 |
 |
|
|
|
|
|
|
| יואש פלדש מוצא נחמה ברגעים הקטנים שבהם בקעה אנושיותם של משתתפי "פרויקט Y" ומתפלל לעונה שלישית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חבל שזה נגמר ככה. מופע הסיום הצעקני של "פרויקט Y 2", שבסופו זכתה הילה טוביאן – הדיירת חסרת האישיות והאנמית ביותר בווילה, וללא ספק יצור אטרקטיבי אפילו פחות מפיראס, זוכה העונה הקודמת – דווקא חתם עונה שהיתה יכולה להיות מעולה. קל היה לשכוח זאת בדקות הארוכות-ארוכות שבהן אלון חמאווי נראה צורח "שקט, שקט" על הבמה במועדון הדום, או כאשר המצלמות התמקדו בפרצופיהם הדומעים של בני המשפחות, מנסות לסחוט דרמה במקום שאין, אבל בעונה השנייה של "פרויקט Y" היה כל מה שצריך בשביל תוכנית מציאות מרתקת. חבל רק שראינו כל כך מעט מזה.
"פרויקט Y 2" היא תוכנית שהעורכים והמפיקים שלה לא האמינו בה עד הסוף. בניגוד לפרומואים המבטיחים, שבהם נראו 16 המתמודדים מתרוצצים בתוך כלוב ענקי של עכברי מעבדה – משתוקקים שנצפה בהם בשעה שהם מצחצחים שיניים – בערוץ Y לא הסתפקו בהנחת הכלוב אל מול עינינו וניסו ליצור כל העת סנסציות עיתונאיות. מתוך תקווה לשחזר את השיאים הפתטיים שנרשמו בעונה שעברה, כאשר יוגב, הקצין החסון והשחצן, געה בבכי ונטש את התוכנית בגלל שלא זכה בלבה השחור של דקלה קידר, הם הקדישו השנה זמן מסך רב מדי להתלבטויותיו המשמימות של אוהד, שהסתיימו בעזיבה קורקטית ונטולת עוקץ, ויצרו מסחטות דמעות אוויליות כמו שיחת הטלפון שהוענקה לטוביאן.
בערוץ Y רצו לספק לנו
טלנובלה מהמציאות. אבל החיים – גם אם דוחפים שמונה גברים מסורסים (חוץ מרן) לתוך בית אחד עם שמונה נשים סתמיות (חוץ מקאתי) – לא יכולים להתחרות בדרמה המרוכזת שתסריטאי מיומן יכול להציע. הניסיון החמוד לחקות את תוכניות הריאליטי האמריקאיות החדשות כמו "פרדייז הוטל", שבהן ההפקה מתערבת בזרוע נטויה בחייהם של המשתתפים, לא הפך את דיירי הווילה לכוכבי אופרת סבון, אבל בהחלט הפך את דמויותיהם לפלקאטיות לפחות באותה המידה.
תוכנית מציאות מסוגה של "פרויקט Y", שבה ההפקה נעלמת אל מאחורי הקלעים, אמורה לספק בדיוק את ההיפך הגמור. במיטבה היא לא חוקרת אפוס עמוס תפניות עלילתיות – כזה שרק יד אמן או היסטוריון יכולה לשרטט – אלא את הרגעים הקטנים שבהם, בהיסח הדעת, בוקעת אנושיותם של המשתתפים. מעניין לצפות בדיירי הווילה דווקא כאשר הם עושים את מה שמובן מאליו בעיניהם: למשל האופן הנוגע ללב שבו אלון האכיל את הכלב איזי ואחר כך זעם כשזה לטש את עיניו אל הסנדוויץ שלו; או הקטע הפסיכוטי שבו מישל ניצלה את ההזדמנות שאלעד נרדם על הספה כדי ללטף אותו; או טקסי מריטת השיער של רפי; או משחקי השריקות החיזוריים של קאתי ואלון. היו מעט מדי קטעים כאלה ב"פרויקט Y2", ובכל זאת – אף על פי שהתייחסו אליהם כאל אתנחתות קומיות למילוי זמן השידור - הם אלה שהעניקו לתוכנית את טעמה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הילה זוכה. צילום: ברקאי וולפסון
|
|
|
 |
|
 |
|
לחיי העונה השלישית
|
|
|
 |
|
|
|
"פרויקט Y" רחוקה מלמצות את הפוטנציאל שלה. נדמה שמה שעומד כעת בדרכה להפוך לתוכנית משמעותית ומהנה יותר הוא רק כמה שיפורים מזעריים. נדמה שהעונה מיהרו לשלוח את יוסף אל תוך הווילה עם גימיקים מפוקפקים במקום לנצל את מה שיש להפקה כבר בשפע: ידע מוחלט על חיי המשתתפים. מוזר בעיני, למשל, שאין בתוכנית פלאשבקים. כאשר רן מאשים את רוני בשקר, מדוע לא שולחים את יוסף לארכיון, להביא את הקטע שיישב את הסוגיה?
חבל גם שהשידורים לא לוו בסטטיסטיקות שהיו יכולים לשוות להם נופך מדעי יותר. כאשר קאתי התלוננה שאלון לא יורד לה מספיק, לדוגמה, צריך היה להופיע על המסך מספר המציצות שהעניקה לו לעומת מספר המציצות שהעניק לה. כאשר רוני הדליקה סיגריה, רציתי לדעת כמה סיגריות כבר עישנה באותו יום, ובאיזה גיל צפוי לה סרטן אם תמשיך באותו קצב.
ובכלל, בעונה הבאה – והלוואי, הלוואי, הלוואי שתהיה כזאת – הייתי רוצה לראות מגוון רחב יותר של טיפוסים. מדוע אי אפשר לבחור, לצד החתיכים הרגילים, גם כמה שמנים, מכוערים או סתם אנשים שחצו את גיל 40? טקסי החיים שלהם בוודאי מעניינים לפחות כמו הגרבוצים המשותפים וההומו-אירוטיים של רן יצחקי ואלעד נוחביץ מול המראה בכיתת הלימוד. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
