 |
/images/archive/gallery/204/212.jpg רנה זלווגר.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| רנה זלווגר מתה על ברידג'ט ג'ונס ובכלל לא אכפת לה להשמין שוב בשביל הג'וב. חוצמזה היא גם הכי מבסוטה מהחיים ובכלל לא לחוצה להתחתן |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ג'ודי סולומון, לוס אנג' לס
18/11/2004 9:17 |
|
|
|
|
|
|
|
ברידג'ט ג'ונס שוב איתנו. הרווקה הלונדונית, שסבלה מהרבה חוסר ביטחון וקצת מעודף משקל, שבסוף 2001 מצאה אהבה.
בימים אלה הגיע ארצה פרק ב' של עלילותיה, "ברידג'ט ג'ונס: עובדות החיים". ג'ונס היא אותה הג'ונס, רק שהפעם יש לה חבר. ושוב, כמו בפעם הראשונה, מגלמת אותה רנה זלווגר. זלווגר, 35, בניגוד לתפקידה הקולנועי, לא סובלת מבעיות לא בגזרת היחסים ולא בגזרת הקריירה. בגזרה א' זוכרים לה את ג'ים קארי וג'ורג' קלוני, ובגזרה ב', היא כבר זכתה באוסקר, על תפקידה ב"קולד מאונטיין" (2003), והיתה מועמדת
על "ג'רי מגווייר" (96'), "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" ו"שיקגו".
אבל למרות שיש שוני, ואולי בגלל, יש גם אהבה. וזלווגר אוהבת את ג'ונס. אפילו את ההליכה שסיגלה במיוחד בשבילה. "אחד הדברים שאני הכי אוהבת בדמות של ברידג'ט ג'ונס הוא הטוהר שלה", אומרת זלווגר, "וכמה מוזר היא יכולה להרגיש בפנים, ורציתי שתוכלו לראות את זה מבחוץ. היא מנסה להיות אלגנטית ולעשות את הדברים הנכונים כל הזמן, אבל אין לה כזו מודעות עצמית. רציתי שיראו עד כמה היא ילדותית ותמימה, וההליכה היתה חלק מזה".
- גם הכנות שלה מדהימה.
"זה היה אחד הדברים שכל כך אהבתי בדמות הזאת. גם כשהיא מנסה לרסן את עצמה, היא לא מסוגלת. יש בזה משהו מקסים".
- עד כמה את בן אדם כן?
"ביומיום, אני מעדיפה לא להיות ישרה או גלויה לחלוטין, כמו שאני יכולה, כדי לא לפגוע באנשים. זה לא נעים כשאדם מתעקש להטיח את האמת שלו לכל עבר. עם חברים שלי אני לא רואה צורך לצנזר את עצמי, אבל זה תלוי בסוג היחסים בינינו".
- איך זה להיכנס שוב לאותה דמות? זו אחריות גדולה יותר?
"דבר ראשון, האחריות גדולה כי זאת לא הדמות שלי אלא של הסופרת הלן פילדינג, ולא רציתי לאכזב אותה אז הייתי זהירה. וכשדובר על סרט המשך הייתי במתח, כי הרבה פעמים, הסיבה להפקת סרט המשך היא לא הפן היצירתי. לא רציתי להיות חלק ממשהו שלא חזק מספיק כדי לעמוד בפני עצמו, ללא קשר למה שקרה קודם. לא רציתי להתפשר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
רנה זלווגר ב"יומנה של ברידג'ט ג'ונס"
|
|
|
 |
|
 |
|
יו גרנט יתפוס אותי
|
|
|
 |
|
|
|
לצורך גילום דמותה של ג'ונס, נדרשה זלווגר להעלות במשקל. אבל לא הגיוני ככל שזה יישמע, היא לא לקחה את זה קשה. להפך. "התרגשתי למלא את השמלות האלה", היא מודה.
- זו כבר פעם שנייה שאת עושה את זה. איך השמנת הפעם?
"היה תזונאי שהביא לי אוכל, כי ניסיתי לעשות את זה קצת יותר בריא מבפעם שעברה, אבל מדי פעם הייתי חומקת עם חברים מהסט לאכול איזה פיצה, פסטה, לחם שום ועוגה נחמדה לקינוח".
- אין לך בעיה עם זה, שאת מופיעה כאן לא במיטבך?
"אני אוהבת את הדמות. בזמן הצילומים לא חשבתי על זה שאני שמנה אלא על זה שאני צריכה להיות עירומה מול כל הצוות, אנשים שאני לא ממש מכירה".
- קרה שראית את עצמך פתאום במראה והתבאסת?
"בנושא הזה, היה לי מזל. האנשים שקרובים אליי תמכו בי, והיו אפילו שאמרו שאני צריכה לשמור על המשקל הזה, של ברידג'ט".
- נהיית דומה לברידג'ט בעוד תחומים? עם גברים, למשל?
"אין לי הרבה תנאים מוקדמים לאושר. כשהייתי קטנה לא חלמתי על החתונה שלי, איך יהיה בכנסייה, איך ייראה הזר, כמה ילדים אלד ואיזה קשר יהיה לי. אני לוקחת מה שהחיים נותנים".
אבל היא מוצאת עוד קווי דמיון בין שתיהן: "הברידג'ט ג'ונס שבי צצה באירועים שבהם אני צריכה להיות אלגנטית ומרשימה. כשאני מגיעה לפרמיירות, פתאום אני מדמיינת שהאיפור נמרח לי, שאני אנופף לקהל ואתקע בעמוד, שאדרוך על השמלה ואשתטח על הבמה ורק יו גרנט יהיה שם כדי לתפוס אותי".
- ואיך הפחדים האלה מסתדרים עם זה שאת לא ברידג'ט חסרת הביטחון, את כוכבת?
"זה לא משהו שאני מרגישה. אני יודעת שקיבלתי אוסקר, אני זוכרת את הערב ואני יכולה להבין מה המשמעות שלו בחיים של אחרים, לא שלי. אני רואה את הפסלון בחדר השינה, והוא נראה לי כאילו הבאתי אותו מחנות מזכרות".
- אבל את עדיין חושבת שהוא מגיע לך, לא?
"אני לא יכולה לענות על זה. . .".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יו גרנט ב"יומנה של ברידג'ט ג'ונס"
|
|
|
|
|
|
|
ראסל ואני
|
|
|
|
|
|
|
- כשאת עובדת, חשוב לך להתרכז בתפקיד שלך או שאת מתעסקת גם בסרט כולו?
"תמיד התעניינתי בתסריט השלם. יכולים להציע לי תפקיד נהדר, אבל אם אני לא מרגישה שהסרט הזה צריך להיעשות, אז אני לא הולכת על זה. ולהפך, אם מציעים לי תפקיד קטן אבל הסרט נהדר בעיניי, אני לא אהסס לרגע. כמו ב'קולד מאונטיין', שבו גילמתי תפקיד משני, שלא רק שהייתי מעוניינת בו - לא יכולתי לחכות לעשות אותו".
- את מעדיפה אולפנים גדולים או סרט עצמאי?
"טוב זה טוב, ולא משנה לי מאיפה זה מגיע. סרט עם תקציב גדול, או סרט סטודנטים. אם התסריט מרגש אותי, אני אעשה את זה".
- אז כנראה מאוד אהבת גם את התפקיד שלך ב"Cinderella Man". איך היה לעבוד עם ראסל קרואו?
"זה סיפור על אהבה בין המתאגרף ג'יימס בראדוק ואשתו מיי, במהלך תקופת השפל באמריקה. זה תפקיד שקט, שונה מדברים שעשיתי קודם. מיי היא אישה מסורתית וחזקה, שתומכת ללא תנאי בבעלה. אהבתי את הסצנות עם ראסל, הוא כל כך מוכשר. זה היה מדהים לראות את המחויבות שלו לתפקיד. הוא הפך את עצמו למתאגרף: רכב על אופניים לעבודה כל יום, התאגרף בזירה משש בבוקר".
- מה עם הפרויקט של ג'ניס ג'ופלין?
"יש דיבור על זה כבר עשר שנים, אבל עוד אין תסריט, רק רעיון".
- יש לך תפקיד שאת חולמת לעשות?
"לא יודעת, ההתנסויות שהיו לי עלו על התקוות הכי פרועות שלי".
- את מרגישה שהגשמת את החלומות שהיו לך בתור ילדה, או בתור שחקנית מתחילה?
"האמת? בחיים לא העזתי לחלום שדברים כאלה יקרו לי. בניגוד לברידג'ט ג'ונס, שמקווה להשיג אהבה ונישואים, אני רציתי להיות עצמאית. רציתי ללמוד ולהשיג עבודה שתביא אותי למקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בדרך אחרת. רציתי לטייל, לראות עולם, וידעתי שאני צריכה לעסוק במשהו יצירתי.
"רציתי לדעת שלא משנה מה, אני אסתדר, וכשקיבלתי את העבודה בבר ויכולתי לשלם שכירות ולממן את הלימודים שאפשרו לי ללכת לאודישנים ולקבל עבודות שאהבתי - ידעתי שאני אהיה בסדר. החלומות שלי התגשמו הרבה לפני שקמרון קרואו התקשר אליי ואמר לי לבוא לפגוש את טום קרוז. ידעתי שאני אהיה בסדר ומשם העולם נפתח.
"עברתי ללוס אנג'לס כשהייתי בת 24, כי הרגשתי שמיציתי את האפשרויות ללמוד בטקסס. הגעתי להוליווד, וכאן זה נעצר בשבילי. וודי אלן התקשר פעם אחת ואמר: בבקשה, בואי לניו יורק ליומיים. מישהו אחר משלם לי בשביל להגיע לניו יורק ליומיים. אני יכולה לדאוג לעצמי. אחרי ששילמתי את החשבונות, עוד יכולתי לקנות מתנות למשפחה שלי. זה עלה על כל החלומות והציפיות שלי. החיים נהדרים".
תרגום: טל פרי
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
