 |
/images/archive/gallery/103/885.jpg הרב עובדיה יוסף.
צילום: פלאש 90  |
|
|
| "בן פורת יוסף", צבי אלוש ויוסי אליטוב |
|
| "הרב בנעלי בית", פרק ראשון מתוך הביוגרפיה המלכותית של הרב-כוכב, עובדיה יוסף |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
צבי אלוש ויוסי אליטוב
19/10/2004 13:17 |
|
|
|
|
|
|
|
חצות. דממה בביתו של הרב עובדיה יוסף ברחוב הקבלן 45 בשכונת הר-נוף בירושלים. הכלה יהודית יוסף כבר הרדימה את כל הילדים באגף השינה. הבן, הרב משה יוסף, נכנס עם שאלה בענייני הלכה שהגיעה לבית המדרש שלו מקבוצת רופאים יהודים מצרפת. הרב יוסף - במכנסיים שחורים, חולצה לבנה וכתפיות - יושב בחדר העבודה שלו, הגדוש ספרים עד להתפקע, ספרי קודש פתוחים על השולחן והוא כותב על דף קטן בכתב יד עגלגל ומדויק. משקפיו תלויים על מצחו, כאילו בולמים את כיפתו השחורה לבל תגלוש מטה. הוא כותב בריכוז רב, כמו אמן המלטש יצירה רגע לפני מסירתה.
בשעה שהרב שקוע בכתיבת פסק הלכה הוא כמו נתון בבועה. ניכר שכל הקורה מסביבו אינו נוגע לו. מדי פעם, במיוחד כשהוא עובד בחדר העבודה שלו בגפו, נדמה שהוא מתדיין ומתכתב עם גדולי הפוסקים שחיו לפני מאות שנים. אלפי ספרי הפוסקים בארונות הספרים שלו מלאים בהערות שוליים בכתב ידו העגלגל. לא סתם הערות, אלא פנייה בגוף ראשון אל המחבר, כמו למשל: "נעלם מעיני הבדולח של כבודו מה שכתב הגר"א הקדוש כמאה שנים קודם לכן בספרו..." בני הבית מורגלים בכך, אבל אורח שיזדמן אל הבית באותן שעות של שקלא וטריא של הרב יופתע, ולעתים יובך, לשמוע את הרב "מדבר אל עצמו", מעיר למאן דהוא
שאינו נוכח "כבודו לא הבחין שההיתר של הרב פלוני מתייחס רק למקרים כאלה ולא למקרה הנדון... אההה. ולכן במחילה, טעות בידו. וכך יש לפסוק..."
גדולה שבעתיים ההתלהבות של הרב יוסף כשמדובר בכתיבת פסק הלכה שנועד להתיר משהו שנחשב לאסור. במקרים כאלה עשוי ליל העבודה שלו להסתיים לא בשעה 1:00 או 2:00 אחר חצות, כרגיל, אלא עם אור הבוקר, לקראת תפילת שחרית. מדי פעם יקום ממושבו, ייגש לאחד החדרים וישלוף את אחד מ-20,000 הספרים שנחים לאורך קירות הבית. בשנים האחרונות מעייפת אותו התנועה בתוך הבית, ולכן הוא נאלץ להסתייע בתלמידים, שישלפו למענו את הספרים מהארונות.
"בציבור נוצר לעתים הרושם המוטעה כאילו העיסוק בפוליטיקה גוזל את עיקר זמנו ומרצו של הרב עובדיה יוסף," אומר אחד מבני הבית. "טעות גדולה. האורחים הפוליטיים או האחרים שמגיעים אל הרב הם הטפל, לא העיקר. לכן תמיד פגישותיו בענייני פוליטיקה ומדינה קצרות ותכליתיות. יש לסיימן ולהתפנות לאלתר אל הלימוד. בדרך אל עוד ספר הלכות בסדרת ´יביע אומר´." לא אחת אמר הרב יוסף לבני ביתו "איני יודע כמה זמן עוד נותר לי להיות פה. עלי למלא את השליחות שלי בעולמי. התפקיד שלי בעולם הוא לכתוב פסקי הלכה. הזמן קצר והמלאכה מרובה."
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף. צילום: רן אליהו
|
|
|
 |
|
 |
|
"בוא, ייכנס ויישב"
|
|
|
 |
|
|
|
כשנצטוותה משטרת ישראל על ידי היועץ המשפטי לממשלה במארס 2000 לחקור את הרב יוסף בעקבות התבטאויות חריפות שלו נגד שר החינוך יוסי שריד, התארגן מפגן תמיכה המוני מול ביתו. אלפים מחסידיו התקבצו אל רחוב הקבלן בירושלים לעצרת תפילה וקריאת פרקי תהילים כדי לבטל את רוע הגזירה ולמנוע את חקירת הרב במשטרת ישראל.
בבית פנימה התקבלו משלחות של רבנים לעודד ולחזק אותו. הוא ישב עם אורחיו בפנים חתומות, אך הודה למי שצריך להודות. בשלב מסוים אף אחז בחוסר חשק במיקרופון ודיבר אל הקהל בחוץ מבעד לחלון הבית המסורג.
מאוחר יותר, כשהיתה ההפגנה עדיין בעיצומה, נכנס עורך-הדין דוד גלס, חביבו של הרב, אל הבית. הוא הופתע כשלא מצאו בסלון ושאל את משה יוסף היכן הרב. זה הצביע על חדר העבודה, והשניים התקרבו לשם. משה כיחכח בגרונו, אולם הרב יוסף נותר שקוע בעיסוקיו, ראשו כמעט נוגע בדפים שעליהם כתב. "אבא," קרא משה, "דוד בא לראות אותך." אין תגובה. בלית ברירה ניגש משה אל אביו וטילטל בעדינות את כתפו. רק אז הרים הרב את עיניו מהדפים ופניו אורו. "או, רבי דוד," אמר בשמחה. "בוא, ייכנס ויישב. תשתה משהו."
"שאלתי את הרב לפשר מעשיו," סיפר גלס אחר-כך. "הלוא בחוץ רבבות אנשים מפגינים תמיכה בו, ובבית פנימה משלחות של רבנים יוצאות ונכנסות. מה כל כך דחוף עכשיו לשבת ולכתוב איזה פסק הלכה?" הרב השיב לי, שיש יהודי שחלה בצהבת ומצבו קשה, והוא שיגר לרב שאלת חכם בהולה: הציעו לו מרפא עממי באמצעות יונה שמניחים על בטנו של החולה, והיונה מתה והחולה מבריא. האם הדבר מותר על פי ההלכה, שכן יש כאן צער בעלי-חיים? מבקש את תשובת הרב בדחיפות כדי לעשות את הטיפול בהקדם האפשרי.
הרב החל בכתיבת הפסק בבוקר, עוד לפני ההמולה בחוץ, וכעת הוא מנסה להשלים את המלאכה. מתנתק לחלוטין מהסובב אותו, מהרעש וההמולה למטה ומהרחש-בחש בתוך הבית. כאילו נכנס לבועה. זה היה מדהים. בחוץ ייהום הסער, והרב בחדרו מרוכז וכותב פסק הלכה, כאילו עולם שלם מונח על כתפיו וממתין למוצא פיו. אגב, הרב התיר את הטיפול לחולה למרות הבעיה של צער בעלי-חיים. הפסק היה מנומק כדבעי, בנוי לתלפיות, עם עשרות מראי מקומות וראיות מגדולי הפוסקים במאות האחרונות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
הצחוק של הנכד יצחק
|
|
|
|
|
|
|
רק אדם אחד בעולם מסוגל להוציא את הרב מריכוז בעבודתו הרוחנית ובכתיבת פסקי ההלכה שלו: הנכד הצעיר יצחק יוסף. מכל נכדיו חביב עליו במיוחד יצחק, בן הזקונים של יהודית ומשה יוסף. לשמע קולו בסביבה נמס הרב ומיד מחפש אותו. "רבי יצחק בוא הנה," הוא קורא לנכד ומזדרז לשלוף ממתק מכיסו. סוכריה על מקל או חפיסת שוקולד פרה באריזה קטנה, שהוא מסתיר במגירות הבית מפני עיניהם הבולשות של בנו וכלתו, המזכירים לו השכם והערב כי הדברים הללו אסורים עליו בגלל הסוכרת. "זה בשביל הילדים והנכדים," הוא מצטדק כשמתגלה מדי פעם איזה ממתק בכיסו. כשמגיע אליו יצחק הוא מניח את עטו, מניף את הפעוט על ברכיו, משכיב אותו על גבו ומדגדג את בטנו בזקנו, ונהנה הנאה עצומה מצחוקו. בארוחות צהריים נשמע הרב ממלמל לעצמו "אם יהודית לא התלוננה היום על יצחק, משמע שיצחק לא הקשה עליה כל כך."
סדר-יומו של הרב יוסף שגרתי למדי. הדבר הקבוע בו הן התפילות והארוחות. בין התפילות לארוחות נעשות כל שאר הפעילויות שלו: הכתיבה והלימוד, היציאה לסנדקויות בירושלים, הפגישות בעלות האופי הפוליטי והציבורי. בשנים האחרונות היה ביתו ללשכת עבודה לכל דבר. אמהות בוכיות, שתדלנים, רבנים ועסקנים באים לביתו בניסיון לרתום אותו לפרויקטים שונים, או לבקש סידור עבודה בש"ס בשביל קרוב משפחה.
הוא אינו ממהר להתחייב ומשיב: "אנחנו נחשוב בנדון ונתייעץ ונמסור לכם תשובה." זו תגובתו המעט מתחמקת לזרם הפונים. אולם בימים שש"ס היתה חברה בקואליציה והפנייה נגעה לתעסוקה לאדם שרוי בצרה, לא היסס להתקשר אל אחד משרי ש"ס, או סגני השרים שלה, ולדרוש ממנו את שיבוץ העובד. למשל, "אני שולח אליך מחר למשרד התקשורת אישה צדקנית. אתה תדאג לפרנסתה, כל טוב." כך מסיים הרב את השיחה. בתקופת היותו רב ראשי לישראל היה מקדיש יום ולעתים יומיים בשבוע לקבלת קהל. התור היה ארוך והוא סייע לציבור גם בענייני משכנתא ודיור ולא רק בהלכות. זה אחד מסודות הפופולריות שלו אצל קהלו.
אגב, את שפופרת הטלפון אין הוא מניח בעריסתה, אלא משליך לפינת השולחן. מי שאינו מודע ליחסו אל מכשיר הטלפון עלול להיפגע. את שיחות הטלפון אליו הוא מקבל באמצעות כלתו יהודית, או נהגו אברהם, או בנו משה. לעולם לא יחייג בעצמו וגם לא ירים את השפופרת כאשר הטלפון מצלצל. ואחרי שהוא מסיים את השיחה הוא מניח את השפופרת על השולחן, בלי הסיומת המקובלת "טוב, שלום ולהתראות", או כל מילת פרידה אחרת. ברגע שסיים את דברו הוא מניח את השפופרת וחוזר לענייניו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף עם שאול מופז. צילום: שוקי לרר
|
|
|
|
|
|
|
חובב בורקסים ממולאים
|
|
|
|
|
|
|
הרב יוסף משכים קום, ב-6:30, מדי בוקר בבוקרו, ומתפלל במניין בבית הכנסת שבביתו בין 7:00 ל-8:00. בין 8:00 ל-9:00 הוא מפנה זמן לפגישות פוליטיות עם ראשי ש"ס ופעילי ש"ס אחרים, או עם אורחים נכבדים שמבקשים להיפגש עמו. כשהיתה ש"ס בקואליציה ובכיריה שרים, היה מקדיש להם את כל השעה. הפגישה היתה נפתחת בשתיית קפה, שהכינה הכלה יהודית, עם עוגיית ספאנג´ מרוקאית, שמותרת רק לאורחים. חברי הכנסת היו קוראים באוזניו את כותרות העיתונים שהתייחסו לש"ס, ובעקבותיהן היה מקיים דיון עם השרים. לפני הדיון או אחריו היו שיחות אישיות, עם אריה דרעי בזמנו ולימים עם אלי ישי.
במוצאי הניצחונות בבחירות היו הפעילים באים לבית הרב עם עוגה גדולה ובקבוק משקה, וכמובן מצוידים במצלמות אישיות. פסגת האושר של פעיל ש"ס מהשורה היא לזכות בכמה צ´פחות מהרב יוסף ולהצטלם עמו למזכרת. למחרת היה המצטלם ניגש להגדיל את התמונה, למסגר אותה ולתלותה במשרדו, מאחורי ראשו, כדי שהבאים אליו יידעו כי לאיש היושב מולם קשרים קרובים עם הרב יוסף. לך ספר להם שכמוהו יש אלפים, שעלו אל הרב עם עוגות ומצלמות. הנוהג הזה לא היה למורת רוחו של הרב, אלא נוח לש"ס ולבית הרב, מאחר שהתצלום קושר את הפעיל ומחייב אותו. הצעד הבא אחריו היה החלפת הכיפה הסרוגה במגבעת ישיבתית.
בשעה 9:00 נערכים בבית הרב לארוחת הבוקר, שמקדימה אותה זריקת אינסולין. היחיד שמורשה להזריק לו הוא בנו משה. בהיעדרו מחליף אותו בביצוע המשימה אברהם, נהגו המסור והוותיק, שהוא גם מעין עוזר אישי.
ארוחת הבוקר של הרב היא "מבצע" בפני עצמו: הירקות מוגשים לו קלופים, לרבות העגבניות. רופאו האישי של הרב, פרופסור יוחנן שטסמן, הורה לו לאכול שלוש ארוחות ביום, או לפחות שתי ארוחות מלאות, בבוקר ובצהריים, והרכבן: עגבנייה, מלפפון, גבינות, חילבה, לבבות דקל.
במוצאי תעניות הוא אוהב לשבור את הצום בבורקסים ממולאים שמכינים לו במיוחד לימי הצומות. אלא שהרב מואס באוכל מהר מאוד. אם אין יושבים עמו במהלך הארוחה ומדרבנים אותו לאכול מאכל זה או אחר, הוא מסוגל לקום כעבור שלוש-ארבע דקות מהשולחן ולפנות ללימוד. מסיבה זו משתדלים בני הבית לגוון את ארוחותיו. משה יוסף משמש לו בן לוויה לארוחת הבוקר היומית. דוחק בו לטעום מעדן חדש ומנסה למנוע ממנו לשקוע באיזו סוגיה הלכתית, שעלולה למשוך אותו מהשולחן אל חדר העבודה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף. צילום: "בן פורת יוסף", עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"שנאתה של הרבנית מרגלית לאשכנזים שהציקו לבעלה היתה מן המפורסמות"
|
|
|
|
|
|
|
בחייה של הרבנית מרגלית המצב היה שונה. מרגלית היתה בשלנית טובה, ובשנים שעדיין היה משוחרר ממגבלות הדיאטה הוא נהנה מהמאכלים שהכינה לו. המטבח שלה היה בסיסי, לבנוני בעיקרו, עם תוספות עתירות כולסטרול וקלוריות, כמו חומוס וצ´יפס ומיני ניגובים. בשנות נישואיהם הראשונות עוד ניסה הרב לשכנע את אישתו ללמוד מאמו גורג´יה להכין ממאכלי עיראק, שהיו אהובים עליו יותר ממעדני חאלב. אלא שהמשימה לא תמיד צלחה תחת ידיה של מרגלית, והיא היתה מעודדת אותו לטעום את המאכלים שהצטיינה בהכנתם: חמין על בסיס אטריות, עוף ממולא באורז ובשר, ומיני רטבים עשירים שמצדיקים טבילות הגונות של לחם ופיתות חמות. עד היום הרב מכנה את המאכלים בשמות החאלביים של אישתו המנוחה. אפונה היא ביזליה בפיו, הכרוב ארנביתא, קישוא ממולא כוסה מחשי, חצילים באנג´אן ופטרוזיליה היא בעדונס בשפתו.
גם כשהוא משיח באוזני שומעי שיעוריו העממיים בבית הכנסת "היאזדים" הוא מתבל את דבריו במונחים שלמד במטבח של הרבנית מרגלית. אלא שכאן ההקשר הוא הלכות שנוגעות לכשרות בפסח, למשל. אבל לא רק. הכינוי פוסטמה שבו זיכה את שולמית אלוני, הגידוף "מעאפן" או "ייחרב ביתו", שכיוון אל יוסי שריד, והאמירה "עמרו" על חיסול השייח´ אחמד יאסין (מילולית משמעות המילה היא גילו; עניינית הכוונה שיילך לעזאזל) - כל אלה מבחר ביטויים מה"מילון" הירושלמי-חאלבי ששמע ממרגלית, שהיה לה מה לומר בכל דבר ועניין. בהשפעתה והודות לתרומתה לעולם הדימויים שלו יכול הרב יוסף להיחשב לאחד מחלוצי הסטנד-אפ בישראל. הודות למיומנות המילולית הזאת מרתקות דרשותיו בפני עמך ישראל בבית הכנסת "היאזדים" את הציבור לשעה וחצי של דיון הלכתי משעמם להפליא.
שנאתה של הרבנית מרגלית לאשכנזים שהציקו לבעלה היתה מן המפורסמות. כשהגישה לו את ארוחת הצהריים היה נוהג לומר לה את הביטוי הידוע "יעבדוך עמים". המנהג הוא שהזוכה בברכה זו משיב בברכה נגדית "וישתחוו לך לאומים". אבל למרגלית היה נוסח משלה. "יעבדוך (ישתחוו לך) אשכנזים," איחלה לרב יוסף, מטפטפת על בסיס יומי את זעמה על אלה שלדעתה פגעו בכבודו של בעלה האהוב ובמפעל התורני העצום שלו.
מאז מותה של מרגלית מופקדת על הבישול יהודית יוסף, כלתו האסרטיבית של הרב. יהודית באה מבית שהבישול בו הוא אמנות, ותבשיליה זוכים למחמאות מפי הרב. לא בגלל אנינותו - איש לא ייחס אותה לגדולתו - אלא מחמת הנימוס וההערכה למי שטורח למענו. אביה של יהודית הוא ראש השוחטים של בד"ץ ה"בית יוסף" והוא מבין גדול בבשר משובח. הוא גם מומחה לצליית בשר בגריל. לעתים, למשל בפורים, ובהיתר מיוחד של רופאו האישי של הרב, מגיע אביה של יהודית, הרב אברהם סודרי, אל ביתו ומניח על הגריל כמה נתחי בשר טלה רכים ומשובחים, כדי להיטיב עם הרב יוסף.
כשהחלו בעיות הבריאות שלו, בראשית שנות התשעים, ניסה הרופא לתחקר את הרב יוסף על טיב האוכל השמן ועתיר הקלוריות שהוא אוכל מדי יום ביומו. הרב הביע פליאה על התחקיר והשיב "מה אני כבר אוכל? בבוקר הרבנית מכינה לי צלחת גדולה עם שלוש חביתות וקצת טחינה וחומוס, צ´יפס וכמה פיתות. בצהריים איזה עוף יחד עם פיתות וקצת סלטים ו..." "זהו כבוד הרב," הסתפק הרופא במה ששמע. "צריך להפסיק את כל האוכל הזה. רק אוכל דל קלוריות, ורק תחת השגחה מחמירה." "בסדר," הגיב הרב, שכל ענייני החומר נתונים ממילא בידי הסובבים אותו ואינם בראש מעייניו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף ואריה דרעי. צילום: שוקי לרר
|
|
|
|
|
|
|
"לבית אורה לא אלך גם אם זו תהיה הברית של אחד מנכדי"
|
|
|
|
|
|
|
בסוף שנות השמונים היה חשש שהסוכרת תדרדר את ראייתו של הרב, שממילא לא היתה מן המשופרות. באחד הימים נדרשו אריה דרעי ועוזרו לייזר קאין לקחת את הרב לבדיקת עיניים אצל ד"ר יעקב פאר בירושלים. במרפאה התבקשו להמתין מעט בחדר הקבלה עד שיתפנה הרופא לבדוק את ראייתו של הרב. עודם עומדים בכניסה נפלו עיניו של הרב על הלוח עם הספרות ההולכות וקטנות, שהרופאים נוהגים לבחון בו את חדות הראייה של הפציינטים. הרב הביט בלוח מקרוב ו"צילם" אותו. כשנכנס לחדר הרופא, וזה הורה לו להסיר את משקפיו כדי לבחון את ראייתו מול לוח הספרות, זימר הרב את כל הספרות - ימינה ושמאלה, ישר והפוך. "אבל זה לא מהראייה אדון דוקטור," התוודה, "זה מהזיכרון." בלי ברירה החליף ד"ר פאר את הלוח הסטנדרטי בלוח אחר.
אחרי ארוחת הבוקר, בערך בשעה 9:30, נכנס הרב לחדר העבודה ומסתער על מלאכתו, לפני בואם של עוזריו הנאמנים אליהו שטרית, העוזר שמקליד את כל כתבי הרב במחשב הנייד, וישראל יונה, העילוי בן ה-25, שזכה לשמש חברותא לרב ומסייע בכתיבת פסקי ההלכה. את השניים גילה הבן דוד יוסף ואביו התפעל מהם ולקח אותם אליו. עם שניים אלה הוא כותב את פסקי ההלכה ומתקין את כתביו לדפוס. הזמן יקר, ואיש אינו מפריע לרב יוסף בעבודת הקודש שלו.
בשעה 2:00 בצהריים מניח הרב את עטו ונפרד מעוזריו. אם יש טקס ברית מילה בטווח של קילומטר-שניים מביתו יעטה הרב את אחת מתריסר הגלימות הרקומות זהב של הראשון לציון, השמורות בביתו, וייצא לשם עם עוזרו-נהגו אברהם, לשמש סנדק, מצווה החביבה עליו מאוד. חסידיו ואוהביו יודעים זה כבר כי המבקש שהרב יוסף ישמש סנדק בברית המילה של בן משפחתו מוכרח לקבוע את הטקס באולם בירושלים, במרחק חמש דקות נסיעה מביתו, אחרת לא יגיע. ואכן, רבים מאנשי ש"ס וחסידי הרב, גם ממרכז הארץ או מצפונה ודרומה, מסיעים את אורחיהם באוטובוסים לירושלים ועורכים את ברית המילה באולם קרוב לבית הרב, רצוי באולמי "אופרה", שזכו בשנים האחרונות להעדפה הן הודות לקרבתם לבית הרב והן הודות להקפדתו על הכשר נוסח ה"בית יוסף".
כשביקש אביהו אילוז, אחד מבכירי ש"ס, בחורף 2004 את השתתפות הרב כסנדק בברית של בנו, שנקבעה באולם במושב בית אורה ליד ירושלים, הביט בו הרב וזעם: "לבית אורה לא אלך גם אם זו תהיה הברית של אחד מנכדי. למה כל כך רחוק? וכי הזמן שלי קל בעיניך? לא תחוס על הלימוד שלי?"
בשובו מהסנדקות סועד הרב את ארוחת הצהריים שלו, לא לפני שקיבל זריקת אינסולין נוספת. אחרי הארוחה הוא נח שעתיים, לעתים שלוש שעות. בשעה 5:00 או 6:00 לפנות ערב שב הרב לחדר העבודה ומקדיש עצמו להשיב על שאלות בנושאי הלכה, שמגיעות אליו מכל רחבי תבל. רבים מבתי הדין הרבניים בעולם - בהגיעם למבוי סתום בסוגיות של גיטין, עגונות, הלכות משפחה - מפנים את שאלותיהם לרב יוסף וממתינים לתשובותיו.
בעבר, כשהיה העומס רב, נהג לשלוח חלק מהפניות אל רבה הראשי של ירושלים שלום משאש. הלה היה כותב את פסק ההלכה ושולחו לרב יוסף, שהיה מהדיר אחריו ולרוב מצטרף לפסקיו. בשנים האחרונות הוא שולח חלק מהשאילתות אל הרב שלמה עמאר, הרב הספרדי הראשי, שנחשב לתלמידו המובהק ואף עשה מסלול זהה לשלו: דיין בבית הדין הרבני בפתח-תקווה, רב ראשי בתל-אביב, וכיום רב ראשי לישראל, שמתגורר ברחוב ז´בוטינסקי בירושלים.
הרב עובדיה יוסף ידוע לא רק כפוסק גדול וחשוב, אלא כמי שאין עליו יראת הפסק. יש לא מעט רבנים שמתייראים מהחובה לפסוק הלכות ומהחשש לתגובות על פסקי ההלכה שיוציאו מתחת ידיהם. שלא יסתרו אותם, שלא יוכח בהמשך כי טעו. הרב יוסף לעולם לא ישיב ריקם את הפונים אליו בנושאי הלכה ולא יתחמק ממתן תשובה. הוא יתור באוקיינוס רחב הידיים של הפוסקים, ראשונים ואחרונים, ויכריע בלוותו את פסק ההלכה בציון כל המקורות, לפי סדר חשיבותם, עם מראי המקומות המפורטים והמדויקים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב ואריה דרעי. צילום: שוקי לרר
|
|
|
|
|
|
|
"אני אהיה סנדק לנכדך?!"
|
|
|
|
|
|
|
יש פוסקים החולקים פה ושם על פסקי הרב יוסף. הבולטים שבהם הם הרב מרדכי אליהו, שירש אותו בתפקיד הרב הספרדי הראשי, ובנו הבכור הרב יעקב יוסף. כמעט על כל פסיקה חדשה של הרב יוסף הם יפסקו אחרת, וזה מרתיח אותו.
כשהתיר לאכול בפסח את עוגיות המצה של חברת "פפושדו", המועשרות במי פירות, פסק הרב מרדכי אליהו כי העוגיות האלה הן חמץ גמור. כדי להדגיש עד כמה הוא נחרץ בגישתו קבע הרב אליהו, כי מי שעושה ביעור חמץ יכול להניח בפינות הבית את העוגיות הללו ולהטיל אותן אל קופסת החמץ, ממש כאילו היו פרוסות לחם. הרב יעקב יוסף פסק, איך לא, כמו הרב מרדכי אליהו, בניגוד לדעת אביו. זמן קצר לאחר מכן נולד לרב יעקב יוסף נכד. כשהתקשר להזמין את אביו לשמש סנדק נשמעו מהעבר השני של הקו זעקותיו של הרב יוסף, שאותן שמעו היטב כל בני הבית, "אותי אתה מזמין לשמש סנדק של הנכד שלך? אני? הלוא לפי מה שאמרת וכתבת אני מאכיל את בית ישראל בחמץ גמור בפסח! אני אהיה סנדק לנכדך?!" זמן רב אחר-כך עוד הידהד באוזני הרב יעקב יוסף רעם טריקת הטלפון.
לא מיותר לציין כי היחס אליו בבית הוא כמו אל מלך. כוסות התה מוגשות אל שולחנו בקצב קבוע. ישתה או לא, אין זה משנה. אסור להסיח את דעתו. ארוחת הצהריים שלו הצטננה מכיוון שהיה עסוק בכתיבת פסק הלכה דחוף, לא נורא. כלתו יהודית תחמם את הצלחת שוב ושוב ותגיש.
את ארוחות הבוקר והצהריים הוא משתדל לכוון לשעות עגולות, כדי שיוכל לשמוע את מהדורות החדשות בקול ישראל. הוא מעודכן מאוד בנעשה בארץ, אך רק באמצעות חדשות קול ישראל. מדי פעם, כשהוא שומע דיווח על מקרה מצוקה, יזיל דמעה ויורה לבנו משה להשיג את האיש המסכן ולדאוג לו לתרומה הגונה. ידוע שכל שם שהרב יוסף שומע נקלט אצלו לעולמים. פעם ביקר אצלו עובד בכיר בקול ישראל והתפלא לשמוע את השאלה שהטרידה אותו. "תגיד לי," שאל הרב, "קלוד בוכבינדר מהרדיו, זה גבר או אישה. לכאורה, על פי השם, גבר. אבל פעם אחת שמעתי מודים לגברת בוכבינדר. תהיתי, האם השם הזה שייך לגבר או לאישה?" מובן שהופתע להיוודע שמדובר במפיקה.
בהאזינו לרדיו הוא גם בוחן את רמת ההתנסחות של נציגי ש"ס בכנסת. יצחק גאגולה, חבר הכנסת ה-15, היה מוציא אותו מהכלים כשהיה מתראיין בשפה עילגת ומביך את ש"ס. "מי מרשה לו לדבר ברדיו?!" היה הרב יוסף זועק. כשנסחף הלה פעם בתגובה לכתב ברדיו, טילפן הרב אל ישי בכעס. "תמסור לגאגולה," אמר לאלי ישי, "שאם עוד פעם אחת אני שומע אותו מדבר בתקשורת, אנחנו נפטר אותו מיידית מהכנסת." גאגולה הבין את המסר והזדרז אל הרב לרצות אותו. "כבוד הרב," התנצל, "זה לא אני שמבקש לדבר איתם, הם רצים אחרי." "לא תענה להם יותר," התרה בו הרב. "אמור להם שאנחנו לא מרשים לך לדבר."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף ושמעון פרס. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
"בסרט וידיאו משפחתי נראה הרב יושב על אופני כושר עם גטקעס"
|
|
|
|
|
|
|
חדר השינה של הרב יוסף קטן ודי סגפני. יש בו מיטה גדולה, ארון מצופה פורמייקה לבנה וכן שולחן כתיבה ישן עם לוח פורמייקה. באחת ממגירות הארון מונח מאגר עצום של חפיסות שוקולד פרה אדומה וסוכריות על מקל, שהרב מחזיק, כאמור, "בשביל הנכדים." איש לא יישבע כי מדי פעם אין הוא נכנע לחולשה הישנה שלו לשוקולד פרה. לצד המיטה הליכון דיגיטלי. פעמיים ביום, בבוקר ובערב, הרב עולה על המכשיר וצועד 30 דקות. לפחות 30 דקות. וגם בשעה שהוא צועד הוא אינו מבטל זמנו לריק. פיו תמיד ממלמל איזה ספר או תפילה בעל-פה. פעם פרקי אבות ופעם תהילים. רבים מ-20,000 הספרים שבביתו חרותים בזיכרונו.
הליכה היתה מאז ומתמיד סוג של פעילות ספורטיבית שעשה. כששימש רבה של העיר תל-אביב נהג לבקש מנהגו להסיעו אל חוף ימה של תל-אביב, שם היה יוצא ממכונית השרד וצועד לאורך החוף, מבטו נעוץ בים ומחשבותיו נודדות בין דפי הפוסקים. כשגזלה ש"ס זמן רב מזמנו, נהג להזמין את אריה דרעי לשיחות עדכון אגב צעידה.
בשנות השמונים היו השניים צועדים ברחובות טלביה, באזור גן השושנים בעמק הרפאים ואחר-כך בשביל הליכה נוח בגן הוורדים ליד משכן הכנסת. הרב אהב להגיח מבין ארבעת קירות הבית אל האוויר הפתוח. כל צעידה היתה נפתחת בקריאה הלכתית כלשהי. למשל, בצעידה בכיוון אחד היה הרב קורא בעל-פה את כל פרקי אבות, ובדרך חזרה היו השניים מדברים פוליטיקה. דרעי אהב את הנוהג הזה. כך היה יכול לקבל שעה שקטה עם הרב, בלי התערבויות ובלי האזנות של הרבנית מרגלית, או לימים של הרבנית הצעירה והדעתנית יהודית יוסף.
אחד מבכירי ש"ס, שזכה להיות מוזמן לצעידה כזאת, סיפר כי הצעידות האלה הזכירו פעם לרב את ילדותו בשכונת בית ישראל, כאשר היה צועד בחשכה אל הכותל המערבי, אוחז בידו מנורת לוקס, ומדמה שהוא רואה דמויות מפחידות על הקירות של שכונת מאה שערים. כשנאסר עליו לצעוד, מפני שנכלל ברשימת המטרות הפוטנציאליות של ארגוני הטרור, נקנו אופני כושר, ואחר-כך ההליכון. בסרט וידיאו משפחתי נראה הרב יושב על אופני כושר עם גטקעס, מדווש ברגליו ועל הכידון מונח ספר תורני שבו הוא מעיין.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף עם אדם ברוך. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
מספרא ועד לבייב
|
|
|
|
|
|
|
דרך ארוכה עשה הרב יוסף מאז ילדותו בבית עני מרוד בבגדד ועד למעמד-העל שאליו הגיע. ביתו של אדם מבצרו, אומר הפתגם הידוע. במקרה של הרב עובדיה יוסף, ביתו הוא תבנית נוף חייו.
אחרי שעלתה לארץ ישראל התגוררה משפחתו במבנה עלוב בשכונת בית ישראל, בקומה השנייה של בית קטן מידות. גם כשנשא את מרגלית לאישה גר הזוג, בשכירות, בכוך עלוב בשכונת בית ישראל, שלא היה בו די מקום למיטה וגם לשולחן, אלא לשולחן מתקפל, לצורך סעודות השבת. בתנאים האלה התגוררו מרגלית ועובדיה יוסף גם כשנולדו שניים מילדיהם. רק כשכיהן כרב ראשי בקהיר רחב לזוג יוסף מרחב המחיה בבית הענק עם הקשתות והמשרתות הסודניות. בשובו לישראל שוב היה עליו להסתפק בפחות - דירת בטון אפרורית ודלה ברחוב פנינה שבתל ארזה, שני חדרים וחצי גודלה. בהמשך, כשרווח לו קצת, רכש את הדירה הצמודה, בנוסף לזאת שהקבלן המעריץ מכר לו במחיר עלות, ויכול היה להקצות חדר אחד לספרייה.
מפנה אמיתי ברמת המגורים של משפחתו חל כשהתמנה לדיין בפתח-תקווה. וכשנבחר לרב הספרדי הראשי של תל-אביב-יפו נהנה מדירת שרד בשדרות רוטשילד 96 בתל-אביב, מעל מרכזון מסחרי קטן, שהחנות הראשית בו היתה חנות לחזיות ומחוכים. כשחזר לירושלים כרב הראשי לישראל התגורר בדירת שרד מרווחת ברחוב ז´בוטינסקי ברחביה. זו היתה דירת פאר, שעוזרים ומנקה צמודה נלוו אליה.
כל אדם מושפע לא רק מהבית שבו גדל, אלא גם מאנשי הבית שלצדם התבגר. עובדה היא שש"ס של ימי הרבנית מרגלית, שהיתה בעלת-בית במלוא מובן המילה, היתה שונה מאוד מש"ס של יהודית יוסף. תרומת אמו גורג´יה לעיצוב דמותו של הרב יוסף אינה מחוורת. מאישתו מרגלית ספג את השפה העשירה בסלנג ואת הקשר לרחוב ולאווירת שוק מחנה יהודה. אחרי כל יום קניות ושיחות עם הרוכלים, שהכירו אותה והעריצו את בעלה, היתה חולקת איתו את מה ששמעה.
מאביו ירש הרב יוסף את אהבת השירה. חכם יעקב היה פייטן של בית הכנסת והיה אורח קבוע באירועים של תושבי השכונה. רוקד, מפזז ומכרכר ושר פיוטים רבים שאותם הכיר על בוריים. הרב יוסף מעריץ שירה יפה וביצוע יפה של שיר ופיוט. שליחי ציבור הם בעיניו שליחים של האל מכיוון שהם משמחים שמים וארץ. לא אחת סיפר על שליח ציבור שהכיר במצרים בימי כהונתו שם, חיים אלבז, שהיה לו קול ערב, ורבים מאוד, גם כאלה שהתרחקו מהדת, באו לשמוע אותו מסלסל ומתפלל.
הוא עצמו אוהב לעבור לפני התיבה וללהטט במאוואלים. מעטים בלבד מכירים את כל מאות המקאמים בניגון הערבי, שאותו למד להכיר ולהעריץ במצרים. עד היום מלווים אותו נעימות ושירים של פריד אל-אטרש, עבד אל-והאב וגם אום-כולת´ום כרקע בעבודתו הלילית, שעה שהוא מעיין בספרים או כותב פסק הלכה. אגב, כשהוא מאזין לשירתה של אום-כולת´ום הוא מקפיד לשגר לעבר הטייפ קללה ("יימח שמה") ואז להמשיך ולהקשיב. גם לפני עלותו על משכבו בלילות הוא משחיל קלטת או דיסק למכשיר הגדול שלצד המיטה ומאזין לשירים שהוא אוהב בווליום גבוה, עד כדי כך שבשעת לילה מאוחרת יכולים השכנים בבניין להיחשף לטעם המוזיקלי של הרב.
אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת את הזמרים או הפייטנים שהרב יוסף אוהב לשמוע את שירתם: הפייטן משה חבושה, הזמר ציון יחזקאל והחזן יחיאל נהרי, שמיטיבים לסלסל ולבצע נכון את רבעי וחצאי הטונים כפי שהוא מכיר ואוהב. שירה חסידית אינה מדברת אל לבו, ואם מישהו בבית משמיע אותה בקרבתו, הוא אינו מהסס לבקש "לסגור את הבם בם בם הזה." ובכל זאת נשמעת השירה החסידית והקצבית בכל השמחות של נכדיו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב בודק אתרוג. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
"לא רק שמילא את הספרים בעשרות רבות של שטרות בני מאה דולרים, אלא זכר במשך שנים איזה סכום מונח אצל איזה פוסק"
|
|
|
|
|
|
|
למעבר, בנוסח סינדרלה ממש, מנער עני ממשפחה פשוטה למעמד של פוסק-על למאות אלפי יהודים בארץ ובעולם ולמי שעומד בפסגת האליטה הספרדית - "גאון הדור", כפי שמכנים אותו מעריציו - יש ביטוי מוחשי גם במצבו הכלכלי. האיש, שבצעירותו התרוצץ מבית כנסת אחד למשנהו כדי לקרוא בתורה בעבור חמש פרוטות, או להכין ילדים לבר מצווה בעבור עוד שלוש פרוטות, נחשב כיום לאדם אמיד מאוד. מכונית הב-מ-וו מהסדרה היוקרתית ביותר, הניצבת בחניית ביתו ברחוב הקבלן, שווה לא פחות ממיליון שקלים. והיא מצוידת בכל שכלולי הטכנולוגיה שמרחיבים דעתו של אדם, אלא שהנהנה האמיתי מהם הוא נהגו אברהם.
ביתו המרווח הוא בעצם שתי דירות ענקיות שחוברו, מה שהותיר מקום לבית כנסת לא קטן בבית. לא מזמן נענתה סוף סוף שוועתה של יהודית יוסף, והרב ויועציו החליטו לרכוש את הדירה שמתחת לדירתו, תמורת 350,000 דולרים. את הסכום שילם הרב בהמחאה בנקאית מחשבונו. הדירה תשמש בית כנסת של הרב וחסידיו מחורף 2005. מעלית שתותקן במיוחד תחבר בין דירת הרב לבית הכנסת החדש ותעניק סוף סוף קצת יותר פרטיות ליהודית ומשה יוסף ולשמונת ילדיהם. זה כבר קבלו הילדים על היעדר פרטיות בביתם בגלל האנשים הזרים שמסתובבים בבית כל הזמן בדרך לבית הכנסת או בדרך לפגישה עם הרב. שלא לדבר על להקות נציגי התקשורת הפושטים מעת לעת על הדירה.
כלכלת הבית נסמכת על כפל הפנסיה של הרב יוסף. מפנסיה אחת הוא נהנה מתוקף כהונתו כרב ראשי לישראל, ובפנסיה השנייה זיכו אותו תפקידיו השונים בבתי הדין כארבעים שנה. בכל ראש חודש מגישה יהודית יוסף לרב את חשבון ההוצאות החודשי: ארנונה, מים, חשמל וטלפון וכן קניות מזון ויתר הוצאות הבית. הרב שולף את פנקס הצ´קים שלו ורושם המחאה לזכותה. גם יריביה של יהודית יוסף אינם מכחישים כי היא ומשה מקריבים הרבה מאוד מחייהם ומפרטיותם למען הרב יוסף. הם דואגים לכל מחסורו, 24 שעות ביממה, ומאפשרים לו לעבוד בראש נקי ובלי דאגות.
מצחיק להשוות את דרך ניהול משק הבית כיום לימים של הרבנית מרגלית. הרב יוסף, שנהג להטמין את כל התרומות בלירות, בשקלים ובדולרים בין דפי הספרים הרבים בביתו, מנהל כיום את ענייניו באמצעות רואה-חשבון ובעזרת פנקס צ´קים. בעבר, כשהיתה הרבנית מגיעה אליו ובפיה בקשה ל-300 דולרים בשביל אחת הבנות, שצריכה לנסוע, היה שולח אותה להביא לו את ספרו של הפוסק הרב חיים פלאג´י, לפתוח בעמוד ק´ ולמצוא שם 300 דולרים. לא רק שמילא את הספרים בעשרות רבות של שטרות בני מאה דולרים, אלא זכר במשך שנים איזה סכום מונח אצל איזה פוסק באיזה עמוד.
הונו האישי המדויק של הרב ידוע רק לשני אנשים: לבנו משה ולרואה-החשבון שלום שקרג´י. כל המחאה של הרב תכובד רק כנגד חתימתו האישית, ומיופה הכוח היחיד בחשבונות הבנק הוא משה.
הרב יוסף מנהל קשרים אישיים וסדירים עם קבוצת אילי הון, התורמים להוצאת ספריו, לישיבות שלו ושל בניו מיליוני דולרים על בסיס קבוע. ביניהם אדמונד ספדיה ויוסף ספרא, הבנקאים היהודים מברזיל, משה סבא, איל תקשורת ממקסיקו, שניהל משא-ומתן על כניסה לשותפות בערוץ 10 וחזר בו, איל התרופות רפאל הררי מפריז, איל הטקסטיל מניו-יורק ג´ק אביטל, נסים גאון מז´נבה, סמי שמעון מלונדון, רפאל טוויל מניו-יורק, היהלומן לב לבייב מישראל ואיש הנדל"ן הירושלמי חגולי לוי. כל המיליונרים האלה רואים במענקים בסך מאות אלפי דולרים משום כבוד לעצמם. כל הכספים מיועדים למימון פרויקטים שונים, והגדול שבהם הוא קרן החינוך, שמטרתה להקים תלמודי תורה חדשים ביישובים שונים בארץ. בתמורה אין להם עכבות להפעיל את השפעתם על הרב לפי צורכיהם של פוליטיקאים בכירים בישראל, שעמם יש להם קשרים פוליטיים ואחרים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עובדיה יוסף עם צוריאל קריספל. צילום: ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"את זרועו של דרעי כופף פעמים רבות"
|
|
|
|
|
|
|
חמישה אנשים מקיפים את הרב יוסף בחיי היומיום שלו: צבי חקק, עוזרו האישי, הוא צעיר ירושלמי בשנות העשרים שלו, המלווה את הרב בכל האירועים הציבוריים שאליהם הוא מוזמן. תפקידו להדוף את ההמונים המנסים להגיע אל הרב באירועי סנדקות או ביקורים שהוא עורך, ולאפשר לרב, המתקשה בראייתו, לנוע בביטחון ממקום האירוע אל רכבו ולהפך. ישראל יונה הוא הצעיר השני שזוכה לשהות במחיצתו של הרב מדי יום ביומו ולשמש לו חברותא, זכות גדולה מאוד בעיני חסידיו ומעריציו של הרב.
אליהו שטרית משמש כבר שנים עוזרו של הרב לענייני הפקת ספריו. הוא מקליד את הטקסטים של הרב במחשב נייד, מגיה ומביא לדפוס. גם נהגו אברהם שלומי מצוי עמו שנים. בין התפקידים שהוא ממלא, מלבד הסעת הרב: בן לוויה, עוטה על הרב את גלימתו, מזריק לו אינסולין בהיעדרו של משה יוסף, מעביר שיחות טלפון.
הכוכב העולה בבית הרב הוא אריאל אטיאס, צעיר בני-ברקי, שהחל את דרכו כסופר סת"ם. הוא הגיע אל משה יוסף, מנכ"ל בד"ץ ה"בית יוסף", כדי לשמש עוזרו והיה עד מהרה ליד ימינו, אך גם ליועצו האישי הקרוב ביותר של הרב יוסף, והוא שותף לפגישותיו עם שועי עולם ורבנים נכבדים. אטיאס הפך את בד"ץ ה"בית יוסף" לאימפריה כלכלית משגשגת.
בעיני מי שעולמו הוא עולם הערכים המערביים והאוניברסליים, עולמו של הרב יוסף צר מאוד. הוא מעולם לא ראה סרט קולנוע. מעולם לא קרא ספר "חילוני" - רומן מתח או ספר תעודה היסטורי. כל אלה הם בעיניו בבחינת "חילול זמן גמור". הרב יוסף מעולם לא ראה מרכול מבפנים. תמיד היה שולח את הבנות לעשות קניות ומצייד אותן בכסף.
בכישרון בולט אחד ניחן הרב: ציור. מדי פעם, ברגעים של פנאי ורוגע, הוא נוטל עיפרון ונייר לבן נקי ומשרבט דיוקנאות יפים, מעשה ידי אמן. זה מה שעשה בשעות הארוכות שבילה כדיין בבתי הדין הרבניים בפתח-תקווה ובירושלים. הוא היה מסוגל לעיין בספרי ההלכה, להאזין למתדיינים ולשרבט את דיוקנאות האנשים שניצבו לפניו בו זמנית.
בימיו כדיין בירושלים נמלט אחד הבעלים סרבני הגט מאימת הדין, ולמשטרה לא היה שמץ של מושג מה מראהו. הרב יוסף, שבפניו נידון הבעל, הוזעק לצייר את דיוקנו מזיכרונו. את הקלסתרון שרשם הפיצו השוטרים בין תחנות המשטרה בירושלים, וזה סייע ללכידתו של הנמלט. לא ייפלא אפוא שאחת מבנותיו, שרה טולידאנו, היא ציירת מוכשרת ומאוד מוכרת במגזר החרדי.
בימים שבילה שעות ארוכות עם אריה דרעי ועם בנו דוד יוסף היה מרשה לעצמו רגעי משובה שונים. למשל, תחרות הורדת ידיים. את זרועו של דרעי כופף פעמים רבות, והוא נחשב ליריב חלש. פעם הגיע לביקור אצלו כתב קול ישראל אילן גור. גור זה סנט ברב יוסף "מדוע אינך עושה ספורט, אלא כל היום אתה יושב ולומד וכותב?" "בבקשה," השיב הרב וקם ממקומו. "בוא נתחרה בהורדת ידיים, ואז תדבר." הוא לא הניח לכתב גור עד שהכריע גם אותו. "עכשיו תתנצל," ציוה על הכתב ההמום.
"בן פורת יוסף - חייו משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף", צבי אלוש ויוסי אליטוב (זמורה ביתן)
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
