 |
/images/archive/gallery/197/713.jpg אבי ביטר.
צילומים: קארין בר  |
|
|
|
|
| אבי ביטר מריר מתמיד. הלך לו כל הכסף, אבל נשאר לו הכבוד. עכשיו הוא עובד על קאמבק: דיסק, סרט, ספר, תוכנית בישול ומועדון לילה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
דודו כהן
5/11/2004 9:12 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני מספר חודשים הצטלם אבי ביטר ל"פספוסים" עם יגאל שילון, כחלק ממתיחה על סדרן בתחנת מוניות. לאחר מכן, בשלב האולפן וה"אבי, תספר לנו על המתיחה", הכל נראה נוצץ, מבדר ומשומן כמו תמיד, אבל על המסך לא ניתן היה לראות את מה שהתרוצץ לביטר באזור דפנות הלב. יום לפני כן פקדו את ביתו מעקלים, שלקחו לו שלושה מכשירי טלוויזיה. "בערב השידור שמעתי מהחלונות את השכנים צופים בתוכנית וצוחקים", מסכם ביטר בעצב, "ואני, אבי ביטר, הייתי בלי טלוויזיה".
שנתיים קשות מאוד עברו על ביטר, אבל עכשיו הוא מנסה ומצליח להתרומם מהקרשים. לא מזמן פתח מועדון חדש בראשון לציון, לאחרונה שיחרר דיסק חדש, "חי בתוך הבלגן", ובקרוב ייצא סרטו החדש, "בכבוד שלי". בהמשך יהיה גם ספר ואולי גם תוכנית בישול. עכשיו הוא מתפנה לספר מה עבר עליו ברגעים הקשים, להעריך כמה אחוזים מעם ישראל מאזינים למוזיקה שלו (רמז: יותר ממחצית) וכמובן לסגור חשבון עם תעשיית המוזיקה הים תיכונית, אותה הוא מתעב במיוחד.
הנפילה שלו החלה לפני שנתיים וחצי, קצת אחרי שהתגולל על אייל גולן, הזמרים התימנים ושאר ידידים בראיון שנתן לי. משם החלה ההידרדרות: בעקבות התבטאויותיו הוא פוטר מערוץ בריזה ז"ל, שבו הנחה את "לשפוך את הלב עם אבי ביטר", נקלע לחובות והחל להסתחרר. למעשה, הראיון הזה הוא סוג של סגירת מעגל.
אבי ביטר,קבלו סוג של ביוגרפיה, הביא את הפריצה לפני למעלה מעשור בסך הכל. לפני כן עבד כספר. בתקופת מלחמת המפרץ הוא החל לעלות על במות, הוציא דיסק שנכשל באופן טוטאלי, ולאחר מכן שיחרר את "אהבה טהורה",
שסלל לו את הדרך אל לב הקונצנזוס המזרחי הכבד. הדיסקים החלו לזרום, כך גם ההופעות, ואף הסרטים דלי התקציב שהפיק הפכו מאז לקאלט מוצלח של ממש. הבולטים שבהם: "חבר ואח", " קורבן האהבה", " בוכה בגשם" ו"המלחין האלמוני". בחלק נכבד מסרטיו ומשיריו הוא גולל את סיפור אהבתו לשרית, האהובה המיתולוגית, אשר נטשה אותו לאנחות.
את אשתו, קרן, הוא הכיר באירוע משפחתי כשהיא היתה בת 13 בלבד וצעירה ממנו בתשע שנים. בדצמבר96' הם נישאו, והיום יש להם שלושה ילדים. "עברו עלי שנתיים קשות מאוד", פותח ביטר, 37. "כשהצטרפתי לבריזה בניתי בית, תכננו חמש עונות, אבל שמו לי רגל. אלה היו שנתיים עם הרבה הוצאות לפועל, הרבה צווי מעצר. לא היה לי חשבון בנק, לא הייתי יכול להשתמש באשראי, הייתי חייב לשלם הכל רק במזומן. זה לא קל. אלה היו רגעים קשים".
אמרגן נוכל, מילת מפתח קלאסית בז'אנר, הוא זה שהפיל את ביטר. "הכרתי מישהו שבסוף יצא רמאי גדול", מספר הנעקץ. "אחרי שעזבתי את בריזה התחברתי אל אותו אמרגן, שהיה אמור לקחת אותי לעשות הפקה גדולה בטורקיה. נסענו לשם, הוא ערבב אותי שם עם הרבה זמרים גדולים ומפורסמים, הראה לי הרבה דברים. נסענו למצרים, רצינו לעשות שם הפקה ערבית עם חידושים לפריד אל-אטרש, נפגשנו שם עם מפיקים גדולים. הכל נראה כל כך אמיתי, למרות שהוא אמר שהוא מסובך ולא יכול לפתוח חשבון בנק, ולכן חייבים לעבוד מחשבון הבנק שלי. הוא משך כספים, פיזר צ'קים. בקיצור, מעל אותי בהמון כסף, קרוב למיליון וחצי שקל. הוא סיבך אותי עם בנקים, עם השוק האפור".
- היום הוא נמצא בארץ?
"לא. הכרתי אותו באירופה. אני לא יכול להזכיר את שמו, כי זה נמצא בבירור משפטי. בחודשים הקרובים ידונו בבקשה שלי לאיחוד תיקים".
- איך עבדו עליך? אתה לא פישר בן 21.
"נכון, אני לא ילד. תראה, נוכל זה אדם הכי נחמד וישר לידך, אבל יהיה לך קשה לדעת אם הוא נוכל או לא. אבל לא חשוב, אני לא מצטער ומקבל את זה באהבה מבורא עולם. גם כשהייתי בתחתית, למטה, לא היה חסר לי. יש לי חברים קילרים. אמנם אף פעם לא סיפרתי על זה ותמיד סירבתי להתראיין, אבל חבר ששמע שאני במצוקה כזו, בא והשתדל לעזור כמה שאפשר. אני כבר רואה באופק את הסוף של הבלגן, ומקווה שזה ייגמר בטוב. יש לי ביצים של שור, של בת יענה, ואני לא מפחד מאף אחד, רק מבורא עולם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הבית שלי זה בית מקדש"
|
|
|
 |
|
|
|
בשיא המצוקה הכספית, כשהמשפחה לא יכלה לשלם לעירייה עבור גן החובה של הבן, הוצא הילד מהגן. ביטר, לדבריו, התקשר לראש העיר כמה וכמה פעמים, השאיר הודעות, אך לא זכה למענה. "מסרתי לו: 'מדבר הזמר אבי ביטר, אני תורם הרבה לעיר ותורם מופעי התנדבות לילדים חריגים. תחזור אלי, יש לי בעיה עם ילד שהוציאו לי מהגן ולא רוצים לפרוש לי חוב'".
- מה נסגר בסוף?
"הם לא רצו להתחשב, אז לקחתי אותו לגן פרטי".
- מאיפה היה לך כסף לגן פרטי אם לא היה כסף לשלם חוב לעירייה?
"זו בעיה שלי. אלה קשרים שלי. כל אחד והקשרים שלו. איך הילדים התמודדו? זה לא קל. יושבים ומסבירים להם, אבל לא חסר כלום. יש להם את התיק הכי טוב בבית הספר, יש להם את האוכל הכי טוב בבית, הכי הרבה ממתקים. הבית שלי זה בית מקדש. לא חסר לי כלום. אני גם חייב המון תודה לחבר שלי בני אלבז, זמר הבית של ש"ס, שעזר לי המון ברגעים הכי קשים שלי. הוא המלאך הטוב. הוא עזר בהמון דברים: בכסף, במצבים קשים, אבל עזוב, הוא לא אוהב שאני מדבר על הדברים האלה".
- אתה מחובר לש"ס, אני מבין.
"אני מחובר לבני אלבז. הוא ביקש ממני להצטרף לש"ס והצטרפתי, כיבדתי אותו".
רגע קשה נוסף עבר ביטר לפני מספר חודשים, כשנתפס נוסע ללא חגורת בטיחות. לפתע בישרו לו השוטרים כי תלויה נגדו הוראת מעצר בגלל חוב תופח לבנק הפועלים. הוא נלקח לאבו כביר וישב שם חמש שעות, עד שהחברים ארגנו כסף לשחרורו. "כשנלקחתי לאבו כביר", הוא מספר בקול נכאים, "קודם כל, השוטרים התייחסו אלי מאוד יפה, עשו לי קפה. הם רצו שאני אשב איתם, וגם האסירים רצו אותי איתם. ביקשתי מהשוטרים שייתנו לי להיות עם העצירים. שרתי להם שירים, היה לי כיף. עברתי חוויה של חמש שעות. תשמע, כולנו בני אדם. לא חשוב אם אתה זמר, עיתונאי, מפורסם, לא מפורסם. חוק זה חוק, ואי אפשר לברוח ממנו. אמא שלי אומרת: 'אדם שילך ישר לא ייתקל בקירות'. אז אם צריך לשלם משלמים. אבל אם אין, משלמים לאט לאט. ושידאגו אלה שאני חייב להם, לא אני. אני נהנה, חי".
- למי אתה חייב?
"בנקים, הוצאה לפועל, עירייה, כאלה. לא מתבייש בזה. כולם יקבלו את הכסף שלהם עם הזמן, אין מה לעשות. זה קטן עלי והכל יסתדר בסוף".
- מתי אתה מאמין שתמחוק את כל החובות?
"כשבורא עולם ירצה".
- בתוך כל הבלגן הזה והדשדוש המקצועי, לא שקלת הסבת מקצוע?
"אני ספר במקצוע שלי. עבדתי בזה 15 שנה. אני בעל מקצוע אל"ף אל"ף, אבל לקחת ממני את המוזיקה, עדיף שיהרגו אותי. אם אתה שר טוב תמיד יהיו האנשים שיקראו לך לשיר. בעניין החובות, אולי היה צריך לקרות לי משהו בבריאות שלי, חס וחלילה, ואני אשלם את זה ככה".
- כפרת עוונות.
"אין מה לעשות. גם ליוסי סיאס היה קשה לחיות פה והוא עזב למיאמי. עשה בשכל, כי במדינה הזו לא יודעים להעריך בן אדם טוב".
- הוא מתכוון לחזור, אתה יודע.
"הוא פראייר אם הוא חוזר. במדינה הזו מעריכים רק גנבים, רק נוכלים, רק חברי כנסת גנבים".
- אז למה אתה לא בורח?
"כי אדמת הקודש שלי פה. אבא שלי קבור כאן, וכאן אני אשאר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי ביטר
|
|
|
|
|
|
|
"ביימתי, הפקתי וכתבתי לבד"
|
|
|
|
|
|
|
למרות שבסביבה שלו זה לא נפוץ, ביטר לא מהסס לספר על הטיפולים הפסיכולוגיים ועל הכדורים שהוא נוטל נגד דיכאון וחרדה. "אני חושב שאני אדם מספיק אינטליגנט וליברל", הוא מצהיר, "כדי להגיע למקומות האלה. אני מכיר אנשים יותר מפורסמים ופופולרים ממני שבאים לפסיכיאטר שלי לטיפולים. זו לא בושה".
- לא הבנתי, זה פסיכולוג או פסיכיאטר?
"התחלתי עם פסיכולוגית והיום אני מטופל אצל פסיכיאטר. כשרע לי, אני הולך. הייתי בתקופה של חרדה חזקה, לקחתי טיפול מתאים. תפסה אותי התקפה בתוכנית של דודו טופז לפני שנה וחצי בערך, היה לי נורא קשה להתראיין. התגברתי על הבעיה, שילמתי הרבה כסף לטיפולים ויצאתי מזה, ברוך השם".
- מישהו בתוכנית הבחין בהתקף?
"חשבו שאני לא מרגיש טוב, אבל שטויות, זה מאחורי. זה עבר. אני אדם רגיש מאוד, לוקח נורא ללב, אבל מוציא את זה מהר בחוץ, כדי שהלב לא ייהרס. אני פגיע, ולמדתי שלא צריך להאמין בכל אחד כל כך מהר. אני טיפוס שמאמין בכל אחד גם אם אנחנו מכירים שעה. השתניתי בדברים האלה. לא מעניין אותי אף אחד. מעניינים אותי המשפחה שלי והקריירה שלי".
- השנתיים האלה שינו אצלך משהו מהותי באופי?
"לא יודע, זה לא שינה בי דברים מסוימים. פשוט למדתי לא להאמין בכל בן אדם. אבל עזוב, מאז ומתמיד הדבר הכי חשוב אצלי היה המשפחה. אני לא מהאבות האלה שמביאים ילדים, זורקים והולכים לחפש זיונים בחוץ, בברים ובכל מיני חארות. כמו שאמרתי, הבית שלי הוא בית המקדש שלי. אשתי היא הלוגו שלי, הילדים שלי הם החיים שלי. קודם כל הם, אחרי זה כל השאר".
לאחרונה סיים ביטר את העבודה על סרטו החדש. "הסרט מדבר על כבוד", הוא מספר. "אתה אוהב בחורה וחי בשכונת עוני, נוסע לחו"ל כדי להביא כסף, להתפרנס. בזמן שאתה בחו"ל היא מכירה מישהו מיליונר. אתה בא אליה עם השמלת כלה ורואה אותה עם המיליונר. ואז, כשהיא רוצה לחזור, זה כבר העניין של הכבוד. פה הכבוד מדבר. את הסרט ביימתי, הפקתי וכתבתי לבד".
- למה תמיד סופי הסרטים שלך עצובים, נטולי תקווה?
"אני לא חושב שהסוף עצוב, הוא רק מראה על מציאות נכונה. אני בא מבית טורקי. כשהייתי ילד, היה לנו רק ערוץ 11, שזה ישראל. כל יום שישי היה סרט ערבי, וכולנו היינו מחכים לו עם הפיג'מות. גם אם הסרט היה יפה וגם אם לא, כולנו היינו אוהבים אותו. מאז שהייתי קטן ההורים שלי היו לוקחים אותי לקולנוע 'זוהר' בתל אביב, שהיום הוא מועדון, ואני זוכר שאמא היתה יושבת וצופה, ולא הייתי מבין. הייתי בן שש,שבע, לא מבין את השפה טוב, ואמא היתה בוכה מהסרט. אז זה משאיר בי כל מיני זיכרונות כאלה. לא סתם אמא שלי בכתה בסרט. משהו שם דיבר אליה. וכשאני עושה סרט, זה גם מדבר להמון אנשים. אני לא עושה סרטים שסתם ייתקעו על המדף. אני עושה את זה אמיתי, לא כמו החבר'ה האלה שמשחקים בטלנובלות בלי רגש ונשמה".
- לא עבדת הפעם עם שני הקיסרים של הקולנוע המזרחי בארץ, ימין מסיקה וירמי קדושי?
"הם חברים טובים שלי ונורא כיף לעבוד איתם, אבל רציתי לנסות לבד. אני מאמין שעוד אמשיך לעבוד איתם. מה שאני אוהב אצלם זה שהם מזרחים בדם, והם אף פעם לא יקראו לעצמם ים תיכוניים. דווקא לא מזמן ירמי התקשר והוא רוצה שנעשה משהו לאחד הערוצים בטלוויזיה. נדמה לי ביס".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי ביטר
|
|
|
|
|
|
|
"מלך שירי האהבה של ישראל"
|
|
|
|
|
|
|
- וואללה? אחרי כל מה שהיה אתה חוזר?
"תשמע, אני לא ברוגז עם אף אחד. אני אדם בסדר, אנשים איתי לא בסדר".
"בכבוד שלי" יוקרן גם בקולנוע?
"ישבתי עם אבי גואטה, אדם שאני מחזיק ממנו ושמח בהצלחה שלו. הוא אמר לי שנתאחד ביחד בסרט, הכנסתי אותו כשותף, והוא כבר יפנה לגורמים שונים, ינסה לשים את זה בקולנוע או באחד מערוצי הטלוויזיה".
- אפרופו "בכבוד שלי", לא פעם הכבוד חוזר אצלך כמוטיב מרכזי, מה העניין?
"כבוד זה דבר חשוב מאוד בעולם. המזרחים בארץ באו מארצות ערב, וארצות ערב זה לא אירופה. הכבוד שם הוא לפני הכל. תיקח את הערבים, אם בחורה תבגוד או תשכב עם מישהו והיא לא נשואה, היא תירצח. זה כבוד".
- אתה מקבל את זה?
"אני לא יכול להתערב להם, שכל אחד יחיה את החיים איך שהוא רוצה. אני לא גזען, ואני מקבל דעה של כל אדם בדברים האלה. יכול להיות שאני מבין את זה באיזשהו מקום, אבל אצלנו אין את זה ביהדות. אסור לרצוח. נשמה, רק בורא עולם לוקח".
לפני שלושה חודשים פתח ביטר את מועדון "פרפר הלילות", כשהכוונה היא להשתקע בו שנים רבות. הוא משמש כמנהל בפועל. הבעלים, שלמעשה שלף אותו מהבוץ הכלכלי, הוא חזי מאיר, חבר ותיק שתמיד היה שם בשבילו, ממש מההתחלה. המקום מריץ גם חינות ובריתות, ומופיעים בו בין השאר דורון מירן, שמוליק בן אל, זמרים טורקים ויוונים ושאר אמני הז'אנר המזרחי הכבד.
פרפר הלילות נראה כאילו נשלף מתחילת הניינטיז. על הקירות תלויים תמונות, ציורים ופוסטרים של ביטר, חלקם עם הכיתוב "מלך שירי האהבה של ישראל", המנורות שעל התקרה מאירות באור אולטרה סגול, והבמה שעליה מופיעים סלבריטאי הז'אנר קטנה באופן משמעותי מהמקובל. "אני לא רוצה יותר", אומר ביטר כשאנו מסתובבים במועדון, לאחר שאני תוהה כיצד לנוכח ההצלחה העצומה שהוא מדבר עליה, יש כאן רק מאה כיסאות. "זה מועדון לאנשים שאוהבים ומבינים במוזיקה. פה נכנסים אנשים מגיל 28 ומעלה. יש כאן שולחנות כבדים, אנשים כבדים, אנשי לילה, סוחרים, אנשי עסקים".
- בקיצור, לא אנשים ששווה להסתבך איתם.
"אני לא מדבר על הסגנון הזה. כשאני צריך לתת הופעות לנוער ולצעירים, יש מקומות אחרים שבהם אני נותן את זה".
- ובינתיים, איך הרווחים?
"זה חדש עוד, כך שאני לא יכול לדבר על זה. נראה מה הלאה. אני לא מתייאש, יש לי גב חזק".
ביטר מספר שהוא העתיק את הפורמט של המקום מהמועדון שבו מופיע איברהים טטליסס, מגדולי זמרי טורקיה. ואם כבר מוסלמים, יש לו רומן ארוך שנים עם הכפרים הערביים בארץ. "אני מאוד מחובר לערבים הישראלים, גם לדרוזים", הוא מספר. "אני נכנס שם לכפרים להופעות, ואת הכבוד שאני מקבל שם לא קיבלתי באף מקום. הם קוראים לי 'הראיס'. אתה צריך לראות חמש אלף איש בכניסה לכפר, איזה כפיים. הנה, היום יש לי הופעה ביישוב ליד זיכרון יעקב, ג'סאר א-זרקא. אני לא נכנס לשכם ולשטחים, כי אסור. הלוואי שיכולתי להופיע שם. אני מפריד בין פוליטיקה לעבודה. אני לא פוליטיקאי אלא זמר, ואם יקראו לי להופיע גם בסעודיה אני אסע. כי זה כסף, זו פרנסה וצריך להביא אוכל לבית, לגוזלים. זה כמו צלם ועיתונאי, שצריכים לנסוע ללב הקסבות ובלב הדברים המסוכנים. אין ברירה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי גואטה ושרית חדד. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
"הזמר הכי טוב בארץ זה אני, ואף זמר לא יכול להגיע לרמה שלי"
|
|
|
|
|
|
|
- איפה אתה נהנה יותר להופיע, בחתונות ישראליות או ערביות?
"זו שאלה שאני לא יכול להגיד לך זה או זה. בשניהם אותו דבר. אני אוהב את הערבים כי הם בני דודים שלנו, אבל אני יהודי ואני אוהב את העם שלי. להופיע בחתונה יהודית זו מצווה. אני אדם מאמין. לימדו אותי בבית ששנאת חינם זה הדבר הכי גרוע. אסור לשנוא סתם אנשים. אני אף פעם לא שונא בנאדם".
- לא שונא? ומה עם הזמרים הים תיכוניים?
"אני מתעב ומתרחק מאנשים ששוכחים מאיפה הם באו. אני לא מתלהב מכסף, כי ראיתי הרבה כסף בחיים. הם לא ראו, זו פעם ראשונה שלהם. מי שמצליח ומתחיל לצאת כל לילה עם ארבע-חמש שרמוטות, סליחה על הביטוי, ולקחת סמים ולעשות חגיגות ולשרוף את הכסף, יבין שהתהילה נגמרת אחרי כמה שנים. ואז אתה יושב, דופק את הראש בקיר ושואל: 'איפה הכסף?'. על כל זה אני אכתוב בספר שלי. במקום להודות לבורא עולם, אותם זמרים עושים לו דברים דווקא, אם זה לקחת סמים, לעשות אורגיות, ללכת עם זונות. העיקר שהם לא מופיעים בשבת. צדיקים.
"הזמר הכי טוב בארץ זה אני, ואף זמר לא יכול להגיע לרמה שלי. כולם מחקים אותי, כולם מנסים להיות אבי ביטר. אנשים כאן מצליחים בגלל שהם משלמים ליחצנית שלהם 30-20 אלף דולר, בשביל להיכנס ארבע פעמים לטלוויזיה. בחיים לא שילמתי ליחצנית. הכל עשיתי לבד והצלחתי, כי אני אבי ביטר. רוב אלה מסביב במוזיקה הים תיכונית הם סתם נמושות, והם רחוקים מלהיות זמרים".
- ומנגד, הם יטענו שאתה חי בעולם דמיוני, שבו אתה שולט בכיפה, בזמן שההצלחה שלך בשטח רחוקה מאוד ממה שאתה מתאר.
"אז תבדוק ותראה מי נתן להם במה בטלוויזיה בפעם הראשונה".
- בוא נעשה סדר: על מי בדיוק אתה מדבר?
"על כל הזמרים האלה, החנטרישים, שקמו וצצו".
- מושיק עפיה וכאלה?
"לא מזכיר שמות. כולם עכשיו בצניחה, נכנסים אל תוך הקרקעית. יש גלגל שקוראים לו רולטה, שסליחה על הביטוי, זיין להם את הכיס, ויש את הקריסטל שיוצר להם עוד חור בכיס, כמו שואב אבק. אותי לא עניינו בחיים הימורים וסמים. הפסיכולוגית שלי לימדה אותי: אל תשכח, תמיד באת מלמטה, ואתה עוף בלי נוצות. באת מהמיץ של הזבל. ומי ששוכח שהוא בא מהמיץ של הזבל, יהיה תמיד עבד כי ימלוך והכסף יסנוור אותו, ואז הוא ינסה את הקריסטל ואת הכדורים שהם לוקחים. אני שונא את זה. ואני גם לא צבוע. לא אשים כיפה ואגדל זקן, אגיד שחזרתי בתשובה, ואחרי זה אוריד את הזקן ואומר בראיונות שאבי ביטר מחקה אותי הכי טוב בארץ. תבין מה שתבין, על מי אני מדבר".
- לא קשה להבין. עופר לוי.
"אני לא מזכיר שמות".
- אבל ברור על מי אתה מדבר.
"מי שיבין יבין. אני לא אוהב שחקנים והצגות למיניהם. בכל מקרה, האדם שחיקה הכי טוב את אבי ביטר עד היום הוא עופר לוי".
בשלב זה מבקש ביטר מהמנקה במקום לקפוץ שנייה למכולת ולקנות לו סיגריות. לא קשה להבחין במוגבלותו של האיש. "אתה רואה את האדם הזה?", מצביע ביטר על הדלת ממנה יצא לאחר כמה שניות, "עם כל הפופולריות, ההצלחה והרייטינגים שלי, אני מעדיף להיות עם האנשים האלה ולא עם האליטות למיניהן. אנשים פשוטים, אנשי שכונות, אנשים לא מפותחים, הם בשבילי האנשים הכי אמינים. אני חבר של כולם, של עבריינים, מפגרים, הומואים, לסביות, קוקסינלים. אני אוהב את כולם. כל נשמה שברא בורא עולם, אני אוהב אותה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי ביטר בפרסומת למאמא עוף
|
|
|
|
|
|
|
"אין לי בעיה עם אשכנזים אלא עם חלק מהזמרים הים תיכוניים"
|
|
|
|
|
|
|
"אני זוכר שקובי פרץ ומושיק עפיה באו אלי לפני שהם התפרסמו וביקשו שאכתוב להם שיר. כתבתי להם דואט, 'האמן לי, אחי', והדיסק שבו הוא נכלל מכר עשרות אלפי עותקים. השיר נורא התפרסם, ויום אחד אני רואה אותם ב'ריח מנטה', תוכנית , שאגב, מעולם לא פרגנה לי, כמו גם הטברנה של פרנס. הם שרו את השיר ליד המנחה, ירון אילן, וסיפרו שדוד זיגמן כתב להם את המילים. הם לא פרגנו, ואני נתתי לשני הפישרים האלה במה בפעם הראשונה אצלי בתוכנית ביס. מושיק עפיה רצה לשלם לי ארבע אלף דולר כדי שאביא אותו לתוכנית שלי. כמובן שסירבתי לקחת את הכסף".
- איך אתה מסביר את זה שכל כך הרבה אנשים נתקלים בך איכשהו?
"אני לא יודע מה הבעיה שלהם איתי, מה עשיתי להם רע. כשהם עומדים מולי, הם מתביישים להסתכל עלי ורועדים. הנה, פתחתי מועדון ואף אחד לא הרים טלפון להגיד מזל טוב. אבל מי צריך אותם בכלל? אני מביא זמרים אורגינלים מיוון ומטורקיה. לא צריך את הפישרים האלה, הם לא ברמה בכלל לשיר במועדון כזה. כולם על הבמה נוצצים ומבריקים, אבל מאחורי הקלעים הם האנשים הכי מגעילים וסכסכנים.
"אין לי בעיה עם אשכנזים אלא עם חלק מהזמרים הים תיכוניים. חלק מהם הם אנשים שאין להם אינטליגנציה, אין להם חינוך, הם לא יודעים להתראיין, לשבת בטלוויזיה ולדבר. אני לא מתערבב איתם ולא מגיע למסיבות של הז'אנר, כי אין לי מה לעשות שם, אין עם מי לשבת ולדבר. אתה יכול לראות אותי דווקא במסיבות של תעשיית הטלוויזיה, של הרוקיסטים, של דנה ברגר. לאנשים כאלה אני הולך בכיף. יש עם מי לדבר. אביב גפן התארח אצלי בבית לפני שנה בערך, אמר לי, 'אבי, אתה המלך'. הוא נורא רצה להיפגש איתי, הוא שומע את המוזיקה שלי, אפילו הראה לי בצ'יינג'ר את הדיסקים שלי. הוא גם התפעל נורא מהבית שלי".
- אביב גפן? אתה בטוח?
"אביב גפן, אתה יכול לשאול אותו. הוא כשרוני מאוד, וגם אישיות. גם עם מיכה שטרית נפגשתי אצל בן דוד שלי בקיבוץ נחשולים, והוא מאוד פרגן למוזיקה שלי. שלומי שבת יודע לפרגן. אני מת עליו. גם שרית חדד יודעת לפרגן. היא בשבילי הזמרת הכי טובה. באוטו אני שומע או את שרית או את יהורם גאון. הוא שר נכון. כל אלה שקוראים לעצמם ים תיכוניים לא יודעים לשיר נכון. הם צריכים לבוא אלי לקורס. שיבואו אלי שעתיים ביום, אני אלמד אותם לשיר. עד היום לא קראו לי להופיע בתימניאדה. למה?".
- כי יכול להיות שהמוזיקה שלך לא נחשבת פופולרית. הסגנון הטורקי אמנם הצליח במיוחד בתחילת שנות התשעים, אבל מאז דעך.
"הז'אנר שלי לא דועך. ולמה טורקי? זה מזרחי. מה זה טורקי? טורקי זה בטורקיה. שם קוראים למוזיקה 'ישראלי'? אתה טועה, אם למוזיקה הזו לא היה קהל, לא היו באים לכאן. למועדוני לילה באים רק בגלל המוזיקה הזו".
אם או בלי קשר לדעיכת הז'אנר, ביטר מפנה בתקופה האחרונה זמן לעיסוקים לא מוזיקליים. נגרות למשל. "אני אוהב להתעסק עם נגרות, בנייה והדברים האלה. אני יכול לקבל קריזה, להביא עצים ולהתחיל לבנות מזנון או פרגולה. אני אוהב את הדברים האלה". ביטר מצהיר גם שהוא שף עם תעודה. "אין עלי. למדתי בטורקיה ב-88'. אני יודע להכין דברים נורא טעימים ומיוחדים. האנשים מלקקים את האצבעות מהקבב הטורקי שאני עושה. זה לא בא בשיפודים, אלא בעיגולים כאלה. המתכון סודי. זה טעם גן עדן".
בשעות היום הוא נמצא בדרך כלל במטבח, עובד בכיף ללא לחץ, מכין את הקרקע לבואם של הטבחים לקראת שעות הפתיחה. נושא האוכל אצלו הוא עניין בעייתי. לפני כשנתיים פצח ביטר בדיאטה חצי מתוקשרת, הוריד קרוב ל-50 קילו והצטלם לפרסומת של "מאמא עוף".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אביב גפן
|
|
|
|
|
|
|
"דודו טופז הוא אדם שהתאהבתי בו כשהכרתי אותו מקרוב"
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה הוא החזיר לעצמו 25 קילו, באדיבות החולשה העיקרית שלו: "שוקולדים מיוחדים ויקרים, טובלרונים גדולים וכל מיני מתוקים". כיום, לאחר הסאגה ההיא, הוא לא ממליץ לאף אחד על ניתוח לקיצור קיבה, כי "הכל בראש". עכשיו הוא שומר. ובכלל, אין לו הרבה תיאבון כי הוא כל היום רואה אוכל במועדון. בין לבין הוא גם עובד על פיילוט לתוכנית בישול. השם המתוכנן, שימו לב: "אבי ביטר לימון", כשהתכנון הוא לבשל ולשיר לצד אמנים שונים. בסוף התוכנית כולם יישבו ב"שולחן המלכים", כמאמר ביטר, ישירו ויסעדו כטוב לבם בקבב. כרגע הפיילוט נמצא בכתיבה, כשבסיומה יוצע הרעיון לכל הערוצים.
גם לתחום הספרות החל לשלוח ידיים. לפני חצי שנה פורסם שביטר עובד על ספר אשר יכיל סיפורים מאחורי הקלעים של המוזיקה המזרחית. "אני כותב אותו כבר שנתיים וחצי", הוא מספר.
- יש כבר הוצאה לאור?
"עדיין לא. אני אתחיל לחפש רק כשאסיים לכתוב. מדרגה מדרגה".
- ומה יהיה בו, הוא יהיה סוג של אוטוביוגרפיה?
"אני אספר בו על העולם של המוזיקה המזרחית. על האמרגנים, הזמרים, העבדים כי ימלכו, כל אלה שהפכו פתאום אליטות. זה יהיה עם שמות והכל".
- כמו שזה נשמע, אתה יכול להתכונן מעכשיו למטח של תביעות דיבה.
"אותי יכול לתבוע רק בורא עולם. לא פוחד. אני אומר דברים אמיתיים, בדוקים אחד אחד. לא אגיד על בן אדם לא גנב שהוא גנב. חס וחלילה. לא אעשה לשון הרע. אני רק אספר את האמת, והאמת נמצאת מול העיניים".
לביטר אולפן הקלטות משלו, הממוקם קומה מעל המועדון. שניהם נמצאים במבנה מסחרי באזור התעשייה החדש בראשון לציון. למעשה, במהלך רוב היום הממוצע הוא נמצא בבניין הזה, באולפן, במועדון או בפגישות עם אנשים. שנה ארוכה עבד על אלבומו החדש, "חי בתוך הבלגן", שבו נכלל גם "שלמה החכם", שיר שכתב עבורו דודו טופז. "דודו הוא אדם שהתאהבתי בו כשהכרתי אותו מקרוב", מרחיב ביטר, "הוא גם התאהב בי ואמר שהוא מאוד הופתע, כי הוא לא אוהב שחצנים. דודו הוא נשמה טובה, ומי שיגיד עליו משהו רע אני אכעס מאוד, הוא אדם עם לב ורגשות. את המצוות שלו הוא עושה".
מתוך הדיסק יצא כסינגל "כריש בעולם התחתון", אותו מגדיר ביטר כ"שיר מצחיק, כמו 'יאללה לך הביתה מוטי'". מהטקסט: "אמרתי לסמי בוא נחרוש את כביש החוף/ פתאום איזה מניאק ניסה לעקוף/ אמרתי 'סמי, בוא נספור עד שלוש/ ואז נדפוק לו משהו בראש'" וכן הלאה. שמות רוב השירים, אגב, מרמזים על התקופה הרעה של ביטר: "שידברו", "חרם", " ללכת בדרך שלך", "חי בתוך הבלגן" ואפילו "חיבקתי את הדובי".
בין דיסק לדיסק הוא מטפח ועוזר לכשרונות צעירים במשעולי מוזיקת הדיכאון, דוגמת שמוליק בן-אל וחביב שאשא.
- איך אתה מאפיין את האנשים שמאזינים למוזיקה שלך?
"האנשים שמאזינים למוזיקה שלי הם אנשים שמבינים את החיים, אנשים שסבלו, שחיים את היום, שעובדים קשה בשביל להביא את הפרנסה הבית. ואלה האנשים הכי אמיתיים וישרים בעולם. יש המון כאלה, טונות, חבילות. לא רק בארץ. גם ביוון שומעים את אבי ביטר, גם בטורקיה. מי שלא שומע אותי, לא מבין במוזיקה. הוא מסכן, עוד לא התפתח בראש. מדבר עוד בלירות. מי שלא שומע אבי ביטר, הוא אדם שצריך ללמד אותו דחוף לשמוע את אבי ביטר, שיבין מה זה מוזיקה. אם בטהובן היה חי היום, הוא היה מצדיע לי".
- בוא ננחת קצת על הקרקע: רוב האנשים היום בארץ מכירים אותך בעיקר מ"רק בישראל".
"אני מותג. אם בן אדם לא מכיר אותי, הוא גם לא יידע מה זה קוקה קולה. אם לא אוהבים, אז צריך לתת להם הרצאות. לשבת איתם ולהסביר להם שהם צריכים לשמוע את אבי ביטר. יש לי שאלה אליך: כל העולם אוהב את מייקל ג'קסון?".
- לא, אבל יש אחוז נכבד שכן.
"אז לי יש את האחוזים הנכבדים שלי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דודו טופז
|
|
|
|
|
|
|
"אני גם לא מאמין על מייקל ג'קסון שהוא היה עם הילדים האלה"
|
|
|
|
|
|
|
- ועדיין יש לי הרגשה שאתה לא רואה מסביב לרדיוס שלך. או-קיי, אז בסביבה שלך כולם אולי אוהבים דיכאון ואת אבי ביטר. אבל הרוב, אי שם בחוץ, לא מכיר אפילו שיר אחד שלך.
"עזוב אותך, כולם שומעים את אבי ביטר. יש אנשים שרוצים לשחק אותה אליטות. אני מאמין ש-90 אחוז מהמדינה שומעת אותי, ועשרה אחוז לא".
- אנשים שיקראו את זה יגידו שאתה פשוט חי בבועה.
"שיגידו", הוא צוחק, "אני לא אתבע אותם על דיבה".
- כתבו עליך בחודשים האחרונים דברים לא ממש מחמיאים. באחת הידיעות פורסם שניסית לגנוב מחנות בקניון מחשב נייד.
"זה עיתונאי מטומטם. בחיים שלי לא גנבתי מחשב. זה דבר מגעיל לקרוא דבר כזה כשאתה ממילא בתקופה קשה. אתה מקבל טלפונים מכל העולם, ולך תסביר שלא היה ולא נברא. אני שוקל לתבוע על הוצאת דיבה".
- אז מה היה, לא היית שם בכלל?
"לא הייתי בשום קניון ולא גנבתי שום מחשב. חשוב שתצטט לי את זה, כי זה שקר וכזב".
- טענו גם שהשתכרת והשתנת באיקאה.
"לא הייתי באיקאה, לא יודע מה רוצים ממני. הגיוני שאני אכנס לאיקאה ואשתין? שיביאו לי לראות הוכחות. הייתי באיטליה באותו הזמן. תשמע, להיות מפורסם זה לא קל. העיתונאים מנסים כולם להכשיל ולהפיל".
- ולמה דווקא אותך?
"לא רק אותי. למה, את דודו טופז לא ניסו להכשיל?".
- כן, אבל לא טענו שהוא השתין באיקאה.
"אז המציאו עליו שהוא נישק איזו בחורה. מה זה השטויות האלה, למה? אני גם לא מאמין על מייקל ג'קסון שהוא היה עם הילדים האלה. זה שקר וכזב, זה בגלל שהוא אדם מצליח ויש לו כסף, והוא בא מהחרא והוא מיליארדר. גם על קלינטון אני לא מאמין שהוא היה עם מוניקה לווינסקי".
- אין כאן מה להאמין. הוא כבר הודה בזה.
"אבל מוניקה לווינסקי רצתה את זה, הוא לא אנס אותה. למה, אסור לו לעשות את זה?".
- הוא נשוי, נדמה לי.
"אז מה אם הוא נשוי? מעניין, כל המדינה צדיקים. אני מכיר גם נשואים שמזדיינים עם גברים, ובמקרה הזה גם עיתונאים וכתבים. למה, מותר להם? למה לא כותבים על זה? אם הייתי רוצה לבגוד באשתי, הייתי אומר לה את זה. אם בוגדים, מתגרשים לפני, אבל לי טוב מאוד עם אשתי. לעולם לא ניפרד. אז קלינטון זיין את מוניקה לווינסקי. אז מה, מי היא? חתיכת יהודייה סתומה בסיר לחץ שעשתה את זה עם גוי. אם היה לה כבוד, היא לא היתה עושה את זה".
- הנה, אתה רואה, שוב עניין הכבוד. אולי צריכים לרצוח אותה על חילול כבוד המשפחה?
"אסור לרצוח, אבל היא תשלם על זה בעולם הבא. לגבי הכבוד, בטח שזה העניין. הכל עניין של כבוד".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
