 |
/images/archive/gallery/243/346.jpg ליאור אשכנזי.
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
| אחרי שעשה סיבוב פסטיבלים בעולם עם "ללכת על המים", ליאור אשכנזי, אייקון הסקס התורן, משתלט על הטלוויזיה עם "חדר מלחמה" ומגיע לתיאטרון ל"החדר הכחול", לצד לינור אברג'יל |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
נירית גורביץ'
22/1/2005 14:23 |
|
|
|
|
|
|
|
כשנכנסתי לארכיון מעריב כדי לעבור על פיסות העיתונות שנכתבו עד כה על מושא הכתבה הזאת, הגיש לי אחד מעובדי הארכיון מעטפה די בשרנית הנושאת את השם "ליאור אשכנזי". "זה הכל? אין עוד?", שאלתי, מצפה לעוד מעטפה עבה אחת לפחות.
"מה את רוצה? זה לא אריק שרון", השיב לי במבט תמה ואובייקטיבי, בלי לדעת, או אולי כן, שבאמירה היבשה הזאת הוא מסמן את אחד מהבלחי הפרופורציה היותר חדים של העת החדשה. נכון. אשכנזי הוא כיום השחקן המצליח ביותר בארץ. קשה לצרוך תרבות בישראל בלי להיתקל בפרצופו. מדורי הרכילות הומים בזמזומים רוגשים על אודותיו ודמותו מרוחה - גם בעירום - על שערי העיתונים המובילים. סמל סקס כבר אמרנו?
אלא שכאשר פוסעים צעד קטן אחד מחוץ לבאזז התקשורתי הזה (שהכתבה הזאת היא חלק ממנו) נחבטים לרגע בעובדה המדהימה שיש שם עולם מחוץ למדיה, עם היררכיות וסדרי חשיבות משלו. נכון שמבחינת לוגיקת הטבלואידים, הזוגיות שלו עם התסריטאית סיגל אבין היא קרדינלית לביטחון ישראל, אבל בעולם ההוא, המשעמם והאמיתי, מדובר ככלות הכל בשחקן שמסיים יום צילום וחוזר הביתה על אופניים.
שבניגוד לתפקידו המשכנע כרענן הגבר-גבר בסדרה "חדר מלחמה", הוא אינו קובע גורלות של עם, ואם הוא רק יידע לנתב בתבונה את גורלו שלו הוא יצליח אולי לשרוד את דיסוננס ההצלחה הישראלית.
אותה הצלחה שמיירטת כוכבים לעולם, חוגרת אותם בכינויים אולטימטיביים ובאותה תנועה ממש, מצמידה לגבם את הפתקית עם תאריך התפוגה.
כששואלים את אשכנזי אם הוא לא פוחד להישרף מהר, הוא לא ממש מבין על מה מדברים. מבחינתו, כמו גם מבחינת העובדות, הוא השתתף עד היום בחמישה סרטים בסך הכל: "חתונה מאוחרת" (הסרט שהנסיק אותו לנישת הכוכבות), " מתנה משמים", " איש החשמל", "סימה ועקנין מכשפה" ו"ללכת על המים". נכון שזה לא רזומה שבתרבויות מתוקנות יכול לעורר שחיקה מוקדמת, אבל בישראל כמו בישראל מיד כתבו עליו בעיתון הרבה דברים והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
"זה מוזר", מודה אשכנזי, "בסך הכל, בלי להתחסד, גם אני בזמנו קראתי רכילויות על כל מיני כוכבים. התחלתי את מוספי סופשבוע מהסוף, אבל מהרגע שזה הגיע אליי, אני פשוט לא מגיע אל החלק הזה בעיתון. ניטרלתי את זה. גם חברים שלי שנתקלים בכל מיני ידיעות עליי משתדלים לא לספר לי, כי הם יודעים שזה סתם עושה לי רע.
"לא מזמן קראתי באינטרנט איזו ידיעה די מגעילה על חיי, וכשעברתי על תגובות הגולשים, שזה החלק הכי מעניין, נתקלתי בכל מיני פרטים מפחידים כמו איפה אני גר, מה אני עושה ועוד פרטים מאוד אינטימיים, כאילו ממש עוקבים אחריי. פתאום זה היכה בי. הידיעה שמישהו כל הזמן מסתכל עלייך היא מבהילה".
- אבל אתה לא מפורסם מהיום.
"כן, אבל פתאום זה היה נורא מוחשי. אף פעם זה לא היה ככה. היו גם תגובות של אנשים שלקחו לעצמם את החופש להביע דעות על חיי. מצד שני, אני יודע שזה בא עם המקצוע, אבל בפירוש הייתי קצת מבוהל".
מי שפספס לאחרונה את אשכנזי ב"חדר מלחמה" או בסרט המצליח "ללכת על המים", שממשיך בימים אלה את המסע שלו ברחבי העולם, יכול לפגוש אותו בהצגה החדשה שמעלה תיאטרון בית ליסין, "החדר הכחול", שבה הוא מככב לצדה של השחקנית הטרייה לינור אברג'יל. כן, זו שזכתה בתואר "מיס יוניברס".
ההצגה שעיבד דיוויד הר על פי מחזהו הנודע של ארתור שניצלר "המעגל", בנויה מעשר סיטואציות שונות בין גברים ונשים מכל טווח הגילאים והמעמדות, שכל אחת מהן מתארת בדרכה מפגש לוהט ואבוד בין שני אנשים שיותר מכל מחפשים קצת קרבה.
"'המעגל' נכתב במקור על מחלת העגבת", מסביר אשכנזי, "כשהרעיון הוא שלא משנה באיזה מקום ומעמד אתה נמצא, בסופו של דבר תחטוף את המחלה הזאת. פה דיוויד הר החליף את העגבת באהבה ובחוסר האפשרות לממש אותה. המחלה פה היא בצורת החיים, בחוסר היכולת להגשים את מה שכולנו כל כך רוצים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אשכנזי לינור אברג'יל ב"החדר הכחול". צילום: משה שי
|
|
|
 |
|
 |
|
"ליאור אשכנזי הוא סמל סקס במדינה הזאת"
|
|
|
 |
|
|
|
על פי הסיפור שמסתובב מאחורי הקלעים, ציפי פינס, מנהלת בית ליסין, פנתה לליאור אשכנזי כבר לפני חמש שנים עם ההצעה לככב בהצגה, אלא שעד לאחרונה לא נמצאה השחקנית המתאימה שתככב לצדו. והנה, מכל שחקניות הארץ, הוותיקות יותר ופחות, נקטפה לתפקיד פרח המשחק לינור אברג'יל מיד עם סיום לימודיה בבית צבי.
מאחר שאברג'יל עוד לא הספיקה לצבור ניסיון בימתי מעבר לכותלי בית הספר למשחק, היה משהו בליהוק הזה שהדיף, איך לומר, ניחוח שיווקי. מי לא ירצה לראות את מיס יוניברס במרחק הבל פה? אבל אשכנזי, כמו גם הבמאי אלון אופיר, מפריכים בתוקף את התפישה הציניקנית הזאת.
"כשציפי אמרה לי שהיא בחרה בלינור, הרמתי בהתחלה גבה", מתוודה אשכנזי. "אבל אחרי שהלכתי להצגות שהיא השתתפה בהן בבית צבי, הבנתי בדיוק את הבחירה. מעבר לזה, אני מאוד סומך על דעתה של ציפי, בעיקר בענייני ליהוק. היא לא תגיד סתם. את לא תעלי היום הצגת תיאטרון בארץ עם כל הכספים שמושקעים בזה על בסיס גחמה שיווקית. אני יכול לומר שהמון שחקניות נבדקו לתפקיד הזה וכבר אחרי הקריאה הראשונה שעשינו עם לינור, יצאנו החוצה ואמרנו שזה מתיישב בול".
- מה האיכויות המקצועיות שאתה מזהה בה?
"קודם כל יש בה רגישות מדהימה. היא ממש מצמררת לפעמים והיא גם נורא מצחיקה. אני מאוד מאמין בשחקן שיודע לשלב את הפגיעות עם היכולת לצחוק".
- ויש בה גם הרבה טריות.
"תשמעי, היא סיימה עכשיו שנה ג', אבל יחסית לפרח משחק היא הרבה יותר בוגרת משחקניות אחרות".
- אתה מרגיש שבאיזשהו מקום אתה חונך אותה?
"לא. ממש לא. אנחנו בסך הכל שני שחקנים בהצגה. זה לא קאסט גדול ואי אפשר לבוא ממקום של 'אני מבין ואני יודע'. אנחנו שני שחקנים מקצועיים שמתקשרים בגובה העיניים. אם לא הייתי רואה אותה כשחקנית לא הייתי נכנס להרפתקה הזאת".
בשלב הזה מצטרף לשיחה אלון אופיר, במאי ההצגה: "אני, לעומת ליאור, לא הרמתי גבה לגבי לינור לרגע אחד. תחשבי שמדובר פה על בחורה שהיתה בטופ של הפרסום, זכתה במיס יוניברס ויכלה לפתח קריירה מדהימה בתחום ולהמריא אל מסלול הזוהר. אבל כשהיא היתה בשיא ההצלחה שלה, היא עשתה קאט והחליטה ללכת ללמוד משחק ולהיעלם לשלוש שנים מעיני הציבור. זה אומר לי עליה שהאמביציה שלה כשחקנית יותר חזקה מכל שיקול אחר".
- אבל אמביציה עוד לא מבטיחה ביצועים.
"בקטע שלה הכל משתלב ביחד. היא שחקנית נטו. בקשר לקטע השיווקי, נכון שהיא יפהפייה, אבל אם היא לא היתה שחקנית טובה היא לא היתה שם. אל תשכחי שהמחזה מדבר גם על סקס. לא סתם יש בו את ליאור אשכנזי שהוא סמל סקס במדינה הזאת. אי אפשר להתכחש לזה. נשים מעריצות אותו כמו שגברים רוצים להיות כמוהו".
- מה זה בדיוק אומר מבחינתך סמל סקס?
אופיר: "זה אומר שבנות מפנטזות עליו. את שואלת אותי מה זה סמל סקס בהגדרה? אז בלי שום קשר לליאור, סמל סקס זה מישהו שמופיע בפנטזיות שלך".
- אבל מה גורם לו לככב שם?
"זה שילוב של כמה דברים. במקרה של ליאור זה הרגישות עם ההומור והנינוחות הגברית הזאת של 'הכל יהיה בסדר'. אתה מרגיש לידו בטוח ועדיין רוצה להיות רגיש וחשוף. הוא גם יפה, כמובן. אתה רוצה שהוא יעטוף אותך גם פיזית וגם נפשית. ואני חושב שגם לינור - כשגברים יסתכלו עליה הם ירצו להתחבר אליה. אין מה לעשות.
"זה קשור לרגישות ולכאב ולאנושיות שמתגלמים בתוך מראה סקסי. זה שילוב מדהים של לוק יחד עם איזו משאת נפש. בלינור יש המון כאב ואצל ליאור אני רואה בעיניים המון בלבול אנושי וסימני שאלה על החיים. זה מה שעושה אותו לאחלה גבר. הוא לא גדול מהחיים. תסתכלי עליו".
- טוב, נו, ליאור, תגיד משהו.
"אני לא מגיב לזה".
- זה מתקשר לך עם עצמך?
"לא".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ליאור אשכנזי. צילום: רענן כהן
|
|
|
|
|
|
|
"אתה לא יכול לסרב לסדרה כזאת"
|
|
|
|
|
|
|
ליאור אשכנזי - האיש והסמל, כזכור - נולד לפני 36 שנה ברמת גן. אביו עבד כפועל דפוס בהוצאת ספרים ואמו טיפלה בילדים. כבן להורים שעלו ארצה מאיסטנבול הוא דיבר עד גיל חמש לדינו והרגיש מנותק מהסביבה הישראלית.
היום, כסוג של חוויה מתקנת, הוא מזוהה בהופעותיו, בעיקר בקולנוע ובטלוויזיה, עם דמות הצבר האולטימטיבי, הרגיש והמחוספס כאחד, שכל אם עברייה היתה חפצה לראות בסלון ביתה.
עד גיל 21, הזמן שבו הגיע לבית הספר למשחק בית צבי, הוא לא ראה הצגה אחת מימיו, אבל נורא רצה להיות כמו הגדולים ההם מהוליווד. "אני איאלץ להגיד את זה באופן הכי קלישאתי", מודה אשכנזי בהכנעה, "אבל תמיד ידעתי שאני רוצה להיות שחקן. רציתי גם ללכת ללהקה צבאית ובסוף זה לא קרה כי הגעתי לחזרות וברחתי. הגעתי למשחק לא בגלל שראיתי תיאטרון או קראתי מחזות אלא בגלל שרציתי להיות כמו אלה שראיתי בסרטים. למשל, רוברט דה-נירו".
בשבוע הראשון בבית צבי הוא אמנם נכנס לפאניקה קלה ("הגיעו לשם בוגרי להקות צבאיות ותיאטרון צה"ל, כל מיני מנוסים שכאלה ופתאום היתה לי תחושה של'אוי, אלוהים, אני לא בכיוון'"), אבל מאמצע שנה ג' הוא כבר שוגר לשחק בתיאטרון באר שבע ומאז אין רגע דל בחייו המקצועיים.
מלבד תפקידים נכבדים שגילם מעל במות הקאמרי ובית ליסין וההופעות הקולנועיות שלו, הוא גם הגיש את "טלסינמה" בערוץ 1 וגילם תפקידים די מגוונים בדרמות טלוויזיוניות כמו "בנות בראון", ו"שבתות וחגים".
- הביקורות ל"חדר מלחמה", אפעס, לא הכי מפרגנות.
"לא נכון, זה די חצוי. או שאתה נורא אוהב את זה או שממש לא. לא שמעתי על מישהו באמצע. מבחינתי, אתה לא יכול לסרב לסדרה כזאת כשיש צוות כזה של שחקנים. זה פשוט לא נכון. במיוחד כשמדובר בכותב כמו יאיר לפיד ובבמאית כמו רוני קיי.
"האמת שאחרי שקראתי את התסריט היו לי חששות. מבחינה אמנותית קשה לצלם סדרה כזאת בארץ כי זה דורש המון תקציב והשקעה ואי אפשר להתפשר ולהשאיר את זה כ'ראשים מדברים'. אבל בשתי הפגישות המקדימות שהיו לי עם רוני היא הצליחה לשכנע אותי להצטרף לסדרה. היא אמרה לי: 'תאמין לי שאם זה לא ייצא כמו שאנחנו חושבים אני לא אעשה את זה'".
- והצלחתם?
"אני חושב שכן. עדיין ישנם מקומות עם אילוצים טכניים, אבל בגדול העשייה הטלוויזיונית הזאת ראויה להערכה. עוד לא נתקלתי בפריימים כאלה באיזושהי סדרה בארץ".
- יש עוד פסגות שאתה מעוניין לכבוש בארץ?
"תראי, אני עושה עכשיו את 'החדר הכחול', שזה משהו שאני רוצה לעשות כבר הרבה זמן. תמיד רציתי לעבוד עם שבי גביזון וזה עוד לא התאפשר ועם אסי דיין יצא לי לעבוד קצת ב'בנות בראון', אבל לא מספיק מבחינתי. אסי מאוד מרתק אותי כיוצר וכבן אדם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אשכנזי ב"חדר מלחמה"
|
|
|
|
|
|
|
"את יכולה לראות בזה טיזינג"
|
|
|
|
|
|
|
- ומעבר לגבולות ארצנו?
"אני משתדל לא להציב לעצמי רפים מקצועיים בנוסח: 'טוב, מיציתי בארץ, נעבור לחו"ל'. אמריקה בכלל לא מושכת אותי. אירופה דווקא כן, כי זה גם יותר ריאלי. מבחינת ארצות הברית, אין זרים שבאמת הצליחו שם.
"שוורצנגר במובן הזה הוא תופעה. תחפשי ולא תמצאי. אנטוניו בנדרס? לא רוצה להיות שחקן של סרטי וידאו. מעבר לזה, בארץ המעורבות שלי בעשייה הקולנועית לא מתמצה רק במשחק. אני כבר עובד עם איתן פוקס על הסרט הבא, וזאת מבחינתי עבודה מרתקת עם במאי-חבר ששיתף אותי ביצירה".
- אגב פוקס, כשהצטלמת עירום לצדו על השער של "טיים אאוט", ניסית לפלרטט בקטנה עם הסביבה ההומוסקסואלית?
"כל אחד מבין את זה אחרת. כל הסיפור של השער הזה התחיל מאיזה מקום שבו חשבנו שנינו מה עושים במסגרת הקידום של הסרט. בסופו של דבר, הרעיון להצטלם עירום היה שלי. ניסיתי לקחת את זה למקום הומוריסטי של במאי הומו ושחקן סטרייט בקטע של 'מה שחקן צריך לעשות כדי להשתתף בסרט'. אם את רוצה, את יכולה לראות בזה טיזינג".
- קשה לא. כאילו אמרת לעצמך: אני איש של נשים, אבל למה שגם גברים לא יחשקו בי?
"קודם כל, למה לא? מה הבעיה עם זה? לא חשבתי על האופציה הזאת אם כי אני יודע שהיא קיימת. כמו שאומרים, 'חבריי הטובים', אבל מבחינתי זה לא הלך למקום הזה".
- לפעמים מתקבל הרושם שאתה זחוח.
"אני מאוד מקווה שלא. אני לא רוצה להיות במקום הזה. כנראה יש בי משהו שחלק מפרשים כנונשלנטיות, חלק כקוליות ויש כאלה שיקראו לזה זחוח. כל אחד והפירושים שלו".
- הצלחה מגבירה יותר חרדה או ביטחון?
"אני חרד יותר ויותר כל פעם. כל הזמן מצפים ממך להיות טוב, לספק את הסחורה ולמשוך קהל. וכשאתה לא מצליח זה ישר הופך לנפילה סוחפת".
- אז מה עושים עם זה?
"אני לא יודע. אני עובר את זה כרגע, אז אני עוד לא יודע לענות על זה. דברי איתי בעוד כמה שנים".
- מה הכי מייגע אותך בראיונות עיתונאיים? יש תחושה שאתה בא לזה כצאן לטבח.
"אני לא יודע, כנראה עצם זה שאתה צריך לדבר על עצמך ועוד להיות מעניין. אבל שוב, זה חלק מהמקצוע, למרות שזה עדיין מביך. בכלל, ראיונות עם שחקנים זה דבר נורא משעמם. אני אף פעם לא קורא אותם".
- לא היית קורא את הראיון עם ליאור אשכנזי?
"האמת? לא".
|
|
|
|
|
|
|  | | "ללכת על המים" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
