסי כאחד הקולות הבולטים בספרות העברית הצעירה. באחת מן הביקורות על ספר, שלילית דווקא, כונה
בוסי "פרא אציל", כינוי שמצא את דרכו עד לשם ספרו השני, שראה אור בשנה שעברה. "פרא אציל" (כתר), סיפורו של נער משכונת הארגזים, זכה לתשואות נוספות, כמו גם למקום בטבלת רבי-המכר. השנה היה מועמד הספר לפרס ספיר. כיום, בוסי, הוא אחד הבולטים שבדור הסופרים החדשים שלאחר עידן "השפה הרזה", לכבוד זה, הנה תחנות התרבות שלו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הספריה בשכונת התקווה
|
|
|
 |
|
|
|
"נולדתי בשכונת התקווה. היתה שם ספריה קטנה ברחוב יחיעם עם ספרנית בשם הבלתי אפשרי, זרובבלה. זאת היתה דירת קרקע עם חדר יחיד שהפכה לספריה שכונתית. היה שם ריח של דפים ישנים ותאורה פלורסנטית עכורה שלא ממש נתנה אור, ושני שולחנות קריאה. אם התמזל מזלי הייתי לוקח ספרים שלא נתלשו מהם דפים. שם הכרתי את 'קופיקו' ואת 'אמיל והבלשים'. הייתי מבלה שם הרבה, זה היה פתוח פעמיים בשבוע וכל פעם הייתי יושב שם שלוש שעות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"אמיל והבלשים". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
קולנוע דרום
|
|
|
|
|
|
|
"הייתי הולך לארבעה סרטים בשבוע בקולנוע דרום בשכונת התקווה. באותו יום היו גם הצגות יומיות שהיו סרטי ילדים ואקשן, ובערב היו סרטים הודיים, ששנאתי אותם. מה שכן אהבתי היו מערבוני ספגטי, ג'וליאנו ג'מה וקאראטה של ברוס לי. הייתי מחקה אותם בבית. הייתי מתגלגל כמו ג'מה כשהיו יורים עליו מהמבצרים, והרגשתי שגם אני יודע להחליף זהויות, אולי כחלק ממאבק הישרדות. לא נגעתי בחלום הזה, להיות שחקן, עד גיל 27, שאז הצטרפתי לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין".
|
|
|
|
|
|
|  | | ברוס לי. צילום: ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
