 |
 |
|
|
| העיקר שסיראק מצא סוף סוף עבודה |
|
|
|
| יואש פלדש עדיין לא התאושש מהעונה החדשה של ערוץ YesY וקצת קשה לו לדבר על מה שהוא ראה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"האוסף של יוסף", 20:30, YesY
יותר משמדובר בתוכנית טלוויזיה, "האוסף של יוסף" היא בעצם פרס. אחרי שחשפו בפנינו כל נים ונים בנפשם – אחרי שבכו, צחקו, התווודו, צווחו והתפשטו – משתתפי שתי העונות של תוכנית הריאליטי המדהימה "פרויקט Y" סוף סוף קיבלו את מה שהם כל כך רצו: הזדמנות לכתוב ולהגיש בעצמם תוכנית טלוויזיה.
בוגרי הווילה פותחים מדי ערב את לוח המשדרים החדש של ערוץ Y. טוב היה לפגוש אתמול שוב בכל הפרצופים הנשכחים שפעם – מי זוכר מתי – כל כך חרדתי לגורלם, ולראות שהם הסתדרו בחיים: קאתי, רן, מישל, חמאווי, צ'ינו ואפילו סיראק הנודניק. אבל במיוחד טוב היה לראות את רן, שהוא באמת חתיך ומגרה.
"האוסף של יוסף" לא אמורה להיות תוכנית שממש מתיישבים לצפות בה, אלא מין רצועת שידור שרצה ברקע של החיים: הרבה מאוד קליפים, וקצת, אבל ממש קצת, מערכונים. אפשר לסלוח בקלות לחמאווי, פיראס, רוני וכל השאר על הרמה הנמוכה של המערכונים שהם כותבים ומבצעים בתוכנית. צריך להיות ממש גאון או איש מקצוע מעולה כדי ליצור משהו בעל משמעות באמצעים שערוץ Y העמיד לרשותם. ליתר דיוק, האמצעי היחיד שהעמיד לרשותם: מסך כחול. אתמול היה נדמה שלמרות שהוגשם להם חלום, הם פשוט נזרקו מול המצלמה, בלי שום עזרה או הכנה מוקדמת.
מהר מאוד המערכונים נהפכו לעסק די עצוב. בהיעדר משהו להיאחז בו, כולם ניסו לעשות את הדבר היחיד שהם יודעים לעשות: לשחזר את ימי התהילה של הווילה. היה עגום לראות את רוני עמר, למשל, מפלבלת בעיני הקרפדה שלה וצורחת בקול דודתי "מה
צריך לעשות כדי לקבל פה קצת יחס? לשבור כוסות? להתפשט?". גם המערכונים של אלון חמאווי, שניהל שיחה עם הכלב שלו כמו בימים הטובים ההם, ושל מישל שצעקה "כשאני רוצה פנקייק זה הדבר הכי עמוק והכי אמיתי שיש", צבטו את הלב. זה היה ממש לא נעים, כמו לפגוש חבר לוזר מהילדות.
סלחתי גם על הקו המוזיקלי המיינסטרימי של התוכנית, שכלל קליפים להיטיים של אמינם, אלטון ג'ון, מוניקה סקס, פינק, אייר וג'ורג' מייקל. זה לגיטימי לגמרי. מותר להפיק בזיל הזול תוכניות טלוויזיה לצפייה קלילה ולא מחייבת ומותר גם לסבול מחוסר השראה וכישרון.
אבל מה שמוזר הוא שבערוץ Y מתייחסים למוצר הפגום והחלטוריסטי שלהם כאילו היה תוכנית דגל, ומעיזים לדרוש מהצופים השתתפות מלאה. "מספיק לשתוק", קראה כתובית גדולה שסתמה רבע מהמסך בזמן הקליפים, והאיצה בצופים להתבטא, כלומר לשלוח אס.אם.אס כדי לדרג את המערכונים. אבל אם ב"כוכב נולד" המושקעת, למשל, נדרשו הצופים לשלוח אס.אם.אס אחד בלבד בכל תוכנית, כאן ההפקה מצפה שהצופים הצעירים ישלחו אס.אם.אס אחרי כל מערכון. עם מחיר שערורייתי של 70 אגורות ל-אס.אם.אס, צופה צייתן עשוי לשלשל לידי הערוץ כ-10 שקלים בכל תוכנית.
אפשר להתעצבן על תאוות הבצע הבוטה הזאת ועל הניסיון לרוקן את כיסיהם של מתבגרים נוחים להשפעה תחת מסווה של מתן אפשרות להתבטא. אלא שקשה לי לדמיין אפילו מתבגר אחד שהוא כל כך מגה-חנון ועקום אצבעות עד שיחשוב שהתוכנית הזאת שווה ולו אס.אם.אס בודד. היא פשוט עצובה מדי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
משתתפי "האוסף של יוסף". צילום: דן לב
|
|
|
 |
|
 |
|
"Y בעשר", 22:00, YesY
|
|
|
 |
|
|
|
"Y בעשר" היתה אמורה להיות תוכנית חדשות בידור קלילה סטייל "גיא פינס". אלא שבניגוד למתחרים מערוץ 3, המנחים מיכאל הנגבי והילה נחשון-דומב הציעו אתמול שאריות דלוחות של חדשות בידור: כתבה ארוכה ומשעממת מטקס ההתרמה לילדי וראייטי שהתקיים לפני שבועיים(!) ושודר בערוץ 2, כתבה משעממת יותר שתיעדה את הילה טוביאן עושה סנפלינג או משהו כזה, ידיעות שכבר העלו עובש על המועמדים לאוסקר וראיון חמוד עם יאיר ניצני.
מה שבכל זאת הציל את התוכנית והפך אותה לראויה לצפייה היה המודעות העצמית המשועשעת שהמנחים הפגינו בנוגע לעובדה שהם מאכילים אותנו בזבל. הדיאלוגים החצי-שנונים ביניהם, שהיו מעין פארודיה על מהדורות החדשות המיינסטרימיות, הקנו לכתבות ולידיעות תחכום שלא היה בהן באמת. מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת: זבל מפסיק להיות זבל דווקא כשמכריזים עליו בגלוי כזבל.
|
|
|
|
|
|
|  | | צוות "Y בעשר". צילום: דן לב | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | יואש פלדש, בן 27, הוא עיתונאי. ספרו הראשון, "היואש האחרון", ראה אור בשנת 2002 בהוצאת כנרת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
