 |
/images/archive/gallery/164/143.jpg צביקה פיק ופמלה אנדרסון.
צילום: ארכיון  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של צביקה פיק |
|
| לצביקה פיק היה שבוע טוב, אז הנה תחנות התרבות שלו, מצ'ייקובסקי ומיק ג'אגר ועד לאחיות פיק והקיבוץ |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
ענבל שתיוי
16/12/2004 13:19 |
|
|
|
|
|
|
|
זה היה שבוע טוב לצביקה פיק: הוא התמנה לשופט ב"כוכב נולד 3" ויתחרה מול בנותיו, האחיות פיק, בקדם אירוויזיון. בסך
הכל עוד שתי נקודות ציון בקריירת הפופ המפוארת של האיש הזה, אבל סיבה טובה לחגוג עם חמש תחנות תרבות עסיסיות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מוזיקה קלאסית וצ'ייקובסקי
|
|
|
 |
|
|
|
בגיל שש התחלתי, עוד בפולין, ללמוד בקונסרבטוריון למוזיקה. כשעליתי לארץ, בגיל 10, המשכתי ללמוד בקונסרבטוריון ברמת גן, בשעות אחר הצהריים. בסך הכל למדתי מוזיקה קלאסית במשך 11 שנים.
"בזמנו אהבתי לדפדף בין התקליטים, בין היצירות. הייתי יושב מול יצירות קלאסיות ומנסה לדמיין למה המלחינים התכוונו בקטעים ובתיזמורים השונים. אהבתי בייחוד את היצירות של צ'ייקובסקי.
"למדתי, עם הזמן, לשמוע ולראות כל מני מראות בעזרת המוזיקה. המוזיקה גרמה לי לדמיין כל מיני תמונות, דשא, ג'ונגל, עיר, בני אדם, אווירה. אהבתי לדמיין כל מיני מחשבות, ולמדתי גם שלא לכל המחשבות יש תשובות, לא להכל היה פתרון ומשמעות.
"בזמנו גם התעניינתי בחיים של המלחינים, בביוגרפיות שלהם. ניסיתי לעמוד על הקשר שבין החיים למוזיקה, המון מחשבות של ילד. המוזיקה הקלאסית גירתה מאוד את היצירתיות שאחרי זה התפתחה אצלי.
"במקביל ללימודים הקלאסיים התחלתי להמציא מוזיקה משלי. כל שיעור היינו מקבלים שיעורי בית, ואני, במקום לעשות שיעורים, הייתי ממציא מנגינות. גרתי אז בקומה רביעית. הייתי עומד על המרפסת, ומשמיע את המוזיקה שלי מהקומה הגבוהה הזו.
"כשמישהו מהמורים היה חולה היו מזמינים אותי לנגן לתלמידים באקורדיון. המוזיקה הקלאסית השפיעה עלי גם בהכרה וגם בתת ההכרה. זה נתן לי בסיס גדול מאוד של מחשבות, תמונות, ציורים, והמון דימויים מבחינה מוזיקלית".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צ'ייקובסקי
|
|
|
|
|
|
|
מיק ג'אגר ורוקנ'רול
|
|
|
|
|
|
|
"הרולינג סטונס, הבי ג'יז, לד זפלין, המחפשים, קית' ריצ'רדס, קצת הביטלס - כל הסגנון הזה של להקות הרוק, לא רק שהכרתי את כל השירים והיו לי את כל התקליטים, גם קניתי את כל השבועונים שיצאו אז. מיק גאג'ר השפיע עלי במיוחד בהתנהגות שלו, באופי שלו, בסטאריות.
"הייתי בן 14 בערך, ראיתי איך הם מתלבשים ואהבתי את זה. גם ידעתי על האנשים האלה המון, ידעתי פשוט המון. הייתי פריק של זה, המידע שיגע אותי, הסטאריות שבהם, הסגנון, הכל. התחלתי לנגן אז בלהקות הרוק שהיו בארץ - השמנים והרזים, השוקולדה - ניגנתי בכל הלהקות האלה.
"בתקופה הכי חשובה של ההתפתחות שלי כנער בעצם הושפעתי מאוד בלהקות רוק מהגדולות ביותר שהיו אז, שהן גם הגדולות ביותר עד היום. הייתי נוסע בשלושה אוטובוסים כדי לקנות את המגזין היחיד שהיה אז, 'להיטון', הייתי קורא כל דבר עליהם.
"אהבתי גם זמרים אחרים, אדאמו הצרפתי, בובי סולו האיטלקי. עד היום יש לי את כל התקליטים, למרות שאני כבר לא יושב ושומע כמו פעם. הרדיו זה אמצעי בלתי רגיל מהבחינה הזו. היום אני שומע המון רדיו, ורואה MTV. היום אני מתחיל להיות עסוק בתוצאות של כל הספיגה הזו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיק ג'אגר. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
ארץ ישראל
|
|
|
|
|
|
|
"ארץ ישראל היא תחנת תרבות מאוד חשובה עבורי. מי שנולד כאן לא מרגיש את זה באותו אופן. אני כאילו ישראלי לגמרי, אבל בעצם לא נולדתי פה ובתור עולה חדש וצעיר אתה שומע ומגלה ולומד וחי בעולם לגמרי אחר, אתה כל הזמן מגלה דברים חדשים. כל הבום של לעבור ארץ, תרבות ונופים היה מאוד חזק.
"נכנסתי לתרבות חדשה: בישראל התלבשו אחרת, נראו אחרת, התנהגו אחרת. מבחינה מוזיקלית היו אז את יהורם גאון, הדודאים, התרנגולים, הגשש החיוור, אילנה רובינא, אריק איינשטיין, שלום חנוך. כמוזיקאי, כל דבר בעצם משפיע עליך. פעם ראשונה ראיתי מה זה תנועות נוער, ולמרות שלא הייתי בעצמי בתנועת נוער, רק מלראות את השומר הצעיר והנוער העובד, מבלים, פועלים, חושבים, זה משהו שנכנס בי חזק.
"המפגש עם התרבות ועם היופי של הארץ, הקיבוצים והנופים שלא יאומנו, השאיר עלי רושם גדול מאוד. עד היום, כשאני רוצה לצאת לחופשה, אז עדיין מרגש אותי להיות באיזה בית הארחה בקיבוץ. זו עדיין נראית לי חווייה חזקה באותה מידה כמו פעם.
"מי שאני ומה שאני עדיין מושפעים מזה. המפגש הזה עם הארץ מלווה אותי כל הזמן, עד עכשיו. למרות שזה הבית שלי ואני אפילו לא זוכר שום מקום אחר. כל הנושא של ארץ ישראל הגיע גם לשירים השקטים שלי, למשל ב'אין מדינה לאהבה', 'אני אוהב אותך לאה', 'מת אב ומת אלול' וכל השאר".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קיבוץ. צילום: ברקאי וולפסון
|
|
|
|
|
|
|
האחיות פיק, מירית שם-אור ושאר המשפחה
|
|
|
|
|
|
|
"הקטע המשפחתי הוא גם תחנה שמאוד השפיעה על התרבותיות שלי. כל המשפחה מהצד של אמא שלי הם מוזיקאים, לאו דווקא קלאסיים. אח אחד שלה הוא פרופסור למוזיקה ואח אחר ניגן בתזמורת. לסבא שלי היה קונסרבטוריון בארץ, הוא היה מוזיקאי גדול בעצמו. אמא שלי גם היא מאוד מוזיקלית, וגם אחותי נדבקה, למרות שהיא לא עוסקת בזה.
"בגיל חמש לקחו אותי לפרופסור בפולין ואמרו לו: 'תקשיב לו, הוא עושה סימנים של מוזיקאי'. הוא אישר שאני צריך ללמוד מוזיקה. כל המוזיקליות שלי בעצם באה מהמשפחה. במשך השנים שהייתי נשוי למירית שם-אור היה המון הווי מוזיקלי בבית, היא כתבה ואני הלחנתי. זה היה בית כזה שבו השמעתי את השירים הכי פופולריים שלי ואת הלהיטים הראשונים והגדולים באמת. השירים האלה נכתבו באווירה של בית ששרו בו, שניגנו ורקדו כל הזמן.
"בבית שלנו כל הזמן היו הופעות, הילדים, שרונה, דניאלה ובנלי, היו מציגים. זה נמשך המון שנים, גם היום זה נמשך, בפורמט קצת אחר. אנחנו ממשיכים לעבוד ביחד. המשפחה זה תחנה רצינית, קבועה מתמשכת, נמשכת, קיימת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האחיות פיק
|
|
|
|
|
|
|
אמצעי תקשורת
|
|
|
|
|
|
|
"לתקשורת יש השפעה מאוד גדולה על מה שאני עושה. כל ה-MTV, ריבוי הערוצים השבועונים. הקלות והנגישות שיש היום לאמצעי התקשורת, זה מדהים. אתה לא צריך להתאמץ כדי לשמוע, אתה יכול לשמוע בבית קונצרטים של בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, הכל קיים.
"כשהייתי ילד לא היה כלום. הייתי צריך לנסוע בשלושה אוטובוסים כדי לקנות 'להיטון'. ולא מדובר רק על התקשורת עצמה. גם אס.אמ.אסים, אי מיילים, מחשבים, הכל. אתה יושב בבית ואתה בעניינים. אם אתה טיפה מתאמץ ולא עצלן, אתה יכול להיות מחובר לכל האירועים. העולם הפך למין קיבוץ קטן. אתה יכול לשמוע את הכל ולדעת הכל, זה כלי וזה כוח.
"כמו שכדורגלן יושב בבית ולומד מתוך משחקים של אחרים, ככה אני כל הזמן קולט וקולט. אני חושב, מדמיין, פתאום אני שומע זמר יפני, פתאום אלטון ג'ון מארח אמנים. מה שקובע זה מה שקלטת, למה נפתחת, את מה הסכמת לעכל. זה כמו הארד דיסק במחשב. אני חושב שכל הדברים האלה והחשיפה האדירה הזו רק משבחים את היכולת בכל תחום. נורא חשוב לי לדעת מה אחרים עושים, איך הם עושים, אני כל הזמן מתעדכן.
"אני לא חושב שהייתי יכול לכתוב את כל מה שאני כותב בלי להתעדכן בכל הדברים. המוזיקה שלי זה התוצאה של הכל ביחד. אני מעביר רגשות, אווירה. אנשים מתחבקים, משלבים ידיים, כל זה בא ממקום של דברים שאני ראיתי, שמעתי ונתקלתי. כשאני יושב ליד הפסנתר וכותב, המוזיקה יוצאת מאיזשהו מקום לא מודע. האצבעות מנגנות משהו שלא היה קיים".
|
|
|
|
|
|
|  | | אס.אמ.אס. צילום: יוסי אלוני | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
