 |
 |
|
|
| האם הפלת את הסבון במקלחת? |
|
|
|
| יואש פלדש חושב שבשביל ראיון כל כך בנאלי לא היה שווה לשלם לעזאם עזאם 40 אלף דולר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"זה הזמן". 21:00, ערוץ 10
עזאם עזאם היה ממש חמוד אתמול, בראיון המיוחד שהעניק לערוץ 10. כששוחח עם עמנואל רוזן בסלון ביתו, שרוהט בטוב טעם עם ספות רקומות זהב, אי אפשר היה לחשוד בו בחוסר כנות. הוא דיבר בלהט, בתנועות ידיים רחבות, פניו נוהרות בהתמסרות. האסיר המשוחרר היה נכון לרצות את המראיין שישב מולו בחליפה, למסור לו כל פרט מידע שרק יבקש. אין מה לומר, עזאם עזאם מילא את חלקו בעסקה עם ערוץ 10. תמורת 40 אלף דולר הוא היה מוכן לספר הכל. הכל.
והסיפור של עזאם עזאם באמת לא רע: טכנאי מכונות תפירה שנסע למצרים, הואשם בריגול למען ישראל (בעזרת דיו סתרים שמרח על תחתוני נשים), נשפט למאסר של 15 שנה ולבסוף שוחרר במאמצים דיפלומטיים לא מבוטלים. אלא שכל זה היה ידוע עוד לפני שעזאם פתח את פיו. הראיון הבלעדי עמו היה אמור לטעון את הפרטים האלה ברגש, לגרום לנו להבין איך זה להיות נאשם במשפט ריגול בארץ ערבית, איך זה לבלות בפאקינג כלא מצרי.
אבל זה לא קרה. משפט הריגול, שיכול היה לספק לא מעט אנקדוטות, תואר בקצרה, כמעט כבדרך אגב – ובכל מקרה לא נאמר שום דבר מעבר למה שכבר נכתב בעיתונים. גם תהליך חקירתו של עזאם סוקר בתמציתיות מחשידה,
ובמיוחד הסכמתו הזריזה לחתום על הודאה באשמה (לא הוזכרו עינויים). צוות התוכנית אפילו לא טרח לנסות לאתר שתי אזרחיות ישראליות, זוהרה ומונה, שהואשמו יחד עם עזאם בריגול, אך למזלן לא שהו באותה עת במצרים. מוזר, לא?
רוזן ריפרף על הנושאים האלה כדי להגיע לעיקר: חוויות הכלא של טכנאי הטקסטיל. זה מה שכולם רצו לשמוע: איך זה לבלות בכלא המצרי. הרי קשה להאמין שלכוחות הביטחון המצרים יש קוד אתי. ועזאם החמוד באמת השתדל לא לאכזב. "זה קבר, זה לא חדר", הוא תיאר את תאו, "אין מזרון, אין תאורה, זבובים, עקרבים, מה שאתה לא רוצה". מה רואים מהחלון? "כלום. רק שמים". והשירותים? הם היו דלי מפלסטיק שרכש בעצמו, "אבל ברוך השם החזקנו מעמד".
אני מודה, לא נשמע שעזאם עזאם עשה חיים משוגעים במצרים. ובכל זאת, כשהוסיף שסיפקו לו רדיו, שמשפחתו ביקרה אותו באופן סדיר ושזכה לכבוד ולהערכה מהסוהרים, פתאום הכלא המצרי קיבל ממדים פחות גיהנומיים ממה שאפשר היה לצפות. ואז כבר אי אפשר היה שלא לתמוה על השיקולים של ערוץ 10. מדוע לשלם 40 אלף דולר כדי לשמוע סיפור התעללות בנאלית בערבי, כשבארץ אפשר להשיג אלפי סיפורים כאלה חינם?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עזאם עזאם מתראיין. צילום: ערוץ 10
|
|
|
 |
|
 |
|
"שיעור פרטי עם ישראל אהרוני", 22:00, ערוץ 2
|
|
|
 |
|
|
|
פרצופו של השף ישראל אהרוני הוא מלאכת מחשבת של עיצוב שיער: פיו מוקף בזקן צרפתי גזוז, סביב פדחתו הקירחת צומח שיער גזום, וכמובן גבותיו – הן זקורות באופן סימטרי, כאילו נמשחו בברילנטין. נדמה כאילו כל שערה על פניו הונחה בקפידה במקומה, מודבקת לחברותיה.
אתמול, בשלהי הפריים-טיים של ערוץ 2, אירח אהרוני שלושה צעירים במטבחו. פליטי "כוכב נולד" הראל סקעת, הראל מויאל ועדי כהן התייצבו כדי ללמוד כיצד להתקין את מאכלי החג ולנסות לחמם את שאריות תהילתם. האווירה במטבח היתה לימודית. השף הכחוש דיבר במהירות, בהתלהבות של מדריך עייף בקייטנה, ופקד עליהם ללוש, לקצוץ ללבב לביבות. בין לבין ניסה לנהל עמם שיחות קלילות על הצגות החנוכה שבאו לשווק.
אבל אפילו המגע עם האוכל, שאמור היה לעזור לדובב את השלושה, לא הפשיר את האווירה המלאכותית שהשרה הטבח. המשחק המאולץ שהכריח אותם להשתתף בו – הוא זורק אות, והם חייבים לפצוח בשיר שמתחיל בה – חיזק עוד יותר את הטעם הסינתטי של התוכנית.
רק רגע אחד ב"שיעור פרטי" בכל זאת לא נראה מעושה אתמול: השניות הספורות שבהן המצלמה התמקדה פתאום בקערה, וידו מופשלת השרוולים של אהרוני נראתה לשה ביסודיות את בצק הסופגניות, עדויית צמיד זהב עבה ותלתלי שיער שחורים רוטטים עליה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
