 |
/images/archive/gallery/214/080.jpg אביעד קיסוס.
צילום: יוסי צבקר  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של אביעד קיסוס |
|
| העיתונאי, שדרך הרדיו ומנחה "דייט לסטרייט" מספר על הדברים שהוא אוהב, מ"חתול תעלול" ועמוס עוז ועד "פלורנטין" ועדו תדמור |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ענבל שתיוי
2/12/2004 16:29 |
|
|
|
|
|
|
|
אביעד קיסוס, 26, מחזיק מזה שנתיים במיקרופון שמול זה של טל ברמן ב"תוכנית הבוקר" ברדיו תל אביב. עד לאחרונה, היה פעיל במשך ארבע וחצי שנים
ככתב ברייטינג וכן תיפקד כסגן עורך.
את הפריצה למסך הקטן עשה בקיץ האחרון עם "דייט לסטרייט" ובימים אלה נשמעים דיבורים על הצטרפותושל קיסוס לקאסט של "השיר שלנו", דווקא כרופא. העונה השנייה של "דייט לסטרייט" תיפתח ב-13 לחודש, בטלעד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"חתול תעלול", ד"ר סוס
|
|
|
 |
|
|
|
"ספרים של ד"ר סוס בכלל, ו'חתול תעלול' בפרט, אלו ספרים שגדלתי על ברכיהם. ההורים שלי היו מקריאים לי אותם לפני השינה במשך הרבה מאוד זמן. אני חושב שגם ההורים שלי אהבו את הספרים האלה. בדיעבד, כששוב קראתי את הספרים לאחרונה, פתאום הבנתי שהסיפור שם בעצם מציג בפני הקורא הצעיר את הדילמה המוסרית הפשוטה: אם אפשר לעשות משהו ולא לספר עליו, אז בעצם הוא לא קרה, ובניגוד לצדקנות הקבועה של ספרי הילדים, הוא עונה שבהחלט אפשר.
"יש משהו בחוסר האחריות ובחוסר המחשבה, שמופיעים בספר, שהשפיע על התנהגות שלי, של קודם לעשות ורק אחר כך לחשוב, זה משהו שבאיזה שהוא מקום עיצב אותי לטוב ולרע, ודי לחכימא.
"בלי קשר לזה, יש משפט אחד שכל הזמן עולה לי בראש: 'המשכנו לשבת סתם סתם סתם סתם, זה היה הכי משעמם בעולם', בכל פעם שאני משועמם הוא מתנגן לי אינסטינקטיבית בראש".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"חתול תעלול". צילום: עטיפת הספר
|
|
|
|
|
|
|
"מיכאל שלי", עמוס עוז
|
|
|
|
|
|
|
"הסיפור הוא שכשהייתי ילד היה לנו דוד בקיבוץ, אני לא בטוח מה היה הקשר המשפחתי המדויק, אבל היינו נוסעים אליו המון. אני הייתי ילד עירוני כזה, והנסיעה לקיבוץ נראתה לי יוצאת דופן ואקזוטית. לדוד הזה הייתה ספריה ענקית בבית שתמיד מאוד הרשימה אותי. אני עדיין זוכר אותה היטב, למרות שהייתי צעיר.
"כשהייתי בן איזה 11 או משהו כזה הדוד מת. אני זוכר שאחרי שהוא מת נסענו לבית שלו וההורים שלי הסבירו לי שאת כל רכושו ייקח הקיבוץ, ולנו לא יישאר שום דבר לזכור בזכותו את הדוד. כשהיינו שם והבית היה מלא באנשים, אמא שלי הגניבה אותי לספרייה ואמרה לי שלפני שהקיבוץ הרשע ייקח את הכל, אנחנו צריכים לבחור כל אחד ספר, שיהיה לנו איך לזכור את הדוד.
"השם היחיד שהיה מוכר לי בכלל מכל הספרייה הענקית הזאת שרובה לא היתה בעברית, היה עמוס עוז, וככה שמתי את 'מיכאל שלי' בתיק. קראתי אותו מאז בכל מיני גילאים וכל פעם שקראתי אותו אהבתי אותו יותר, הבנתי את המשמעות של להשתגע מרוב געגועים ומרוב אהבה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עמוס עוז. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
עדו תדמור
|
|
|
|
|
|
|
"מה שקורה בשנים האחרונות זה שאני צורך בעיקר תרבות פופולרית יחסית. לדוגמה, אני לא רואה סרטים שהם לא באנגלית, מרגיז אותי עלילות של ספרים שמתרחשות בהודו, עם כל הריחות האלה, וסרטים בצרפתית מעצבנים לי את האוזן. באותה הרוח, אני כמעט כבר לא רואה יותר מחול. הייתה תקופה שראיתי הרבה ובאופן כללי ראשי היה יותר פתוח, וגם הסתובבתי עם אנשים שממונם התרבותי היה רב יותר.
"הזיכרון האחרון שיש לי ממחול זה העבודות של עדו תדמור שראיתי, שריגשו אותי בצורה מאוד מאוד קיצונית. אחרי שראיתי את 'תא' ממש לא יכולתי לדבר, זה היה מדהים. איפה שהוא בראשי, השטחי מעט, קשה היה לי להאמין שעבודה שהיא כל כך גופנית ולא מילולית, בהיותי אדם ורבלי במהותו, יכולה לרגש ולהסעיר.
"היה משהו יומרני תמיד בכל עבודות המחול האחרות, משהו שעוקף את הלב, במקום לעבור דרכו. אצל עדו תדמור זה נכנס לי ממש לתוך הבטן, בלי שום דרך שבה יכולתי להתנגד. זה היה מדהים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עדו תדמור. צילום: יוסי אלוני
|
|
|
|
|
|
|
"פלורנטין"
|
|
|
|
|
|
|
"ב'פלורנטין' היה את השילוב של תכונותיה המופלאות של סדרת טלוויזיה והדברים שאיתן פוקס יודע לעשות בטלוויזיה ובקולנוע ובכל מקום אחר בו ידי הזהב שלו נוגעות, ומצד שני היה את התזמון של הסדרה, שהוא לגמרי העניין שלי.
"הסדרה תפסה אותי על איזה שהוא קו תפר שבין הילד המפוחד שחי אצל ההורים ולא ממש משוכנע מה הוא אמור לעשות עם הנטיות המיניות שלו, לבין המבוגר שחלמתי להיות - זה שלא מעסיק את עצמו בהסתתרות ובפחדים, או בכל מניירה הומואית ארונית אחרת. בסדרה עלו המון לבטים, שהיו כמעט העתק של הלבטים שלי, ולאו דווקא הקטע של הזהות המינית. באופן כללי היה בדמויות משהו שהולך לאיבוד, אבל גם אור בקצה של כל אחת מהמנהרות האלה.
"שלוש שנים אחרי התוכנית, עברתי לפלורנטין. זו שכונה מזעזעת, אין בה שום דבר מגניב, אלא אם כן אתה אחד שחושב שפקקים וערסים זה דווקא כן מגניב. אתה לא יכול ליפול שם על חנווני במכולת שהוא נורמלי או קומוניקטיבי. הכל שם בלגן אנושי. זו היתה רק התפאורה וזה לא הצליח לקלקל לי את הזיכרון מהסדרה, כי מי שהצליח להוציא את השכונה זו סקסית, ככל הנראה באמת היה במאי מוכשר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"פלורנטין". צילום: שני צלמים
|
|
|
|
|
|
|
"דייט לסטרייט"
|
|
|
|
|
|
|
"החוויה של לעשות תוכנית טלוויזיה, 'דייט לסטרייט', זה משהו שללא ספק שינה אותי, בין השאר גם מבחינה תרבותית. אני חושב שכל מיני תופעות בעולם הטלוויזיה, שאולי מאוד בזתי להן וזלזלתי בהן קודם, פתאום הפכו אצלי ליותר מובנות.
"מצד שני המון דברים שהיו מסנוורים לפני התכנית עכשיו מאוד חשופים וברורים לי. הפכתי יותר חד וציני כלפיהם. אני לא מסווג את התכנית שלי מבחינה ז'אנרית. לא מעניין אותי אם התכני היא חלק מההידרדרות המוסרית או פנינת האיכות שתביא את הניצחון במכרז. אני חושב שהדרך היחידה לעבוד במקצוע הזה זה לנצל את הכלים המדהימים שהמדיום נותן לך כדי ליצור משהו שבאמת תאהב, ושתהנה ממנו שתהיה שלם איתו. שתוכל להסתכל על עצמך במראה ולהיות גאה בו.
"זה מבחינתי טלוויזיה. זה לא אוסף של מגמות, או מתיחה תרבותית אחת גדולה על חשבונו של הצופה. זה נועד להיות רשימת אופציות שכל אחד יוכל לבחור מתוכה את מה שעושה לו טוב, ואם זה לא טוב אז לא לראות. התכנית מצחיקה אותי, את ידידי, את האנשים שאת דעתם אני מכבד, וגם כמות יפה של צופים, לשמחתי.
"תמיד היו את הדברים שאהבתי בטלוויזיה, אני חושב שנורא קל לסווג פרומואים כדבר מזיק, או לקחת איזו תוכנית ואת האס.אמ.אסים בה, ולהכתיר אותה כגורם המשחית מספר אחת של הנוער או כבולשיט.
"זו סתם קופסא שגודלה הממוצע הוא 29 אינץ', וכמו כל דבר שאלה מימדיו אתה חייב ללמוד לנהל איתו יחסים נורמליים".
|
|
|
|
|
|
|  | | אביעד קיסוס ב"דייט לסטרייט" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
