 |
/images/archive/gallery/110/386.jpg שהרה בלאו
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| שהרה בלאו מתרגשת מהאותנטיות שבה "אושפיזין" מתאר את עולמם של החוזרים בתשובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
1. "אושפיזין" מתפקד כמקבילה היהודית לז'אנר סרטי חג-המולד המקסימים-מתקתקים. כמו בורקס קטן חם וכשר. וזה שאתה יודע מה טיב המילוי כבר בנגיסה הראשונה לא הופך אותו לפחות טעים. או פחות משביע.
2. הסיפור? משה (שולי רנד) ומלי (אשתו, מיכל בת שבע רנד) הם זוג חוזרים בתשובה המתגוררים בירושלים. כנהוג בסרטים, למשה יש "עבר", ובמהלך חג הסוכות, העבר הזה חוזר לרדוף אותו בדמות שני חברים קרימינלים שנוחתים אצלו בסוכה. ויש המשך.
3. כלומר, אפשר לחשוב שבלי הקרימינלים האלה הכל היה מושלם אצל משה ומלי. אבל ממתי הכל מושלם בתחילת סרט-חג מולד? הקתרזיס אמור הרי להגיע כמה שיותר קרוב לכתוביות הסיום, כך שפתיחת הסרט מוצאת את משה ומלי במצב קיומי נואש: אין כסף, אין עבודה, אין ילדים, אין סוכה ואין חג. בקיצור, אלוהים רק מחכה לרגע שיוכל להיכנס לזירה ולעשות קצת הוקוס פוקוס.
4. ואיזה הוקוס פוקוס יש לאלוהים!
5. משהו יפה: בניגוד לקולנוענים ישראלים שמתכתבים להם עם טרנטינו או גודאר, או אפילו משלחים איזו קריצה עצמית לסרטי הבורקס שלנו, יוצרי הסרט (שולי רנד, גידי דר ורפי בוקאי ז"ל) בחרו לקרוץ לשתי אגדות עם יהודיות: הראשונה, האגדה על הרועה הכפרי ששרק באמצע בית הכנסת בתפילת יום כיפור וגרם לבקיעתם של העננים (הסרט מתרגם זאת לתפילתו המאגית, הבלתי
אמצעית, של משה, גיבור הסרט, לאלוהים. תפילה שנענית מיד), והאגדה השניה: הסיפור אודות "יוסף מוקיר שבת", שהשקיע את פרוטותיו האחרונות בקניית דג משובח לשבת, ומצא מרגלית יקרה בבטנו, בסרט אנו רואים את משה המרוד, משקיע אלף(!) שקלים בקניית אתרוג מהודר לחג.
6. הקהל באולם כמעט התעלף "אלף שקל לחתיכת לימון?" זה מה שלחששו שם.
7. מה שגרם לי לתהות, מי בעצם אמור להיות הקהל של "אושפיזין"? טכנית, הסרט יכול לפנות גם לקהל החרדי ולהמשיך בכך את מסורת הסרטים החרדים הפיראטיים של גרובייס ושות', למרות שמה שיכול לסכן את מעמדו כסרט חרדי "לגיטימי" היא נוכחותה של אשה (ואיזו אשה! תכף היא תקבל סעיף משלה). קהל אופציונלי אחר הוא הציבור הדתי לאומי, זה שיצא מרוצה כל כך מ"ההסדר", אבל יתכן שארומת ברסלב שמפוזרת בנדיבות רבה מעל הפריימים תנדנד לו. הציבור החילוני? הסרט אכן מספק מבט אנתרופולוגי אמין למדי על אורח החיים הברסלבי ה"מתחזק ", אבל למה אני מטריחה אתכם בקטנות ומשעממות? את מי זה מעניין מי הקהל? בואו נחזור לסרט עצמו.
8. כמה מרענן היה לראות זקנים ופאות טבעיים במקום הפאות המצחיקות שמלבישים בדרך כלל לשחקנים ה"חרדים" בסרטים הישראלים. בכלל, ניכר היה שמדובר ב"עבודה פנימית" של אדם שמכיר את השטח היטב, במקרה של רנד, את עולם החוזרים בתשובה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שולי רנד, אישתו ואתרוג באלף שקל
|
|
|
 |
|
 |
|
קול באשה - עורב
|
|
|
 |
|
|
|
9. שיהיה ברור, רק לחוזר בתשובה, עם עבר בתחום, יהיה העוז לדרוש מחברות ההפצה שלא יקרינו את סרטיו בשבת, קולנוען דתי רגיל עדיין יעמוד המום מול העובדה שבכלל הצליח לו סרט.
10. הבטחנו – קיימנו. מיכל בת שבע רנד, היא מלי. האשה אכן ראויה לסעיף משלה. היא מצליחה לעצב דמות אמינה מאוד שמשלבת רוחניות ואמונה פנאטית בבורא עולם, יחד עם מעשיות נשית עניינית ששתי רגליה נטועות היטב בקרקע. היא למשל, כמעט ומתעלפת (יחד עם הקהל) כשנודע לה על רכישת "אתרוג אלף השקלים". בדרכה היא הזכירה לי את הנשים היהודיות העמלניות והמעשיות מהעיירה, מן בלבוסטע יהודיה ישראלית עדכנית.
11. אחת הסצנות היפות בסרט: מלי שרה בהתלהבות ומקולה בוקע קולו של הזמר, עדי רן. תוכלו לראות זאת כהצמדות ל"קול באשה ערווה" וחוסר רצון של הבמאי לעבור על האיסור בנוגע לשירת נשים לטובת החרדים שאולי ישבו בקהל. בעיני זה היה חתרני.
12. וסקסי.
13. כוכבת נוספת: השפה. הקוקטייל הזה שרק חוזרים בתשובה מסוגלים לו, הניב את המשפטים הבאים: "ריבונו של עולם, שיחקת אותה בגדול, אשכרה שיחקת אותה" (משה לאלוהים), "ריבונו של עולם, המצב על הפנים" (כנ"ל), "איזו סוכה, חבל על הזמן" (משה לשכנו המשתדל), "אוהו, אתה באורות" (מלי למשה במה שמתפרש כתרגום ל: "אתה בסרטים") בקיצור: ז'רגון חדש.
14. ומה תגידו על רב שאומר למשה "איזה מתוק אתה"? ועוד רב שנראה כמו סנטה.
15. קצת חבל שחברי העבר הקרימינלים של משה היו כה סטריאוטיפיים, צעקניים, נצלנים, אוכלים עם הידיים, ובקיצור "החילונים", אבל היי, אחרי שנים שהממסד הקולנועי ביצע סטריאוטיפיזציה כה אלימה בחרדי המצוי, התחשבנות קטנה לא תזיק.
16. וכל מה שאכתוב כאן על המשחק של שולי רנד לא יצליח להעביר את מה שהאיש הזה מתיז אליכם מן המסך.
17. ובסוף הסרט – דמעה.
חמשת תחנות התרבות של שולי רנד
|
|
|
|
|
|
|  | | שולי רנד | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מדריכה ב"מכון ללימודי השואה" בחיפה, מתגוררת בבני ברק | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
