 |
/images/archive/gallery/105/159.jpg רועי שרון
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| רועי שרון מסתלבט על "במצפון נקי", שמשחזר את עלילותיהם של חמשת סרבני הגיוס |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"במצפון נקי", 22:30, ערוץ 1
כשהתברר לי אתמול כי עלי הוטלה המשימה לכתוב ביקורת על סרט הטלוויזיה "במצפון נקי" מיד ביצעתי שתי משימות הכרחיות. הזמנתי את החבר'ה להקרנה החגיגית וקניתי שתי חבילות פופקורן. עלילת הסרט: חמישה צעירים מגיעים למסקנה ששירות בצה"ל הוא מעשה בלתי מוסרי ונוגד את צו מצפונם ולכן מחליטים לערבב את כלי התקשורת במזרח התיכון והסביבה כדי שיסייעו להם במאבקם מול מדריכי הכליאה של כלא 6 (לא "הלהקה").
הסרט משחזר את משפטו של אחד הסרבנים ומשלב במהלכו צילומים אותנטיים של משפחות החמישה ושל שלבי המשפט בבית הדין הצבאי ביפו. עיקר הסרט הוא טענות קשות כלפי מדיניות צה"ל בשטחים המשלבים סיפורים סטייל גדעון לוי ואזור דמדומיו. אורי ברבש, במאי הסרט, מציג את החמישייה הסודית כחבורה של נערים אינטליגנטים ועמוקי חשיבה (בשונה מסתם תיכוניסטים המתגייסים לגולני שככל הנראה,
חפים מידע וחשיבה ערכית). אבל עם כל העומק, אפילו לרגע קט, אפילו לבדל שנייה, לא עולה שאלת מטרתו של הגוף האכזרי המכונה "צה"ל" (התשובה אגב, חבויה בראשי התיבות). כי מה זה בעצם צה"ל עבור החמישה? חבורה של לובשי מדים שמפקירה מחבל שנתפס בשעת ניסיון חדירה ליישוב בידי מתנחלים צמאי דם, אוסף של פראי אדם שנהנים לרמוס זכויות אדם במחסומים ובעצם, נפולת של חסרי אחריות נטולי כל זיקה למין האנושי שמבכרים להשאיר את המצפון בש.ג.
אותם סרבנים, שעל פי הסרט חולמים יום יום ושעה שעה (ובכלא, מניסיון אישי, השעות עוברות לאט) להירשם בספרי ההיסטורי לצד נלסון מנדלה, הם אסופה של אשכנזים מתנשאים, הווייתם תלושה, והם, לא חיילי המחסומים, הם אלה שקוברים את ראשם בחול וזועקים לשמיים (או במקרה שלנו, לאורי ברבש): "אין לנו עניין להתמודד עם בעיות מוסריות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חמשת הסרבנים. צילום: יוסי אלוני
|
|
|
 |
|
 |
|
גם לוחמים מנגנים על גיטרה
|
|
|
 |
|
|
|
הקטע הכי קשה לצפייה: עורך דינם, דוב חנין, יושב ליד שולחן עליו משתקפת דמותו. בשנייה הראשונה שבה נאלצתי לראות פעמיים דוב חנין בפריים אחד נגמר הפופקורן. מסמך אנושי. המילים הכי מכובסות בסרט: "כיבוש" ו"אומץ". ס.יזהר, הסופר האהוב על סרבנים (כך נודע לי אמש), מסתייג אמנם בסרט מצעד הסרבנות אך מגדיר אותו "צעד אמיץ". "הם החליטו החלטה אמיצה", פוסק דוב חנין למצלמה של ברבש. בערך 20 פעמים במהלך הסרט מוזכר השורש א.מ.צ. לא ברור איזה אומץ צריך בשביל לסרב לשרת בצה"ל, אלא אם כן, פגישה יומית עם דוב חנין נחשבת פעולה אמיצה.
הרגע הכי מרגש בסרט: עומד בן אדם אחד מול בית המשפט ביפו ומניף בידו שלט "כולנו עם סרבני הגיוס". אדם אחד שמניף שלט ובו כתוב "כולנו" – אני הזלתי דמעה. הצעה לבמאים ששחזרו את המשפט: אם כבר החלטת ללהק שחקן שמציג את התובע הדתי, תשתדל לארגן לו כיפה נורמלית במקום כיפת הבר-מצווה שחבש. טלפון אחד לאולפניסטית מקדומים יבטיח לך שלוש כיפות אותנטיות.
הסצנה הסטריאוטיפית: במציאות התובע הצבאי עונד על חולצתו סיכת לוחם של בתי הדין הצבאיים, אבל בסרט, אמנון וולף, שמגלם את התובע הדתי, עונד כנפי צניחה הרואיות. ובכן ברבש, קבל סקופ מבית היוצר של גוש אמונים: לא כל הדוסים מתגייסים לצנחנים, למרות שהדבר בהחלט עוזר לאנוס את הסיפור למטרותיך.
ואם כבר סקופים: חבורת הסרבנים מוצגת בסרט כאנשי רוח, חובבי אומנות ואוחזים בגיטרה בכל רגע פנוי. אז דע לך במאי יקר, כי גם לוחמים רבים בצבא, למדו לנגן על גיטרה, ואף יש גם כאלה (אם כי זו רק שמועה זדונית), שמציירים בזמנם החופשי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בוגר היישוב קרני שומרון, מעורכי עיתון האינטרנט הסאטירי "במחתרת". עורך ערוץ יהדות במעריב NRG | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
