 |
/images/archive/gallery/264/274.jpg הילארי סוואנק.
צילומים: אי-פי ורויטרס  |
|
|
|
|
| לקראת האוסקר: ג'יימי פוקס, קייט ווינסלט, ליאונרדו
דיקפריו, אנט בנינג, הילארי סוואנק ופול ג'יאמטי התאספו סביב השולחן לפיטפוט משותף על סלבריטאות, ילדים וקולנוע |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שון סמית ודיוויד אנסן, "ניוזוויק"
25/2/2005 9:17 |
|
|
|
|
|
|
|
כאשר קייט ווינסלט שמחה לראות מישהו, היא לא מתביישת בכך. ברגע שליאונרדו דיקפריו נכנס דרך הדלת, השחקנית שכיכבה לצדו ב"טיטניק" קפצה עליו, חיבקה אותו, כרכה את רגליה סביב מותניו, והשניים נראו כמו שני כדורגלנים שזה עתה זכו באליפות העולם. עברו כבר שבע שנים מאז סרטם גורף האוסקרים, וכעת חוזרים שני הכוכבים להתמודדות על הפרס הנכסף, יחד עם ארבעה שחקנים גדולים נוספים, שהתכנסו לדיון השנתי של "ניוזוויק".
פול ג'יאמטי, כוכב הפתעת השנה של תעשיית הסרטים העצמאית, "דרכים צדדיות", הגיע מוקדם מדי, אז הוא עזב לזמן מה כשהוא רוטן, "אני חייב להתחיל לשלב את המושג 'איחור' בלוח הזמנים שלי".
אנט בנינג, שמגלמת דיוות במה ב"להיות ג'וליה", הגיעה בדיוק בזמן וללא פמליה. המועמדות האחרונה שלה לאוסקר היתה עבור "אמריקן ביוטי", באותה שנה שבה הילארי סוואנק
זכתה באוסקר על "בנים אינם בוכים".
סוואנק, שזכתה לביקורות נלהבות על הסרט "מיליון דולר בייבי", שמה לב לצירוף המקרים הזה ברגע שראתה את בנינג (אנו לא תכננו להזכיר את העניין), והודתה לה על שהיתה נדיבה כל כך כלפיה בסיבוב הקודם.
ג'יימי פוקס, שהקסים את הצופים בתפקיד ריי צ'רלס בסרט "ריי", שיחק פינג פונג עם עוזרו. ווינסלט, קלמנטיין הבלתי נשכחת מ"שמש נצחית בראש צלול", יצאה החוצה לעשן סיגריה. דיקפריו, המגלם את הווארד יוז בסרטו של מרטין סקורסזי "הטייס", התלוצץ עם סוואנק, עוד ידידה ותיקה, כאשר הוא קורא לה "הומי" ולוחץ את ידה בכל מיני צורות מוזרות.
אחר כך, במשך שעתיים, החבורה המכובדת הזו דיברה על הכל, מנעליים, דרך הופעות בסרטים, ועד השאלה למה זה טוב שמפטרים אותך, ובכלל, מה זה העניין הזה עם השיניים של כריס רוק?
- למרות שלא זו היתה כוונתנו, יש לנו כאן פגישת מחזור קטנה של "טיטניק". קייט וליאו, לאחר סרט ענק כזה, אתם חשים איזה קשר מיוחד, כמו חיילים ותיקים שנלחמו יחד?
דיקפריו: "אני מניח שכן".
ווינסלט: "אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה נוראית, אבל האמת היא שאם לא היינו כה קרובים, אם לא יכולנו לסייע אז האחד לשני, זה היה הרבה יותר קשה".
דיקפריו: "תמיד היתה מין דינמיקת אח ואחות בינינו. כיף לפגוש אותה מפעם לפעם. היא עדיין אותה בחורה נפלאה שהכרתי בפעם הראשונה שנפגשנו".
בנינג: "כמה שנים עברו מאז שעשיתם את הסרט?".
ווינסלט: "כמעט שמונה".
בנינג: "וואו".
ווינסלט: "זו היתה חוויה יוצאת דופן, מעצבת. למדתי כל כך הרבה על הצדדים החזקים והחולשות שלי, ועל איזה עומס אני יכולה להשתלט. אני זוכרת את שנינו אומרים אחר כך: "אלוהים, בחיים לא ניאלץ לעבוד שוב כל כך קשה".
- וצדקתם?
ווינסלט: "כן".
דיקפריו: "במיוחד אם לוקחים בחשבון שבאנו מסרטים קטנים ונזרקנו לסרט הענק הזה. אבל שרדנו".
ווינסלט: "וזכינו לספר את הסיפור".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ווינסלט
|
|
|
 |
|
 |
|
"אוי, זה הסלולרי שלי!"
|
|
|
 |
|
|
|
- ליאו, לך ולהילארי אין איזה קשר קודם?
דיקפריו: "הכרנו כשהיינו בני 15. עשינו יחד תוכנית טלוויזיה, 'גרואינג פיינס'".
סוואנק: "זו היתה בעצם עבודתי הראשונה. הוצאתי שפן מהכובע ואמרתי 'טה-דה!'".
דיקפריו: "היא לא השתנתה".
סוואנק: "זה נראה כאילו זה היה אתמול".
- יחסי ציבור תופסים חלק ניכר מזמנכם בתקופה זו של השנה, וכולכם בוודאי עברתם הרבה ראיונות במשך השנים. איזו שאלה אתם רוצים שלעולם לא ישאלו אתכם יותר?
סוואנק: "השאלה שהכי מעצבנת אותי היא: 'הילארי, האם אי פעם תגלמי בחורה יפה?'".
ג'יאמטי: "כן, זו שאלה שתמיד משגעת אותי".
ווינסלט: "הנה שלי: 'אלוהים אדירים, איך הצלחת להוריד כל כך הרבה במשקל' (צחוקים). עוד שאלה, ממש מטומטמת היא: 'איך את לומדת את כל הטקסטים האלה?'".
סוואנק: "אני חושבת שהם חושבים שאנו לומדים בעל פה את כל התסריט. אנט הסתכלה עליי כאילו 'מה, הילארי, את לא?'" (צחוקים).
פוקס: "זה נשמע משוגע, אבל אני אומר לכם, בני המשפחה והחברים שלי באמת רוצים לדעת דברים פשוטים כאלה. אני מנסה לחשוב כמו מעריץ. אני זוכר שהגעתי ללוס אנג'לס וראיתי את דנזל וושינגטון. אני זוכר שהתקרבתי אליו, צועק 'דנזללל!! דנזללללל!!' (צחוקים). אני זוכר שהוא אמר לי: "הלו הלו, תירגע".
- בגלל זה אתה מגלה יותר הבנה למעריצים שניגשים אליך ועושים אותו דבר?
פוקס: "לפעמים כן, כי הייתי בדיוק כמוהם".
- שואלים אותך הרבה על "ריי"?
"היה נורא כיף לענות על השאלות האלה, כי אנשים מגלים את ריי צ'רלס. אתה חושב שהוא מהדור הישן, אבל הוא היה ממש מעודכן".
דיקפריו: "הוא עשה מהפכה במוזיקה, ללא ספק".
- אנט, את בוודאי מקבלת הרבה שאלות על איך זה להיות נשואה לוורן בייטי.
בנינג: "כן, ניסיתי לא להעלות את זה" (צחוקים).
דיקפריו: "ואצלי השאלה היא: 'מה יש לך במשותף עם הווארד יוז?'. בשיא קמפיין יחסי הציבור לסרט 'הטייס' היו שואלים אותי את השאלה הזו איזה 50 פעם ביום".
בנינג: "זו שאלה מסוכנת, לדעתי. כולנו צריכים לדבר יותר מדי על עבודתנו. אני מניחה שקיימת סקרנות טבעית לגבי השאלה עד כמה זה אתה ועד כמה זו הדמות, אך יש דברים מסוימים שאתה לא רוצה לנתח".
ווינסלט: "הדמות חושפת עצמה בפניך במשך הזמן. הדבר הכי מלהיב בעולם זה שהדמות כמעט מתחילה לשחק את עצמה, והיא מפתיעה אותך כל יום"
(פתאום יש צליל של מישהו שורק מנגינה שמחה). סוואנק: "אוי, זה הסלולרי שלי! אני נורא מצטערת! היום זה יום ההולדת של בעלי (צ'ד לאו), ואני מארגנת לו מסיבת הפתעה".
בנינג: "היום?".
ווינסלט: "את משוגעת?".
סוואנק: "כן. הוא כל כך נפלא ומתחשב לגבי זה שאני לא בבית כל כך הרבה אז החלטתי לעשות לו מסיבה גדולה. אין לו מושג. כולכם מוזמנים".
פוקס: "אני בא".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פוקס
|
|
|
|
|
|
|
"נעליים עושות הבדל עצום!"
|
|
|
|
|
|
|
- רבים מכם גילמתם ב-2004 אנשים אמיתיים, ואם לא בשנה האחרונה, אז בשנים האחרונות. זה קשה יותר מאשר לגלם דמויות פיקטיביות?
דיקפריו: "ברוב הפעמים אתה מקבל דמות ועליך להמציא את הרקע שלה. מאיפה היא באה, איך היא מתנהגת וכו', וזה יכול להיות קשה".
- פול, כאשר עשית את "אמריקן ספלנדור", האיש שאותו גילמת, הרווי פיקאר, היה לצדך.
ג'יאמטי: "זה בעצם, מבחינה מסוימת, עשה לי חיים קלים. כי הנה, מי שאני צריך לשחק נמצא מולי" (צחוקים).
- ג'ימי, כאשר אתה מגלם מישהו מוכר כמו ריי צ'רלס למשל, איך אתה דואג לכך שזה לא יהפוך לחיקוי ותו לא?
פוקס: "אתה מתמקד בדברים שהציבור לא נחשף אליהם, איך הוא ענה לטלפון, איך דיבר עם ילדיו. יצא לי לצלם אותו בווידאו, כאשר הוא לא היה 'ריי צ' רלס', והוא היה עדין מאוד. אתה גם מקבל מידע מחברים, כי ריי עצמו היה סגור מאוד. הייתי שואל אותו, 'ריי, היו לך הרבה נשים?', והוא היה אומר,'לא, רק אחת'" (צחוקים).
- ליאו, הצלחת להשיג הרבה חומר מצולם על יוז?
דיקפריו: "לא ממש. הוא היה כל כך מוסתר מעיני הציבור, שבאופן כללי מה שהישגתי זה קטע שבו הוא עומד ליד מטוס ומסביר על המנוע ועל ההגאים המזוינים". (צחוקים). "דבר אחד שכן הצלחתי לראות, וזה סייע לי רבות בגילום הדמות, היה השימועים בסנאט. אתה רואה את המיליארדר הראשון באמריקה מנסה לשכנע את הסנאט של ארצות הברית להפסיק את המונופול של התאגידים. זה היה משהו".
- אפשר גם לפענח את הדמות מבחינה פיזית? למשל, קרה שגיליתם את צורת ההליכה שלה, ואז כל השאר הסתדר?
בנינג: "עבורי, לבגדים יש תפקיד חשוב. כמו בחיים, התחושה אחרת אם אתה בטוקסידו או בג'ינס. וכאשר אתה משחק, התחושה הזו מועצמת. ונעליים! נעליים עושות הבדל עצום!".
סוואנק: "זה נכון. אם אתה מחליף נעליים, אתה יושב אחרת, הולך אחרת".
ווינסלט: "אני מתחילה עם החזייה. אם החזייה בסדר, הכל מסתדר".
ג'יאמטי: "גם אצלי זה ככה" (צחוקים).
- אגב, אתה חושב שהדמות שלך ב"דרכים צדדיות" היא אלכוהוליסטית?
ג'יאמטי: "כן, בהחלט. אבל ברור שאלכסנדר פיין (הבמאי) לא רצה שזה יהיה עניין מרכזי בסרט, אז לא הייתי אובססיבי עם זה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'יאמטי
|
|
|
|
|
|
|
"פוטרתי מ'בברלי הילס 90210'"
|
|
|
|
|
|
|
- אנט, את מגלמת שחקנית-במה ב"להיות ג'וליה". למה כל כך הרבה פעמים מתארים שחקניות כדיוות?
בנינג: "מה שאני מגלה זה שעל בימת הצילומים פעמים רבות אלו לא השחקניות שמתנהגות כדיוות. לפעמים זה מעצבי התלבושות, לפעמים הצלם או המאפרים, שעושים סצנות".
ווינסלט: "חוץ מזה, קל להניח ששחקניות הן דיוות, כי זו נראית כמו הגישה הכללית כלפי אנשים שטובים במה שהם עושים, מרוויחים הרבה כסף וכו'. אבל אני יודעת מעבודה עם ליאו שאי אפשר למצוא אדם שאוהב פחות את אור הזרקורים".
דיקפריו: "התמזל מזלי ולא יצא לי לעבוד עם שחקניות מסוג הדיוות. אני לא סובל את זה, כי בסופו של יום זכינו להיות מי שיכולים לעשות את מה שהם אוהבים".
סוואנק: "זה נכון כל כך. זה לא שלכולנו יש עבודה, רק משום שאנו מוכשרים. גם היה לנו מזל. בשלב מסוים כולנו ישבנו בבית ואמרנו: 'אני מוכן לסבול את הפפראצי והכל, העיקר שאמצא עבודה'. אני חושבת שחשוב לכולנו לזכור זאת, כאשר אנו מתלוננים כמה קשה להיות מפורסם".
- כולכם שחקנים מצליחים. עדיין יש לכם את החשש הזה, אחרי כל סרט, שאולי לא תעבדו יותר? בנינג: "כן".
ווינסלט: "אני מרגישה ככה כל הזמן".
ג'יאמטי: "גם אני".
ווינסלט: "ליאו לא" (צוחקים).
סוואנק: "עבדתי עם קלינט איסטווד. הוא בן 74, והוא אומר שהוא אף פעם לא יודע אם העבודה שהוא עושה תהיה האחרונה שלו".
בנינג: "כאשר התחלתי, הייתי בטוחה שיש שלב שבו החשש הזה נעלם, שלאנשים מפורסמים אין את חוסר הביטחון הזה. אך מה שאתה מגלה, זה שלא רק שהחשש לא נעלם, אלא שהוא מתגבר".
ג'יאמטי: "בכל פעם אתה מרגיש כאילו זו הראשונה שלך. אני תמיד איכשהו עושה את עבודה, וכל הזמן אומר לעצמי, 'הולכים לפטר אותי, הולכים לפטר אותי'".
- בסופו של דבר, האם אי פעם פיטרו אתכם?
ג'יאמטי: "אוהו, מלא פעמים. פוטרתי מפרק של 'פרייזר'. לא הייתי מצחיק. הם כל הזמן שינו את התסריט, זה לא עבד, והרגשתי רע מאוד. למעשה, שמחתי שהראו לי את הדלת".
סוואנק: "פוטרתי מ'בברלי הילס 90210'. זה היה לקראת סוף הסדרה, כשכבר בקושי צפו בה. חשבתי לעצמי, 'אם אני אפילו לא מספיק טובה בשביל זה, לעולם לא אצליח'. אבל חייבים להאמין בגורל. אחרי כמה חודשים קיבלתי את 'בנים אינם בוכים'".
- החשש מכישלון נעלם אי פעם?
ווינסלט: "פחד הוא דבר טוב עבור שחקן כי הוא כל הזמן צריך להתעמת איתו. תמיד יש הרגשה ש'אני לא יכולה לעשות את זה, הם בחרו באדם הלא נכון'. העבודה הזו כל כך מלהיבה, וגם מאוד מפחידה. אבל ביום שאגיד לעצמי, 'זהו, אני יודעת לשחק', באותו רגע זה יפסיק להיות מעניין".
בנינג: "זו לא שאלה של איך להיפטר מהפחדים אלא איך להשתלט עליהם. אתה אומר לעצמך, 'בסדר, הלב לי פועם בחוזקה, אז מה'. לומדים לחיות עם זה".
סוואנק: "זו הרגשה נפלאה לשמוע את אנט בנינג אומרת את זה".
דיקפריו: "גם אני חשבתי על זה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דיקפריו
|
|
|
|
|
|
|
"קיבלתי פרצוף מפורסם"
|
|
|
|
|
|
|
- אנט, שיחקת הרבה על הבמה. זה יותר מפחיד?
בנינג: "היתה הצגה שרצה שנה שלמה. כל בוקר, איך שהתעוררתי, הייתי חושבת על הקטע שתמיד הפחיד אותי במחזה, שבו היה עליי לפרוץ בדמעות. באחת החזרות האחרונות, הגיע הרגע לבכות, ולא הצלחתי. זה היה נורא. אחר כך הבמאי שאל אותי: 'אנט, מה קרה?'".
ווינסלט: "אוי, לא".
בנינג: "סיוט".
ווינסלט: "מה את אומרת".
בנינג: "כשאתה עושה סרט וזה קורה לך, לא נורא, מקסימום תעבוד עוד יום-יומיים. אבל בהצגה, הלב שלי פועם בחוזקה רק מהמחשבה על כך, אתה חייב לעשות את זה טיפ-טופ כל ערב".
ווינסלט: "ג'יימי, ספר לנו על פחד הבמה של סטנדאפיסט".
פוקס: "אוי לא, זה נורא. ובכל זאת, הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות לי בשלב זה של הקריירה, זה לקבל פרצוף של מפורסם".
- פרצוף של מפורסם?
פוקס: "כאשר אתה נעשה מפורסם, אתה אוכל טוב יותר, והפרצוף שלך קצת מתעגל. לפני זה, היית עולה על הבמה רזה, רעב, מסתער על הקהל ואומר: 'מה נשמע, בני זונות?!'. היום, אתה עולה ואומר: 'בדיוק קניתי ריינג' רובר חדשה'.
"לפני מספר שנים, לאחר שעשיתי את 'אין ליבינג קולור' (תוכנית מערכונים מצליחה), הייתי במצב הזה. לא עשיתי שום דבר חדש, רק נהניתי מהתנופה. ערב אחד ירדתי מהבמה, וכעבור כמה דקות אני שומע את הקהל מתפקע מצחוק. הצצתי מהדלת וראיתי את הצעיר והרזה הזה, ששמו כריס טאקר, שפשוט משכיב אותם. באותו רגע הבנתי שעליי לשוב ל'חדר הכושר של הקומדיה', כדי לשוב ליכולת הטובה שלי, כי קיבלתי פרצוף מפורסם".
סוואנק: "זה סיפור נהדר".
פוקס: "ואלה דברים קטנים. כמו כריס רוק והשיניים החדשות שלו. אנשים תמיד אמרו לי שהשיניים שלי גדולות מדי".
ווינסלט: "שלא תעז לגעת בשיניים שלך".
פוקס: "זה העניין. אם אחליף אותן, אאבד את הטירוף שלי".
דיקפריו: "אסור לך לעולם להרגיש נוח מדי, אסור לאבד את התיאבון".
- פול, ב"דרכים צדדיות" עברת מתפקידי משנה לתפקיד הכוכב. את שחקני המשנה כמעט תמיד מצלמים מרחוק. היה קשה להסתגל לצילומי קלוז-אפ?
ג'יאמטי: "זה היה דבר חדש. רציתי להגיד: 'תעיפו לי את המצלמה מהפרצוף! לא יכול להיות שהפרצוף שלי עד כדי כך מעניין אתכם'" ( צחוקים).
ווינסלט: "אתה שונא קלוז-אפים?".
ג'יאמטי: "אני לא אוהב אותם".
ווינסלט: "אני זוכרת רגעים מסוימים ב'טיטניק', שבהם הייתי מביטה בליאו עושה את הקלוז-אפים הנהדרים האלה ואומרת, 'איך לעזאזל אתה עושה את זה, יה חתיכת. . . .'" ( צחוקים).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בנינג
|
|
|
|
|
|
|
"אנשים היו צריכים לקרוע את התחת"
|
|
|
|
|
|
|
- ליאו, אתה עבדת עם הרבה אנשים חזקים. ממי הכי פחדת?
דיקפריו: "הסרט הראשון שלי ('חיי הילד הזה') היה עם רוברט דה נירו. הייתי בן 16. אני זוכר שעליתי על בימת הצילומים, התבדחתי עם אנשי הצוות, ופתאום. . . דממה מוחלטת. הדבר היחידי ששמעת היו צעדים. אבל לראות אותו עובד. . . עד אז מעולם לא ראיתי שחקן לוקח את העבודה שלו בכזאת רצינות. זה היה אירוע מעצב בחיי".
ווינסלט: "כאשר הייתי צעירה, אפילו לא חשבתי על סרטים. סרטים זה היה משהו שג'ודי גרלנד עשתה. חשבתי שאהיה שחקנית ואיאלץ להיאבק. הייתי בטוחה שגם אצטרך במקביל לעבוד בעבודה במשרה חלקית. אפילו כאשר הייתי בת 17 ועשיתי את "יצורים שמימיים", לא חשבתי שאנשים באמת יראו את זה. (צחוקים). לא האמנתי שהם ראו את זה, ואני עדיין לא מאמינה".
ג'יאמטי: "בדיוק סיימתי לצלם את 'סינדרלה מן' (סרטו החדש של רון הווארד על המתאגרף ג'ים בראדוק). אני עומד באמצע הזירה עם ראסל קרואו. הוא מזיע, אני מנגב לו את החזה. ויש אלפי ניצבים שם. ופתאום אני שואל את עצמי, איך לעזאזל הגעתי הנה? אני מניו הייבן, קונטיקט" (צחוקים).
- אנט, כשאת לוקחת פסק זמן כדי לגדל את הילדים, עולה אצלך החשש שתאבדי את זה? שתאבדי את אש המשחק?
בנינג: "בהריון הראשון שלי דאגתי, ואכן קצת איבדתי את הרעב למשחק לזמן מה. ואז זה חזר ואמרתי: 'בסדר, זה מחזורי, וזה בריא מאוד'. למעשה, אחרי זה ילדתי ארבעה ילדים. ההריון היה כמו לצוף בבריכה. איזה כיף, להתנתק מכל עסקי הסרטים. גם הקונטקסט של העבודה השתנה לגמרי. אני עדיין רוצה לייצר מול המצלמה רגעים מבדרים שיכולים לרגש אנשים, אך כל החוויה מתוקה יותר, כי כעת יש לי גם חובות ואחריות במקומות אחרים".
ג'יאמטי: "יש לי ילד בן ארבע. לפני כן, חשבתי רק על עצמי. כאשר אתה הורה, העבודה הופכת, בצורה נפלאה, לעבודה בלבד. אני מרגיש שקיבלתי חזרה את עבודתי כשחקן. מצד שני, מהרגע שהוא נולד הפסקתי לישון".
ווינסלט: "כאשר את אמא לילדים קטנים, העבודה הופכת לחופשה. מישהו מסדר לך את השיער! מישהו מאפר אותך! איזה יופי. מאז שילדתי, התאהבתי שוב בעבודתי".
פוקס: "הבת שלי בת עשר. זה משנה אותך, חד-משמעית. אתה מתבגר".
- איך אתם מרגישים בתעשיית הסרטים כיום? כיום קשה יותר לקבל תפקידים טובים בסרטים של האולפנים?
דיקפריו: "כן, משום שאתה רואה כל כך הרבה וריאציות על דברים שנעשו כבר פעמים רבות בעבר. בשנות השבעים הבמאי היה אלוהים, והאולפנים מימנו סרטים בהתבסס על התוכן של הסרט. כיום, זה עסק, ויש לך את כל תאגידי הענק האלה שצמחו".
ג'יאמטי: "אבל אתה לא חושב שבשנות השבעים יצרו אותה כמות של זבל ושאנחנו רק זוכרים את הדברים הטובים?".
בנינג: "אנשים היו צריכים לקרוע את התחת כדי לעשות את הסרטים הטובים האלה. קל להסתכל אחורה ולחשוב שזה לא קרה, אבל זה כן. הם היו צריכים להיאבק באולפנים. הם היו צריכים לחרוג מהתקציב ולהגיד למנהלים להתרחק מהאזור בעת הצילומים. מאז שהקולנוע נולד היו אנשים שנאלצו להילחם את המלחמות האלה".
סוואנק: "קלינט לקח את 'מיסטיק ריבר' לכל אולפן, וכולם השיבו בשלילה. וגם 'האחים וורנר' נתנו לו תקציב נמוך למדי ל'מיליון דולר בייבי'. אני מתכוונת, הוא קלינט איסטווד, ובכל זאת. . .".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אוסקר
|
|
|
|
|
|
|
"שיגידו מה שהם רוצים עלינו"
|
|
|
|
|
|
|
- אז אתם פסימיים לגבי עתיד הקולנוע? דיקפריו: "לא. אנשים מדברים על תור הזהב של הוליווד, אבל אנו עדיין בתוכו. האמנות הזו היא רק בת מאה שנה, ואני רוצה מאוד לראות איך היא תתפתח במאות השנים הבאות".
סוואנק: "אתה בונה על גלגול נשמות?" (צחוקים).
- אחרי השנה האחרונה, איך אתם מרגישים לגבי השימוש בפרסום שלכם למטרות פוליטיות? דיקפריו: "יש את הסטיגמה הזו שהולבשה על שחקנים, שלפיה אסור לנו להיות גם אזרחים מהשורה, ושבצורה כלשהי אנו מנותקים מחיי היומיום. זה ממש מעצבן אותי. הכרזתי על תמיכה בג'ון קרי, והמטרה שלי - אני פעיל מען איכות הסביבה - היתה למשוך אנשים צעירים לדון בנושאים האלה, שאף אחד לא דיבר עליהם למעשה".
- דיברו הרבה אחרי הבחירות על תגובה של הבוחר נגד "הליברלים האלה מהוליווד".
דיקפריו: "זה כאילו שאסור לנו להשמיע את קולנו בגלל איזו תדמית ציבורית שהדביקו לנו".
סוואנק: "זה מעניין שאנשים רוצים לשמוע את הדעות שלנו כאשר הם קונים את 'אסקווייר' (מגזין), אבל כאשר הם לא מסכימים איתנו, הם מיד אומרים שהשחקנים לא צריכים להתערב".
פוקס: "מדוע לא להשתמש בתנופה שלך לדברים טובים?".
סוואנק: "שיגידו מה שהם רוצים עלינו, העיקר שלא יתחילו להרכיב רשימות שחורות. (פוקס נועץ בה מבט). מה?".
פוקס: "שום דבר. פשוט קפצתי כשהזכרת את הצבע 'שחור'" ( צחוקים).
- באופן מוזר, לא דיברנו הרבה על פרסי האוסקר. ג'יימי, עד כמה היתה חשובה זכייתם של דנזל וושינגטון והאלי בארי?
פוקס: "אני זוכר שדיברתי עם דנזל אחרי שזכה באוסקר על 'הוריקן', ואמרתי לו, שפירוש הדבר שגם החבר'ה בשכונה וגם הלבנים ה'קוליים' אוהבים אותו. הוא והאלי, הם כמו שני שגרירים גדולים. הם שני אנשים נפלאים, שרק במקרה עטופים בעור שחור.
"יום הזכייה שלהם היה יום גדול לכל השחורים. זה נתן לי הרגשה שגם לי יש סיכוי, ושאני לא צריך לחשוב בדרך מסוימת. זה נותן לאנשים תקווה. זה מעביר מסר לילדים השחורים בשכונות העוני, שדברים משתנים, משתפרים. הייתי בהקרנה בוושינגטון בפני ילדים שחורים. אחרי ההקרנה קם אחד הילדים ושאל, 'יו, פוקס, אתה חושב שתיקח אוסקר?'. זה נפלא בעיניי".
- רובכם כבר הייתם מועמדים לאוסקר. זה עדיין כזה כיף?
ווינסלט: "אני תמיד המומה ומופתעת כשמודיעים לי שאני מועמדת. ולהיות בכזו חברה. . . אני פשוט בהלם. אני זוכרת את וופי גולדברג מעניקה אוסקר כשהייתי יותר צעירה. בסוף היא אמרה, 'ולכל הילדים שם, שתוהים אם אי פעם הם יזכו לשבת באולם הזה, אז תדעו שזה אפשרי'. אז פתאום באמת להיות כאן, זו הוכחה שיש סיכוי, שיש קסם. אני מופתעת ומאושרת מאוד".
דיקפריו: "אני חושב שקייט דיברה בשם כולנו".
סוואנק: "כל מילה נוספת מיותרת".
דיקפריו: "ו. . . .קאט". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
