 |
/images/archive/gallery/231/894.jpg אהובה עוזרי.
צילום: יאיר שטיינמץ  |
|
|
| "גם כשאני שרה שירים שמחים, אנשים בוכים" |
|
| אהובה עוזרי נאלצה לעבור ניתוח להסרת מיתרי הקול בעקבות מחלת הסרטן, אבל זה לא מונע ממנה להוציא בימים אלה אלבום חדש |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
מעריב
30/12/2004 11:11 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר הרבה שנים שהזמרת אהובה עוזרי מעניקה שיעורי פיתוח קול. אחד התלמידים הבולטים שלה הגיע אליה ב-1976. בחור רזה משיכון המזרח בראשון לציון, בעל מבטא תימני כבד, שהתעקש לשיר שירים הודיים. "אני כל כך מאוכזבת ממה שקרה לזהר ארגוב", אומרת היום עוזרי על אותו התלמיד. "עד שהיה אחד שגם האשכנזים אהבו. חבל, חבל, חבל. אלוהים נתן לך הכל ואתה אומר 'לא רוצה'".
גם היום, ארבע שנים אחרי שנאלצה לעבור ניתוח לכריתת מיתרי הקול, זמרים בראשית הדרך עולים לרגל אל ביתה של עוזרי. הערב, בתוכנית "פגישה לילית עם קובי מידן" (ערוץ 2, טלעד , 22:50), עוזרי מוסיפה להפגין את החיוניות המדהימה שלה ולפטפט בחופשיות על כך שעשתה את הצעד המדהים ביותר בקריירה הארוכה שלה: היא חזרה לשיר ולהקליט.
היא יכולה להשמיע קול רק כאשר היא מניחה אצבע על הפתח שהותירו המנתחים בגרונה, אך מצליחה בכל זאת להפיק מגוון מפתיע של קולות, ובעיקר להמשיך לצחוק ולהצחיק. בביקור בביתה היא מנגנת באורגן חשמלי, שרה עם תלמיד את "לתמונת אמא" של לאה גולדברג, מנגנת סקיצות של דיסק חדש במערכת הסטריאו הפשוטה, רוקדת בעיניים עצומות, מקריאה שיר שכתבה מיד אחרי ששמעה על חמשת החיילים שנהרגו בקריסת המנהרה בעזה ("הושט לי יד חבר, אני נופל. . .") ומדגימה קטע משיר חדש שאותו הקליטה עם "הדג נחש" וייצא בדיסק החדש שלה בעוד כשלושה-ארבעה שבועות.
עשרה שירים חדשים יהיו בדיסק - שבעה הוקלטו ממש לפני שחלתה בסרטן הגרון, ושלושה לאחר הניתוח, כשהרגישה שלימדה את עצמה להשמיע קול. מה שמוכיח, לדבריה, שאפשר לדבר ולשיר גם בלי מיתרי קול.
את הקריירה שלה התחילה עוזרי בגיל שמונה בתור מקוננת בבתי אבלים. היא היתה מגיעה בלוויית אמה (אבא שלה נפטר כשהיתה בת ארבע) וגורמת במשך שעות לכל מי שהגיע לנחם, לבכות על המת. העיניים שלה,
אז כמו היום, נשארו יבשות. "אני לא אשה שבוכה. נקודה. גם כשאני שרה שירים שמחים, אנשים בוכים. מה אני אעשה? אני מומחית בזה. בגלל זה אני אחת מסוגי, וקשה לחקות אותי".
היא לא בכתה גם שהרופאים בוולפסון הודיעו לה שהיא חולה בסרטן במערכת כלי הנשימה ושחייבים לכרות לה את מיתרי הקול, אחרת סיכוייה להישאר בחיים קלושים. ד"ר יהודה רוט, מנהל מחלקת אף אוזן-גורן בבית החולים וולפסון, אומר שהתהפכה לו הבטן לפני שנכנס לשיחה שבה בישר לה שהיא הולכת לאבד את הקול. אולי מפני שהיה בין הבודדים במחלקה שהכיר היטב את השירים של עוזרי מתקופת שירות ממושכת בלבנון, ואולי מפני שחשב שזו בשורה קשה למי שכל עולמה הוא שירה.
"אני שייך לדור שהיה שר את אהובה עוזרי. רק מאוחר יותר החיילים בלבנון עברו לשיר את זהר ארגוב", הוא אומר. אבל עוזרי הפתיעה אותו."' מהר להוריד', אמרתי להם", היא משחזרת. "שאלתי אם אפשר להיכנס לניתוח עוד באותו יום. יאללה יאללה, אודרוב. חבל על כל רגע שעובר".
"היא קיבלה את הבשורה הראשונה בצורה מעשית ומציאותית", נזכר ד"ר רוט. "לא חשבנו שהיא תוכל לחזור לשיר, זה לגמרי הפרויקט שלה. היא מקדישה כוחות לא רק לשיקום עצמי, אלא גם באה כל הזמן לעודד חולים במחלקה. היא פשוט פצצת מרץ, שנכנסת לחדר של חולה שזרוק בחדר אחרי ניתוח, ואחרי כמה דקות גורמת לו להתחיל לצחוק ולהתמלא אופטימיות".
רוט משוכנע שבגלל הידע והניסיון של עוזרי בפיתוח קול, היא השתקמה במהירות וגם מצליחה להפיק טווח צלילים יוצא דופן. "מרוב מחשבה וכוח רצון גידלתי לי מיתרים חדשים", צוחקת עוזרי. "כל בוקר הייתי משמיעה קצת קולות. ועוד קצת. הייתי קמה בבוקר ועושה 'אההההה' ואז הקול שלי היה נופל. בשום שלב לא שידרתי למוח שלי שאין לי מיתרים. מבחינתי יש לי מיתרים כל הזמן ומעולם לא איבדתי אותם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אהובה עוזרי. צילום: שמואל רחמני
|
|
|
 |
|
 |
|
שיר לכל משפחה שכולה
|
|
|
 |
|
|
|
הדיסק החדש שלה מרגש, ובעיקר עצוב. אפילו השירים השמחים שבו עצובים, למעט השיר שהקליטה עם "הדג נחש" שיכבוש מן הסתם את רשימות ההשמעה, מצעדי הפזמונים ואת ערוץ 24.
השיר "סמי" הוא אחד מאותם קורעי הלב שבהם התמחתה. זהו השיר האחרון שעוזרי הקליטה לפני שכרתו לה את מיתרי הקול והיא אומרת שהוא זה שהכי ריגש אותה בקריירה שלה עד כה. היא כתבה אותו אחרי שקיבלה טלפון מאמא שבנה בן השבע נפטר מסרטן. "כתבתי אותו ולא ידעתי שאני עצמי חולה בסרטן", היא אומרת. "כששמעתי את ההקלטה, שמתי לב לצרידות בקול שלי, אבל לא ידעתי עדיין שיש לי גידול".
במשך השנים היא קיבלה עשרות פניות מאנשים שאיבדו את יקיריהן, בעיקר הורים לחיילים, שביקשו לכתוב שיר לזכרם. היא נענית לכל הבקשות-שולחת לכולם שיר מוקלט על קלטת ("לדבר כזה אפשר לסרב?"), ורק חלק קטן מהם הכניסה לתקליטים שלה.
ב-75', עדיין בתור זמרת חאפלות אנונימית, הקליטה את הלהיט "היכן החייל" (שאותו היא מגדירה כ'שיר הרעות' של המזרחים ואומרת שאם היתה יכולה לבחור רק שיר אחד לקחת לאי בודד, זה היה השיר). מיד לאחר מכן כבר מכרה 300 אלף עותקים מהקלטת "שירים עצובים" והתחילה לייצר
להיט אחרי להיט: "ילדה קטנה במזח", " עמק הפרחים", "הרמה", "היי נערה", " צלצולי פעמונים" ועוד.
ב-76' כתבה את ההמנון "ירושלים של בית"ר" ("מלמיליאן ודני נוימן הביאו לנו את התהילה. . ."). היא עשתה הרבה כסף מהופעות, כסף שאיפשר לה כבר ב-78' לקנות את הבית שבו היא גרה היום. "אנשים אז הרוויחו 400 לירות בחודש, ואני הייתי עושה 5,000 ביום".
אבל ב-82' היא פתאום נעלמה. הפסיקה להופיע. מדי פעם יצאה לשוק קלטת שלה, ופה ושם גם כתבו בעיתון שהיא תיכף חוזרת, אבל עוזרי לקחה את הזמן. השבוע, כשהתבקשה לתאר את הסיבה העיקרית שבגללה יצאה להפסקה ארוכה, היא שתקה דקות ארוכות ואחר כך אמרה שזו היתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיים שהעצב הכריע אותה.
הפרישה שלה באה בעקבות כמה שנים של רצף נוראי של טרגדיות: אחיה איבד שני ילדים כתוצאה ממחלת הסרטן, בן אחותה נהרג בתאונת דרכים, בן של אחות אחרת נהרג בצבא ואמה נפטרה. הכל בתוך פחות מארבע שנים.
אין לה חלומות. "על מה אני יכולה לחלום? את כל משאלותיי הגשמתי. לא מעניין אותי למלא את היכל התרבות, מעניין אותי רק שהמוזיקה שלי תתפתח. אתה לא מבין כמה אני מאושרת". והיא אכן נראית מאוד מאושרת. במקרה שלה, העובדה שחייה ניתנו לה במתנה, היא קלישאה מדויקת. היא רזה, נמרצת, מחייכת, אופטימית ומוקפת אנשים שאוהבים אותה.
הדיסק החדש שלה כבר מעורר התרגשות בקרב אמנים רבים ויזכה לחשיפה רבה בכלי התקשורת, ובעיקר - היא ממשיכה להוכיח לכולם, ועוד לפני כן לעצמה, שאין מכשול שאי אפשר לגבור עליו. גם אם זה אומר להיות הזמרת היחידה בעולם שאין לה מיתרי קול.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
