 |
/images/archive/gallery/110/531.jpg אחי רז
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
|
|
| אחי רז אוהב את המכוערות של "הברבור", תוכנית המציאות שמגשימה את החלום האולטימטיבי: להיראות קצת יותר טוב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צפייה ליניארית ברצועת הערב החדשה של ערוץ "יס ריל" היא משימה בלתי אפשרית, אבל הרבה יותר מזה, מיותרת. בפרק זמן של שלוש שעות מוצגות בפנינו כמעט 100 דמויות שלכולן נודע חלק שווה, פחות או יותר, בתוך זירת המציאות, לכאורה, שבה הן מתקיימות. גם צפייה לינארית בתוכניות עצמן שמרכיבות את הרצועה הזאת אינה נחוצה, לא כל שכן אפשרית, עבור האדם הסביר. השיטה הטובה ביותר לצלוח תוכניות מציאות כמו "הישרדות 7" או "הרווקה 2" היא בצריכה מבוקרת של שבבי מידע אקראיים מתוכן. השיאים הדרמטיים ממילא אינם מרגשים כשם שהיו בפעם הראשונה שבה נתקלנו בז'אנר שהיה עד לא מזמן כל כך לוהט, וכשאלו מגיעים,
הם מאולצים ומודבקים.
כפי שבתחילת ימי הראינוע היה צורך באדם שיסביר להדיוטות את התחבולות הקולנועיות הבסיסיות ביותר, כך מיהרנו, בוגרי העונות הראשונות של "הישרדות" ודומותיה, להפנים את השפה החדשה, לעבד אותה ובזריזות רבה גם לאתר את החוטים הגסים שמפעילים אותה. כל מה שנותר לנו, אולי, הוא להינחם בזרועותיה של הרמיה העצמית, כמו ילדים מפגרים.
מי שמציבה אלטרנטיבה מזהירה למדי לשלולית מי האפסיים הזאת היא "הברבור", אחת מתוך כמה סנוניות שמרמזות אולי על עתידו של הז'אנר, ועל האפשרות שכמו בהרבה מקרים בעבר, ההתקדמות הטכנולוגית תציל את אובדן הדרך הרעיוני.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מכוערות ב"הברבור"
|
|
|
 |
|
 |
|
על מה חולמות המכוערות?
|
|
|
 |
|
|
|
הייחוד של "הברבור" בולט כבר מהפרומואים המקדימים אותה. בעוד בסדרות המציאות המובילות נדרשים המתמודדים לתושיה, מראה טוב וכשרון הישרדות בג'ונגל ללא מברשת שיניים, הדבר היחיד שנדרש מ-16 המתמודדות של "הברבור" הוא להיות מכוערות, אבל באמת מכוערות, ולשנוא את עצמן על כך (אחת הבנות הודתה שבמהלך שלוש השנים האחרונות, קיימה רק שמונה או תשע פעמים מגע אינטימי עם בעלה). מה שנקרא, צוות התחקירנים לא נתבע לעבודה מאומצת במיוחד: לצערם של כל הנוגעים בדבר - אולי פרט לאנשים היפים – החלק הארי של האוכלוסיה מורכבת מבעלי מראה סתמי ומטה, ואלה הורגלו להביט בקנאה מייאשת ומהולה בהערצה באנשים ששפר עליהם גורלם להיוולד טובי מראה.
היפוך התפקידים הזה הוא אמנם מתבקש וגאוני, אבל הקונספט הנועז והמרגש שבלב התוכנית שם אותו בכיס הקטן. מכל האתוסים ההיסטוריים שעליהם מושתתות תוכניות המציאות – מהנסיך על הסוס הלבן ועד החנון מהתיכון שהופך מיליונר כריזמטי – אתוס הברווזון המכוער שמתייפה לכדי ברבור לבן ויפהפה הוא בעל העוצמה הרבה ביותר ומדבר אל החתך הרחב ביותר של האנשים. יותר משהאדם מבקש למצוא לו אהבת אמת, הוא מבקש להיות חתיך על אמת, כדי שיוכל לשחק במגרש של הגדולים בכבוד.
במשך כל שנות קיומנו, אנשים שנולדו מכוערים גם מתו כאלה. יפים רבים חצו את הקווים לקבוצה השניה, אבל המעבר לכיוון הנגדי היה בלתי אפשרי. והנה, במאה הקודמת התגייסה לפתע הטכנולוגיה לצדם של המכוערים, וסיפקה לכל אחד מהם את האפשרות לחלום על הרגע שבו יגייסו מספיק כסף כדי להפוך ליפים יותר.
"הברבור" מספקת לאנשים את החלום הזה בחינם, ואת החוטים שמאחורי הוויברציות שמקבלים מוכי הגורל האלה מהאפשרות שיסיימו את תפקידם כתתי-אדם אי אפשר לראות, פשוט מפני שהם אינם קיימים. אין דרך בעולם לזייף או להעצים את תגובתה של אותה אומללה שהעבירה את כל חייה בידיעה המעציבה שהיא כלואה בתוך גוף נלעג, כשמבשרים לה שאולי, רק אולי, יעניקו לה במתנה אריזה אחרת, מרהיבה מעט יותר, קצת יותר ראויה.
זהו כוחה הגדול של "הברבור". היא לא מגשימה לאנשים חלומות מטופשים שאף אחד לא יכול להבין, כמו להעביר 40 יום במשחקי חברה על אי בודד ללא מברשת שיניים וכדורגל בטלוויזיה; היא נותנת ל-16 נשים את הדבר שהן הכי רוצות בעולם; את הדבר שמניאק מי שמשקר ואומר שהוא לא חולם עליו כל לילה: להיראות קצת יותר טוב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | סטייליסט, כותב על מוזיקה ושטויות אחרות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
