 |
/images/archive/gallery/222/899.jpg ענבל פינטו ואבשלום פולק.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| ענבל פינטו ואבשלום פולק אמנם דבוקים זה לזה לתחת גם בבית וגם בעבודה, אבל זה לא מפריע להם להיות הנסיכים של עולם המחול הישראלי והזוג הכי יפה וסקסי בסביבה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
איתי ולדמן
17/12/2004 9:06 |
|
|
|
|
|
|
|
"זה קצת לא פייר שמסופרים לא מבקשים לרקוד ומרקדנים מבקשים להתראיין", אני אומר לענבל פינטו שנייה אחרי שהסטופ האחרון נלחץ על מכשיר ההקלטה. היא מסכימה בהתלהבות ואומרת את זה לבן זוגה ב-12 השנה האחרונות, אבשלום פולק. הוא חושב רגע, כפי שהוא עושה אחרי רוב הדברים שאומרים לו, ולאחר מכן מהנהן בהסכמה, וזה, בגדול, סיפור הראיון הזה עם הצמד.
שני אנשים שהיו מתים לא לחשוף את עצמם שלא על הבמה, אבל מבינים שככה המשחק עובד, בטח כשיש לך מופע חדש. ענבל פינטו נולדה בנהריה לפני 35 שנה. אבשלום פולק נולד שנה אחריה בחיפה. כשהכירו היתה פינטו רקדנית צעירה שלא מצליחה להחזיק עבודה יותר משנה (תחנות לדוגמה: "בת שבע", האנסמבל והלהקה) ופולק היה שחקן בתחילת דרכו.
בשנים שהם ביחד היא הספיקה להפוך לשם דבר בעולם המחול הישראלי וזכתה לסופרלטיבים וגם בפרסים בארץ ובחו"ל בזכות טביעת אצבע מיוחדת ומופעים מרשימים, מקוריים ומצליחים כמו "אויסטר" (1999) ו"בוביז" (2002).
הוא היה לרגע אחד הבחורים החמים בארץ כששיחק את תומר, ההומו הרגיש בסדרה "פלורנטין". קצת אחרי שהסדרה ירדה שם פולק בצד את שאיפות המשחק שלו, שלא היו כל כך חזקות מלכתחילה, והצטרף לפינטו וללהקתה. היום עובדים השניים בשיתוף פעולה מלא וחתומים ביחד על הכוריאוגרפיה, הבימוי, המוזיקה ועיצוב התפאורה והתלבושות ביצירתם החדשה "מה טוב בירח".
כשהם נשאלים על חלוקת העבודה ביניהם, הם מסבירים שככל שהזמן עובר היא הולכת ומיטשטשת. בעוד שבתחילת דרכם המשותפת היתה פינטו הכוריאוגרפית, היום גם פולק לוקח בכך חלק, למרות שברור שמבחינת התנועה עדיין היא זו שנותנת את הטון.
בניגוד לכוריאוגרפים רבים אחרים הזוכים להערכה, אבל את מופעיהם פוקדים עכברי מחול בלבד, העבודות של הצמד פופולריות מאוד גם בקרב אנשים שתמונה של פינה באוש לא תלויה להם בסלון. מה הופך את השניים לסוג של סלבז בתחום שאי אפשר ממש לדבר בו על כאלה? אולי זה הייחוס הכוכבי שסוחב פולק
מימי "פלורנטין".
אולי זה קשור לעובדה שהם זוג גם בחיים ולכן מהווים סוג של אטרקציה בעבודתם המשותפת. ואולי זו התאטרליות של עבודותיהם והנגישות שלהן. כך או כך או כך, השורה התחתונה היא שמופע חדש של להקתם, על 11 רקדניה, הוא אירוע שחורג מגבולות עולם המחול.
"מה טוב בירח" ממשיכה את הקו של השתיים שקדמו לה (פולק מכנה אותן "הטרילוגיה") ומצטיינת כמוהן בדמיון מוטרף ופרוע, אווירה סמי קרקסית, מוזיקה מדויקת ומהפנטת ושלל רגעים הזויים שגורמים לך לפעור עיניים כדי להבין על מה בדיוק אתה מסתכל. בקיצור, שעה וקצת של ניתוק מושלם וחלומי. ואת כל זה אומר לכם אדם שלרקדן היחיד שהוא מכיר קוראים יוסי בניון.
בעשר וחצי בלילה, הטלוויזיה בבית הזוג פתוחה ופולק בוהה בסרט תיעודי. הוא נראה פחות או יותר אותו דבר, כמו בתקופת "פלורנטין", מלבד שני הבדלים: את שיערו השחור מעטרות מספר שערות שיבה והעיניים שלו נראות פחות ערניות. האחראי לכך הוא לואי, בנם בן השנה של פולק את פינטו, שהרגלי השינה שלו הפכו את הוריו לסוג של עטלפים. הם ערים כל הלילה, עיניהם עצומות מעייפות והם נעים בעזרת גלי קול.
לפינטו יש יופי שלוקח זמן להבין. היא נראת כמו שילוב של אחד האלפים מ"שר הטבעות" לטיפטיפון מ"הקטקטים". זה נשמע קצת מוזר, אבל זה הולך טוב ביחד. צריך לבהות בה ממשוכות בעיניים מצועפות ולתת לחלקים של הפאזל להתחבר, קצת כמו תמונות התלת מימד שהיו כל כך פופולריות בתחילת שנות ה-90. כשהתמונה מתבהרת, אתה מגלה אישה בעלת יופי מהפנט במוזרותו.
בכלל, מדובר בזוג יפה שיש לו אינטראקציה די מצחיקה. חלוקת התפקידים ביניהם לא ממש ברורה. אצל שניהם יש סוג של אישון בין כובד ראש להומור, והם מחליפים תפקידים לפי הסיטואציה. לפולק יותר קל לדבר, ואילו פינטו רוב הזמן צוחקת בקול גדול או מנסה בחביבות מדהימה להדוף את הניסיונות לדובב אותה. זה לא ממש הולך לה. הראיון התחיל בניסיון של פולק להסביר מהו הקסם שקיים במחול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"מה טוב בירח". צילום: גדי דגון
|
|
|
 |
|
 |
|
"אבשלום כזה פריק של אלקטרוניקה"
|
|
|
 |
|
|
|
"אני חושב שיש משהו במחול שהוא שונה ממערכת הגירויים של טלוויזיה-תאטרון-קולנוע" הוא אומר. "להבדיל מהמדיומים האלה, אנחנו לא אומרים לצופה: 'זה מה שאתה אמור לחשוב וזה מה שאתה אמור להרגיש'. יש בעצם בתוך המופעים האלה מין כור היתוך לדמיון שלנו, לרגשות שלנו.
"אנחנו מאפשרים לקהל להיות במקום שבו הוא יכול לקחת בעצמו את החומר שעל הבמה ולעשות איתו משהו אחר. להרגיש, להתפעל, לבכות או לצחוק. יש משהו מאוד אקטיבי בעיני בצפייה במחול. אתה קבל הרבה גירויים בו זמנית ויכול להבין את זה איך שבא לך. העושר קיים".
- במהלך הצפייה ב"מה טוב בירח" חשבתי כל הזמן על מסרים. הרי אנחנו רגילים, ממש מגיל אפס, שיש מסרים מאחורי דברים. מהמשלים עם מוסר ההשכל בילדות ועד פרשנים פוליטיים בטלוויזיה שמסבירים לנו מה טוב ומה לא טוב. תסבירו אחת ולתמיד, יש מסר או אין מסר?
פולק: "ענבל, אולי את רוצה לענות על זה?"
פינטו: "אני בשעה שאני פשוט כבר לא פה".
פולק: "למה מחפשים מסר? אחת השאלות הראשונות שאנחנו מקבלים בשיחות עם קהל אחרי הופעות היא: 'מה המסר שלכם?'. למה זה?".
פינטו: "אני חושבת שיש הבדל בין מסר לבין רעיונות ותכנים פנימיים. הם לא צריכים לבוא בתור משהו אחד וגדול שנקרא 'מסר'. בתוך העבודה, מעבר לוויזואליות, יש המון סיפורים קטנים, המון תכנים שלא מתפרשים כמסר אחד או אמירה אחת.
"מבחינתנו אתה צריך לקחת את זה לאיזשהו עולם שלך, אחר או דמיוני, ולהשתמש באלמנטים הוויזואליים או הסגנוניים שייקחו אותך לאיזשהו מקום, לאיזשהו טיול".
- אבל הטיול הוא שלי. זה לא הטיול שאת המדריכה שאומרת לי לאיפה אני צריך להסתכל.
"ברור. בגלל זה אנחנו מתעקשים לא לבוא ולהגיד: 'זו הכוונה. לכך התכוון המשורר'. נהפוך הוא".
פולק: "זה מעניין לראות איך העולמות על הבמה הם כל כך בלתי מוגבלים ויכולים בפוטנציאל שלהם לגרום לאנשים לחוות חוויה, לחשוב מחשבה ולהרגיש רגש. אלה דברים שנורא נדירים עכשיו, בתרבות של אטימות. אנחנו חיים בדור אטום, לכל מיני דברים.
"כל אחד רוצה לחיות את החיים הפרטיים שלו ולא להסתכל לחצר של השכן, ובמופעים שלנו כן יש אפשרות להציץ לעולמות אחרים או להסתכל על העולם הפרטי בזווית אחרת או להרגיש דברים אחרים.
"זה אסקפיזם, אבל שיכול להחזיר למציאות בסופו של דבר. אני חושב שברגע שאנשים ייחשפו יותר לסוג כזה של עבודות, הם יתחילו להפשיר מהקיפאון שלהם. אנשים צריכים להבין שלא צריך לדעת לנתח תנועה או קומפוזיציה כדי לראות מחול. כל העבודה המאומצת הזאת והזיעה של הרקדנים היא בשביל לאפשר למי שיושב בחושך בקהל לחלום את החלום שלו".
פינטו: "בקיצור, אין מסר".
בשלב הזה של השיחה פינטו מנסה להעביר תחנה בטלוויזיה בחוסר הצלחה בולט. יש את הגיל הזה, שאנשים פשוט לא מצליחים להתעסק יותר עם מכשירים אלקטרוניים. פינטו כנראה ממש שם.
- את יודעת להקליט בווידאו?
"לא, מה פתאום? אבשלום כזה פריק של אלקטרוניקה שהוא פשוט השתלט על הרצון שלי להתקרב לזה".
פולק (נוזף בה ברוך): "למה את אומרת ככה? ענבל . . .".
פינטו: "לא, זה לטוב. באמת. אני שמחה שזה ככה".
פולק: "אני לא מנסה ללמד אותך איך לעבוד עם המחשב כבר שנים על גבי שנים?".
פינטו: "לא".
פולק: "הצלחתי ללמד אותך איך להדליק אותו".
פינטו: "נכון, אבל אני עדיין מתקשה בזה לפעמים" (צוחקת).
פולק : "אין לנו וידאו, אגב. בגלל זה ענבל לא יודעת איך להקליט".
הוא מגן על כבודך. פינטו (צוחקת): "חמוד".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"פלורנטין"
|
|
|
|
|
|
|
"מה זה רומנטיקה?"
|
|
|
|
|
|
|
השיחה גולשת למוזיקה כחלק ממבחן זוגיות קצר שנועד לבחון עד כמה הם מכירים זה את זה. "מה היא אוהבת לשמוע?", אני שואל את פולק. "מרסדס סוסה", הוא עונה בביטחון. פינטו מצחקקת. "היא מכחישה", אני מנסה לסכסך.
"מרסדס סוסה זה בתקופות, וזה רק בבוקר", היא אומרת. "את יודעת מה?", מפטיר פולק לעברה בטון כאילו נעלב, "אני לא עונה יותר בשבילך". "אבל זה המשחק", אני מריח דם ומנסה להציל את האקשן המתהווה. "אתה יודע מה? אני אוהבת אותה. כן, אני אוהבת אותה. הנה, הוא צדק", פינטו שומרת על שלום בית.
- הייתם רוצים לפעמים לעבוד בעבודה שלא סוחבים הביתה? ראיית חשבון או משהו כזה.
פינטו: "בתקופות הרעות שלנו מאוד רציתי להיות פקידת בנק. רואה חשבון זה כבר נראה לי יותר מדי, כי אני לא טובה במספרים, אבל זה באמת רק ברגעים ממש קשים. בסופו של דבר היצירה היא התחום שאנחנו רוצים בו ושמעניין אותנו.
"אני לא הולכת לישון עם מחשבות על מה אעשה מחר. ואגב, ברגע שעושים ילד, אז בכלל אין מחשבות כאלה יותר, אתה רק חושב כמה חלב הוא קיבל. אני חושבת שמרגע שלואי נולד הרבה דברים התפתחו בדרך העבודה שלנו. חוסר הזמן יוצר יותר קלות בעבודה, זה מאלץ אותנו לבוא יותר פתוחים לסטודיו, עם פחות תכנונים, והדברים זורמים".
- אתם כבר המון זמן ביחד.
"כמה זמן?".
- בסביבות 12 שנה. אבל זה לא אתם שאמורים לדעת את זה?
"יש לנו ויכוח תמידי לגבי מתי הכרנו. הוא חושב שב-92', לי נראה שב-93'".
- זה מראה לכם כמה שאתם עתיקים. בבר מצווה של לואי כבר תהיו בחתונת הכסף שלכם.
"לא היתה חתונה, אז היא בטח לא תהיה כסף".
- אתם לא נשואים?
"לא. ממש לא" (צוחקת).
- אתם זוג רומנטי?
"מה זה רומנטיקה?".
- מה שרומנטי בשבילכם.
"אז כן".
-מה רומנטי?
"מה זה רומנטי? אוי. . .".
פולק: "את פשוט הכנסת את עצמך לזה, אל תצפי שאני אעזור לך עכשיו" (פולק קם לארגן עוד סיבוב של תה-קפה ). הלך והשאיר אותך להתמודד.
פינטו: "לא, אני פשוט לא מתכוונת לענות על השאלה".
פולק (מהמטבח): "אין מה לעשות, את חייבת לענות. אני שמתי לב איך הוא טמן לך את המלכודת ואת פשוט צללת פנימה".
פינטו (מתפוצצת מצחוק): "אני חושבת שזה רומנטי שהוא מנסה עכשיו לעזור לי לצאת מזה".
- איזה מנסה, הוא מטביע אותך עוד יותר עמוק. הוא רומנטי כלפי.
עכשיו פינטו כבר ממש צוחקת בהיסטריה כאילו שהיא זוממת משהו. פולק חושף את המזימה, "נראה לי שהיא מתה שלואי יתעורר והיא תוכל לברוח מהשאלה".
ובשנייה שהוא אומר את זה נשמעת צווחה חדה מהחדר הסמוך. לואי התעורר. פינטו קופצת בתרועת ניצחון, נמתחת ועם חצי סיבוב מנפנפת באוויר כלוחם שוורים ספרדי, רגע אחרי שהשור פיספס אותו. היא רצה אל התינוק. כשהיא חוזרת, פולק מציע שהוא ייתן תשובה ולה תהיה זכות וטו לגביה.
פינטו: "זה פשוט נראה לי נורא שמאלצי לדבר על זה".
פולק: "אני לא חושב שזה שמאלצי. זאת אומרת, יש את המחשבות הבנאליות לגבי רומנטיקה: זר פרחים או ללכת מחובקים בשקיעה וכאלה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ענבל אבשלום ולואי. צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
" אני מנסה ליצור אולי עולם טיפה יותר אופטימי"
|
|
|
|
|
|
|
- היתה תקופה שהיית מביא לה פרחים?
"היו תקופות כאלה. אני חושב שאין יותר רומנטי מזה שאנחנו במערכת יחסים כל כך ארוכה ועובדים ביחד ועושים הכל ביחד, עם כל הקשיים, וזה לא פשוט.
"אני חושב שזה רומנטי בצורה באמת יוצאת דופן, גם בלי זר פרחים או הליכה על החוף. היצירות המשותפות שלנו והסינכרון שהגענו אליו, זה מאוד רומנטי. זה בסדר התשובה הזאתי, ענבל? את רוצה שנשתמש בתשובה הזאת, היא טובה?".
פינטו: "המילה רומנטי עושה לי רע".
פולק: "למה? מה הפחד מהמילה הזאת?".
פינטו: "אין לי פחד מהמילה. אני לא יודעת".
פולק: "התשובה שלי היתה טובה או לא? רק תגידי לי".
פינטו: "קיבלת שבע".
פולק: "שבע זה טוב, לא? אני מסתפק במועט".
פינטו: "נראה לי שפשוט הדיבור על רומנטיקה הוא לא רומנטי. אני זוכרת גם שהייתי קוראת ראיונות עם אנשים אחרים שהיו מדברים על רומנטיקה, וזה אף פעם לא היה יוצא טוב. רומנטיקה זה משהו של שני אנשים והכי רומנטי זה כשזה נשאר בין שני האנשים האלה".
- איזה ציון אתה היית נותן לתשובה המתחמקת הזאת?
פולק: "תשע פלוס. זה היה מדויק ותמציתי".
- שאלה אחרונה בנושא הזה, את הבאת לו פעם פרחים?
פינטו: "כן. אף אחד מאיתנו לא ממש זוכר את היום הזה, אבל זה קרה".
פולק: "מתי?".
פינטו: "מה זה הבאתי לו? (שניהם מתפוצצים מצחוק) הבאתי הביתה. מה, אני אמורה להחביא את הזר מאחורי הגב והופ, להפתיע אותו? יש משהו מגושם בלהחביא פרחים מאחורי הגב. נראה לי שהבאתי את זה בשקית עם לחם ויוגורט".
פולק: "נראה לי שכתשנו את הקטע שנקרא רומנטיקה. תגידי, ענבל, את עדיין מחכה שאני אעשה מחוות אחרי כל הזמן שאנחנו ביחד או שהתייאשת מזה סופית?".
פינטו: "כמו מה?".
פולק: "שאני אארגן מסיבה על ה-50 שנה שאנחנו ביחד, כל מיני כאלה. ממש ייבשתי אותה במשך השנים, אני חושב. אני סתם אומר, או שזה ככה?".
פינטו: "כן, אבל גם אני אף פעם לא הייתי יוזמת גדולה של אירועים".
פולק: "אבל את רוצה שיהיו. אני אמור להוציא לפועל ולא ממש עושה את זה. למרות שדווקא לא מזמן עשינו פה מסיבת יומולדת שנה ללואי. היו איזה ארבעה או חמישה אנשים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"מה טוב בירח"
|
|
|
|
|
|
|
"לא אכפת לי שיחשבו שאני נורא משעממת"
|
|
|
|
|
|
|
פינטו פורשת לישון, אחרי שהיא מתנצלת שהיא פשוט "מתעלפת מעייפות". פולק נשאר לאחד על אחד.
- אתה חושב שאולי עוד תחזור למשחק?
"הלוואי שכן", הוא עונה אחרי שהוא חושב רגע. "לא בכל מחיר. ורק אם יהיה משהו מעניין. עכשיו יהיה קצת קשה להוציא אותי מהמחול, כי זה מאוד מעניין אותי, אבל אני בטח לא אומר לא. ובכל זאת, כשעוזבים משהו כמו משחק קשה לחזור לזה".
- אתה חושב שהיה לך פחות דרייב להיות כוכב מהשחקן הממוצע?
"אני חושב שהמילה כוכב תמיד היתה זרה לי. זה אף פעם לא עניין אותי. משחק אף פעם לא בער לי. גם כששיחקתי זה לא בער לי".
בימי כוכבותו הודגשה שוב ושוב העובדה שהוא סוג של ממשיך שושלת, כבנו של השחקן המוערך יוסי פולק. בשנתיים האחרונות התרחב האפיל התקשורתי של המשפחה, לא מהצד התרבותי, כי אם הפוליטי. שניים מאחיו, בעיקר יונתן, אבל גם שי, הם אקטיביסטים בולטים נגד הכיבוש.
- מה אתה חושב על הפעילות של יונתן ושי?
"אני מאוד מאוד מעריך את מה שהם עושים. הם בעצם עושים דברים שונים שקשורים לעניין של החומה ובכלל להתנהלות מול הפלשתינים. חשוב להם שאנשים לא יסבלו. מה שהם עושים זה רק מהדאגה שלהם לבני אדם והרצון לחיות בסביבה יותר טובה, מאיזשהו חוש צדק, אחריות ואהבת אדם.
"יונתן נמצא בתוך גוף שנקרא 'אנרכיסטים נגד הגדר'. זו קבוצה של אנשים שאכפת להם. שי בעצם הגיע לזה דרך יונתן. המודעות החברתית שלו מאוד גבוהה גם כן, וגם הוא רוצה לעזור ולעשות את הדבר שמבחינתו נכון וצודק. הוא מרגיש שנעשים שם דברים מאוד קשים ובעייתים כלפי בני אדם".
- אתה רואה את עצמך מצטרף אליהם? יש לך רצון להשפיע באופן אקטיבי?
"המממ. אני יותר מדי חושב על זה במקום לעשות את זה. אני חושב שזו תופעה שקיימת אצל הרבה אנשים שנמצאים במצב שלי, ואני מוצא תמיד סיבות למה כן ולמה לא".
- ואיך אתה מתרץ לעצמך את העובדה שעדיין לא הצטרפת?
"אני מתרץ את זה בכך שאני חושב שזה בעצם לא עוזר בשום דבר. אתה יודע, משהו כמו מה אני, הפופצ'יק הקטן, כשאני אעמוד מול בולדוזר שבא להרוס בית, מה זה יעזור? הרי יהרסו את הבית הזה. האם זה שווה את זה שיהרגו אותי, שיירו בי כדורי גומי, שאאבד עין? המאבק הזה קצת אבוד מראש".
- אתה פסימי בהסתכלות שלך על העולם שהילד שלך הולך לגדול לתוכו?
"אני פסימי, כן. בגלל זה אני מנסה ליצור אולי עולם טיפה יותר אופטימי בעבודות שאני עושה. נראה לי שאני אנסה ליצור איזו בועה סביב הילד, לפחות בשנים הראשונות שלו. אני משתדל לא לחשוב על העולם בהקשר של הילד".
- קורה לך שאתה מסתכל על עצמך במראה, רואה שיש לך כבר כמה שערות לבנות, ואתה חושב על זה שאתה כבר אבא, וזה לא מסתדר לך?
"מעט מאוד. למרות שיש לי כבר שערות לבנות, זה נראה לי תמיד עולם של מבוגרים שאני עדיין לא כל כך שייך אליו. חיילים נראים לי יותר מבוגרים ממני. סטודנטים נראים לי נורא מבוגרים, אפילו תיכוניסטים לפעמים. אני בן 34. זה נראה לי נורא מבוגר. אני זוכר את אבא שלי בגיל הזה, אבל קשה לי לחבר את הגיל הזה אלי. אני מחכה לרגע שאהיה מבוגר".
יומיים לאחר מכן אנחנו נפגשים בתשע בבוקר ב"דיאדה", מרכז להורות ולילדים שכולל גם מסעדה. הם מגיעים שפוכים ופינטו מצהירה שלואי, שנראה ערני למדי, לא נתן להם לישון כל הלילה. פולק לוקח את הצאצא לשעת סיפור, מפקיר את פינטו חשופה בצריח. בזמן שהיא מדליקה סיגריה ששנוררה ממלצרית, אני מנסה להבין איך אדם עדין וחביב כמוה הגיע למעמד המרשים שהיא נמצאת בו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ענבל פינטו
|
|
|
|
|
|
|
"אני בנאדם פרפקציוניסט בסופו של דבר"
|
|
|
|
|
|
|
- חייב להיות בך משהו בולדוזרי כדי להתקדם ככה.
"אני חושבת שהבולדוזריות שלי באה מכמה מקומות. מהרגע שהתחלתי ליצור מצאתי את עצמי מתעסקת המון באדמיניסטרציה, וקצת הייתי בשוק מזה.
"אני בנאדם שמעכל הכל לאט, והבנתי שהעולם שנכנסתי אליו די מוטרף. אני מאמינה שמה שגרם לי ליצור את הלהקה היה לא איזה צורך שלי בלהקה שתהיה על שמי, אלא לתגמל רקדנים כמו שצריך, לעבוד באווירה מקצועית.
"אני כן בנאדם פרפקציוניסט בסופו של דבר. היה לי נורא נורא קשה בתקופות שעבדתי על פרויקטים וכל רקדן עשה משהו אחר והיינו צריכים למצוא את הזמן הנכון לעבוד ולמצוא סטודיו וכו'. זה גרם לי לחולי אינסופי. הרגשתי שאני צריכה ליצור מסגרת שתהיה אפשרית בשבילי. אז זה לא בולדוזריות אלא הישרדות בתוך סיטואציה קשה".
- כלומר, את חושבת שמעבר לנחמדות כן יש בך פן קשוח?
"עקשן, לא קשוח (צוחקת). אני יודעת מה אני רוצה. וזה לא שאני דוחפת את עצמי, אני דוחפת את הרצונות שלי".
- את חושבת שיכול להיות בנאדם הכי משעמם, שייצור דברים מדהימים?
"כן. כן. לא שאני חושבת את זה על עצמי, אבל לא אכפת לי שיחשבו שאני נורא משעממת. אני חושבת שביומיום יש לי הרבה מחשבות שהן מאוד מעניינות. אני לא תמיד מבטאת אותן במילים. החיים שלי נורא מעניינים, בחוויות שאני עוברת, באינטרפרטציות שלי. אני לא תמיד מוציאה את זה".
- את לא בנאדם ורבאלי.
"ממש ממש לא. אני חושבת שאתה יכול להבחין בזה".
- יש לך רצון שהעבודה תיגע באנשים?
"יש לי רצון לתקשר, כן, אבל ברור שאני קודם כל עושה את זה בשבילי. ברגע שאני מרגישה שמיציתי את כל מה שיש לי להוציא ולהגיד, אני מאמינה שזה יגיע למי שזה צריך להגיע. אם זה מעורר רגש אצלי, אז אני סומכת על זה שזה יעבור הלאה".
- מביך אותך לפעמים לשבת עם הקהל ולדעת שכולם צופים במשהו שיצא ממך?
"לא. זה מאוד נוח לי. הרבה יותר נוח לי מהסיטואציה הזאת".
- לפני שנה הפכת לאמא. לא פחדת שילד יפגע בקריירה שלך כרקדנית?
"לא. ממש לא. היה לי מאוד ברור שמיציתי את העניין של לעלות לבמה. אין לי כבר צורך להופיע. אני לא יודעת מה ארגיש בעוד כמה שנים".
- את לא מפחדת שכשתרצי לחזור, מבחינה פיזית כבר לא תוכלי?
"יש דברים שבאמת מגיל מסוים יותר קשה לעשות, אבל מה שחשוב יותר מיכולת פיזית, זה מה שאתה מביא לבמה. יכול להיות שבגיל 50 ארגיש צורך לחזור לרקוד ואבשלום יבנה לי קטע מיוחד שיתאים ליכולות שלי".
- יש כבר עכשיו דברים שאת מרגישה שפיזית את לא יכולה לעשות?
"בתחום הזה אתה אף פעם לא יכול לעשות הכל. השאיפה היא כל פעם לעשות יותר טוב. אני מניחה שהיום אני לא ממש בכושר ואני יכולה לעשות פחות ממה שעשיתי בעבר. היום אני יכולה לנסות לעשות את מה שהרקדנים שלי עושים".
פולק ולואי חוזרים משעת סיפור. האב נראה מזועזע ומדווח לפינטו שזו הפעם האחרונה שהוא עושה את זה. לואי מצדו מתרוצץ על הרצפה, ההורים מחליפים ביניהם פנטזיות על לחזור הביתה ולתפוס כמה שעות שינה. כמה שניות מאוחר יותר הם מגלים שהילד עשה קקי.
נראה שפולק כבר די גמור מההתעסקות איתו. פינטו מזהה את זה ומרימה את הקטן על הידיים. אנחנו נפרדים והם פוסעים לאיטם אל מחוץ למסעדה. הם די שפופים. יוצרים מוכשרים,בזה אין ספק. הקהל אוהב אותם, הביקורת מפרגנת, אבל כרגע, קודם כל, הם פשוט אבא ואמא.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
