 |
/images/archive/gallery/244/665.jpg הראל סקעת ומעריצות.
צילום: רענן כהן  |
|
|
| מויאלים בדם, סקעתיות בנשמה |
|
| היסטריה מוחלטת: גדודי המעריצים והמעריצות של צמד ההראלים יעשו הכל – אבל באמת הכל – כדי להוכיח שהאליל החתיך שלהם הוא מספר 1!!!!!!!!!! |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שרי מקובר-בליקוב
21/1/2005 10:24 |
|
|
|
|
|
|
|
מתברר שגם בין כוכבים יש כוכבים. בעוד שי גבסו מטפח לעצמו גרעין קשה של לא פחות מ-800 מעריצות/ים, והמועדון של נינט טייב מגרד בקושי את החצי, התפקדו מעריצי הראל מויאל כבר לאלף השני. מספר מעריצי הראל סקעת, לפחות על פי אתר האינטרנט בעל השם שאינו משתמע לשני פנים, "הראל המלך הכוסון", אפילו כפול. גם המעריצים עצמם, איך לומר זאת בעדינות, מגוונים משהו.
בניגוד לרוב הכוכבים המצוידים בטינאייג'ריות סמוקות לחיים המצווחות בהיסטריה חיננית, במרכז מועדוני הסקעת והמויאל בולטות אמהות לעוללים, סבתות נשואות, גברים נוסטלגים ורווקות עשויות ללא חת.
"יש הרבה נשים מבוגרות שדוחפות לי טלפונים לכיסים", מתבייש מויאל. "יש אמהות שבאות עם תינוק בן חודשיים ואומרות לי,'הילד מכיר את השירים שלך בעל פה'. ולא נעים, הרי התינוק בכלל לא יודע לדבר. בסוף יוצא שהן מבקשות צילום אחד עם התינוק, וכל הפילם עם האמא. זה מביך. גם גברים מבוגרים מתקשרים אלי. הם אומרים, מבחוץ, אתה כאילו בקטע הקשוח, אבל מבפנים אתה הנשמה הרגישה. בזמן האחרון הדברים בכלל חרגו מכל פרופורציה. נשים ניגשות אלי באמצע הופעה ואומרות שהן קראו לילד שלהם הראל".
"לא תינוק ולא נעליים, אלה בסך הכל בחורות שרוצות להשכיב את מויאל", נוחרת בבוז יעל, מעריצה בת 35, לא פחות, מוכרת בסופרמרקט ביום ומנהלת מעקב בלשי מרחיב דעת על מויאל בלילה. "אני רואה אותן דוחפות לו מספרי טלפון למכנסיים. בשבוע שעבר רדפנו אחרי הראל בדרכו מהופעה
אל האוטו. היינו קבוצה קטנה של מעריצות. פתאום ניגשו אליו שתי נשים מבוגרות, ואחת מהן אמרה לו, 'תאמין לי מותק, אני יכולה לתת לך משהו שהילדות האלו לא יכולות לתת'. הראל כמעט נכנס מתחת לאספלט מרוב מבוכה".
אצל סקעת העניינים מביכים לא פחות. "החיים שלי מאוד מוזרים בזמן האחרון", הוא נאנח בעייפות. "נשים וגברים משאירים לי בטלפון הודעות קטועות בקולות מוזרים. אנשים מניחים כל מיני הפתעות לא נעימות ליד הבית, למשל קופסה עם תחתונים של בחורה, שזה קצת מפחיד. בנות התקשרו לאבא שלי הביתה ואמרו שאם לא אדבר איתן הן יתאבדו. מעריצים באים בשעות מאוחרות ומתחילים לשיר בקולי קולות ולהעיר את השכנים. ג'ודי ניר-מוזס, השכנה שלי, אמרה לי אתמול, 'בכל פעם שיטרידו אותך, תבוא ותישן אצלי'".
ככל שמועדוני המעריצים סקעת-את-מויאל תופחים לממדים מפלצתיים, כך גוברת התחרות בין שני המחנות. מה שהחל כפסטיבל זמר לגיטימי ב"כוכב נולד 2", הפך במהירות הבזק לתחרות דירוג המונית ולתוצאות הצבעה שהניבו ספקולציות והאשמות, קודם כשסקעת מצא את עצמו רק במקום השני בגמר הגדול, ואחר כך כשהתוצאות חזרו על עצמן בפסטיגל.
מחנה סקעת טוען שמארגני התחרות רימו, או לכל הפחות טעו בספירת הקולות. מעריצי מויאל מכחישים, אבל לוקחים ללב. כמצופה ממנגנון מעריצים חזק ומשומן, המחאה מתנהלת בכל כלי המלחמה האפשריים, כולל הצפות של מאות טוק-בקים מתחת לכל ידיעה בת ארבע שורות באינטרנט, ובעיקר ברעש גדול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הראל מויאל ומעריצות: צילום: רענן כהן
|
|
|
 |
|
 |
|
"אצל סקעת הכל יותר מכני, מלאכותי"
|
|
|
 |
|
|
|
מעריצי סקעת אירגנו הפגנה המונית מול משרדי "טדי הפקות" וקראו לקיים ספירה חוזרת. מעריצי מויאל פיזרו ברושורים המחזקים את נצחונו של הכוכב, וקראו למעריצי סקעת ללמוד להפסיד בכבוד. "ידענו מראש שכל מה שחשוב למארגני 'כוכב נולד' והפסטיגל זה רייטינג וכסף", אומרת שירה קדוש מחולון, מעריצת סקעת שמגדירה את עצמה "מתונה".
"לנו נשאר רק להתעצבן ולמחות. ב'כוכב נולד 2' רצו לשמור את המתח באוויר ולהוכיח שלמרות תוצאות חצי הגמר, שום דבר לא בטוח מראש. לכן עזרו למויאל לעקוף את סקעת בשיטות ספירה פסולות. כדי שאנשים יאמינו להם וימשיכו לצפות ב'כוכב נולד 3', הם היו חייבים להוכיח את התוצאות שלהם גם בפסטיגל. בפסטיגל שקלו את השקים עם פתקי ההצבעה. אנחנו חושדים ששמו בשק של מויאל אבנים כבדות, ולכן הוא שקל יותר וככה הוא ניצח את סקעת".
- לא הגיוני יותר שמויאל זכה במקום הראשון בזכות וביושר?
"לא יכול להיות. מויאל הוא בנאדם צנוע וחמוד. אין ספק שהוא מוכשר. אבל סקעת זה ליגה אחרת. כשאני שומעת שיר של הראל מויאל, אני אומרת,'וואלה, קול יפה'. כשאני שומעת שיר של הראל סקעת אני כולי צמרמורת. עובדה, בכל מצעדי הפזמונים, תחרויות הזמר והסקרים, סקעת מנצח. ורק בשתי התחרויות הגדולות, שיש בהן את אותם המנהלים, פתאום הוא מפסיד? יותר פשוט להגיע למסקנה שהשחיתות הגיעה גם לטלוויזיה ולפסטיגל".
"כל הפוסל במומו פוסל", פוסק גיא אלבז, אוהד מויאל בן 27. "במו עיני ראיתי בפורום בחורה אחת שהתרברבה שהיא וחברותיה חיבלו בהצבעות בפסטיגל לטובת סקעת. הן עמדו ליד התיבות והציעו לילדים הנמוכים עזרה. אמרו להם, אנחנו ניקח את הפתקים שלכם ונשים בתיבות. ובפועל, הם לקחו פתקים של מויאל ושמו במקומם את סקעת. אני נחרדתי. היתה לי הרגשה של ג'יהאד, של טרור. מה, המלחמה כבר מתנהלת על גבם של ילדים?".
- ואולי סקעת באמת במקום הראשון?
"אין מצב. סקעת שר לא רע, הוא פרפורמר מצוין. אבל מויאל זמר נשמה. סקעת כאילו מוכן להצלחה. הוא מעכל אותה כמו פיתה עם חומוס. העם אוהב עממיות, לא זמרים מפלסטיק. מויאל יותר ביישן ולכן הוא יותר אמיתי. אצל סקעת הכל יותר מכני, מלאכותי. עכשיו, כשהוא יוצא עם אגם רודברג, הם ממש בארבי וקן".
ומה אומרים הכוכבים עצמם? אהה, לפחות כלפי חוץ הם עושים קולות של סלידה עמוקה, וטוענים בתוקף שהמאבק על הקולות לא נוגע לקצה נפשם האמנותית. אבל מאחורי הקלעים הם בהחלט מעורבים במלחמת ההכפשות.
"אני מבין את התחושות של המעריצים", אומר סקעת בענווה. "וגם לי זה מפריע קצת. אבל כשאני רואה שאני מתחיל להתעסק בספקולציות ולא באמנות, ישר אני מזיז הכל הצדה. צביקה הדר אמר לי, 'עזוב את הרכילויות האלה, כי לא משנה מה באמת קורה, יקרו דברים הרבה יותר חמורים ואסור לך להשקיע בזה מאמץ'".
- אתה חושב שרימו אותך בספירת הקולות?
"אני יכול להגיד רק דבר אחד. בסופו של דבר כל אחד הולך לישון בלילה עם הכרית שלו והמצפון שלו. אם הייתי עושה דבר כזה, לא הייתי מסוגל לישון בשקט. אז אני מעדיף להישאר במקום השני, אבל לפחות עם מצפון נקי. פעם בחודש אני נכנס לפורום שלי באינטרנט ורואה 3,000 מעריצים רשומים. ואז אני נכנס לפורום של מויאל, ורואה בקושי 1,500. אם זה היחס, הדברים הרי מדברים בעד עצמם".
"כשסקעת ניצח בחצי הגמר של 'כוכב נולד', גם המעריצים שלי יכלו להיכנס לקטע של רמאויות ולעשות הפגנות נגד", מתמרמר מויאל. "אבל אני אמרתי לעצמי שבכלל לא שווה לרדת למקומות האלה. כשפקפקו בניצחון שלי בפסטיגל, נלחצתי. אמרתי, אולי יש אמת במה שהאנשים אומרים? באתי לטדי הפקות והתחלתי לשאול שאלות.
"כולם אמרו לי, אי אפשר לגנוב קולות ואי אפשר לרמות, כי בתוכניות גדולות כמו 'כוכב נולד' והפסטיגל יש סוללה שלמה של עורכי דין. וצביקה הדר אמר לי, 'עזוב אותך מויאל, אל תתעסק בזה בכלל. באופן חד משמעי אתה המקום הראשון'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ההראלים. צילום: אלי דסה
|
|
|
|
|
|
|
"התחלתי לעקוב אחריו והתאהבתי"
|
|
|
|
|
|
|
הרבה לפני ששד הקומבינות והזיופים פרץ מהבקבוק, היה הראל סקעת חביבה הבלתי מעורער של מדינה שלמה. הניצחון, אמרו כולם, מונח אצלו בג'ל. ערב הגמר הגדול בניצנים סימסו מעריצות שרופות את עצמן לדעת. המאופקות יותר חילקו למענו פליירים בצמתים. אבל המבקרים לא אהבו את סקעת. אמרו שהוא מקצוען מדי, שחקן מדי, ההפך הגמור מנינט הסינדרלה, שבאה מהפריפריה בכרכרה של דלעת סקסית ועגלגלה. וכך קרה שסקעת שר כל הדרך רק למקום השני.
אבל דווקא ההפסד המפתיע ברגע האחרון עשה לו טוב. מזמר שזכה לביקורות פושרות בעיתון כמנצח ודאי, הפך עם הכישלון לגיבור הטראגי התורן. ריקי גל נראתה שבורה מההפסד שלו. גם אחרי שגילם את פיטר פן, ילד הפלא הנצחי בפסטיגל, ושוב הפסיד למויאל, קרנו רק עלתה. הופעותיו נחשקות. מעריציו מתרבים. התקליט שעליו הוא עובד מעורר ציפיות עצומות. סקעת מתגורר היום בדירה שכורה ברמת גן. ללימודיו בבית צבי לא חזר. אולי בגלל העומס ואולי מכיוון שהדלתות שעליהן שוקדים בעמל וביזע במסלול המקובל בבית הספר למשחק, נפתחו לו לרווחה במחי קיץ אחד.
מויאל, מצד שני, מרוצה לא פחות. הלוחם הקשוח-רגיש, שלנצח ייזכר כמי שעמד במחסום וביצע נוהל מעצרים, מבקר במסיבות נחשבות על תקן הסלב של החודש, ועדיין נותר ביישן, וגם ירא שמים, כמובן. "בימי 'כוכב נולד' הייתי קצת סקפטי לגבי המתחרים", מתוודה גיא אלבז, עצמאי בתחום הקוסמטיקה. "אני עוסק במוזיקה ושמעתי באקראי את הראל מויאל שר. באותו הרגע נתפסתי. התרשמתי שהוא שר מהבטן, ממקום צנוע, מהנפש. הוא נכנס לי ללב. התחלתי לעקוב אחריו, למדתי להכיר אותו והתאהבתי. יש לו כישורי שירה נדירים. אז החלטתי להצטרף למעריצים שלו, לתמוך בו ולעמוד מאחוריו".
- באיזה אופן?
"אני קונה לו מתנות, למרות שהראל מתנגד לזה נחרצות. נכנסתי איתו לוויכוח אישי בנושא. טענתי בפניו שנתינה מספקת לא פחות מקבלה ושאם הוא אוהב את המעריצים שלו באמת, הוא צריך לקבל מהם מתנות. ואז הראל חייך חיוך שובה לב ונכנע".
- איזה סוג של מתנות?
"בעיקר כאלו שיש בהן פן אישי ויצירתי. שרשראות מקוריות, תכשיטים גבריים. בטח שמת לב לרצועת העור המקסימה שהוא נושא על יד שמאל שלו. זה ממני. ואני קונה חולצות, ג'ינסים, דברים אופנתיים. וגם תמונות שבהם אנחנו מצולמים איתו, בתוספת הקדשות ודיסקים ואלבומים שהכנתי, שמכילים את האוספים המקוריים והקלטות שלו מהופעות".
- אתה בן 27. זה לא מוזר קצת בגילך המתקדם?
"הגיל הוא הייתרון שלי. ממרומי גילי ארגנתי מפגש מעריצים בבית של אחת הנערות, סגרתי הסעות וכיבוד, דאגתי לכל נושא ההדפסה של השלטים בעד מויאל. בגלל שאני עצמאי ומרוויח משכורת מסודרת, התייחסו אלינו ברצינות בבתי הדפוס. אני לא מתבייש להעריץ מישהו מוכשר. אולי אני אשמע קצת פלצני, אבל ההערצה שלי אל מויאל זה ניצחון העממיות על הכוכבים שנמצאים בדרך כלל בשמים".
"דווקא בגלל שהראל כזה עממי, ביישן, הילדים מתים עליו, הולכים אחריו כמו החלילן מהמלין", מתמוגגת המעריצה יעל. "אנחנו פוגשים בפורומים ובהופעות משפחות שלמות. הרבה יותר יציבות מהמעריצות הצעירות. לבנות הנוער יש נאמנות של זבובים. היום זה מויאל, מחר זה היפיוף הבא. אבל מבוגרים זה כבר עניין אחר.
"יש להראל מעריצה אחת, בת 40 מירושלים, שבאה עם הבן שלה ככיסוי לכל מקום. היא מציפה אותו בכריות ובקולאז'ים מטורפים, ובשוקולדים, עוגות ופרחים. מעריצות אחרות ממלאות את חדר המדרגות שלו בפלקטים עם שמו. שמרית, החברה של הראל, צריכה לצבוע את הכניסה פעם בכמה ימים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מויאלי ומעריצה. צילום: רענן כהן
|
|
|
|
|
|
|
"אני הולכת לכל ההופעות שלו"
|
|
|
|
|
|
|
- איך את מסבירה את גילויי ההערצה של הנשים הבוגרות?
"זו סובלימציה של מיניות. דרך להתאהב במישהו שלא מסכן אותך, שאינו בר מימוש. ממש כמו נשים שמתאהבות בגברים נשואים, בפסיכולוג או ברופא".
"כבר כשראיתי אותו באודישן הבנתי שמדובר בבן אדם מלא רגש", אומרת רויטל בן-זיכרי, בת 18 מאשדוד, מנהלת הפורום הרשמי של הראל מויאל. "אמרתי לעצמי שגם אם הוא לא יזכה, עדיין אזכור את הפנים שלו. כתבתי לו מכתב ולמחרת הוא התקשר אלי. אמר לי שהמכתב עשה לו טוב על הלב ואני נמסתי.
"מאז אנחנו בקשר. אני הולכת לכל ההופעות שלו, פעילה בפורום, מעבירה לו מכתבים ומתנות ומסרים. לפני שלושה חודשים הדפסנו לו שלט באורך של שבעה מטרים ובגובה שלושה מטרים, וכתבנו עליו 'הראל מויאל הכוכב של המדינה', עם שתי תמונות ענקיות בצדדים. לכל הופעה אנחנו מביאות את השלט הזה. אחרי שהוא זכה בפסטיגל, קנינו לו חרב וחרטנו עליה כתובת: 'לזורו שלנו, אוהבות אותך חד וחלק'".
- לא נמאס לכן לשמוע שוב ושוב את אותה ההופעה?
"האמת? אנחנו נוסעות בשביל הראל, לא כל כך בשביל השירים שלו. אם מישהי הצליחה לגעת לו ביד, ישר היא פותחת אשכול בפורום ומדווחת: 'נגעתי בהראל'. הראל יהפוך עולמות וידחוף את השומרים כדי לחבק ילדים בוכים. אז יש בנות שבוכות רק כדי שייגש ויחבק אותן.
"אנחנו שולחות לו מכתבים וגם באות אליו הביתה. עומדות בחוץ ומתצפתות על החלון, אולי הוא יעבור לידו ויציץ החוצה. לפעמים אנחנו מחכות לו ליד האוטו, וכשהוא יוצא, אנחנו מנשקות ומחבקות. אני לא מעריצה במובן הפשוט של המילה. עברתי את הגיל. אני פשוט מגלה אהבה לבן אדם מוכשר.
"מרגישה צורך לגונן עליו. אני לא צועקת לו, 'הראל, תעשה לי ילד'. אני אוהבת אותו ברמה הכי נורמלית. חברים שלי צוחקים עלי. אומרים לי, 'סבבה שהוא שר יפה ונראה נחמד, אבל בגילך, כאילו, אולי את קצת מגזימה'. ואני אומרת להם, עזבו, ממילא לא תוכלו להבין".
עוד מעריצה פעילה, בת 26 ומנהלת חברה, היא ליז דהאן, צעירה ביישנית שמתעקשת על התואר "מעריכה". "אני כבר לא בגיל של הערצה עיוורת", היא מבהירה למען הסר ספק, "אני אוהבת את מויאל בצורה המכובדת ביותר.
"אם אני רואה כתבות עוינות או ידיעות צהובות בפורום, מיד אני שולחת אימייל לכותבים ומטהרת את השם של מויאל. אני הולכת לכל הופעה שלו, שולחת לו צרור בלונים ואופה עוגות. לפעמים אני כותבת לו מכתבים מרגשים".
- מה למשל?
"זה אישי מדי".
- אלוהים אדירים, את בת 26!
"אני לא מתנהגת כמו בחורה מאוהבת. כל הרגשות שלי כלפי מויאל אמהיים".
- גם סקעת עושה לך את זה?
"סקעת הוא מקצועי יותר, יש לו ביטחון עצמי על הבמה, אבל מלוקק מדי. הוא לא אמיתי. כשאני רואה את סקעת, הוא מזכיר לי את היי פייב. מויאל הוא הדבר האמיתי. כשהוא שר, את מרגישה שהוא נוגע בך. כשסקעת שר, ישר את שואלת, מה זה הדבר המלאכותי הזה? בטח משהו שיחלוף".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סקעת והבנות. צילום: רענן כהן
|
|
|
|
|
|
|
"תמיד יש את האשליה שאולי יהיה בינינו קטע"
|
|
|
|
|
|
|
אם לשפוט לפי הלהט בקולן של מעריצות סקעת והסומק הססגוני בלחייהן הנלהבות, "הדבר המלאכותי הזה", שרק בגללו תכף ינקרו את עיניה של ליז דהאן, יושב טוב טוב על קרקע התהילה. מועדון מעריצות סקעת אינו נופל במאומה מהמחנה המתחרה. גם הוא מדפיס שלטים, מציף את בית האליל בשוקולדים ועוגות, קונה לו ג'ינסים ופריטי לבוש במאות שקלים, ובעיקר צווח מהתרגשות עם כל גיחה של הכוכב.
"כשראיתי את מויאל באודישנים, אמרתי לעצמי, אני מצביעה בשבילו", מתוודה הילה יהושע, 22, מאבטחת בגן ילדים. "ואז סקעת נכנס, פתח את הפה, וכבש אותי שחבל על הזמן. מאז אני אחריו. יש לי רכב, אז אין לי בעיה להגיע לכל הופעה. בגלל שאני מבוגרת מכניסים אותי פנימה הרבה יותר בקלות. בפסטיגל אמרנו למאבטחים שבאנו לקחת את האחות הקטנה שלנו, וישר נתנו לנו להיכנס לחניון ולהתביית על האוטו של סקעת.
"בגיל 22 אפשר לעשות הרבה יותר דברים עם כוכבים. כשהיה לסקעת מופע בסופשבוע באילת, חברה שלי התקשרה באמצע הלילה. אמרה, 'תכיני תיק, אנחנו יורדות לדרום'. נסענו לאילת, התחברנו עם המאבטחים, והיינו עם סקעת בדיסקוטק כל הלילה. היה נורא חווייתי. זה דבר שמעריצות קטנות לא יכולות לעשות".
- מה את אומרת לו כשאת פוגשת אותו?
"אני אומרת, 'מה המצב? מה העניינים?', ורועדת קצת מהתרגשות. בפעם הראשונה שדיברתי איתו תפסתי בכי היסטרי כזה, והראל נקרע מצחוק. עכשיו אני כבר לא בוכה, אבל בכל פעם שאני רואה אותו יש לי פרפרים בבטן".
- בגיל 22?
"הראל גדול ממני בשנה ותמיד יש את האשליה שאולי יהיה בינינו קטע. אני מפנטזת על מה יהיה אם, לא אכחיש את זה, אבל אני גם אדם מציאותי. למה שהראל ייצא עם מעריצה כשהוא יכול להשיג כל סלבריטי בסביבה שלו? מצד שני, אי אפשר לדעת. יש הרבה מפורסמים שיצאו עם מעריצות".
- לא אבוד לך עכשיו, כשהוא עם אגם רודברג?
"אני לא מאמינה שזה נכון". הילה נותנת בי מבט מרחף של מישהי שיודעת משהו שאף אחד לא יודע. "לדעתי זה סתם תרגיל עלוב ביחסי ציבור".
גם ריקי פיינה, בת 16 מחולון, מאוהבת. "בחיוך של סקעת, ביופי שלו, בקול הנדיר. אני לא אחת שמעריצה אמנים, אבל אצל סקעת חרגתי ממנהגי. כשהוא הופיע בספורטק קניתי לו תחתוני בוקסר וכתבתי 'לגעת בסקעת'. כשהוא הגיע לבקר את בנות הפורום, קנינו לו טבעת מזהב לבן וחרטנו עליה: 'מקיפים אותך באהבה'".
- אתן לא מרגישות קצת מנוצלות?
"אנחנו מקבלות תמורה מלאה להשקעה. לפני שהראל נסע לחופשה בטורקיה הוא לא שכח לשלוח אי-מייל אישי שהגיע לכל 3,000 הבנות והבנים שמעריצים אותו. הוא כתב שהוא אוהב אותנו עד כלות ושאנחנו המתנה הכי גדולה שהוא היה יכול לקבל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מויאל עם החברה שמרית. צילום: רועי בכרך
|
|
|
|
|
|
|
"הגיעו להפגנה הרבה נשים מבוגרות"
|
|
|
|
|
|
|
התוכנית "כוכב נולד" נולדה כידוע בעקבות המקבילה האמריקנית "אמריקן איידול", והבריטית "פופ סטאר". החוקים זהים, הרייטינג היסטרי והמשתתפים הופכים לכוכבים בזמן אמת. וכמו אצלנו, גם בארצות הברית מתחוללת סערה גדולה שבמרכזה טענות על זיופים, קומבינות וקונספירציות שונות, ואפילו ביטויי גזענות, כפי שהגדיר זאת אלטון ג'ון שהוזמן לכהן כשופט אורח בתוכנית.
נאמנים לחיקוי האופנות הזרות, אצלנו שמח עוד יותר. הטענה העיקרית היא נגד שיטת ההצבעה באמצעות האינטרנט. מדובר, לדברי הגולשים הרבים, בפרצה שקוראת לגנב. ערב התחרות נפוצו ברשת תוכנות "סקריפטים", שהזמינו את הגולשים להצביע 250 פעם בלחיצת כפתור אחת. גולשים רבים התלוננו לאחר השימוש בתוכנה כי הצבעותיהם נרשמו לטובת מועמד אחר מאלה שבחרו.
גולש אחד סיפר כי הצביע 50 אלף פעם למויאל, ופירט את השיטה. שבוע לאחר הזכייה של מויאל ב"כוכב נולד", טענה חבורת פריקים של מחשבים, המכנה עצמה "משבשי ישראל", כי שמה לעצמה מטרה לשבש את התוצאות מטעמים אידאולוגיים אנטי קפיטליסטיים. החבורה לקחה את הקרדיט על הסקריפטים המטעים באינטרנט, והודתה שמי שהשתמש בהם והאמין שהוא מצביע למועמד אחד, הצביע למעשה למועמד אחר.
והיו גם מעריצים שטענו כי גורמים עבריינים חדרו לתוכנות המחשב, כיוון שניהלו הימורים בעד מויאל ונגד סקעת. כל זה הביא לגל מעריצי סקעת זועמים, שלא היו מוכנים לקבל את תוצאות ההצבעה. בבוקר שלמחרת התחרות בניצנים נרשמו אלפי תגובות של גולשים, שמחו על העוול שנעשה, לדעתם, לסקעת.
קשת, בתגובה, פרסמה הודעה שלפיה הצליחה למנוע כל זיוף בהצבעה בשיטות מתקדמות ביותר. במשך העונה כולה, טענו בקשת, נפסלו יותר משני מיליון קולות, ורק בגמר עצמו נפסלו מיליון וחצי הצבעות בלתי חוקיות.
מאיה קרבט, דוברת קשת: "אנו מעריצים את מעריצי הראל סקעת, שמלווים אותו באדיקות כה רבה לאורך כל הדרך. מערכת ההצבעות של 'כוכב נולד' פעלה באופן תקין לכל אורך העונה, והסתיימה בנצחונו של מויאל. סקעת הינו אמן מוכשר שעתידו לפניו. אנו מאמינים שעל מעריציו ללוות אותו בדרכו, ולא לעסוק בהאשמות ילדותיות".
"רימו, יש לי הוכחות", מאשימה שירה קדוש ממחנה סקעת. "יש לי צילומי תגובות של מעריצות מויאל, שהודו שהציעו למעריצי סקעת להצביע בתוכנה שמשכפלת את עצמה, ובעצם מעבירה את הקולות למויאל. והיו 'משבשי ישראל', שהודו בפירוש בגניבת הקולות של סקעת. אמרו לנו, 'תלחצי על הראל סקעת בתוכנה, וייצאו לך 250 הצבעות בשבילו'. אז אני והמון מעריצות אחרות עשינו את זה, ובסוף תרמנו 250 קולות למויאל. איזו חוצפה!".
הטענות על דילים, קומבינות וזיופים הגיעו עד כדי הפגנה. וכך קרה שעשרות מעריצים בגילים שונים התאספו מול משרדי קשת בתל אביב. את הצעקות והאלימות המאפיינות הפגנות רבות בארץ, החליפו שירים עבריים ושלטי מחאה. "קשת נפלה ברשת", ו"כוכב נשדד 2" היו רק חלק מההברקות. בין המפגינים בלטה ברכה עמוס, בת 49 מראשון לציון, אחות במקצועה, שטרחה להגיע עם בנה, שי, 16, "כדי להוציא את הצדק לאור".
"עקבנו אחרי הראל סקעת לכל אורך העונה", מפרטת ברכה, "הוא היה מספר 1. פתאום הוא לקח רק מקום שני. כשהתחילו כל הרינונים על גניבת קולות, אמרנו שזה מתאים. לכן יצאנו להפגנה. חשבנו שצריך למחות על מה שקרה. חברים שלנו, מבוגרים, אמרו גם הם שנעשה פה עוול גדול".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עוד מעריצות. צילום: רענן כהן
|
|
|
|
|
|
|
"התוצאות זויפו, חד משמעית, לטובת מויאל"
|
|
|
|
|
|
|
"הגיעו להפגנה הרבה נשים מבוגרות והרבה מעריצים בנים", אומר שי עמוס. "אני באופן אישי הגעתי כי ביום ההצבעה מצאתי פרסום באינטרנט שאמר: 'בואו תצביעו להראל סקעת'. אחי הצביע בשבילו, ורגע אחר כך הוא ראה שכתוב: 'עבדנו עליך, הצבעת 250 פעם להראל מויאל'. אבא שלי הביא להפגנה את כל המשפחה. עמדנו בחוץ, בשמש, ואף אחד לא יצא אלינו. אנשים שעברו במכוניות צעקו עלינו: 'מה אתם מתבכיינים? תלמדו להפסיד בכבוד!', אבל אנחנו לא התרגשנו. קיימנו הפגנה שקטה ומכובדת".
- אתם מתכננים עוד צעדי מחאה?
"בוודאי. אני עוקב באתר ומחכה להוראות".
ההוראות להן מחכים החיילים הממושמעים אמורות להגיע בעקבות פרשת הפסטיגל הטרייה. אחרי שמויאל זכה שוב, הוצפו הפורומים באינטרנט בתלונות נזעמות על הטיית קולות שנייה. מויאל, שביצע את "אני הוא זורו", שירו של עוזי חיטמן ז"ל, גרף רוב מכריע מפתקי ההצבעה של יותר מ-260 אלף צופים. סקעת לקח את המקום השני בשיר "לעוף".
"גם בסבב הזה התוצאות זויפו, חד משמעית, לטובת מויאל", קובעת מאיה גבע, המובילה אשכול נזעם של בנות ובנים המשוכנעים שנעשה עוול לסקעת בפסטיגל. "סקעת אמר לחברה שלי לפני שהתחיל הפסטיגל, שהוא לא יכול להגיד יותר מדי, אבל הוא עומד לנצח.
"חברה שלי שאלה אותו איך הוא יודע אם עדיין לא היו בחירות. סקעת השיב לה, אל תשאלי איך, אני פשוט יודע. כנראה שמישהו לחש לו על האוזן והוא הבין שהבחירות לא ממש כשרות. בגלל זה, כששמענו שהוא הפסיד, היינו פשוט בהלם. בסוף הבנו שהמשחק היה מכור מההתחלה. חברה שלי אמרה לו, 'אמרת בעצמך שמישהו לחש לך באוזן שאתה לוקח', אז הוא ענה לה, 'אל תתבאסי, זה ממילא היה מכור'".
אורלי מויאל מסולן הפקות, מפיקת הפסטיגל: "הטענות על אי דיוקים או חלילה זיופים בספירת קולות הפסטיגל משוללות כל בסיס. הספירה נעשתה ביושר ובהגינות והתקיימה בדייקנות רבה".
גם מעריצי מויאל ממתינים בדריכות לצעדים הבאים. "אנחנו לא מבינים למה לא נותנים לו ליהנות מההצלחה שלו", אומרת רויטל בן-זיכרי. "עוד לא נרגענו מ'כוכב נולד' וכבר משגעים אותנו עם הטענות על הפסטיגל. הבעיה של מעריצי סקעת היא שהם לא מבינים שמויאל מוכשר יותר. הם חושבים שבגלל שיש לסקעת יותר מעריצים בפורום, מויאל תמיד יפסיד. ולמה הם טועים? כי שיר טוב לא שייך למעריצים. שיר טוב עושה חשק לאנשים להצביע. כל מי שחושב שמויאל רימה, רק מנסה למצא תירוץ להפסד שלו".
מויאל מודה שההאשמות ההדדיות ערערו לו את הביטחון העצמי. "בכל פעם שכתבו על הזיופים בבחירות, לקחתי ללב", הוא אומר. "אני בן אדם שמקבל ביקורת בצורה קשה מאוד. למרות שידעתי שלא יכול להיות דבר כזה, זה הטריד אותי. זה לקח לי חצי מההנאה. נתנו לי תחושה שעשיתי משהו רע, שזכיתי מן ההפקר, ובסך הכל רציתי לשיר".
- איך הרגשת כשמעריצי סקעת יצאו להפגין נגד התוצאות?
"חשבתי שהטענה קטנונית, אבל הבנתי. לפחות ניסיתי להבין. להראל סקעת יש המון מעריצות שנורא רצו שהוא יזכה. כשהוא הפסיד, הן לקחו את זה קשה, ומצאו דרך להרגיע את עצמן. אמנם על חשבוני, אבל לא נורא".
- ניסית לדבר עם סקעת?
"זה לא פשוט. ההאשמות גירדו לי, וסקעת הוא לא בן אדם שאני יוצא איתו לפאבים. אנחנו עובדים ביחד, שומרים על קשר טוב, מעבירים טיפים, אבל לא יצא לנו לדבר ממש. בוודאי שלא על הנושא הזה. אני יכול להבין שהוא התאכזב.
"לכן, כשהתחילו החזרות לפסטיגל, הצעתי לו שנשיר ביחד וכך לא תהיה תחרות, אבל הוא התנגד. ואולי זה לא היה תלוי רק בו, אלא גם בהחלטה של ההפקה. עכשיו אני מרגיש שאני את שלי עשיתי, ואין לו שום סיבה לבוא אלי בטענות".
סקעת: "אני לא בא בטענות לאף אחד. אין לי זמן לזה. אני עסוק בלספור צעיפים. יש עכשיו גל של צעיפי מעריצים וכל יומיים אני מקבל צעיף בצבע אחר. כבר לא נעים לי. אין לי זמן להתעסק עם המקום הראשון או השני. זה גם לא ממש חשוב.
"הקהל אוהב אותי בכל מצב. רק אתמול הניפו לי שלט ענק וכתבו בו: 'הראל סקעת זה לא רק הקול, זה הכל'. ובחורה אחת שלחה לי תחתונים וכתבה עליהם מאחורה: מ'התחת הכי מושלם'. נו באמת, מה רע לי?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
