 |
/images/archive/gallery/173/450.jpg אנני ספרינקל.
צילום: מתוך האתר הרשמי של אנני ספרינקל  |
|
|
|
|
| 20 המלצות ספרים שיעזרו להחליק את התענית. סליחה וכפרה מכל הנותרים בחוץ |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
22/9/2004 14:41 |
|
|
|
|
|
|
|
''פוסט-פורנו-מודרניסטית: 25 שנותי כזונת מולטימדיה'', אנני ספרינקל (אסיה) – אוטוביוגרפיה לא ספרותית בעליל של כוהנת הסקס האקספרמינטלית פורצת הגבולות. ההוכחה האינטימית המובהקת ביותר
לכך שמין בתשלום אינו בהכרח עניין של קורבניות חברתית אלא פרשנות אינדיבידואלית למושג החופש והשחרור.
"לכתוב, מותו של הטייס האנגלי, שבי הקסם של לולו ו. שטיין, סגן הקונסול", מרגריט דיראס (כרמל) - המסה הפותחת, "לכתוב", נקראת בנשימה עצורה כווידוי האהבה האולטימטיבי - דיראס אשר הקדישה את חייה לתשוקתה המיוסרת והמתגמלת לכתיבה. התוצרים המופלאים של אותה אהבה חשוכת מרפא, אהבה הנדמית לעתים ככורח אחריו מנסה דיראס להתחקות בקדחתנות, מופיעים בנובלות האחרות בספר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"לכתוב, מותו של הטייס האנגלי, שבי הקסם של לולו ו. שטיין, סגן הקונסול". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
 |
|
 |
|
"בור המים הראשון שלי", "השימוש במילים"
|
|
|
 |
|
|
|
"בור המים הראשון שלי", ג'ברא אברהים ג'ברא (אנדלוס) – רומן זיכרונות אינטימי ומרגש, המשורר שיר ערגה וכיסופים לבית לחם של שנות העשרים ולנופי הילדות האבודים של פלסטין, ממרחק של חמישים שנות גלות.
"השימוש במילים", נטלי סארוט (רסלינג, ושתי מחלקה ספרותית) - האופן שבו סארוט עושה שימוש במילים מגלם בצורה המרגשת והחכמה ביותר מה שבכוחן של מילים לעשות. סארוט מפוררת את הנימוקים הקונבנציונאליים, את האמירות שגורות, כדי לפתוח ולהרחיב אותן לשדה חדש של משמעות, או לחילופין להתעכבות על המשמעות שכבר תמיד נמצאת שם בלי שנשים לב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
נטלי סארוט. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"ההיסטוריה הסודית", "קיץ בבאדן באדן"
|
|
|
|
|
|
|
"ההיסטוריה הסודית", דונה טארט (כתר) – איכשהו, דווקא יצירת הקאלט הזאת שהיתה לאחד האייטמים הספרותיים הלוהטים של שנות התשעים באמריקה, התמסמסה פה. דונה טארט, אז סופרת ביכורים בת 28, משרטטת במקוריות את יסוריה של נפש חוטאת שאינה יכולה להיפרע מזכרונות עבר של "הילדים הרעים".
"קיץ בבאדן באדן", ליאוניד ציפקין (מחברות לספרות) - יצירת מופת שהתגלתה כלאחר יד בארגז ספרים משומשים בשוק לונדוני, כ-30 שנה אחרי שנכתבה בחשאי במוסקבה. רומן מסע בדיוני של דוסטויבסקי ואשתו הצעירה אנה גריגורייבנה השזור באנקדוטות אוטוביוגרפיות מחיי הסופר עצמו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"קיץ בבאדן באדן". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"סיפורים מאזור השלווה", "תותים ושוקולד"
|
|
|
|
|
|
|
"סיפורים מאיזור השלווה", יוסל בירשטיין (הספריה החדשה) – ספר שהוא מאסט במסגרת חובות הקריאה של הספרות היהודית המקומית. חשיפה רחבה אל עושר יצירותיו של הסופר-מספר החל משנות השבעים ועד לחודשי חייו האחרונים. העולם הישן נמסך בירושלים של ימינו כולל גלישה לאוסטרליה, כשכל פיסת יומיום משורטטת כאירוע מחולל בן רגע.
"תותים ושוקולד", סנל פאס (כרמל)– נובלה מטלטת על כוחה המחריב של הקונפורמיות. פיתוי ארוטי גירוי אינטלקטואלי והרבה ספרים אסורים, כולם משוקצים על פי חוק, נקשרים זה בזה במערכת היחסים בין קומוניסט ציייתן למהפכן בלגניסט בקובה של פידל קסטרו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"תותים ושוקולד". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"האישה מנמל פים", "איש משום מקום"
|
|
|
|
|
|
|
"האישה מנמל פים", אנטוניו טאבוקי (מחברות לספרות) - מבכירי הסופרים האיטלקים הפועלים כיום, מוציא השנה ספר חדש. שוב ניתנת לנו ההזדמנות להתוודע אל אותו עולם לשוני עשיר ומתפייט של סיפורי מסע מרהיבים ביופיים על רקע של גאוגרפיות מתחלפות.
"איש משום מקום", אלכסנדר המון (עם עובד) – יצירת מופתמבית מדרשו של מי שמכונה הנאבוקוב הבוסני. פיתוח לדמותו של יוזף פרונק – מהגר המשוטט בלב האמריקנה העכשווית, בה מצא את ביתו החדש אחרי המלחמה בבוסניה מולדתו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלכסנדר המון. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"צרות הן המקצוע שלי", "מאו 2"
|
|
|
|
|
|
|
"צרות הן המקצוע שלי", ריימונד צ'נדלר (ספרית מעריב) - בתוך המציאות השחונה לרוב של ספרות המתח בארץ, ולצד הפריחה העכשווית שלה, חבל לפספס את האבא של הבלש המודרני. פחות בשביל המורכבות של הפענוח ויותר בשביל האווירה והפיח.
"מאו 2", דון דלילו (זמורה ביתן) - מתוך אהבה והיכרות אמיתי עם היבשת האימפריאלית, שוטח האינטלקטואל האמיתי של אמריקה ביקורת חברתית עמוקה ונוקבת. והפעם: סופר מסתורי שנאלץ לצאת בעל כורחו למסע חובק עולם, ולהיחשף לקשר הדמים בין תקשורת לטרור המונים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"מאו 2". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"אריות אל-ראסאן", "דג בבטן"
|
|
|
|
|
|
|
"דג בבטן", אפרת דנון (הספריה החדשה) - ספר הביכורים הרגיש של דנון הוא עדות נוספת בדבר האפשרות לייצר סיפור חזק ועוצמתי מבלי להיזקק למופעים של וירטואוזיות. דווקא ההימנעות משיבה אל ילדות תמימה מציגה כאבים של חבלי התבגרות באופן המרוכז והמדויק ביותר.
"אריות אל-ראסאן", גאי גבריאל קיי (אופוס) - מדע בדיוני המתרחש על רקע ספרד הצבעונית של ימי הביניים. רופאה יפהפייה, שליטים צוררים, גדוד פרשים אגדי ועוד צבא דמויות שמתחרות זו בזו בצבעוניות אחת של השנייה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"אריות אל-ראסאן". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
רילקה והסרבנים
|
|
|
|
|
|
|
"עד כאן! עדויות של סרבנים", (הוצאת חרגול וספרי עליית הגג), "משפטי הסרבנים" (בבל) - שני מפגני נוכחות של תופעת הסרבנות הישראלית- העכשווית והמוקדמת. עדויות, פובליציסטיקה והתפלסמות מאתגרת. מאוד אקטואלי על רק שחרור חמשת סרבני המצפון מהכלא ומצה"ל השבוע.
"מכתבים אל משורר צעיר", ריינר מריה רילקה (כרמל) - דיאלוג מופתי על כתיבה, בדידות, אהבה והיות קיים המציע הצצה אינטימית לנבכי נפשו של המשורר עצמו. נגיש ומרגש גם למי שאינו בוחש בעסקי השירה. המהדרין יכולים להרחיב עם "קיץ1926" (כרמל) שמגיש את חליפת המכתבים בין רילקה, בוריס פסטרנק ומרינה צוואטייבה, שלושת המשוררים המודרנים הגדולים של המאה ה-20.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ריינר מריה רילקה. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"ערבי פריז", "הסכין המעודן"
|
|
|
|
|
|
|
"ערבי פריז", רולאן בארת (ידיעות אחרונות, ספרי חמד) - קטעי אוטוביוגרפיה של אחד מגדולי התיאורטיקנים של המאה ה-20. מה שלעיתים נחשד ואף מופלל כאוריינטליזם ארוטי, כלומר, תשוקה לנערים שחומים בעלי מבטא ערבי, יכולה להתנסח לאבחנות מרעישות על אודות התשוקה בכלל ועל התשוקה להשתוקק בפרט. אפילו מפגשים מקריים בבתי קפה פריזאיים הם תפאורה הולמת לרגע שבו התשוקה נהדפת לתסכול שבה אחריה.
"הסכין המעודן", פיליפ פולמן (כתר) - חלק שני בטרילוגיה המעולה "חומריו האפלים". מד"ב, פנטסיה, גותיקה וסתם כיף המתערבלים לכדי מסע בין יקומים, דמויות אגדיות, יצורי רפאים וילדים גדולים מהחיים. אפשר לתחזק עם החלק הראשון בסדרה, "המצפן הזהוב" (כתר).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"הסכין המעודן". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
ג'ודית באטלר ושלום עליכם
|
|
|
|
|
|
|
"טענת אנטיגונה - יחסי שארות בין חיים למוות", ג'ודית באטלר (רסלינג) - באטלר מוכיחה שוב שהיא אחת הפילוסופיות החשובות והמעניינות שפועלות כיום. במפגן מעורר השתאות היא מנסה לקדם את המחשבה הרואה בכל נורמה חברתית נגיעה של זמניות, ולפיכך מזמנת אותנו לחשוב מחדש על התנגדות עיקשת למערכות חברתיות כובלות כדוגמת קשרי דם.
"הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם", דן מירון (עם עובד) – לקראת שמחת תורה, וכאתנחתא סמי קומית – מבט אל תהומות הנשייה של בוראו של טוטפילי טוטוריקו. רק לסבלניים אמיתיים.
|
|
|
|
|
|
|  | | "הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם". צילום: עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
