 |
/images/archive/gallery/195/185.jpg דנזל וושינגטון, ''המועמד ממנצ'וריה''.
צילום: ארכיון  |
|
|
| "המועמד ממנצ'וריה", ריצ'רד קונדון |
|
| לקראת צאתו לאקרנים של הסרט "המועמד ממנצ'וריה", הנה פרק מהתרגום החדש לעברית של המותחן הפוליטי הגדול |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ריצ'רד קונדון
2/11/2004 10:01 |
|
|
|
|
|
|
|
הם שאגו בצחוק. גומל טפח על ירכיו בידו החרמנית, המיוזעת. העוזרת שליד ברזובו לא יכלה להפסיק לצחקק: צחקוק ששילש צליל אחד גבוה והיה כל-כך קומי שמהר מאוד כולם צחקו מהצחקוק שלה ולא מהסיפור של ין לו. בסופו של דבר ברזובו הקיש עם כידון רובה על מסעד העץ של הכיסא לפניו. כולם חוץ מגומל הפסיקו לצחוק באחת, אבל גומל צחק וצחק עד שכבר לא יכול. הוא מחה את עיניו ונענע את ראשו, וחשב מה היה עושה עם בחורה צעירה ויפה, שהותנתה גם להרוג ביעילות.
"עכשיו," אמר ין לו, "כדי להפעיל את ריימונד, השתעשעתי בבחירת חפיסת קלפים פשוטה בתור שלט רחוק. הקלפים מציעים סמלים ברורים וצבעוניים שבמונחים עתיקים ומונרכיים מרמזים על סמכות עליונה. ריימונד יוכל להשיג אותם בקלות בכל מקום בארצו וסביר להניח שלאחר זמן מה הוא פשוט יסתובב עם חפיסה משלו. אני אדגים." הוא פנה לסמל. "ריימונד, למה שלא תעביר את הזמן במשחק קצר של סוליטייר?" ריימונד ישב בגב זקוף והסתכל על ין לו בדריכות. "תקרב את השולחן שם, ריימונד," אמר הסיני הזקן. ריימונד הלך לצדה הימני של הבמה וקירב שולחן קטן. על השולחן היתה מונחת חפיסת קלפים. הוא התיישב.
"המפתח של השלב הראשון בתדלוק-מחדש הוא המשפט שמציע לשחק סוליטייר, במילים אלו ממש, והוא פותח את המנעול של ההתניה הראשונית. המפתח השני הוא מלכה יהלום, שמזכירה בצורות רבות
את אמו האהובה והשנואה של ריימונד. זה המפתח שיכין את המכניזם שלו לכל משימה." ין דיבר וריימונד עירבב את הקלפים ופתח שבעה קלפים ראשונים של משחק סוליטייר.
"הוא ישחק עד שמלכה יהלום תופיע, מה שיקרה די מהר כי על מנת לחסוך לכם זמן סידרנו כך את החפיסה. אה, הנה היא." ריימונד העלה את המלכה. הוא אסף את כל שאר הקלפים בצורה מסודרת, הידק את החפיסה, השאיר אותה על השולחן, פניה כלפי מטה והניח את המלכה יהלום כשפניה כלפי מעלה מעל החפיסה. אחר כך נשען לאחור והביט בקלף בעניין, התנהגותו רגילה לחלוטין.
"אפשר לקבל את הכידון בבקשה?" שאל ין לו את הגנרל ברזובו.
"לא עם סכין," נבח גומל. "בידיים."
"בידיים?" הגיב ין לו בתיעוב.
"הנה," אמר ברזובו. "שישתמש בזה." הוא הושיט צעיף משי לבן לעוזר והוא לקח אותו לין לו. ין עשה בצעיף שלושה קשרים קרובים זה לזה ודיבר עם ריימונד.
"ריימונד, את מי אתה הכי פחות שונא במחלקה שלך?"
"הכי פחות?"
"נכון."
"טוב... אני חושב שאת קפטן מרקו, אדוני."
"אתם שמים לב איך הוא נמשך תמיד לסמכות?" ין שאל את הקבוצה. "זה לא טוב. אנחנו נצטרך את הקפטן כדי להעניק לך את העיטור שלך. מי עוד?" המתורגמנים של ברזובו וגומל היו צמודים עכשיו לאוזני המפקדים שלהם ועקבו אחרי השיחה באנגלית על הבמה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"המועמד ממנצ'וריה"
|
|
|
 |
|
 |
|
"תירה בבובי, ריימונד," הוא פקד. "במצח"
|
|
|
 |
|
|
|
"טוב..." זו היתה שאלה קשה. ריימונד שנא את כולם באותה דרך מנותקת ומרוחקת. "טוב, אני משער שאת אד מאוולי, אדוני."
"למה?"
"הוא בחור מצחיק, אדוני. כלומר יש לו הומור. והוא אף פעם לא מתלונן. לא כשאני בסביבה, לפחות."
"יפה מאוד, ריימונד. עכשיו, קח את הצעיף הזה ותחנוק את אד מאוולי למוות."
"כן אדוני."
ריימונד קם מהשולחן ולקח את הצעיף מין. הוא הלך לקצה השמאלי של שורת הגברים הישובים, ואז הקיף אותה ועצר מאחורי מאוולי, החמישי מהסוף. מאוולי לעס מסטיק במהירות וניסה לראות את ין ואת ריימונד באותו הזמן. ריימונד הניח את הצעיף סביב צווארו של מאוולי.
"היי, סרג'נט, תפסיק. מה זה?" אמר מאוולי בעצבנות, רק בגלל שזה היה ריימונד.
"שקט, בבקשה, אד," אמר ין בקשיחות מהולה בחיבה. "פשוט תשב שם בשקט ותשתף פעולה."
"כן אדוני," אמר מאוולי.
ין הניד בראשו לריימונד, וריימונד משך את הצעיף הלבן בשני צדדיו בכל הכוח שהיה בזרועותיו הארוכות ובחזהו הרחב וחנק את אד מאוולי למוות בין ידידיו ואויביו בשנת חייו העשרים ואחת, במחזה מחריד שייצר צלילים מחרידים. ברזובו הכתיב ברצף לקצרנית שלו. היא רשמה, הסתכלה על מאוולי והאימה נראתה רק עמוק עמוק בעיניה. היא סיימה לכתוב את אבחנתו האחרונה של ברזובו, התנצלה, הלכה הצדה והקיאה. היא קמה ויצאה במהירות מהחדר, לחצה מטפחת אל פניה והמשיכה בעוויתות ההקאה.
גומל הביט בחניקה, שפתיו לחוצות זו לזו, בשקידה ובדייקנות. הוא גיהק. "תסלחו לי," אמר.
ריימונד הניח לגופה ליפול, ואחר כך הלך לאורך השורה עד סופה, עבר קדימה והתיישב בכיסאו. ין לו התעלם ממחיאות הכפיים והן נפסקו כמעט מיד, כמו אתנחתה באמצע קונצרט שאינה הפסקה אמיתית.
"טוב מאוד, ריימונד," אמר ין.
"כן אדוני."
"ריימונד, מי זה הבחור הנמוך שיושב ליד הקפטן?"
הסמל הסתכל ימינה. "זה בובי למבק, אדוני. הקמע שלנו, אפשר להגיד."
"הוא לא נראה מבוגר מספיק בשביל להיות בצבא שלכם."
"למען האמת, אדוני, הוא לא מבוגר מספיק, אבל הוא כאן."
ין פתח את המגירה היחידה בשולחן שלפני ריימונד והוציא ממנה אקדח אוטומטי. "תירה בבובי, ריימונד," הוא פקד. "במצח." הוא הושיט את האקדח לריימונד וריימונד הלך לקדמת הבמה.
"הי בן," הוא אמר לקפטן.
"היי ילד."
הוא התנצל על שנאלץ להפנות את גבו לקהל וירה במצחו של בובי למבק מטווח אפס. הוא חזר למקומו ליד השולחן והושיט את קת האקדח לין לו אבל ין לו סימן לו להחזיר את האקדח למגירה. "זה היה טוב מאוד, ריימונד," אמר בחמימות ובהערכה ניכרת. "שב." אז פנה ין לקהל, השתחווה עמוקות וחייך בשביעות רצון עצמית.
"נפלא!" קרא הסיני הנמוך, וון צ'אנג, ברוממות רוח.
"ברכות על תצוגה יוצאת דופן, ין לו," אמר הסיני השני, פה צ'ה, בגאווה ובקול רם יותר מקריאת עמיתו. הרוסים פרצו במחיאות כפיים ממושכות אך נמנעו בטוב טעם לא לצעוק "הדרן!" או "אנקור!" בסגנון הבורגנים הצרפתים.
הקצין הצעיר שחיטט באף קרא "בראבו!" ומיד אחר כך הרגיש מטופש. גומל מחא כפיים במהירות ובכוח וקרא בקול צרוד, "מעולה! באמת, ין, באמת באמת מעולה!" ין לו הגיש לשפתיו אצבע ארוכה במחווה מתוכננת. שורת החיילים שישבה על הבמה צפתה במצגת בסובלנות, אפילו בשעשוע. ין פנה אליהם. העוצמה והמהירות של הקליע שנורה ממרחק כל-כך קצר הפילו את בובי למבק ואת כיסאו לאחור. גופו חסר המצח, שלא ידע אישה שמנה או גבוהה, היה שרוע על גבו וכפות רגליו עדיין היו שלובות ברגליו של הכיסא ההפוך, כמו אוכף שנשמט מסייח דוהר. גופתו של מאוולי נפלה קדימה. פניו היו אדומות ועיניו בלטו לכיוונו של ין כאילו התאמץ לתת לו את מלוא תשומת הלב.
שאר הגברים של צוות הסיור נראו רגועים, ומבטם היה כמו של אבות בהנגאובר שנהנים לצפות בבנותיהם מחליקות על קרח באוויר הלח והקריר של אולם החלקה בשבת בבוקר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"המועמד ממנצ'וריה". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"אני אמליץ בדחיפות שסרג'נט שאו יקבל עיטור גבורה"
|
|
|
|
|
|
|
"קפטן מרקו?" אמר ין בזריזות.
"כן אדוני."
"על רגליך, קפטן, בבקשה."
"כן אדוני."
"קפטן, כשתחזור עם יחידת הסיור שלך למפקדת החטיבה מה תהיה אחת המשימות הראשונות שלך?"
"אני אכתוב דו"ח על הסיור, אדוני."
"מה תדווח?"
"אני אמליץ בדחיפות שסרג'נט שאו יקבל עיטור גבורה, אדוני. הוא הציל את חיינו והרג פלוגה שלמה של חיילי אויב."
"פלוגה שלמה!" אמר גומל במרירות לאחר שתרגמו לו את המשפט. "מה זה צריך להביע?"
"מה אכפת לנו להקריב פלוגה דמיונית בשביל התכנית הזאת, מיכאיל," אמר ברזובו בכעס.
"אין בעיה! אם אנחנו הולכים להשפיל את חברינו הסינים האמיצים בעיתונים בכל העולם, אז בואו נהפוך את זה כבר לחטיבה," ענה גומל ושלח מבט זהיר לעבר הנציגים הסינים.
"אנחנו לא מתנגדים, חבר," אמר הסיני המבוגר יותר. "אני יכול להבטיח לך את זה."
"אין שום בעיה," אמר הקצין הסיני הצעיר.
"תודה שחשבת על זה," אמר הסיני הראשון.
"על לא דבר," אמר לו גומל.
"תודה, קפטן מרקו," אמר ין לו לקצין. "תודה לכולכם," פנה לקהל. "זה הכל להפעם. אם יש שאלות תרכזו אותן ונחזור לכאן בעוד שעה לסיכום. בינתיים אני מאמין שגנרל קוסטרומה פתח עבורנו בר נעים וקטן להפליא." ין סימן לריימונד לעמוד על רגליו. הוא הניח את ידו על כתפו, הוליך אותו אל מחוץ לאולם ואמר, "אנחנו נשתה קצת תה חם ונדבר, אתה ואני, וכדי להראות לך את הערכתי על עבודתך היום, אני אכנס עמוק לתת-מודע שלך ואוציא משם את הביישנות המינית שלך אחת ולתמיד."
הוא חייך אל הבחור הצעיר חיוך רחב. "זאת המתנה הכי גדולה שמישהו יכול לתת לך, ריימונד," הוא אמר, והם יצאו מהחדר ומטווח הראייה של אנשי צוות הסיור שעדיין ישבו בסבלנות.
באותו ערב נערכה הסקירה אחרונה לאנשי צוות הסיור, סקירה שניהלו אנשי צוותו של ין כריענון סופי של פרטי הקרב הדמיוני נגד האויב שריימונד השמיד. בסך הכל סיפקו אנשי המחקר של ין ארבע גרסאות נפרדות של הקרב, כי סביר שיהיו כמה נקודות מבט וגרסאות צולבות שיכולות להתחלק בין חברי הסיור. במוחו של כל אחד מהחיילים הושתלו פרטים ספציפיים קטנים על מעשיו של ריימונד להצלת חייהם. הם למדו לבכות את מאוולי ואת בובי למבק שהתנתקו משאר הקבוצה לפני שריימונד הספיק להציל אותם. הם ספגו היטב את החומר שלהם ועכשיו אהבו, העריצו וכיבדו את ריימונד יותר מכל אדם שהכירו מימיהם. המוחות שלהם לא רק נשטפו, הם נשלחו לניקוי יבש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"המועמד ממנצ'וריה"
|
|
|
|
|
|
|
"הם נחשבו נעדרים פחות מארבעה ימים, מליל השמונה ביולי עד השנים עשר בחודש, 1951"
|
|
|
|
|
|
|
הקפטן זכה ללמוד את מירב הפרטים על הקרב השקרי מאחר שיבחן אותו בעיניו של לוחם מנוסה ויהיה גם זה שיאסוף את העדויות מכולם. ריימונד לא נטל חלק בדיון הקבוצתי האחרון. ין שתל במוחו את מעשה הגבורה באופן אישי, והשתמש בפיתוח חלוצי של אשליית ראייה תלת-מימדית שגרמה לריימונד לראות את עצמו בחלל ויזואלי, מה ששיווה לפעולה מעין טשטוש של אגדת ילדים. כך לא נחקק האירוע במוחו של ריימונד כאמיתי, כפי שנחקק במוחות חבריו, דבר שיאפשר לו להפגין צניעות ראויה להערכה כשיישאל על הקרב.
חיילי צוות הסיור, מינוס אד מאוולי ובובי למבק, הועלו על מסוק והוטסו למרכז קוריאה, ליד החוף המערבי, לא רחוק מהמקום שבו נלכדו. לא יותר משבעים דקות אחרי שהטייס הסובייטי הנחית אותם והם נשלחו לדרכם, נתקלו חיילי צוות הסיור בפלוגת מרינס ליד הייג'ו והם חולצו לאחור עד שהגיעו לבסיס האם שלהם למחרת אחר הצהריים. הם נחשבו נעדרים פחות מארבעה ימים, מליל השמונה ביולי עד השנים עשר בחודש, 1951.
בשעות בין הערביים המאוחרות, לאחר שהאמריקאים נשלחו משם ועבודתו באזור הסתיימה, ישב ין לו עם שלושים אנשי ונשות צוותו על הדשא הנפלא מאחורי בניין המחקר. הוא סיפר להם סיפורים יפים עד שכבר החשיך. היא סיפר בדיחות יבשות על רוסים ושעשע אותם או הבהיל אותם או הדהים אותם בשליטתו באוריגאמי, אמנות קיפול הנייר היפנית העתיקה. הוא עבד עם ריבועים של נייר צבעוני, והקסים אותם עם פלמינגו שנופף בכנפיו כשמשכו בזנבו, או צפרדע מנופחת שקפצה מליטוף בגבה, או ציפור שליקטה זרעוני נייר, או ערבי מתפלל, דג מדבר, נזירה בשחור ובאפור. הוא ידע להחזיק את דף הנייר, להניע את ידיו בזריזות תוך כדי בדיחה והופה! – פלא יצא מבין אצבעותיו, הנייר התעורר לחיים, וקסם נכח בכל באוויר הערב הנעים.
"המועמד ממנצ'וריה", ריצ'רד קונדון, תרגם מאנגלית: אסף גברון, הוצאת עברית
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
