 |
 |
|
|
|
|
| חברי האקדמיה היו צריכים להגיש עד היום את המועמדים שלהם לפרס הכי קריטי בתעשיית הקולנוע המקומית. יוצרי הסרטים מדברים על הבלגן הגדול שמסביב, ועל הדילמה: האם צריך להתחשב בשיקולי האוסקר האמריקאי? |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רינת ברקוביץ'
17/8/2004 13:23 |
|
|
|
|
|
|
|
מצבו של הקולנוע הישראלי השנה השתנה
לטובה, כולם הרי יודעים שזה הדיבור בשכונה. עכשיו הגיע הזמן לפרוט את כל העסק לפרס הכי חשוב בתעשייה: במהלך השבועיים האחרונים, עד מועד ההגשה היום, היו צריכים חברי האקדמיה לקולנוע לבחור את המועמדים שלהם לאוסקר הישראלי, שמתוכם יבחרו אחר כך הזוכים בטקס שיתקיים בסוף ספטמבר. אכן, האקדמיה כמרקחה.
23 סרטים חדשים, מספר שיא במונחים ישראליים, הגישו את מועמדותם לאוסקר השנה. לא רק שיש הרבה סרטים, אלא שיש הרבה סרטים טובים. בניגוד לשנים קודמות, בהן הסתמן קונצנזוס בנוגע לסרט אחד או שניים, השנה הקונצנזוס שמסתמן הוא שיש הרבה סרטים שראויים לקטוף את האוסקר. החשש הוא שרבים מחברי האקדמיה נוטים להעניק לסרטים בודדים ומדוברים את כל הפרסים, דבר שלא ייצג את רוחב היריעה הקולנועית בשנה הנוכחית. כדי למנוע זאת, שלחו מרק רוזנבאום, יושב ראש האקדמיה, ואילנה שרון, המנכ"לית, מכתב לכל חברי האקדמיה, כבר בשנה שעברה, שבו הם מבקשים מהם לפצל את ההצבעה, ולא להעניק את כל הפרסים באופן גורף לאותו הסרט, כדי שהעסק יהיה קצת יותר מגוון.
- מרק רוזנבאום, למה שלחתם את המכתב?
"תוצאות האקדמיה מראות שבכל שנה יש מנצח אחד גדול שגורף את רוב הפרסים, והיתר נעלמים מהתודעה הציבורית. בשנה שעברה זה היה מאד בולט, כש"האסונות של נינה" זכה ב- 11 פרסים, וזה לא רצוי לתעשיה. אז אנחנו מעוניינים להפנות את תשומת ליבם של חברי האקדמיה, שיתאמצו ולא יצביעו באופן גורף. לפעמים סרט לא מבריק אבל המוזיקה היא מבריקה. שישקלו כל קטגוריה".
- לא כדאי להעלות את מספר הפרסים יחד עם הסרטים?
"באוסקר האמריקני יש יותר מ- 140 פרסים. לנו יש רק 13. אבל אין טעם להגדיל, יש המון מקצועות שלא קיימים כאן, אנחנו לא אמריקה".
ערן ריקליס, במאי ומפיק "הכלה הסורית": "ברוב השנים היה סרט אחד שגרף את רוב הפרסים. נכון שהפרס המרכזי הוא הסרט, אבל יש סרטים שלפעמים טוב להם מספיק שהם זוכים בפרס השחקן, התסריט והארט. מה שלדעתי יקרה בגלל הריבוי זה שקולות יילכו לאיבוד, כמו בבחירות, כי הם ילכו להמון סרטים. יכול להיות שההפרשים יהיו של קולות בודדים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"הכלה הסורית". צילום: ארכיון
|
|
|
 |
|
 |
|
קומבינות
|
|
|
 |
|
|
|
בעיה נוספת היא שלכל מי שעושה סרט יש מאגר חברי אקדמיה שמראש יצביעו עבורו - אנשים שעבדו איתו על הסרט הנוכחי או בעבר, וגם סתם אנשים ממעגל החברים הקרוב יותר ופחות. המספרים אינם ודאיים, אולם מדובר, כך נראה, בכמות אנשים שנעה בין 100 ל-300, שהצבעתם מוטית. בעיקרון, אין בכך שום דבר פסול, וברור שבמאי חבר אקדמיה יצביע עבור עצמו, ושגם אנשי ההפקה שלו יצביעו עבורם. אולם כשיש רק 600 מצביעים, נוצר מצב שבו רק כמחצית מהם עדיין כשירים להצבעה על סמך קריטריונים אוביקטיביים.
מרק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה: "זה לא נכון. כולם מקושרים, כולם מכירים את כולם, אבל בנאדם מצביע לפי מה שהוא אוהב. זה טבעי שבמאי יצביע בשביל עצמו, אבל במספרים זה מאד זניח. לכל סרט יש מספר אנשים שהוא מביא, אבל זה מסתכם בשניים או שלושה אנשים, פחות או יותר אצל כולם, כך שזה מקזז את הקולות אחד של השני. זה בטל בשישים, לא יותר ממאה איש מתוך ה-600".
בכל מקרה, המלחמה היא על תשומת ליבם של האנשים שאינם מוטי בחירה. רק שגם כאן יש בעיות: בגלל ריבוי הסרטים השנה קיים חשש שחברי האקדמיה הצביעו מבלי להכיר ולצפות בכולם. במהלך החודשיים האחרונים התקיימו הקרנות סרטים עבור חברי האקדמיה. לכאורה, אפשר היה לחשוב שהזמן הזה יספיק, אבל מסתבר שהוא לא, ובשונה משנים קודמות, ההקרנות נמשכו גם במהלך השבועיים שבמקור מיועדים רק למילוי טפסי הבחירה. אגב, כדאי לזכור כי בנוסף לפיצ'רים, יש גם 20 סרטים תיעודיים המתחרים על פרס משל עצמם, כך שמדובר בעצם ב-43 סרטים. זה הרבה, ואפשר להניח שחברי האקדמיה לא הספיקו לראות את כולם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"חתונה קולומביאנית". צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
קמפיינים
|
|
|
|
|
|
|
אחת התופעות שבלטו השנה היא ריבוי של קמפיינים הקוראים לחברי האקדמיה לצפות בסרט, או להצביע עבורו. לא מדובר בשלטי חוצות ענקיים, אלא יותר כמו משהו שנראה כהודעת זבל טיפוסית, שנשלחת לעשרות רשימות תפוצה ומכילה הודעה בנוסח "אל תצביעו לפני שתראו את ...".
התמזל מזלם של הסרטים המוקרנים בבתי הקולנוע, כמו "סוף העולם שמאלה" ו"אהבה קולומביאנית", שממילא מקבלים חשיפה ציבורית, לעומת "שנת אפס", "מדורת השבט" או "שושלת שוורץ", שיש פחות מודעות לגבי קיומם, וחשוב מכך – באזז.
- מרק, יש מצב שחברי האקדמיה הצביעו מבלי שצפו בכל ההקרנות?
"אלו הנחות די לא ענייניות כי אין להן שום בסיס במציאות. היו המון הקרנות השנה. לדעתי כל 23 הסרטים הוקרנו בין ארבע לשש פעמים לפחות, מבלי לספור הקרנות בפריפריה, רק בתל אביב. כך שבסך הכל היו מספיק הקרנות. האקדמיה מקצה חודש וחצי של הקרנות רשמיות בסינמטק תל אביב, ובנוסף, המפיקים מארגנים הקרנות מטעם עצמם. כך שניתנות מספיק הזדמנויות לראות את הסרטים. מי שרוצה יכול לראות את כולם או חלק משמעותי מהם. אבל יכול להיות שיש אנשים שאין להם זמן. אנחנו סומכים על ההגינות של האנשים, ויש מאבק להביא מקסימום אנשים לראות את הסרט".
- בגלל זה עושים קמפיינים?
"במסגרת של תחרות, יש כללי משחק לגיטימיים להביא מקסימום של אנשים. כל אחד מוזמן לשלוח מכתבים לחברי האקדמיה ולשכנע אותם לראות את הסרט. השנה יצאו המון מכתבים כאלה לחברי האקדמיה, בנוסח 'אל תצביע לפני שראית את הסרט', כמו למשל מטעם 'הכלה הסורית' ו'האושפיזין'. אנשים רוצים שיראו את הסרט שלהם והם עושים כל דבר אפשרי. מכתבים מסוג זה הם לגיטימיים, אבל אני לא מאמין בפעולות אחרות כמו 'תצביעו בשבילי כי אני יפה או חכם'".
- אמיר הספרי, במאי "שושלת שוורץ", הסרט שלכם סובל מחוסר באזז.
"אין באזז כי העותק הראשון היה מוכן ממש לפני ההקרנה הראשונה, בניגוד לאחרים שחלקם הספיקו להיראות בקולנוע בפסטיבלים ובביקורות. זה ממש סרט טרי, ללא מיילג'. לקחנו את זה בחשבון ידענו שיש סרטים שמגיעים עם המטען הזה, אבל נקווה שחברי האקדמיה יתעלו מעל העניין הזה".
- מה עשיתם כדי שישמעו על הסרט?
"עשינו המון טלפונים ואי-מיילים, כל מה שמקובל לעשות כדי להביא אנשים להקרנות. בסופו של דבר הגיעו 250 איש, שזה לא רע, הסרט עורר התעניינות. אני מקווה שאנשים יצביעו על פי מצפונם ולא על פי גילדות. אני רק שנה באקדמיה, ואני לא מוותיקי הקרבות".
ערן ריקליס, במאי תסריטאי ומפיק ("גמר גביע", "זהר", "צומת וולקן"), עשה השנה את "הכלה הסורית". את הראיון איתו אני עורכת כשהוא בהקרנה בפסטיבל לוקראנו, שם צפו בסרט ואף הריעו כ-8,000 איש.
- אז למה התחלתם עם הקמפיינים?
"כולם עשו את זה, כל מי שחושב שלסרט שלו יש סיכוי שלח אי-מיילים וטלפונים, אבל זה כמעט ברמה אינפורמטיבית. מה שבולט זה שכל הקמפיין נעשה באמצעים ישראלים, ובסופו של דבר הסרטים מדברים בעד עצמם. השנה היתה היענות גדולה, מצד שני לא באו מספיק להקרנות".
- אולי זה בגלל הקולות המוטים?
"זאת טענה שקשה לי לקבל. באופן הצפוי ביותר, היו חברים שנטו אבל אין כזה דבר - כל סרט נמדד שווה בשווה. המלחמה הכי נכונה היא מי המפיק, מי הבמאי, מי חייל ומי לא, מה לגיטימי ומה לא. וזה לגיטימי. אם כבר הצעה לשיפור, אז למסד שיטה שתבטיח שכל חבר אקדמיה יראה לפחות 40 אחוזים מהסרטים. מבלי להעליב, אני יכול לקחת בנאדם נתון שרשום באקדמיה, ואני מניח שאפשר לראות שאולי הוא לא ראה אף סרט. לא כל חברי האקדמיה רואים את כל הסרטים"
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"אור". צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
איכות בינלאומית
|
|
|
|
|
|
|
זוכה האוסקר הישראלי יישלח להתמודד עם כ- 70 סרטים נוספים מרחבי העולם על הכניסה לטקס האוסקר בארה"ב. אף אחד לא מכחיש שהאקדמיה האמריקאית מעריכה סרטים טובים, אולם מקובל לחשוב כי יש להם שטאנץ מסוים, שלא נמצא בכל סרט. בשנים הקודמות, כאמור, עניין זה לא היווה שיקול כמעט, משום שלרוב היה רק סרט אחד שהסתמן כזוכה. על רקע ריבוי הסרטים הטובים, עולה השנה ביתר שאת השאלה האם יש לבחור את הסרט הטוב ביותר, או את הסרט שסיכוייו להתקבל לאקדמיה האמריקאית גדולים יותר. לדוגמה, אין עוררין על איכותו של הסרט "אור", אולם רבים סבורים כי זהו סרט פסטיבלים קלאסי, כלומר סרט חסר סיכוי בהתמודדות על האוסקר האמריקאי.
- אמיר הספרי, למה אתה חושב שהסרט שלך צריך להגיע לאוסקר האמריקאי?
"הסרט מקיים שני דברים שהם מהותיים לקולנוע, שזה להתחבר לדמויות ברמה בינלאומית: להזדהות עם רגשות של אנשים ללא קשר לאיפה שאתה גר, להזדהות עם אנשים בגדול. הסרט גם מאפשר הצצה לא קונבנציונאלית על המציאות של היום, של ישראל 2004, והוא יכול להיות שגריר מעניין".
- ריקליס, כדאי לפצל את הבחירה לסרט שיזכה באוסקר הישראלי ולסרט שהוא בעל הסיכויים הגדולים ביותר להגיע לאוסקר האמריקאי?
"הדיבייט החריף של השנה הוא האם לבחור את הסרט הטוב ביותר, ובנוסף את המועמד הפוטנציאלי לאוסקר האמריקאי. נכון להיום, אין לי מושג מה יותר טוב. ב- 2004 העולם כבר התקדם למקום שבו גם סרט מאוד מורכב יכול לזכות, הכל תלוי באקלים הפוליטי. לאורך השנים האקדמיה בחרה סרטים עם פוטנציאל נמוך, שלא עשו כלום בעולם. באופן אישי, כאיש קולנוע בעולם וכיוצר ישראלי, אני חושב שצריך למצוא סינתזה בין הדברים, משהו שיתאחד לכלל אמירה אחת, שסרט טוב ישראלי טוב לכולם".
- למה אתה חושב שאתה צריך לזכות?
"מעבר לזכויות שלו בזכות עצמו, יש לו מיצוב בינלאומי. הוא נמכר להפצה בינלאומית, לחברת ההפצה TF1 International, שמתמחה במכירה של סרטים בכל העולם, ויש משא ומתן להפצתו ברוב מדינות אירופה. אתמול אף פורסם באופן רשמי שהתקבל לתחרות הראשית בפסטיבל מונטריאול. זה נובע, בין היתר, מכך שהוא הופק כקו-פרודוקציה אמיתית, עם גרמניה וצרפת, במימון גורמים כגון ארטה, קאנאל פלוס, קרן NRW וקרן CNC וזאת נקודת זינוק טובה. מצד אחד הוא ישראלי לחלוטין, ומצד שני – אירופאי. זה נותן לו פלטפורמה התחלתית גבוהה יותר".
"סיבה שניה, היא שברמה הנושאית הוא נוגע בפוליטיקה של האיזור, עם נגיעה מאד אנושית ובגובה העיניים. לתחושתי, זה מה שמחפשים באקדמיה האמריקאית, איזשהו מודל ש'הכלה הסורית' נמצא בנישה שלו. זה סיפור לוקאלי מאד מוכר על רמת הגולן, שבעצם מטפל במרקם של יהודים וערבים. מצד שני, הוא עושה את זה בדרך קצת שונה ואישית ולכן גם מצליח להביא את הסרט למקומות שהקהל יכול להתחבר נורא בקלות, אפילו בגבול שבין הארלם למנהטן. כך שהוא גם מקומי וגם אוניברסלי ולכן הסיכויים שלו הם גבוהים במיוחד. חוץ מזה, חשוב לבחור את הסרט הנכון לנו, ואני אגן בכח על התזה הזאת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"שנת האפס". צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
פרגונים
|
|
|
|
|
|
|
גם כרטיס הכניסה לקטגוריית הסרט הזר בתחרות האוסקר האמריקאי מותנית בהפצה, שיווק ויחסי ציבור. חברי האקדמיה האמריקאית בוחרים חמישה סרטים מבין השבעה שנשלחים אליהם, ולא בהכרח אחרי שצפו בכולם. מה שאומר שגם שם, ככל שהנוכחות של הסרט מורגשת יותר, באמצעות מערך יחסי שיווק מתוגבר, כך הוא זוכה ליותר תשומת לב מצד חברי האקדמיה.
בנוסף, עושה רושם שלאקדמיה בארצות הברית יש נטייה להעדיף סרטים זרים ממדינות שכבר הוכיחו את עצמן, כמו צרפת, איטליה, גרמניה וברזיל, כך שמראש הכניסה של סרט ישראלי לחמישייה הפותחת קשה יותר. משום כך, במאמץ השיווקי שנעשה לפני טקס פרסי האקדמיה הישראלי, במאים רבים מדגישים את יתרונם כמי שנהנים ממפיץ ואיש יחסי ציבור בינלאומי.
"ללכת על המים", הוא הסרט הראשון שמתהדר לא רק בהיותו קו-פרודקציה, ובהפצה חובקת עולם, אלא גם בגב של חברת הפצה אמריקאית גדולה, "סמיואל גולדווין", שהתחייבה לשווק אותו עבור האוסקר האמריקאי. יוצרי הסרט שדרגו את הקמפיין הישראלי הטיפוסי, ושלחו לחברי האקדמיה מכתב שעיקרו יתרונו של הסרט על פני שאר הסרטים, כתוצאה מהחיבור עם מפיץ בעל יכולת שיווק והפצה.
- גל אוחובסקי, מפיק ותסריטאי "ללכת על המים", למה אתה חושב שהסרט שלך הכי מתאים לזכות?
"השנה כל בנאדם שבחר את הסרט הטוב היה צריך לחשוב על השאלה האם הסרט הזה גם יתקבל לסרט הזר ויש, כמובן, אינטרס גדול להגיע לשם. אני מאמין שלכל אדם יש סרט שהוא אוהב יותר. 'ללכת על המים' הוא אחד מהסרטים שיחסית אהבו, ואנחנו הסרט היחיד מכל הסרטים שיש לו סיכוי ממשי להגיע לאוסקר, שמגובה בחברת הפצה שהתחייבה להשקיע הרבה כסף ולהגדיל את הסיכויים שלו. דבר שצריך להתחשב בו כשעושים את ההצבעה".
- למה כל כך חשוב להבטיח את מקומו של סרט ישראלי באוסקר?
"סרטים ישראלים מתקדמים בעולם אחד על גבו של השני. אני מאמין שבשנה הבאה יש סיכוי שנתקבל לתחרות הרשמית בברלין, וזה לא מקרי. עוד שנה שנתיים יהיה לנו סיכוי טוב להתקבל לקאן, ולא רק לסרט של גיתאי, שהקשרים שלו הם אחרים. כל דבר מקדם אחד את השני. אצל המפיצים באמריקה יש יותר התעניינות, יותר אקשן, הגל החדש של הקולנוע הישראלי הוא אמיתי. כל פעם שאתה מצליח להכניס סרט אחד קדימה, זה נורא טוב. כבר עכשיו אני רואה שכסף פרטי מתחיל לחזור, וגם כסף זר חוזר. אנשים מוכנים להשקיע, זה מביא כסף, מביא הצלחה, מביא תענוג. בעוד שלוש ארבע שנים זה יהיה אפשרי לעשות סרט כמו תוכנית טלוויזיה, שזה לא קל, אבל התנאים סבירים בתעשיית הטלוויזיה בארץ. סרט אחד מכניס אחריו עוד סרט. אם יש לך סרט השנה יש יותר סיכוי לשנה הבאה".
- ובגלל זה כל הקמפיינים?
"השנה יש המון סרטים טובים, חלקם סרטים ממש טובים וראויים. כשיש הרבה סרטים טובים, עולות זוויות נוספות שאפשר להתחשב בהן. יש כל כך הרבה סרטים, כך שאתה לא מצליח להתכתב עם חברי האקדמיה, אז עלינו מדרגה ועשינו קמפיין מסודר שנותן אינפורמציה. שלחנו להם מכתב מנומק, אבל אני אקבל כל בחירה של האקדמיה. אני חי בקרב הקהילה הזאת, אני אוהב אותה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"ללכת על המים". צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
ג'ובות
|
|
|
|
|
|
|
שבי גביזון, "שורו", "חולה אהבה בשיכון ג'", ומפיק ובמאי "האסונות של נינה", זוכה פרס האוסקר בשנה שעברה, שחזר מאמריקה מבלי להכנס לחמישייה הפותחת: "מה שלדעתי קורה בדרך כלל הוא שבשלב הראשון, של בחירת המועמדים, אתה לא צריך כמעט להשקיע ביחצנות. השקענו בכמה מודעות פרסומת, אבל בדרך כלל חברי האקדמיה באים להקרנות של ישראל, וההשקעה היא לא גדולה. רק בשלב שבו עלית לחמישייה, צריך להשתמש במסע יחסי ציבור ושיווק. כשאתה מגיע כבר להתמודד על מקום באוסקר האמריקאי, אז שם יש כבר בעיות אחרות: יש אפילו שמועה שאומרת שאם אתה מאיים על חברות גדולות כמו מיראמקס, הם יכולים להילחם בך, ולעוות את התוצאה האמיתית. בגדול, אם האמריקאים אוהבים אותך אז אתה נכנס לחמישייה".
- האם לדעתך צריך לבחור בסרט הטוב ביותר, או בסרט עם הסיכויים הגדולים ביותר להגיע לאוסקר?
"אנחנו צריכים לבחור את הסרט הטוב ביותר, ולא לעשות בחירה שבמהותה היא צינית, כלומר מה הם יאהבו, ומה אנחנו נאהב".
- מה בנוגע לדעה הרווחת שהאקדמיה האמריקאית מעדיפה מדינות שכבר הוכיחו את עצמן, כמו צרפת ואיטליה?
"האקדמיה האמריקאית מונה 400 אנשים שהגיל הממוצע שלהם הוא 60, ומה שיפה בהם, זה שהם בוחרים את מה שהם אוהבים ולא מושפעים ממה שהם שומעים. יש בהם משהו מאוד תמים. כשהגעתי עם 'חולה אהבה בשיכון ג'', בשנת 95', אנגלופולוס, אלמודובר וקוסטריצה, לא הוכנסו לחמישייה, אלא כל מיני סרטים שוודים, סינים, ברזילאים, חסרי מפיק וחסרי כלום".
- אבי נשר, במאי "סוף העולם שמאלה", המוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע, למה הסרט שלכם צריך לזכות?
"אני לא מאמין שאנשים צריכים לדבר על הסרטים שלהם, הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שרבע מליון ישראלים מצאו בו משהו טוב ובאו לראות. בשנים האחרונות יש רצף ארוך ומבורך של סרטים איכותיים ומצליחים, ואחת הצרות החולות שיש כאן זה ההפרדה הקרתנית בין קולנוע מסחרי לאיכותי. בספרות אין הפרדה כזאת, עמוס עוז וא.ב. יהושע וגרוסמן הם סופרים איכותיים ומצוינים שמוכרים הרבה ספרים. אני מאמין בתבונה האנושית ולא שמרכז הליכוד יחליט מה טוב בשבילנו".
- סליחה, למה הכוונה?
"מרכז הליכוד לא חי בתוך תרבותו ועמו, הוא כופה על החברה שבה הוא מתפקד סטנדרטים שלא מקובלים בחברה הזאת. ואני לגמרי לא אומר שזה ככה באקדמיה, להיפך, שמעתי כל מיני דברים שגרמו לי לראות שהאקדמיה זה לא מרכז הליכוד".
- האם לדעתך צריך לפצל בין שני הפרסים?
"אני אגיד דבר שסותר את האינטרסים שלי, כי הרבה אנשים שצפו ב'סוף העולם שמאלה' חושבים שהוא סרט שיתחרה בכבוד רב על האוסקר, אבל זה לא צריך להיות שיקול. האקדמיה צריכה לבחור את הסרט הטוב ביותר בתרבות שלה, ולא לנסות להרשים את האמריקאים. זה צריך להיות סרט עם השפעה אמיתית על התרבות, כמו 'הלהקה', וזה אמור להיות קריטריון קריטי. האקדמיה צריכה להצביע על נכסי צאן ברזל. בשלוש השנים האחרונות הם עשו זאת, ואני מצדיע על הבחירה הזאת. הם בחרו בסרטים שהיתה להם השפעה תרבותית אמיתית וגם הושפעו מן התרבות. תפקיד האקדמיה האמריקאית זה לבחור סרט שיש לו משמעות אמיתית בתרבות האמריקאית, ואני חושב שזה גם התפקיד של האקדמיה הישראלית מול התרבות שבה היא קיימת, שזה הקהל".
וערן ריקליס מסיים בנימה אופטימית ופסימית כאחד, אל מול הקיצוץ בתקציב הקולנוע: "אני מסתכל על זה מבפנים, וזו היתה שנה נפלאה, שנה כמעט היסטורית מבחינת כמות ואיכות הסרטים והחשיפה בעולם. באותה נשימה אתה רואה מה הולך לקרות בשנה הבאה ואתה מזדעזע".
|
|
|
|
|
|
|  | | "סוף העולם שמאלה". צילום: ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
