 |
/images/archive/gallery/207/072.jpg סבסטיאן מייזנר.
צילום: יחסי ציבור  |
|
|
| סימפלתי את פינתי, יצא יותר מדי אפקס טווין |
|
| סבסטיאן מייזנר הגרמני לא מפחד לתעד את ההוויה הירושלמית המוטרפת במוזיקה אלקטרונית אקספרימנטלית |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אבי לבקוביץ'
22/11/2004 14:12 |
|
|
|
|
|
|
|
ברור שמוזיקה ישראלית היא לא מוזיקה שרק באה מישראל. היא גם מוזיקה שמדברת בתכנים ישראלים, היא באה מאווירה ישראלית, יש לה אופי וזהות ישראלים, שנוצרים שניהם מכך שישראל היא חברה רב-תרבותית, והיא חיה בתוך מציאות מאוד מסוימת שכופה עליה להיות ישראלית. אבל עד כמה העובדות האלה משתקפות כלפי חוץ ובולטות בזהות הזאת, ועד כמה ההשפעות שלהן ניכרות בה?
עד כמה מוזיקה ישראלית נועדה להיות אסקפיסטית אם היא עושה מאמץ להתנתק מכורח המציאות שגרמה לה להווצר, או עד כמה מוזיקה ישראלית נועדה להיות פוליטית אם היא שואפת להתחבר אל המציאות הזו? זה בדיוק מה שמנסה לחקור אמן הסאונד הגרמני סבסטיאן מייזנר בפרויקט חדש שהוא עומד מאחוריו ויוצא בימים אלה, "Bizz Circuits play Intifada Offspring". מייזנר נותן מבט אל ירושלים, בתור העיר שחיה בעל כורחה את המציאות הסבוכה הזו.
מייזנר
אינו שם זר בנוף הירושלמי. מדובר במוזיקאי שהביקור הראשון שלו בירושלים היה לפני כשבע שנים, ומאז התאהב בה, ותוך זמן קצר חזר אליה כדי להקליט שני אלבומים שעסקו בה ואף נשאו את שמה. בשנים האחרונות הוא גם הספיק כמובן להופיע בה, ומחוצה לה, ברחבי הארץ.
כעת הוא מוסיף עוד נדבך לעבודתו, אלא שהפעם הוא מוציא פרויקט שלא רק עוסק בה, אלא סוקר אותה, וליתר דיוק: את הסצנה האלטרנטיבית שבה, החל משנות השמונים ועד היום, בהשתתפותם של הבולטים שביוצרי המוזיקה האלקטרונית הישראלית. כשהוא סוקר אותה הוא לא רק סוקר מההיבט רטרוספקטיבי, הוא לא רק מתעסק ביצירה עצמה, אלא, כאמור, גם במציאות שגרמה לה להיווצר. הוא אף מגדיל לעשות ולנסות ליצור פלטפורמה שלמה של פעילויות אמנותיות שתעזור להציג דעות אלטרנטיביות על המזרח התיכון כולו ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני (ולרכז אותה באתר הזה).
במסגרת זו הוא גם מבטיח פרק שני בפרויקט שיעסוק ביוצרים מהצד הפלסטיני, כל זה כמובן אם הדבר יתאפשר, מפני שלא ברור אם בכלל קיימים יוצרים אלקטרונים פלסטיניים. מטרתו העיקרית לדבריו היא: "ליצור חללים, או אפשרויות, כדי שאמנים יבינו אחד את השני, ובמקרה הטוב ביותר יתחברו אחד לשני".
- מה גורם לך לרצות להיות מעורב במציאות הזו, מה משך אותך כל כך בה?
"זו לא בהכרח משיכה, אלא יותר דחף של להבין מה קורה באזור הזה, ואיך ה'סכסוך' הזה מקושר לשאר העולם. במקרה הזה מה שדרבן אותי זה העניין במדינת ישראל".
- מה משך אותך במדינת ישראל, מה משך אותך בירושלים בפרט?
"גדלתי בפולין, על רקע העדר חיים יהודים ותרבות יהודית, אבל תמיד נשארה תחושה שרוח העבר עדיין שם, בעיקר רוחם של אלה שהיו שם ומתו, ושל אלה שעזבו. למרות זאת, מיעטו לדבר על השואה. שאלתי את עצמי להיכן הלכו כל אלה ששרדו. אני והוריי היגרנו לגרמניה כשהייתי בן 12. למרות שפגשתי שם יהודים בפעם הראשונה, המתח של העבר עדיין התקיים. מצד אחד המאמץ לגרש את השדים של שורשי הסיוט הזה, ומצד שני זהו חוסר היכולת, האדישות והפחדנות להתמודד ולדבר על זה. ללמוד, ולקרוא על ההיסטוריה של ישראל, ולהכיר את הפולקלור המוזיקלי האשכנזי והספרדי באינטרפרטציה המודרנית - זה היה הצעד הראשון שלי אל עבר ירושלים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מעגל האלימות המטורף של ירושלים
|
|
|
 |
|
|
|
מה שהחל כתוצר של סקרנות, הפך מסקרנות להקסמות, והקסם יצא אל הפועל. הפרויקט הזה, כאמור, אינו הראשון, הוא למעשה כבר הרביעי במספר שמייזנר מניב אודות העיר ירושלים. תחת השם Random_Inc הוא הוציא כבר שני אלבומים שליקטו הקלטות שטח בירושלים והפכו לאלבומי קונספט על העיר. הראשון מביניהם, שיצא לפני שלוש וחצי שנים, חילק אותה בגסות בין חצי יהודי לחצי ערבי. השני, שיצא לפני כשנתיים, חילק אותה לשכונות, כשכל אחת מהן מחלקת את הסיפור למקרה בפני עצמו. בתחילת השנה הוא הוציא אלבום שלישי (בסגנון אמביינט) תחת השם Klimek שהיה אמנם אינסטרומנטלי אך נוצר באווירת ירושלים ונקרא על פי הטרמינולוגיה התנ"כית-ירושלמית, "חלב ודבש".
- האם יש הבדלים במבטים שלך על ירושלים בין כל אחד מהאלבומים שהוצאת אודותיה?
"כן. כל אלבום מאלה מציג מבט שונה על העיר. הראשון מביניהם, 'Jerusalem: Tales Outside Of The Orthodoxy' כ-Random_Inc הוא מבט של זר על עיר רחוקה, שמלאה במיתוסים, כמיהות ודעות מופלגות שנוצרו על ידי העולם שמחוץ לעיר. מעבר לכך שככל שהמרחק גדל, העיר נראית יותר קדושה ורואים פחות את היומיומיות של העיר. באלבום השני,'Walking in Jerusalem', המבט על העיר הופך כבר לקרוב יותר. המיתוסים הופכים למציאות, והשכונות, כל אחת עם וההיסטוריה שלה, הופכות לדבר גלוי. באלבום הנוכחי, 'Bizz Circuits play Intifada Offspring', כבר הגעתי לבתים ולחדרי המגורים של אנשים אמיתיים, כאלה שיוצרים אמנות יפה, מוזיקה יפה וכן הלאה, כאלה שיש להם סיפורים לספר, וכאלה שגם מוקפים במעגל מטורף של אלימות".
- ולגבי האלבום תחת השם Klimek?
"'Milk & Honey' משקף, או מציג, את המבט המלנכולי שלי על האיזור של המזרח התיכון. משהו שבעיני נראה כמו זריחות מהמערב, כמו שקיעות ממזרח, כמו בתים שנבנו על חול, רוחות של מטוסי חיל האוויר בשמי הערים, התשוקה לבית".
- האם אתה מתכוון להמשיך ולעבוד על פרויקטים שמתייחסים לירושלים אחרי הפרויקט הזה?
"כן, במאי תצא הפקה של דיסק ודי.וי.די שנקראת "Presence/Absence ::: Into The Void", בלייבל הבלגי Sub Rosa. עבודה שנעשתה עבור הפסטיבל ה-13 לתרבות יהודית בקראקוב. עבדתי עליה עם רן סלווין בשיתוף פעולה של ערן זקס ואמן הוידאו אריאל עפרון (חצי מהצוות שמעלה את המצגת "ינון-ינון"), הריליס הזה הוא בעצם משהו שמעורר את שאלת הילדות שלי, מה קרה ליהודים האירופאים אחרי 1945, וגם מי מייצג אותם, ואיך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מייזנר בפעולה
|
|
|
|
|
|
|
האטיטיוד המיוחד של האמנים הישראלים
|
|
|
|
|
|
|
הפרויקט הנוכחי של מייזנר, "Bizz Circuits play Intifada Offspring", לא מתרכז רק ביצירה ירושלמית. הוא מורכב כמעט רק מחומרים שבאו בירושלים, כגון לייבלים כמו Fact ו-miklataklitim.com, וכן חומרים שלא קשורים לאף לייבל כמו לדוגמה המיצג האודיו-ויזואלי והפוליטי "ינון-ינון". חוץ מהירושלמים, הוא מכיל גם חומרים של אמנים ולייבלים לא-ירושלמים כמו Woolwang של פנדה פורן, ו-Interval של מיקרופיפל. מקומו של לייבל ירושלמי אלקטרוני מרכזי אחד נפקד, Ak-Duck. לשאלה מדוע, ענה ערן זקס, מי שמקדם את האוסף בארץ, ומי שנטל בעצמו חלק בפרויקט כמוזיקאי: "בטעות, וחבל". בין האמנים ניתן למצוא כאן השופרא דשופרא של היצירה האלקטרונית הישראלית לדורותיה: די.ג'יי E ולהקת ישראל, טפט, זגונדר, גלברט, גרונדיק וסלבה ואחרים.
כאוסף שמורכב כולו מחומרים של יוצרים אלקטרונים ישראלים, מייזנר מתכוון להוציא ולהפיץ אותו באחת מחברות התקליטים הנחשבות ביותר של המוזיקה האלקטרונית האקספרימנטלית בגרמניה - Mille Plateuax, ולמעשה להוציא לראשונה את הבשורה הזאת אל מחוץ לגבולות המדינה. עבור הרוב המוחלט של האמנים זו ההזדמנות הראשונה שלהם לעשות את זה, וכך לפרויקט הזה יש כוונה כפולה. חוץ מזה שהוא פרויקט ראשון מסוגו שמייצא מוזיקה אלקטרונית ניסיונית ישראלית לחו"ל, הוא גם הפרויקט הראשון מסוגו שמסקר קהילייה מוזיקלית כלשהיא בארץ בצורה מקיפה כזו. מוזיקה ישראלית לא יצאה עד כה אל העולם כמכלול. מבט אל מוזיקה ישראלית לא היה מעולם כאל קבוצה, תופעה או כיחסי גומלין ובשום אופן לא כמבט אל תקופה או כתהליך לאורך זמן. זהו, בעיקר, הייחוד האחר של הפרויקט.
וכאן אנו מגיעים לנקודה המרתקת ביותר אותנו כישראלים. השילוב המנצח של שתי השאלות שהכי אוהבות להעסיק אותנו: איך אנחנו נראים במבט אובייקטיבי ומהי הישות שנקראת מוזיקה ישראלית. מפני שבכל זאת, כזר שמבין את העולם שבחוץ, רק אמנים כמו מייזנר יכולים לענות אובייקטיבית על השאלה האם בעיניו יש למוזיקה הישראלית (ובמיוחד האלקטרונית) ערך מוסף ועד כמה הזהות הישראלית בולטת בה. "אני רואה ערך גדול ביותר במוזיקה ישראלית אלקטרונית", הוא מדגיש, "יש בה אטיטיוד כזה מיוחד שבלעדיו לא הייתי מצליח ליצור את 'אינתיפאדה אופספרינג'. החומר המוזיקלי שמגיע מישראל הוא מצוין, ויזואלי ואקוסטי כאחד. אני לא מנסה להסתכל על הסצנה הישראלית כזירת-קרב אקזוטית, אלא כסצנה חיה ויצירתית עם תפוקה מגוונת. יש בישראל אמנים עם הצהרות פוליטיות ברורות ובוטות, יש בישראל הרבה אמנים עם דחף אדיר ליצור, ויש הרבה אמנים גם עם זה וגם עם זה".
- והאם לדעתך יש למוזיקה אלקטרונית ישראלית את הסטנדרטים של מוזיקה אלקטרונית בינלאומית? האם יש בה קווים מנחים ברורים שיגרמו למאזין לזהות את המקור שלה?
"רוב ההפקות שבאות מישראל, לפחות אלה שאני שמעתי עד כה, יכולות בוודאות להתמודד עם סטנדרטים של הפקות מערביות. במושגים אסתטיים או אמנותיים, הפקות ישראליות הן ייחודיות מאוד, בלי שום ניסיון להשמע אקזוטי. יכולתי לומר שאין משהו ספציפי שבאמת יגרום לאנשים להבחין שחלק מההפקות האלה, שאני מדבר עליהם, עשויות לבוא מישראל. העובדה של השימוש בשפה העברית לא הופכת מוזיקה ליותר 'ישראלית'".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גלריה דיגיטלית
|
|
|
|
|
|
|
פרוייקט "Intifada Offspring" אמור להיות "גלריה" דיגיטלית שלמה, כלומר: הוא יוצא בשלושה פורמטים: דיסק, תקליט ודי.וי.די. הדיסק מתעד מופע שמייזנר העלה בכמה מקומות באירופה, ומהווה מעין "מגהמיקס" בין יצירות לדגימות וציטוטים (ב- Spoken Word) של האמנים. התקליט הכפול הוא לקט של קטעים, חלקם אקסקלוסיביים, של האמנים הקשורים לפרויקט. הדי.וי.די מכיל את הצד הויזואלי יותר של העבודה, וכולל סרטוני תעודה, קליפים וחלקים ממיצגים כמו למשל זה של פינקלשטיין, גרונוולד, וייקסלבאום, וזולוקובסקי, שעומדים מאחורי "ינון-ינון" (אנלוגיה לסרט "ג'נין ג'נין", הן ברעיון לתעד את המציאות בווידאו והן בתצורת השם), שהוא עיבוד אמנותי של קטעי וידאו המתעדים את הבנייה של גדר ההפרדה כמו גם עימותים בין אוכלוסיות פלסטיניות כפריות למתנחלים קיצוניים באזור הכפרים ינון וטואנה.
במופע שייערך בזירה הבין-תחומית בחאן בירושלים, ביום חמישי, בשעה 21:00, יוקרנו קטעים שמופיעים על גבי הדי.וי.די ויתקיימו הופעות מיוחדות של אמנים ישראלים המופיעים באוסף. צפויה בו הופעה ראשונה משותפת של מייזנר עם הישראלים ניב חכלילי וכינורו של רוטשילד (כינוי תחתיו עובד דיספארה). ייערך שילוב פעולה ראשון, מיוחד ומסקרן בין איש הגיטרות העדינות צ'ארלי מגירה ואמני המחשב עידו גוברין ורן סלווין, וכן הופעות של ההרכבים Zegunder ו- Lietterschpich, הרכב שכולל את ערן זקס, רני זגר מהוולצ'רס ודודיק אופנהיים מ-3ח, אותו הרכב עבר אגדי שסלווין היה שותף בו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
