 |
 |
|
|
| הזוכה בתחרות סיפורי הקונספירציה |
|
| הנה המקום הראשון בתחרות שנערכה לכבוד "פרנהייט 11/9" – סיפורה של ולנטיין, על הרוע שזורם מתחת לרחובות חיפה
|
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
13/8/2004 10:12 |
|
|
|
|
|
|
|
במהלך החודש האחרון שלחתם בוכטה של סיפורי קונספירציה לפורום קולנוע של NRG במסגרת התחרות שהתקיימה לכבוד הקונספירטור הגדול מכולם - מייקל מור. עכשיו, אחרי שוועדת שופטים מיוחדת התכנסה וקראה את כל אותן יצירות, הגיעה
הזמן להכריז על המקום הראשון. ובכן, הזוכה היא ולנטיין ששלחה לנו סיפור די ספוקי על הרוע שזורם מתחת לרחובותיה של חיפה - מאסה פרנואידית על הכרמלית ופיגועי תופת. את שאר הסיפורים שמאוד אהבנו אתם יכולים לקרוא כאן, והנה הסיפור המנצח, לשיפוטכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הסיפור הזוכה של ולנטיין
|
|
|
 |
|
|
|
מתחת לרחובות חיפה זורם הרוע הטהור, חסר השם. אחת לחודש מרצים אותו פרנסי העיר, ושולחים אליו, בצער מה, עובדת זרה בלתי-חוקית אותה הם קונים ממשטרת ההגירה. מכניסים אותה לכרמלית , ושולחים אותה באמצעות נהג אוטומטי לתחנה שרשמית אינה קיימת ,אינה מופיעה במפות. הכרמלית חוזרת תמיד ריקה לנקודת המוצא.
אחר כך, כשהכול הסתיים, ניסיתי לחזור על עקבותיו של אופיר. מעין הנדסה הפוכה אינטלקטואלית, של לנסות להבין את האדם כסך כל האירועים בחייו. כי היתה נקודה בחיינו בה הגורלות שלנו הצטלבו, שנייה חטופה בה שם אותנו הגורל על אותו נתיב. אני לא מבינה אותו יותר מאשר אז, כשהוקסמתי מאי-השפיות הברורה שלו, מהשיגעון לדבר אחד, מיכולתו לשים פדות כמעט טבטונית בין המטרה לבין האמצעים.
תחילתו של אופיר המודרני, בתאונת הדרכים שהרגה את הוריו. הוא התעורר חצי שנה מאוחר יותר בבית לוינשטיין, עם פער בזיכרון וצ'קים חודשיים מחברת הביטוח. אופיר אימץ לעצמו חיי מתבודד, עד שאחר-צהריים אחד יצא מפגישה אצל עורך הדין שלו בתל-אביב, והתופת, בדמות מחבל מתאבד , פערה את פיה מולו. אופיר התהלך כמוקסם בין שברי הגופות, שואף את ריח הקורדיט הקלוש שלאחר הפיצוץ, מביט בהערצה באנשי מד"א המיוזעים, בשוטרים הרותחים מכעס. אופיר מצא את ייעודו בחיים. בגל הטרור הירושלמי הגדול, שכר דירה בפסגת-זאב, רכש חופשי-חודשי וביפר צרוב של זק"א. מהלך בין האתרים, שואף לתוכו את האימה הטהורה ומתמכר. לא היה מומחה גדול ממנו לפיגועי תופת.
מצאתי בדירתו גם את ה"מחקרים" שלו, ניתוח סטטיסטי מפורט של הסיכון בעת פיגוע בכל אחד מהמושבים באוטובוס (כיסא 37 , מאחורי הדלת האחורית, היה המסוכן ביותר ולכן האהוב עליו). ואת המחקר שלו על חיזוי על-טבעי של פיגועים, אולי המסמך המדעי היחידי שאני מכירה המוכיח בצורה סטטיסטית שלאנשים מסוימים יש אכן יכולת ניבוי. אופיר נכנס לחיי כשניסיתי לאתר את אהובתי הנעדרת. חצבתי לעצמי פיסת מציאות אחרת- בעולם הרגיל היתי שכירה רגילה, נאבקת במשכנתא ובבדידות. בעולם האחר, בו ניגנו הכינורות וריחפו מלאכים קטנים , היתה לי סבטלנה, המולדובית היפה והמאוד בלתי-חוקית, שניקתה את דירתי פעמיים בשבוע. הרומן שלנו היה מהוסס, עדין, פתאומי ומשכר. ואז היא עברה לגור איתי, מסרבת בעקשנות לספר לי על המשרה הראשונה בה עבדה בארץ, אבל כן מספרת לי על הכפר הקטן במולדובה, על הבת הקטנה שלה אותה לא ראתה למעלה משנתיים.
ואז היא נעלמה. ירדה לקנות סיגריות ולא חזרה. במשטרה לגלגו עליי. עובדת זרה ולא חוקית שנעלמה, נמצאת בתחתית סולם העדיפות שלהם. משטרת ההגירה היתה אטומה כחומה. אופיר יצר איתי קשר דרך הרשת. מלבד שיגעון הפיגועים שלו, הוא שלט בכל קונספירציה ואגדה אורבאנית , ואני עניינתי אותו במיוחד. תביני, ניסה להסביר, מנפנף בהתרגשות בידיו הארוכות. החוכמה היא לא מי שעלה בסוף על האוטובוס שהתפוצץ, החוכמה היא לאתר את מי שלא עלה. והנה (הוא פרש מסמכים, דוחות, טבלאות והשוואות) – אחוז התפוסה בקווי אגד שהתפוצצו נמוך ב-15 אחוז מהממוצע! וזה מובהק! אנשים מרגישים משהו, מקבלים כאב בטן, נשארים עוד רגע בבית עם הילדה. והמוות מפספס אותם. אבל את, יקירתי, את השיאנית המקומית. קו 18 – את התעכבת בבנק בנוה שאנן ופספסת בשתי דקות את המחבל שהתאבד בחליסה, ובפסח שעבר, יצאת מהמסעדה, ממצה, חצי שעה לפני הפיגוע. ואת קו 37 פספסת כי לא התחשק לך לעלות להרצאה באוניברסיטה באותו יום ארור. יש לך את זה, את היכולת לנבא פיגועים, להרגיש את הרוע מתקרב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
