 |
 |
|
|
| פרס נובל לספרות לאלפרידה ילינק |
|
| הסופרת והמחזאית האוסטרית השנויה במחלוקת בארצה, היא האישה העשירית במספר שזוכה בפרס היוקרתי |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
רואי וולמן
7/10/2004 13:24 |
|
|
|
|
|
|
|
אלפרידה ילינק, 57, סופרת ומחזאית אוסטרית, היא זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2004. בהודעה לעיתונות שפירסמה האקדמיה השבדית, נומקה זכייתה בשל "הזרימה המוזיקלית של הקולות וקולות הנגד שבספרים ובמחזות שלה, שבעזרת להט לשוני חושפים את האבסורד שבקלישאות החברה ואת הכוחות המשעבדים שבהם".
ילינק, בדיוק כמו זוג הסופרים והמחזאים האוסטרים הבולטים במחצית השנייה של המאה ה-20, תומאס ברנהרד ופטר הנדקה, מזוהה בחייה עם שנאה עזה למולדתה, ובכתיבתה מנסה לחשוף את כיעורה של הבורגנות האוסטרית ואת המנגנונים והמוסדות הדכאניים שמניעים אותה. יצירותיה, שרבות מהן היו שנויות במחלוקת עם פירסומן, מרבות לעסוק גם באלימות פיזית ונפשית כלפי נשים, כמבנה עומק עליו מושתת החברה של ימינו.
היא נולדה בשנת 1946 לאב יהודי-צ'כי, כימאי במקצועו, ולאם אוסטרית. היא גדלה וחונכה בווינה, ומשחר ילדותה נמשכה ללימודי מוזיקה. במקביל ללימודי תיאטרון ואמנות באוניברסיטת ווינה, היא הוסמכה כמוזיקאית ונגנית עוגב בקונסרבטוריום המקומי.
ילינק התחילה לכתוב בגיל מוקדם. ספרה הראשון ראה אור בהיותה רק בת 21, ב-1967. בעקבות תנועת המחאה הסטודנטיאלית ששטפה את אירופה בסוף שנות השישים, מצאה ילינק את זהותה הפוליטית, ובמשך שנים ארוכות, עד ראשית שנות התשעים, היתה חברה במפלגה הקומוניסטית האוסטרית, ומשורותיה לחמה, בין השאר, בעד זכויות מהגרים ומיעוטים. בהתאמה, לבשה כתיבתה של ילינק גוון חברתי ברור. בשנים האחרונות נמנתה ילינק עם מבקריה החריפים והקולניים ביותר של מפלגת החירות האוסטרית של היידר.
את פריצתה הספרותית עשתה ילינק עם צאת הרומן "המאהבות" ב-75' (הספר ראה אור בהוצאת בבל לפני שנים אחדות), שעסק בחייהם של נשים העובדות במפעל לייצור חזיות. זהו אחד מהטקסטים הפמיניסטיים הנועזים ביותר שפורסמו, וכבר בו ניכר הסגנון האישי המיוחד של ילינק: כתיבה ישירה, חפה מסנטימנטליות וחמלה, אפילו אכזרית, שמפרקת לגורמים את היחסים שבין המינים ואת המנגנונים הסמויים שמפעילים אותם.
"הפסנתרנית", ספרה מ-83' (שראה אור אף הוא בעברית, ועל פיו נעשה סרטו של הקולנוען האוסטרי מיכאל הנקה, "המורה לפסנתר"), המבוסס במידה חלקית על חייה של ילינק, ועוסק בקשרי אנוש מעוותים בין גיבורת הספר לאמה והמאהב שלה, הביא מגמה זו לאחד מביטוייה המטלטלים ביותר בספרות העכשווית.
העובדה שאלפרידה ילניק, שלא הוזכרה בתקשורת כבעלת סיכויים גבוהים לזכייה בפרס, היא בסך הכל הסופרת העשירית במספר מאז 1901 שהאקדמיה בוחרת להעניק לה את הכרתה (קדמה לה המשוררת הפולנית ויסלבה שימבורסקה, שזכתה ב-96') , יש בה בכדי לחזק את הרלוונטיות של גוף עבודתה. ואולם, בעצם הזכייה, המפתיעה יש לומר, מאותתת האקדמיה על שקולה של ילינק היה מספיק ברור בכדי להישמע גם במקומות המייצגים נאמנה את שנגדו כתבה.
פרס נובל לספרות הוענק לראשונה לסופר הצרפתי סולי פרודהום. בשנה שעברה זכה בפרס הסופר הדרום אפריקאי, ג'. מ. קוטזי. על הזוכים, המגמות והפוליטיקה שמלווה את פרס נובל לספרות לאורך השנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
