 |
/images/archive/gallery/239/118.jpg אם.סי שירי.
צילומים: אריק סולטן  |
|
|
|
|
| אם.סי שירי, הראפרית העברייה הראשונה, לא רוצה שייקראו לה כוסית, מרגישה מקופחת כי היא אישה, לא מוכנה לשיר על סקס אבל פותחת ג'ורה כמו גדולה |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שי להב
14/1/2005 9:02 |
|
|
|
|
|
|
|
מחכה לאם.סי שירי. בכל רגע אמורה הראפרית העברייה הראשונה להיכנס לתוך בית הקפה, ואני מנסה לדמיין אותה. האימאג' היחיד שיש לי כרגע מגולם בתמונת פרומו קטנה, המתקשה להעניק קנה מידה כלשהו.
בוא נראה. . . מדובר בבחורה מאסכולת ה"גירל פאואר", כזו שאינה נרתעת מאזכור מפורש של איברי מין זכריים בשירים, ובאופן כללי נשמעת על סף בליעת המיקרופון. היא בטח גדולה כזו, מקועקעת. עם שרשראות זהב כבדות ומראה מקושקש. יאללה, שתיכנס כבר, נו!
בשעה שאני מפליג בדמיון, בחורה בעלת מראה וקומה ממוצעים נכנסת אל תוך החדר, מביטה לכל העברים ומחליטה להתיישב דווקא מולי. טוסי, טוסי מכאן. את מסתירה לי את חלוצת הראפ הנשי בציון. "שלום, אני שירי", הממוצעת שולחת לעברי יד ענוגה. לא נכון! "מר שוטר, יש לי ת'זכות לבעוט לך בשמוק", זה את? "לגמרי", היא מחייכת.
חרא מקצוע, תאמינו לי. אתה מפנטז על ביג מאמא, ומקבל את השכנה ממול. וזהו בדיוק סוד קסמה, וגם מקור חולשתה, של אם.סי שירי. מחד, היא משדרת משהו לא מהוקצע, ישיר ואמיתי. מהעבר השני, כל התכונות הללו יפות לרוקרית לא לזמרת היפ הופ, ז'אנר שהשואו
והפאסון משמעותיים בו לא פחות מהמוזיקה.
זאת גם אולי הסיבה, שלמרות שהסינגלים ששוגרו מתוך אלבום הבכורה שלה זכו לפרגון מקצועי סמיך (ומוצדק), הם לא בדיוק חרכו את הרדיו. אפילו הצירוף התקדימי בין בחורה ישראלית וראפ לא הצליח לעורר סביבה את העניין המצופה. בינתיים. כי לאם.סי שירי יש די כישרון, סבלנות ודרייב, בכדי שהיא תרוץ איתנו למרחקים ארוכים.
לזכותה של הראפרית ייאמר, שהיא מודעת לגמרי למסכת הניתוחים דלעיל. מודעת, ומנתבת ביניהם את דרכה מתוך בחירה. "זמרת לא צריכה להיות דוגמנית", היא טוענת. "עד עכשיו, כשאני הולכת לצילומים בכל מיני עיתונים, לא אכפת להם ממה שיש לי להגיד. זה מגוחך. אף פעם לא שמתי לב מה אני לובשת בהופעות, והיום זה נהיה נורא חשוב.
"אבל אני לא אנסה להיות מישהי שאני לא. גם אם סקס מוכר, אני לא אופיע עם מחשוף, כי זו לא אני. יש את תעשיית הפופ, שלוקחים ילדה יפה ומלמדים אותה לשיר. עושים ממנה כוכבת. קצת משחק, קצת ריקוד והנה - יצרנו משהו. וזה עוצר את כל אלה שיש להם כישרון, כי זה משדר לנוער שאתה צריך להיות כזה בשביל להצליח".
- את נתקלת בהערות ביחס למראה החיצוני שלך?
"כל הזמן. כשהתחלתי לשיר, צעקו לי מהקהל 'את מכוערת, תרדי מהבמה!'. זה כואב, זה פוגע, אבל בגלל זה יצאו לי כל השירים האלה. המאבק הזה.
"בכלל, בגלל שאין נשים פה בהיפ הופ, התייחסו אליי אחרת. שמו יותר דגש על מראה חיצוני. יש דאבל סטנדרט. אם את שרה על סקס את זונה, ואם גבר עושה את זה, זה בסדר. היו הופעות שלא רצו אותי, ואם הגעתי, אמרו שזה דרך קומבינה".
- מה זאת אומרת "קומבינה"?
(היא נבוכה מאוד, מתקשה לענות) "שכאילו. . . כאילו שכבתי עם המפיק. גם כשהופעתי עם 'הדג נחש' אמרו שזה בגלל שיצאתי איתם. זה קיים המון. חושבים שאם את ראפרית אז תהיי כוסית ותראי את החזה שלך.
"גם מגוחך בעיניי הקטע של לדפוק הופעה. אם המצב הכלכלי בארץ על הפנים, לא הגיוני להסתובב על הבמה בחליפות של אלף שקל, רק בגלל פוזה. צריך להישאר אמיתי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שירי
|
|
|
 |
|
 |
|
"אם אישה מקללת, זה אסור"
|
|
|
 |
|
|
|
במסגרת הצורך הזה, שירי ואנשי חברת התקליטים שלה ("לבנטיני") החליטו , בצעד לא שגרתי, לשגר כסינגל בכורה דווקא את השיר הכי פחות מסחרי והכי "כבד" מתוך האלבום: "מתי תחייכי", העוסק בבחורה שעברה התעללות מינית.
כמצופה, ההחלטה הזו גרפה פרגון רחב בקרב המבקרים, ובמקביל חסמה עבור שירי את שערי הכניסה לפלייליסט. "כשהוצאתי את השיר, אמרו שזה נורא כבד ושהקליפ נורא בוטה", היא כועסת. "ואללה, כשמראים קליפ של ראפר עם בחורות בחוטיני, זה לא בוטה. . . אם אישה מקללת, זה אסור. לראפר מותר.
"הרדיו לא רוצה להשמיע נושא של נשים מנוצלות. בחרנו דווקא בשיר הזה בתור סינגל כדי להעביר מסר, אבל זה לא עובד. כי בארץ צריך להוציא את השיר הכי טיפשי בעולם כדי להצליח. רק שיהיה קליט".
- למה בכלל כתבת אותו? ולמה כל כך בער לך להעביר את המסר?
"כי זה סיפור נורא אישי. סיפור שקרה לי. אנשים חושבים שאונס זה משהו שעושה לך מישהו שאתה לא מכיר. הם לא מודעים לזה שאונס יכול להיות גם בתוך מערכות יחסים, כולל בנישואים. ויש שם גם כל מיני סוגי התעללויות אחרים. זה מה שקרה לי, עם חבר.
"אתה יודע, זה מדהים. כל הבחורות שאני מכירה עברו סוג של התעללות מינית. בדרך כלל בגיל נורא צעיר. מהשכן, נגיד. כשאני הייתי צעירה, הייתי חשופה לזה. אנשים בשכונה בבת ים, גם כאלה שמכירים, בית ספר וזה. נוגעים, עושים כל מיני דברים. ילדה בת שמונה לא צריכה לראות מישהו שמאונן מולה בחדר מדרגות. הבעיה היא שבגיל כזה אתה לא מדבר על זה, אז זה נשאר אצלך ועושה לך משהו.
"אני עברתי ממש אונס. לא התלוננתי במשטרה, כי חשבתי שאני מאוהבת בו ושזה חלק מהעניין. גם המשכתי להיות איתו אחר כך. הקאץ' בדבר כזה. . . אני לא דיברתי על זה עם אף אחד, כי הרגשתי שאולי אני זו שהיתה לא בסדר. כאילו, אני חברה שלו, אז זה מה שאני צריכה לעשות.
"אבל בחורה צריכה להיות מוכנה לפני שהיא נכנסת עם מישהו למיטה. זה דבר נורא אישי שלא קשור לגיל ולכלום. מה שעברתי, עד עכשיו אני מנסה לעבוד עליו. זה נורא הפריע לי במערכות יחסים אחרות, ואני מנסה לפתור את זה. בשביל זה אני רוצה זמן לבד, עם עצמי. בלי חבר".
- הוא יודע מזה, שכתבת עליו שיר?
"לא יודעת, אנחנו לא בקשר. אבל אם הוא שמע את השיר, הוא יודע. . .".
- מצאת לך מקצוע מאוד בעייתי כדי להתמודד עם הפצעים. בתור ראפרית, על במה, אנשים בטח מתייחסים אליך כאל אובייקט מיני. לא?
"יש שני סוגי קהל. כאלה שממש מתחרמנים מזה ואומרים 'וואוו, את עושה לי את זה'. ויש את אלה שאומרים - 'אה, את פמיניסטית, אז אין לי מה לעשות איתך. את בטח לסבית'. אנשים זה שחור ולבן אצלם".
קיצוניות היא תכונה טיפוסית מאוד בעולם ששירי בחרה להשתחל לתוכו. בחירה שנעשתה, אגב, מסיבות מקריות לחלוטין. "תמיד הופעתי", היא משחזרת. "בבית ספר, בטקסים. בגיל 16 חיפשתי כבר מקום מקצועי ומצאתי את בית ליסין. הבאתי כמה פלייבקים של היפ הופ שאז התחלתי להכיר, ועשיתי פריסטייל. האמת היא שיותר רציתי לעשות רוק, אבל הפידבקים שקיבלתי מההיפ הופ חיזקו אותי. כל הקהל התלהב, והתחלתי יותר להשקיע בזה".
- היית בכלל מודעת לעובדה שאת בחורה שנכנסת לזירה כל כך גברית?
"ממש לא. זה נראה לי מה זה טבעי. רק כשנכנסתי לסצנה קלטתי שאין בחורות, וזה היה לי מוזר. ואז התחלתי לחטוף ת'בומבות. היו הופעות שפשוט לא הזמינו אותי בגלל שאני בחורה".
- אולי הם חשבו שאת לא טובה מספיק?
"הזמינו לשם מלא ראפרים, יותר מעשרה. ולא כולם היו טובים, תאמין לי".
למזלה של שירי, לא מעט גברים ממתחמי ההיפ הופ הצליחו בכל זאת לאתר את הכישרון. חלקם אף היו מוכרים ומקושרים מספיק בכדי לקדם אותו. מוקי וחמי, למשל, אז עוד חברי שבק ס', צירפו אותה לערבי החישגוזים המיתולוגיים. אבל הפוש המשמעותי ביותר לקריירה של אם.סי שירי הגיע מכיוון הדג נחש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הדג נחש
|
|
|
|
|
|
|
"אנשים לא יודעים מה זה היפ הופ טוב"
|
|
|
|
|
|
|
"יא-יא ודודוש (יא-יא כהן-אהרונוב ודודוש קלמס, חברי הדג נחש - ש.ל.) היו הנגנים של גלית דהאן, שעבדתי איתה", היא מבארת את פשר הקשר. "הם ביקשו ממני לכתוב איזה קטע, ושילבו אותו בשיר 'לזוז'. לפני זה לא הכרתי אותם בכלל. הגעתי לחדר חזרות, אני רואה 80 איש שאני לא מכירה ומה זה פחדתי. לא דיברתי איתם כל כך וזה. אחר כך נשבר הקרח. הם אירחו אותי כמעט בכל הופעה.
"כשהוצאתי סינגל ראשון, אנשים כתבו שאני עוזבת את הדג נחש. . . הם לימדו אותי המון, והם גם אנשים נורא אמיתיים. בלי אגו, טהורים. כיף לעבוד עם אנשים כאלה ".
- נתקלת גם בהפך בתוך הסצנה? אגו, פוזה?
"זה משהו נורא. בעיקר הקטע החיצוני. ברוק אתה לא מצפה מהזמר לשים שרשראות ולהתקשט. בגלל שההיפ הופ חדש פה, לאנשים יש דימוי מאוד שטחי עליו. אתה צריך להתלבש ככה וככה, ולא מסתכלים על התוכן עצמו.
"מיד כשאני באה להצטלם אומרים לי 'שימי מעיל ארוך ותעשי ככה עם הידיים'. בכלל, עכשיו ההיפ הופ נהיה שיא האופנה. זה טוב כי זה נהיה מיינסטרים ומשמיעים. זה לא טוב, כי משמיעים הכל ואנשים לא יודעים מה זה היפ הופ טוב. הלכתי לא מזמן למועדון היפ הופ. פעם, הקהל הורכב מאנשים שמבינים, היום אין להם מושג. זה נהיה קטע מגניב, איני.
"פעם נהניתי הרבה יותר מהמסיבות האלה. גם הקהל היה יותר מבוגר. אני לא רוצה שאנשים יקנו את האלבום שלי כי זה נחשב כרגע מגניב אלא כי הם אוהבים את זה. פעם הייתי בהופעה של 'נו דאוט' בארץ. אהבתי אותם שנים. ואז היה הלהיט 'דונט ספיק', וחצי מהקהל בא רק בגללו. זה מבאס".
- אבל עם כל הכבוד, גם חלק ניכר מהשירים שלך עוסקים באגו ובקרבות מיקרופונים, ולא במחאה או בתכנים מהותיים. נאמר, "יש לי ביצועים פצייץ על המיקרופון. כמו זינה הלוחמת, בוא תראה אותי זועמת. משאירה כל מתחרה על הרצפה מדממת".
"כשהתחלתי, זה התבקש לעשות שירי אגו. בתור ראפר ובתור אלבום ראשון. אבל לא עשיתי את זה בצורה ממש בנאלית. גם שם כתבתי על כל מיני דברים שעברתי. אני בכלל בן אדם קיצוני, גם במצבי רוח. אני יכולה להיות ממש שמחה או ממש עצובה. יותר לכיוון העצוב. . . אבא שלי כל הזמן אומר, 'למה את עצובה כל הזמן? מתי תחייכי?'.
"זה שלב בחיים. כולם עצובים, אני חושבת. פשוט יש כאלה שמראים את זה יותר. זה במיוחד ככה בהיפ הופ. אני לא חושבת ששמעתי שיר היפ הופ שמדבר על עצבות, דיכאון. השירים העצובים הם יותר שירי מחאה כלליים".
- אם ככה, האלבום בכלל לא משקף אותך. רוב השירים שכלולים בו הם שמחים וקלילים כאלה.
"אתה לא צודק. הוא כן אישי. אישי למה שהייתי אז. אל תשכח שהוא נעשה בארבע שנים, ואני נורא השתניתי תוך כדי. השירים פשוט משקפים את ההתבגרות שלי. מרגישים אותה אפילו בקול. עכשיו כבר כתבתי שירים יותר אישיים, יותר מינוריים, אבל זה לאלבום הבא".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אם.סי שירי
|
|
|
|
|
|
|
"בארץ לא חושבים שמוזיקה זה מקצוע"
|
|
|
|
|
|
|
בשיר המצוין "זה מעצבן", שירי מונה למעלה מ-30 דברים שמרגיזים אותה. ספרתי. שוביניזם, שגרה, גזענות - כולם מופגזים באמצעות פיה הגדול של הראפרית, אשר חותמת את המסכת במשפט "זה מעצבן שהכל מעצבן אותי".
אבל פסגת העצבים, מסתבר, נעוצה באפשרויות התעסוקה שלה, או היעדרן, ליתר דיוק. "הייתי בכל כך הרבה עבודות שהתייחסו אליי כמו לחרא, ואמרו לי 'לא רוצה, לכי!'", היא זועמת (בעדינות). "מזכירה במשרד הביטחון. אחר כך מלצרות, טלמרקטינג, סופרלנד, בורגר ראנץ'. כל מיני.
"במקביל הייתי סטודנטית, למדתי צילום וקרעתי ת'תחת. ישנתי ארבע שעות בלילה. לפני חודשיים גיליתי שהמינוס שלי גדל וגדל, ונאלצתי לחזור הביתה, להורים. אם הייתי גרה באמריקה, הייתי במצב הרבה יותר טוב. בארץ לא חושבים שמוזיקה זה מקצוע. מתייחסים לזה כמו לתחביב.
"אני חושבת שחברת תקליטים צריכה לתת לך משכורת מינימום, ביטוח לאומי, פנסיה. זה הרי כמו כל עבודה אחרת. כשאתה עובד בחברה, היא משלמת לך כסף. אז למה כשמחתימים אותך בחברת תקליטים זה צריך להיות בחינם? אם הם רוצים שתשקיע את כל היום במוזיקה, שיעזרו לך.
"היום, כשאני עסוקה במוזיקה, אין לי זמן לעבוד ואני צריכה לחיות ממשהו. מצד שני, כשאני מנסה להתקבל לעבודה ואומרת שאני עושה מוזיקה, לא רוצים להעסיק אותי. מילא תקליטים. אתה יודע כמה הופעות נתתי בחינם? מועדונים היום יודעים שכולם רוצים להתפרסם, אז אומרים 'יאללה - אתם חמישה אנשים? ניתן לכם 500 שקל'. הדלק עולה לי יותר.
"אם הייתי רואה שיפור, סבבה, אבל זה לא באופק. אני מכירה המון אנשים מוכרים מעולם המוזיקה, שעדיין עובדים בעבודה רגילה. פעם עבדתי בסופר, ובדיוק באותו זמן הופעתי ב'במה המרכזית' בערוץ המוזיקה. אנשים באו אליי ואמרו 'מה את עושה פה? היית בטלוויזיה, יש לך כסף. . .'".
- אולי אם תשירי יותר על סקס, כמו כל ראפרית מצויה, מצב חשבון הבנק שלך ישתפר?
"בהתחלה דווקא שרתי על סקס, אבל הפסקתי. התחלתי וכולם אמרו לי 'שרמוטה', אז עשיתי דווקא והמשכתי. בסוף עזבתי את זה, כי זה נראה לי ילדותי. לדעתי, מי ששר על סקס אין לו. אני עזבתי, ברגע שהיה לי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
