 |
/images/archive/gallery/206/693.jpg דב נבון.
צילום: רועי בכרך  |
|
|
|
|
| עם היסטוריה של התקפי חרדה, שנה וחצי אבטלה ואופי פחדני במיוחד, דוב נבון באופוריה: הוא חוגג בחו"ל עם "דובל'ה בעולם", מגלם אוהד כדורגל ב"מילאנו" ומקבל שבחים על "ארץ נהדרת" ו"הבורגנים" |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
אביעד פוהורילס
24/12/2004 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
המקום: בריכת גורדון בתל אביב. הזמן: לפני שנתיים פלוס-מינוס. דב נבון עומד עירום במלתחה של הגברים, מול תא הבגדים הפתוח שלו. פתאום הוא מקבל
קריזה ופוצח במונולוג קורע לב עד כמה הבריכה דפוקה ועד כמה הוא וכל החבר'ה שמגיעים לאמבטיית המלח הקפואה הזאת, הם סתם אנשים טיפשים.
- מה קרה שם?
"כל בוקר הייתי מת מחדש מהמקום הזה. גם לוקחים מחיר בשמים וגם לא מנקים. היה שם מטונף. זה הכל פוזה. גורדון היתה הרפתקה לא טובה עבורי. כולם יוצאים מהמים, שהם באמת קפואים, קור שמביא לך את הביצים לגרון, אבל עושים פרצוף שמח וצועקים לי: 'חם חם, איזה יופי של מים'.
"אבל לי היה קר. אמרו לי לספור עד עשר ויהיה לי חם. הגעתי לעשר, למאה, לאלף, ונהיה לי יותר קר. כולם שם עדר. המלך הוא עירום. נמאס לי. מה חם, הפסקתי לשחות, ובעיקר הפסקתי לשחות עם הזרם. עכשיו הרבה יותר טוב".
בטח שטוב. כבר עשר שנים שנבון מסתובב לנו חזק בין הרגליים. עשר שנים שבמהלכן ז'וז'ו חלסטרה התחמן והערס פינה את מקומו לאזרח הקטן והדפוק, דב נבון, שבאלף פרצופיו ותפקידיו מבטא אחד לאחד את מה שכמעט כולם מרגישים פה, במקום הצפוף והמוקף הזה.
נבון סובל גם הוא, אבל המשחק מגונן עליו ושומר אותו במין בועה סטרילית שמרחיקה אותו מאיבוד שפיות. לפעמים הוא עושה הפסקה מקטע חדש שהוא לומד בעל פה, יוצא לקחת קצת אוויר ובודק מה קורה. "ארץ נהדרת" ו"הבורגנים" בערוץ 2, "מילאנו" בקאמרי, ומהשבוע גם "דובל'ה עולמי" בערוץ 10. מה שקורה כרגע זה בעיקר דב נבון.
- אז מה, דובל'ה?
"נהנה מהחיים. זה קצת קיצוני עכשיו, אבל גם זה יעבור. חסר לי הזמן שלי לעצמי. סתם לשבת ולא להתרוצץ בלי הפסקה. החיים שלי זה או להיות בחזרות או בדרך למונית שתיקח אותי לחזרה".
- ואתה רוצה קצת שקט?
"בגלל 'מילאנו' היה בלגן, אבל ברגע שההצגה עלתה זה קצת נרגע, כי כבר אין חזרות. במקביל יש את 'ארץ נהדרת', אבל אל תדאג, אני אחזור לבעוט, לקרוא קצת".
- בגיל 43 ללמוד כל הזמן טקסטים בעל פה, זה לא עונש? זה כמו ללמוד כל החיים לבחינה.
"זו עבודה סיזיפית. אין טכניקה. זה לשבת כמו תוכי וללמוד. אני לומד דרך הקשרים, אבל בסך הכל זה לשנן כמו בבית ספר, כשלמדנו פסוקים מהתורה. ההיגיון מקל, אבל זה קשה לי, קשה.
"אנשים שלא מכירים אותי לא מבינים עם מי יש להם עסק. כשאני מקבל טקסט בהתחלה, אני קורא אותו 'לבן', בלי אינטונציות. זה נשמע חלול, אבל ככה אני. מחפש הרבה שכבות, מחפש ניואנסים".
- לא נשארים לך בראש טקסטים של הצגות או תוכניות קודמות?
"אני מוחק בראש, אחרת המוח שלי יתפוצץ. רמי הויברגר אומר לי, 'אתה מזיע, יוצא לך עשן, מתחמם לך הראש'".
- ראיתי שני פרקים של "דובל'ה עולמי". נראה שאתה מאוד אוהב להשתמש במטבע לשון כמו "מה, אתה ילד קטן?", כשאתה מקטר על האינפנטיליות של מי שאתה מדבר איתו.
"זה של אסף ציפור. אני לוקח משפטים שאסף או שמוליק הספרי נותנים לי, וזה הופך למשפט שלי. וזה מתערבב לי בחיים. גם לילדה שלי אני אומר לפעמים 'מה, את ילדה קטנה?'".
- בת כמה היא?
"שש".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דב נבון ומריאנו אידלמן ב"דוב'לה עולמי"
|
|
|
 |
|
 |
|
"פחדתי לנסוע לברלין לפני הסדרה"
|
|
|
 |
|
|
|
בשלישי האחרון שודר בערוץ 10 הפרק הראשון של "דובל'ה עולמי", שלמרות הלוקיישנים החו"ליים היא לא ממש תוכנית נסיעות. נבון לא הולך להיות אייל פלד חדש. המקומות שהוא מטייל בהם - ברלין, דבלין, טוסקנה, לא משנה מה, הם רק תירוץ לתאר את קדחת החיים ותוגת הישראליות דרך ראשו המבולבל וחסר האונים.
מה זה בדיוק "דובל'ה עולמי"?
"קשה לי להגדיר ממש, כמו שהיה לי קשה להסביר מה זו 'ארץ נהדרת'. התברר שזה פאנל מופרע עם קרקס ודמויות קיצוניות. תוך כדי עשייה למדנו להבין מה זה. גם את 'החמישייה' היה קשה לי להגדיר. היה פה משהו חדש. אותו דבר 'דובל'ה עולמי'. המקום הוא תירוץ.
"אני לא מוכר את ברלין ודבלין. הן מצטלמות נפלא, אבל אני לא משווק אותן. זה מתוסרט ולא מצולם כמו דרמה רגילה אלא כמו משהו דוקומנטרי. כל הצוות חשוף וכל פרק הוא אחר, בהתאם לאורח או הסיפור. פעם אורי גוטליב איתי, פעם מריאנו, פעם מנשה נוי. זה גם קצת פרודיה על סרטי טיולים, והרבה על עצמנו. זה משהו נורא ישראלי. באמסטרדם יעל פוליאקוב ואני עושים פרק על נישואים, והיא כאילו עושה לי טיזינג".
- ובסוף כל פרק יש דקה או שתיים של "פספוסים" מהמהלך של אותו פרק.
"אנשים קרובים אלי שראו את הסדרה חשבו שהיא דוקומנטרית, וזה ממש לא. כדי שיבינו שהיא לא דוקומנטרית, הוספנו את הפספוסים. הכל שם מבולבל. אני מרכל שם על אשתי, בוכה על זה שאין לנו חומרים לעשות סרט, מתעצבן על הצלם. אף אחד לא יודע מי זה דובל'ה, מה זה דובל'ה. מה אמת, מה שקר. הכל מיטשטש. אחרי שהם רואים את זה, אנשים שואלים 'מה, הוא בוגד באשתו?'".
- יצא לך להרים ראש ולראות משהו בכל המקומות שצילמתם בהם?
"בנסיעה עם מנשה נוי לאיטליה, אני מתלונן שאני לא רואה כלום ושהוא נהנה. אתה יודע מתי אני רואה את המקום? כשאיתן צור אומר 'קאט' אחרי ארבעה ימים של צילומים, ואז העיניים שלי נפקחות ואני מסתכל סביבי. יש לי חצי יום פנוי להבין איפה אני. בשאר הזמן אני עובד, לא באמת רואה את המקום שאני מסתובב בו".
- כשהסתובבת בברלין, חשבת על מה שהיה ממש באותם רחובות לפני 60 שנה?
"אתה יודע איך פחדתי לנסוע לברלין לפני הסדרה? פחדתי לשמוע גרמנים, לשמוע גרמנית. כשנחתנו ראיתי שוטרים עם כלבים. באו לי פלאשים וכל הרכבות. כשהגעתי לא היה זכר לכלום. האנשים נחמדים, אבל כל הזמן זה עובר לך בראש. פה צעדו, פה היו. לא יכולתי להתנתק מזה".
- ב"מילאנו" אתה עולה לבמה בערך עשר דקות אחרי הפתיחה וכשאתה מופיע, הקהל מבסוט. אתה מרגיש את זה?
"האמת? כן. אני מרגיש תכונה בקהל. ב'האסונות של נינה', בכל פעם שהופעתי היו לחשושים בקהל. אהבתי לשבת ולשמוע תגובות. שבי גביזון, הבמאי, הפנה את תשומת לבי לזה. שאלתי אותו 'מה, באמת?'".
- למה כולם אוהבים אותך?
נבון מפעיל בעת ובעונה אחת את תנועת הראש הקטנה שלו אחורה בתוספת סיבוב כף היד, שילוב שמשלים עם המצב: "אני יודע למה אוהבים אותי? חכה רגע, אני הולך לתת שתן ובינתיים אני אשאל את אשתי. היא יושבת פה, בפינה השנייה של הקפה".
הוא חוזר. "אשתי לא נתנה לי תשובה. לא יודע. בסך הכל אני לא עושה מה שלא כתוב. אני משרת את הכתיבה, את הסיפור. אני לא חושב על זה, אבל מודע לזה שאוהבים אותי. אני לא מתעסק בזה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"ארץ נהדרת". צילום: יוסי צבקר
|
|
|
|
|
|
|
"כדורגל זה כמו תאטרון"
|
|
|
|
|
|
|
- מצד שני בחיים אתה קצת אבוד. ראיתי אותך באחת החזרות ניגש לאפרת אברהם, דוברת הקאמרי, ומבקש בדחילו ורחימו כרטיס לאשתך לבכורה של "מילאנו". מה, לא היית מקבל כרטיס בשבילה?
"הם בונקר. רציתי כרטיס לרמי הויברגר, ולא היתה להם הזמנה בשבילו. צריך להפוך עולמות בשביל כרטיס שם".
- אז מה, אתה איש של טקסטים? אתה פשוט בידיים של כותבים דגולים?
"התמזל מזלי לעבוד עם כותבים נפלאים. גם ב'חמישייה', גם ב'בורגנים' ו'בארץ נהדרת', ובתאטרון עם שמוליק הספרי. הדברים מתלבשים עלי. יש לי סוג של מזל לעלות עם תחמושת טובה. מתחת לחולצה אני שאהיד והאנשים שמים לי בפה רפליקות גדולות. הכתיבה הכי חשובה".
- אתה צנוע.
"אני לא מחפש להיות צנוע. אני עובד קשה וקורע את התחת. אני מעניין את עצמי ואני סקרן. זה כמו כדורגל. אם אתה לא מתאמן, לא רץ, לא שואף, לא פרפקציוניסט, לא תגיע. אם אתה מסתלבט, אתה לא פוגע. אי אפשר להיות מראדונה בלי לקרוע את התחת, ואתה לא הופך סתם ככה לבקהאם. כישרון זה התחלתי, אבל צריך לשכלל אותו. צריך טיימינג ומזל או איך שתקרא לו".
- למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על טיימינג?
"שמוליק הספרי ראה אותי בבית צבי ולקח אותי ל'קידוש' עם עדנה פלידל ויוסי גרבר. להיות בקומבינה הזאת, לפגוש את החמישייה, לפגוש את איתן צור, עוזי וייל ואסף ציפור, זה להצליח. איך נולד הקטע הזה של החיפושיות? זה מפגש של אנשים, זה ליפול בקומבינה הנכונה. היה לי המון מזל. אני שחקן שעובד קשה. שחקן טוב, אבל לא אחד שהכל הולך לו מובן מאליו. אני מגיע מוכן, יש לי שאיפות. רציתי".
- מה רצית?
"רציתי. בגיל שמונה שיחקתי כדורגל. רציתי להיות כדורגלן כמו רוני קלדרון".
- ראית אותו משחק?
"כן, אותו ואת שאר החבר'ה בהפועל תל אביב. ג'ורג' בורבה, שייע, בז'ה".
- בתור אוהד הפועל תל אביב, מה אתה אומר על המינוי של שייע?
"מה אני אגיד לך, שיהיה לו בהצלחה. בכדורגל יש את הקלישאה, 'משחקים משבת לשבת'. ככה גם החיים. יום אחד אתה נופל, יום אחד אתה קם. בכדורגל אתה משחק 90 דקות ואין שום דבר מיידי. יכול להיגמר גם 0:0. יכול להיות חרא ואחר כך יכול להיות טוב. הצלחה זה 90 אחוז עבודה והתמדה. אתה לא חייב איי-קיו כזה גבוה, אבל אם אתה שואף, תגיע".
- עד כמה אתה אוהד הפועל, כמו כל המפורסמים, או שזה עמוק?
"הפועל זה בגובה החיים. פעם הם למעלה ופעם למטה. זה מה שכיף. עדיף לאהוד את מכבי בכדורסל? זה משעמם. הפועל תל אביב עכשיו פחות טובה, אבל כבר היינו למעלה והרגשנו מה זה. מה שטוב זה שהיא לא מובן מאליו, כמו החיים. מכבי זה לא החיים".
- אתה הולך למשחקים?
"הייתי עם שמוליק הספרי בדרבי. כדורגל זה כמו תאטרון, ההצגה הכי טובה בעיר. כמו פעם ביוון שחיפשו קתרזיס. הקהל קופץ, שר. אתה נמצא ביציע עם אנשים שאתה בכלל לא מכיר. יש משהו גדול בלהיות חלק מהמון, מקבוצה".
- ב"מילאנו" אתה משחק את נפתלי, סוכן ביטוח דתי שמצטרף לאוהדי הפועל במשחק מול מילאן. הוא לא בדיוק שייך לקבוצה הזאת.
"נפתלי הוא אאוטסיידר שבא למשימה. הוא כמו תא רדום של אל-קאעידה. הוא לא ממש מלאך המוות. הוא רק שליח. נפתלי בקונפליקט. הוא בא לעשות משהו רע למישהו ולקחת אותו איתו, אבל הוא בא גם להתריע. בדרך הוא מתאהב באוהדים ונכנס לדילמה. הוא נודר נדר שאם הפועל תל אביב מנצחת בסאן סירו, הוא לא הורג את האוהד. זה בא הכל משמוליק. הוא בא מבית דתי. מישהו בקהל אמר לי שזו בחירה שלך לבחור בחיים או במוות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דב נבון ב"דובל'ה עולמי"
|
|
|
|
|
|
|
"אני בעננים, בסוג של אושר"
|
|
|
|
|
|
|
- בוא נפרק את המשמעות של 'כן, אה?'. עד שבאתם זה היה סתם סלנג נמוך מצח. ב"בורגנים" קידשתם את זה.
"יש בשתי המילים האלה הרבה, בעיקר הרבה חרא. יש בזה את המובן מאליו, את השנאה, תלוי באיזה קונטקסט זה בא. 'כן, אה?' על המקום הזה, על הזבאלה הזאת. תלוי מי יושב מולי. זה נורא ישראלי. יש בזה בעיקר הסכמה בלי להבין על מה אתה מסכים".
- זה הכי תפור על רמי הויברגר. הוא אומר את זה הכי נכון.
"רמי שחקן ענק. היינו נפגשים כסטודנטים, מחפשים סטוצים. למדתי בבית צבי והוא בניסן נתיב. פעם ראשונה ראיתי אותו בצוותא והתאהבתי בו. המטרה שלי היתה לפגוש ולשחק איתו".
- מה הכוח שלו?
"יש לו שארם, קסם, כוח, הומור. הוא חכם ומבריק, עמוק ורגיש. יש לו בחירות נהדרות, בחירות אמיצות".
- הוא עצבני?
"הוא מקסים. אנחנו מפטפטים שעות. על הילדים ועל הנישואים. אני מקטר ושופך לו. אני אומר לו 'רמי, לא טוב לי, לא מרגיש טוב'. הוא מסתכל עלי וזהו".
- אתה רב ערוצי. התחלת עם "החמישייה הקאמרית" בערוץ 1, עברתם לערוץ 2, "הבורגנים" התחילו ביס, ועכשיו אתה גם בערוץ 10.
"נוצר חלל בערוץ 10, וזה מה שיפה בהתחלה של דברים. יש מקום לעשות שם משהו אחר, משהו טיפה חתרני, מהפכני, כמו 'החמישייה' כשהיא הגיעה לטלעד. כיף לבוא ללבן הזה, לחדרים הפנויים. יש בזה משהו בתולי, מקום לא ממוסד".
- והאנשים בערוץ 2 מפרגנים לך על "דובל'ה עולמי"?
"לפני שעשיתי את' דובל'ה', היתה פגרה של תשעה חודשים. 'ארץ נהדרת' ירדה, והתייעצתי עם מולי שגב, שהוא גם עורך התוכנית וגם מנהל התוכניות של קשת. הוא נתן לי את ברכת הדרך. מה רצית שאעשה, את 'הבורגנים' צילמנו לפני כמעט שנתיים. אז שאני אחכה? חיכיתי מספיק".
- "ארץ נהדרת" היא תוכנית של מופרעים בראש, לא?
"זו חבורה של מפוצצים בכישרון. אנשים טובים שעובדים באובססיה".
- 30 אחוז ברייטינג, זה עושה לך את זה?
"תשמע, אני בעננים, בסוג של אושר. כל כך טוב לי, שלא נעים לי, אבל כמו שאני נותן, ככה אני מקבל. זה חלק מסוד החיים. אתה נותן חרא? אתה מקבל חרא בחזרה".
- אתה בן 43. אתה לא בשביל גיל כזה. אתה בשביל מקסימום 30.
"בוא לא נדבר על גיל, טוב? המספר הזה מחפף אותי. זה לפסיכולוגית שלי".
- כמה אתה הולך אליה?
"מדי פעם. זה כמו רופא משפחה. אני שנים אצלה כדי להמשיך לתפקד. אני מתחזק את עצמי כי יש מקומות שאני נעצר בהם. זה כמעט ייעוץ מקצועי. אני צריך עזרה. כשאני מתלבט, כשקשה לי, כשהיחסים בבית לא משהו. אני צריך שמישהי תגיד לי מה לעשות. אני זקוק לפעמים לכיוון, למרות שאת הכיוון הכללי אני יודע".
- לפעמים זה לא נראה. אפילו בפרסומת לתפוצ'יפס אתה אומר "טבעי שלא תשלוט בעצמך", וזה מתאים לך נורא.
"אני פועל מאינטואיציות. הבחירות שלי נעשות מהלב. מעט בחירות הן מהראש. זה לא נכון שאני לא בשליטה. אני מודע בטירוף. אני נורא מכוון, נורא מדויק. אם אני נזרק, אז זה עם חבלים שמושכים אותי חזרה. לפעמים אני פחות מחזיק, ואז הולך לאיבוד. לפעמים אני נורא פחדן ומבוהל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"הבורגנים"
|
|
|
|
|
|
|
"אני פחדן"
|
|
|
|
|
|
|
- אתה אף פעם לא מאלתר?
"לא. תשמע, יש לי חלום כזה לעלות לבמה מבלי לדעת על מה אני הולך לדבר. אני מת לעשות סטנד אפ, אבל מת מפחד. אני פחדן. חברים טובים שלי אומרים לי שיש לי את זה, אבל אני פוחד".
- ממה?
"מכל מיני. הים מפחיד אותי. אני נכנס לים עד גובה הברכיים. לא איש של הרפתקאות. לא לונה פארק ולא בטיח. לא מגלצ'ות, לא מטפס. עד גיל 15 עליתי על ארבע במדרגות כי פחדתי. לא אוהב שמפתיעים אותי בימי הולדת. כשאני חוזר הביתה, אני רוצה דברים מסודרים. אוהב מקום מוכר. אני אוהב בית. דווקא טבעי שאשלוט בעצמי".
- מה מקור הפחד?
"אני כל כך פחדן כי יש לי מחשבות על דברים איומים. פחדתי פעם שאתאשפז, שאזרק לרחוב. היו לי התקפי חרדה ואיבוד שליטה. למדתי לנטרל את זה".
- מתי זה היה?
"בגיל 30. לא הייתי בטוח שתהיה לי עבודה. זה לא נפסק גם עכשיו".
- גם עכשיו? נו באמת.
"אבל הייתי במקומות שלא היה לי. זה אופי של עולם מערבי. פתאום אתה שם, ויום אחד אתה במקום אחר. העולם המערבי מפחיד. האלוהים של היום זה כסף וקניון".
- אתה אוהב קניונים?
"אני פחות ופחות קונה, אבל אני נורא אוהב חלונות ראווה, חנויות של מוצרי חשמל כאלה. פעם הייתי צרכן חולני. התנועה לכיס היתה אוטומטית. עכשיו פחות כי התנועה לכיס יכולה לסבך. הייתי פזרן, אבל חשבון הבנק עצר אותי. זה היה סוג של חוסר בגרות. גם כשלא היה לי, היו לי קריזים של קניות".
- מה קנית?
"הכל. קפה טוב, אוכל טוב, בגדים. לאו דווקא דברים גדולים. כשהיה לי מצב רוח, הייתי קונה. הנה, אני מקבל עכשיו התקף חרדה. בוא נפסיק עם זה".
- והיום?
"היום זה מעורר בי דחייה. הקטע הזה שאתה צריך לפצות את עצמך. זה הקונפליקט. אתה צריך להיות כל הזמן באופנה, מעודכן. כל הזמן מנסים לפתות אותך. פתאום הבנתי שאני לא צריך שום דבר כדי להיות אני. זה בגלל שאני יותר בטוח בעצמי. אני לא יכול יותר עם תחושת העדר הזאת, שכולם מצביעים לשם, כולם קונים את האוטו הזה ואת המותג. אני נגמל".
- הצטרפת לליכוד?
"ב'בורגנים' ישראל לא בדיוק יודע מה טוב לו. הוא אומר לעצמו שאם הוא יצטרף לליכוד, אולי החיים שלו ישתנו לטובה, אולי ימצא ג'וב, אולי יקבל שם כסף. בסוף עובדים עליו והוא נשאר בלי כלום. אבל זה מה שקורה פה. אחרי הפיגועים כולם המשיכו להצביע לליכוד".
- ואתה?
"אני לא יודע מה זה המפלגה הזאת. אין לי מושג. זה לא שחור ולבן. פעם הכל היה ברור לי. יש פרטנר, אין פרטנר. פעם היה לי ברור שרוצים שלום, אבל מתברר שזה לא פשוט. שגם הצד השני צריך לעבור תהליך. אבל זה לא אומר שלצד השני מתאים עכשיו שלום.
"זה סוג של פטרונות לקבוע לעמים את העיתוי שהם צריכים להחליט בו על הגורל שלהם. אנחנו עוברים עכשיו סוג של תהליך. הבנו כמה דברים, בין השאר שצריך להיפטר מחלומות על ארץ ישראל השלמה. צריך לוותר כדי לקבל פה חיים נורמליים. כשהצד השני יוותר גם הוא על החלומות שלו לחזור ליפו, כשהוא יבין, יהיה שלום".
- וירושלים?
"צריך להחזיר את החלק המזרחי. אין מה לעשות. זה ברור ואין שום התלבטויות. ברור לי שזה מה שיקרה, אבל אנחנו מפנימים הכל לאט. צריך להחזיר את מה שלקחנו ב-67'. זה לא משחק ילדים, זה הרבה יותר עמוק".
- וערפאת?
"בשנים האחרונות נפגעתי ממנו באופן אישי. לא היתה לי אליו סימפטיה בתקופה האחרונה, ולא הזלתי דמעה כשהוא מת. עכשיו הוא לא פה ואין בי צער שהוא נעלם. ערפאת עשה דברים איומים. הוא היה חרא של בן אדם, והפלשתינים צריכים להחליט לאן הם הולכים. אריק שרון? אומרים שרק הוא יכול? בוא נראה אותו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דב נבון ב"מילאנו". צילום: משה שי
|
|
|
|
|
|
|
"אני בן אדם שמח"
|
|
|
|
|
|
|
- ומה יקרה פה עוד מעט, כשיתחיל הפינוי של יישובי עזה?
"מפחיד אותי לחשוב מה יקרה. אני פוחד מהמתנחלים, מהפלג הקיצוני. מפחיד לחשוב שרק שרון יכול לעשות את זה. הפינוי הזה יהיה קשה, אבל זה כלום לעומת מה שיקרה כשנפנה את יהודה ושומרון. אני פוחד שיהרגו פה שוב ראש ממשלה. אני פוחד מברדק אמיתי. עוד לא הזיזו פה לבנה וכבר איומים ואללה. הפנאטים לא רואים שום דבר ממטר. צריך לעשות פשרות, כמו שהפלשתינים צריכים".
- בוא נגיד שעכשיו קוראת את מה שאתה אומר בחורה בת 17 שגרה באחד היישובים שצריכים להתפנות. נניח שהיא מעריצה שלך, ואתה מדבר עליה במונחים של פנאטית.
"אם הילדה שקוראת אותי תבין שהיא צריכה לוותר, ואם גם הצד השני יוותר כדי שהיא לא תצטרך לנסוע באוטובוס ממוגן ירי, אז זה שווה לי. לפני שהיא והמשפחה שלה יפנו את הבתים, הפלשתינים צריכים להראות שהם בתהליך של שינוי. אנשים פה שכחו איך זה לחיות חיים נורמליים. אנחנו לא מסתכלים מבחוץ איך אנחנו נראים, וזה מבהיל".
- מה עם ביטחון כלכלי, יש לך?
"אין לי גם היום. בישראל של היום הכי חשוב זה כסף. זו בעיה. אני חי טוב, לא מתלונן, אבל אני לא חושב שיש באיזשהו מקום פה ביטחון מלא. פעם היתה 'אתא', מקום עבודה קבוע. היום אין 'אתא'. רמי אומר לי שבמקום הזה צריך לעבוד יום-יום כדי להתפרנס.
"לפני 'ארץ נהדרת' לא עבדתי במשך שנה וחצי. נבהלתי, טיפלתי בעצמי, ביקרתי קבוע אצל הפסיכולוגית. חשבתי שאני אהיה מובטל לעד, אבל יזמתי ופניתי למולי שגב. אמרתי לו ששמעתי שהוא הולך להרים משהו והודעתי לו שאני פנוי. מולי המתוק אמר: 'וואללה? שווה'. למדתי שאתה חייב להיות אקטיבי. מקבלים הצעות, אבל לפעמים חייבים ליזום, להיות מעורבים, לקחת את החיים בידיים. החיים שיחקו בי הרבה שנים, החלטתי סוף סוף לשלוט בהם".
- בוא נדבר עליך ב"ארץ נהדרת". אודי בן-דוד-פדרבוש הוא חתיכת טמבל.
"אבל טמבל נחמד, נכון? פדרבוש הוא פרודיה על מישהו שנמצא במקום לא לו".
- דיברת עם אורלי פדרבוש?
"פגשתי אותה. היא דווקא צוחקת, מבסוטה".
- בכלל, אנשים צוחקים מיד כשרואים אותך. למה?
"אני נורא אוהב הומור. אני מזכיר לאנשים המון דברים והם צוחקים. אני כמו האיש הקטן ברחוב".
- אתה בוכה?
"אני עצוב. בוכה במקומות קיצוניים. לפעמים אני בוכה בסרטים".
- יותר עצוב או יותר שמח?
"אני בן אדם שמח. קם בבוקר מבסוט. בשש השנים האחרונות אני קם בבוקר. פעם הייתי קם רק בצהריים. הייתי מבלה וחוזר לפנות בוקר. עכשיו אני קם ברבע לשבע. נטע ואני מארגנים את עתליה. יש לנו גם את תמרה, שהיא בת חצי שנה.
"אני לוקח את עתליה כל בוקר לגן. היו ימים שלא לקחתי אותה, אבל עכשיו אני לא מוותר על העשרים דקות-חצי שעה האלה להיות איתה. אנחנו הולכים ברגל ואני מאושר. אנחנו בונים יחסים. יש לה תובנות. היא ראתה אותי באולפן של 'ארץ נהדרת'. אחר כך היא אמרה לי, 'אבא, אני חושבת שעל הבמה הרבה יותר כיף מאשר בקהל'. היא צודקת. אין לי מה לקטר. היא רואה שאני נהנה".
- אתה גם קם בלילה לתינוקת?
"לא. אין לי ציצי, אז יש לי פטור. בילדה הראשונה קמתי בלי תפקיד. עכשיו ויתרו לי. אני שונא לקום בבוקר, אבל התרגלתי. יש משהו כיפי בלקום מוקדם. מספיקים יותר. אני גם מבטיח לעצמי כל הזמן שאני חוזר לשחות". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
