 |
/images/archive/gallery/220/776.jpg ''אהבה זה כואב''. צילום:
יחסי ציבור  |
|
|
|
|
| לכבוד פרק סיום העונה הראשונה והאחרונה של "אהבה זה כואב" כינסנו את דנה מודן, עמי סמולרצ'יק ודורית בר-אור כדי להגיד שלום |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
13/12/2004 14:14 |
|
|
|
|
|
|
|
הערב מסתיימת העונה הראשונה והאחרונה של "אהבה זה כואב". בשביל לחגוג את הסיום המבאס הזה, הנה ראיונות אחרונים עם דנה מודן
(דנה), עמי סמולרצ'יק (עמי) ודורית בר-אור (מיקה), כדי שיישאר טעם טוב בפה (אסי כהן לא אוהב להתראיין. העורך שבי גביזון התראיין לערוץ הברנז'ה של NRG).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"אהבה זה כואב"
|
|
|
 |
|
 |
|
דנה מודן סוגרת קצוות
|
|
|
 |
|
|
|
- איך את מסכמת את העונה?
"היה כיף מאוד, אני שמחה שעשיתי את זה ועצובה שזה נגמר, אני עצובה שהייתי עצלנית ועשיתי רק תשעה פרקים, ושמחה שזה התקבל כמו שזה התקבל".
- ואיך באמת הרגשת שהסדרה התקבלה?
"הרבה מעבר למה שיכולתי לצפות. ציפיתי שיחבבו אותה וזהו, אבל קיבלתי הרבה אהבה. למדתי שדרמה מתקבלת אצל אנשים אחרת מאשר תוכנית טלוויזיה, במובן שאם תוכנית עובדת יותר על הראש, אז לדרמה אנשים יותר נקשרים. לא ידעתי את זה קודם ולכן לא ציפיתי לזה".
- ולמה לא להמשיך לעוד עונה?
"כי התעסקתי עם זה ארבע שנים ואני רוצה ללכת הלאה, להכיר דמויות אחרות וסיפורים חדשים. ברור שיכול להיות לדנה ואורן עתיד, אבל בשלב הזה בא לי להתעסק עם אנשים אחרים. בינתיים אני מתחילה כמה שרבוטים".
- את חושבת שהסדרה הציגה משהו חדש בנוף של הטלוויזיה הישראלית?
"לא ממש לא, אני חושבת שהיא ממש המשך של כל מה שהיה לפניה: 'פלורנטין', 'הבורגנים', 'שבתות וחגים', שכל אחת מהן מספרת את הסיפור שלה. ולא משנה אם זה דתיים, צעירים, חילונים או תל-אביבים, כי עדיין, בסופו של דבר, הדרמות מתעסקות בבני אדם. הסיפור האנושי תמיד נשאר אותו הסיפור. זה כל העניין בדרמה.
"מה שהיה טיפה שונה בסדרה זה שהיא עקבה אחרי זוג, קומדיה רומנטית, ולא סדרה שעוקבת אחרי חבורה או חיים של הרבה אנשים".
- את לא מרגישה שהיא מייצגת ציבור של צעירים שלא נראה על המסך מאז "פלורנטין"?
"אני לא חושבת שאף תוכנית באה לייצג אף אחד ואני יודעת שאנשים מכל הגילאים הזדהו איתה. גם הרבה נשים בנות 60 פנו אלי נרגשות. אני חושבת שהמזל של הסדרה זה שגיל 30 הוא אמצע החיים ולכן הסדרה פנתה לכולם, גם לאנשים צעירים שיודעים שגם הם מתישהו יגיעו לשם וגם לאנשים מבוגרים, שעוד יכולים להזדהות עם זה".
- מה בדבר הפרק המעולה שבו את ואורן לוקחים אקסטזי. זאת היתה התייחסות די חדשנית.
"היתה התייחסות לא מתחסדת, שזה דבר שאני כן גאה בו בסדרה. הבאתי את הדברים כמו שהם בלי מוסרנות מיותרת או התחסדות, ואני מאוד שמחה שאיפשרו לי לעשות את זה. אנשים מאוד שמחו שהציגו את זה ככה. אני אישית לא לקחתי אקסטזי אף פעם ואנשים שבעניין של סמים מאוד פרגנו ואמרו שזה ממש הראה את כל החוויה.
"כמובן שהיו כאלה שאמרו שזה לא בסדר ושהיה צריך להראות את הצד השני. אני דווקא ממש נגד סמים אבל המטרה היתה להראות משהו שקיים, ולחלוטין לא בשביל לעודד את השימוש.
"זה גם היה היתרון הגדול שהסדרה היתה בערוץ 10. אני בטוחה שהרבה קטעים לא היו עוברים בערוץ 2 בשנת מכרז, אני גם לא בטוחה שכל הקטע עם הערבים היה עובר חלק, בטח היו מבקשים שינוי בעריכה".
באמת היו הרבה תגובות שאמרו שהמשפחה המזרחית של אורן הוצגה בצורה גזענית.
"היו הרבה תגובות והיה קצת בלבול. יש הבדל בין להציג תמונה גזענית לסדרה גזענית. סדרה שמתעסקת בסיפור אהבה בין מזרחי ואשכנזיה לא יכולה להיות גזענית, ואני לא גזענית ולא אף אחד בהפקה.
"אבל אנחנו חיים בחברה גזענית והסדרה רוצה להראות את החברה שאנחנו חיים. הרבה אנשים אמרו לי שהם היו בסיטואציה הזאת. חוץ מזה היו הרבה דברים בסדרה שהראו דברים שאני לא אוהבת, כמו למשל כל היחסים של מיקה ורמי. המציאות מלאה מלא דברים לא נעימים והמטרה היא להראות אותם ולטפל בהם. אני לא יוצרת מציאות, אני משקפת אותה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דנה
|
|
|
|
|
|
|
עמי סמולרצ'יק מסכם
|
|
|
|
|
|
|
- אז איך אתה סוגר את העונה. היא ענתה על הציפיות?
"אחלה עונה. אני, אין לי ציפיות. אני שמח מאוד שהסדרה יצאה מוצלחת ושאנשים אהבו אותה מאוד. קיבלתי הרבה פידבקים, רק טובים, ומאוד נהניתי".
- איך הייתי מאפיין את הדמות של עמי?
"נעבך, תמהוני, רוחני".
- טמבל?
"לא נראה לי כל כך טמבל, יותר נאיבי כזה. אני חושב שזאת ההגדרה המוצלחת ביותר. נאיבי שנראה תמהוני ונראה לא תמיד תקשורתי".
- טייפ קאסט שכיח בשבילך, לא?
"זה באמת טייפ קאסט שכיח, הייתי שמח בסדרה הבאה לעשות משהו אחר. בסך הכל באמת בטלוויזיה יצא לי להשתתף בשתי סדרות שבשתיהן הטייפ קאסט היה כאילו לא רחוק. בתיאטרון, למשל, יש עלי פחות טייפ קאסט, שם גם אפשר להעיז לעשות דברים יתר מופרעים ששונים ממך, גם בסרטים המצב דומה. זה תלוי באיזה פורמט אני משתתף".
- בפיילוט שצולם אתה גילמת את התפקיד של אורן, הצטערת לעבור דמות אחר כך?
"נכון, בפיילוט עשיתי את התפקיד של אורן ואחר כך דנה שינתה את זה. עשינו פיילוט ואחרי שנה התחלנו לצלם את הסדרה ונהניתי מעצם העשייה. לא היה עקרוני לי התפקיד של אורן או התפקיד של עמי. זה לא הדבר שמעצב את השמחה שלי בהתעסקות במשחק.
"מה שאני אוהב זה לשחק: בין אם זה רוצח או חננה או כל דבר אחר, זה לא משנה בכלל מה. זה לא הדבר שמעניין במשחק. מעניין במשחק זה המשחק עצמו ולא משנה איזו דמות. בסדרה כמו של דנה אין מה לעשות כי ככה יצא הכי מוצלח. בסופו של דבר זה הכי התאים, דנה ואסי היו הכי מוצלחים ככה. זה הסתדר לי פיקס".
- נראה לך שהתוכנית מייצגת איזהשהו קהל צעיר, שלא נראה כל כך בסדרות טלוויזיה ישראליות בשנים האחרונות? במיוחד בתקופה של טלנובלות וכל מיני סדרות קומיות.
"מאז 'פלורנטין' לא ראיתי ממש סדרות שמתעסקות בצעירים, אולי רק כאלה שמתעסקות בעשור אחד יותר, כמו למשל 'שבתות וחגים'. אבל קודם כל זאת סדרה על אהבה וזה לא מייצג רק צעירים - כל מי שחווה פרידה והתאהבות יכול להזדהות, אז לא נכון לקשור אותה לגיל.
"לפני כמה זמן ראיתי פרק מדהים של 'החומר ממנו עשויה האהבה' של ארי פולמן והיו שם ילדים, והיתה שם איזה ילדה שהציעה חברות לילד שהיא אוהבת אותו, וזה אותו דבר בדיוק. אין הבדל. אז את יודעת, זה לא עניין אם הבנאדם הוא בגיל 20 או 30, אני לא חושב שזה אמור לייצג שכבת גיל מסוימת. כל בנאדם יכול להרגיש מיוצג בה אם הוא חווה רגע שהסדרה הזכירה לו. יכול להיות שיהיה אחד סטלן שחזר מגואה והזדהה עם האקסטזי, אבל הייצוג של הצעירים הוא לא העניין".
- אתה מתבאס שהסדרה נגמרת היום ולא תהיה עונה שניה?
"אני חושב שהיה נחמד להמשיך, הייתי מאוד נהנה. אני בטוח שהיה לדמויות עוד לאן ללכת. סדרות יכולות להמשיך עוד הרבה זמן. אבל אני לא כל כך מתבאס. זה היה נחמד, אבל אני משתדל להתבאס מדברים יותר כואבים. אני מתבאס מלכאוב, מאהבה או מבדידות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיקה ועמי. צילום: אלדד רפאלי
|
|
|
|
|
|
|
דורית בר-אור חותכת
|
|
|
|
|
|
|
- איך את מרגישה עם זה שהערב משודר הפרק אחרון?
"אני לא קולטת. כמו שזה היה קצר לצופים זה גם היה קצר לי. אני רוצה עוד. אני לא יודעת מה קורה איתי, כאילו החיים שלי נעצרו באמצע. החיים שלי זה הכי המופע של טרומן, אני צריכה שדנה תתסרט לי את החיים, אני צריכה שהיא תכתוב אותי הלאה. אני עוד לא קולטת שאין עוד עונה, די קשה לי להאמין שלא תהיה, אני מנסה לחשוב שאולי כן תהיה".
- ציפית לכזאת הצלחה?
"ידענו שיש לנו משהו טוב, אבל זה הצליח מעל ומעבר לציפיות. חיכינו ועבדנו על זה הרבה שנים, אז גם אם לפעמים הרוח יצאה מהמפרשים, ידענו שיהיה משהו טוב. אבל זה נדיר שגם אחר כך כותבים שזה טוב. זה כיף לעשות משהו טוב שאתה עושה טוב ואחרים מרגישים שזה טוב".
- את אוהבת את מיקה?
"זה כמו לשאול אם אני אוהבת את עצמי, כי אני לגמרי מזוהה עם הדמות".
- מה את מרגישה שהסדרה מייצגת?
"היא מייצגת הרבה דברים. אי אפשר להכליל אותה כרק תל אביבית או רק צעירה. בהתחלה היה את הפחד שאולי היא תדבר רק לתל אביבים, אבל זה ממש לא ככה. כל אחד יכול להזדהות איתה בניואנסים הקטנים. יש מרחב דמויות שאפשר להזדהות איתן, יש שם ריינג', כמה שהיא כביכול נראית מאופיינת.
"אבל כן, זה יותר צעיר, חוצפן, עסיסי, אם זה סמים או סקס, וגם כל הטקסט של דנה הוא אחר ממה שיש היום. אני חושבת שהיא מציגה סוג אחר של פתיחות, אני חושבת שזה הרבה יותר מתוחכם, היא לא פחדה מהתחכום ומהשעמום - יש שם דקות שלמות שלא מדברים. הבימוי של רם והטקסט של דנה זה שילוב מנצח. הסדרה גם נראית אחרת, יותר מושקעת ועם מחשבה, יותר מעניינת וקליפית, יותר זריזה, גם מבחינת הבימוי וגם מבחינת הטקסט".
- איזה פרק הכי אהבת?
"את כולם אהבתי, אבל אהבתי נורא את פרק אקסטזי".
- למה?
"בגלל שהיו לי שם הרבה דקות מסך. סתם, הוא פרק מדהים. אבל עזבי".
|
|
|
|
|
|
|  | | דורית בראור. צילום: אריק סולטן | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
