 |
/images/archive/gallery/264/378.jpg דודו טופז.
צילום: אריק סולטן  |
|
|
| החיים זה לא מה שהבטיחו לו |
|
| חצי שנה חלפה מאז נופנף דודו טופז מלוח השידורים. מאז הוא שוקד על המחזמר "משה", בכיכובו של בנו עומר ועדיין מרגיש הכי סקסי |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
שרי מקובר-בליקוב
25/2/2005 9:17 |
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת השבוע דפק עובר אורח על חלון ג'יפ הב-מ-וו הממורק של דודו טופז. "האיש היה בשנות החמישים לחייו, קצת פשוט, אבל אינטליגנטי", מאבחן מלך הרייטינג שהופרש לגמלאות מוקדמת. "הוא אמר לי, 'שמע דודו, אתה הנשמה של המדינה. בלעדיך הטלוויזיה היא כמו גוף בלי רוח חיים'. אז חשבתי לעצמי שבשנה האחרונה אני שומע יותר מדי תגובות כאלה, ושהאיש הנחמד התכוון שה'השגריר' היא סדרה טובה, וש'ארץ נהדרת' זה אחלה קונספט וש'כוכב נולד' מאוד רייטינגית, אבל אני נתתי ב'ראשון בבידור' משהו שאף אחת מהתוכניות לא יכולה לחקות. אני הבאתי נשמה".
אולי זה הגיל ("אני עוד לא בן 59, אל תהרסי לי את הסיכויים עם בחורות בנות 20"), או הפדיחות
("אני נושך כשאני אוהב. יש בארץ אנשים חסרי פתיחות"), או שמא זו פרשת ההטרדות המיניות, או קץ מערכת היחסים עם הזכיינית "קשת". יהיו הסיבות אשר יהיו, נער השעשועים הנצחי הפך למבוגר מפוכח והרבה יותר עצוב.
"אני לא ממש עצוב, אני פשוט לא שמח", מעמיד טופז דברים על דיוקם. "אני כבר לא יכול להתעלם מכל האנשים סביבי שהלכו פתאום. דודו דותן ודודו גבע, עוזי חיטמן ומאיר אריאל. הם היו בגילי, פחות או יותר, והמוות שלהם עשה לי משהו. זוכרת את משה איש-כסית? הוא היה בן 40 כשנפטר, ואז בפעם הראשונה אמרתי, 'וואי, זה יכול לקרות לכל אחד'. עכשיו אני אומר, 'וואי, זה יכול לקרות גם למי שלא רוצה להזדקן'".
- אתה מפחד למות?
"תארי לך שזה יקרה לי מחר, שלא אזכה לראות את הבכורה של המחזמר 'משה', בכיכובו של בני עומר. תארי לעצמך שמרכז דודו-לנד בדימונה יוקם בלעדי, שהילדים שלי יתבגרו בלי אבא. מעציב אותי שהעולם ימשיך להתקיים יפה מאוד בלי דודו טופז.
"אני אמות, ויהיו קצת נאומי הספד ויכתבו עלי כמה מאמרים בעיתונים. יגידו, איך הוא לא זכה לשמוע בחייו את השבחים שאומרים עכשיו על קברו, ואולי יקראו איזו סמטה על שמי או בית כנסת".
- רוב האנשים מתים אפילו בלי זה.
"גם אם המוות דרמטי, רק המחשבות עליו מזקינות. אני חושב שהשנה התבגרתי באמת. למדתי מה הדברים החשובים בחיים ומה חשוב פחות. היו לי שנים יפות וסוערות. הייתי פרפר ונהניתי. היו לי הרבה בחורות.
"חגגתי, השתוללתי ואני מקווה שלא פגעתי באף אחת יותר מדי. היום אני מרגיש שמיציתי. גם עכשיו כשאני רואה אישה יפה נשימתי נעצרת, אבל אז אני מנער את הראש ומתפנה לדברים אחרים. פעם הייתי הולך ברחוב לפגישה עסקית, רואה טוסיק יפה, מסתובב אחריו ומשנה את כל התוכניות. היום אני ממשיך ללכת ישר".
- יש שינויים לטובה גם בתחומים שוליים יותר?
"יש אנשים שמתמקדים רק ביצר, אני לא מבין אותם. אני מפנה את האנרגיות שלי בעיקר ליצירה. הילדים והמחזמר והופעת היחיד שאני מעלה באביב. זה הרי מה שנשאר בסוף, לא? יש כאלה שחושבים שכסף זה הכי חשוב בחיים. הם טועים.
"עשיתי הרבה כסף בימי חיי, וברוך השם, ידעתי לחסוך ולשים בצד. לא בזבזתי. אני לא איש של מותרות. אם היה לי עכשיו מינוס גדול בבנק, הייתי מנקה מסדרונות בטלוויזיה ומגיש תה ב'קשת', אבל מצבי הכלכלי מצוין ואני יכול להתייחס בנונשלנטיות ל. . . אההמ . . . התפנית בקריירה שלי. עכשיו אני יכול להתפנות לילדים, לנוח, לתכנן דברים אחרים מחוץ לעולם הטלוויזיה ולהשאיר שריטה על הקרום של כדור הארץ לפני שאני הולך מפה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שאנטי. צילום: אלי דסה
|
|
|
 |
|
 |
|
"לא ויתרתי על הטלוויזיה"
|
|
|
 |
|
|
|
- וזה מספק אותך?
"השנה האחרונה לימדה אותי כמה פתגמים, אפילו רשמתי אותם. הפתגם הראשון אומר שהחיים הם הפער בין הציפיות למציאות. כלומר, אתה יכול לשבת ולתכנן מה שאתה רוצה, אבל אז קורים דברים, ומה שבאמצע זה החיים. זה משנה אם אני אעשה טלוויזיה או לא? בטח שלא. כי דווקא בגלל שאני לא עושה טלוויזיה, אני עושה דברים בשביל הכיף.
"הפתגם השני הוא שהדברים החשובים באמת קורים לך בלי שתכננת אותם. למשל, הילדים שלי. אף אחד מהם לא היה מתוכנן. בשלב ההריון רציתי לוותר עליהם והיום הם פאר היצירה, תמצית האהבה. הדבר הכי חשוב והכי יקר".
- אז זהו זה, לא נראה אותך יותר בסלון?
"לא ויתרתי על הטלוויזיה. אני כבר לא כל כך רעב ונקודת ההשקפה שלי השתנתה עם הגיל, אבל בעוד חצי שנה, מיד אחרי פרסום תוצאות המכרז, אני אחזור לטלוויזיה. אראה לעולם מאיפה משתין הדג. אוכיח לצופים שאני עדיין במקום הראשון, כי אני חייב להיות הראשון בבידור.לא מסוגל להיות מקום שני".
- ומה יקרה אם זה לא יקרה?
"אין דבר כזה".
כבר חצי שנה שדודו טופז יושב בעיקר בבית. בחוץ נרקמות עסקות, נתפרות תוכניות, נולדים פיילוטים ברוח אנשי הרשות השנייה, אבל מי שהיה עוגן מרכזי של התעשייה נעלם מהמסך. הזכיינים, שחייבים לו חלק מקיומם, סברו שעדיף לשובר שיאי הרייטינג לנוח ולסרוג. מה שטוב למסעודה משדרות, לא בהכרח טוב במירוץ למכרז.
11 שנה עבדו ב"קשת" עם טופז. הכוכב העשיר ביותר בישראל (שכרו עמד, לפי אומדן זהיר, על מיליון דולר וחצי לעונה) כבש דווקא את אלו שכינה פעם "הצ'חצ'חים". הוא הזמין לתוכניתו חלכאים וחלשים, שלח אותם להצטלם עם קים בייסינגר, הבטיח חייזרים בשידור חי וזרק כדורי שוקולד לפיה של אישה כבדת משקל.
הביקורות קטלו, אבל הצופים מחלו על הכל והצביעו בשלט. בקשת בלעו את הצפרדעים. אם כבר גן חיות, לפחות יש בו תרנגולת המטילה ביצי זהב. ככל שהתוכנית המריאה, החריפו התקריות. גם טופז עצמו הבין שעליו לעבוד קשה יותר כדי להקסים את הצופים.
במקביל,קשת צמחה למעצמה משגשגת ויהירה וקצת נמאס לה מהבזיונות. תחילה הוזזה תוכניתו של טופז בשעה, אחר כך הוחלט בקשת להגביר את המעורבות בתוכנית. טופז לא אהב את השינויים, אבל איש לא שאל לדעתו.
בתגובה, הוא החל לנהל משא ומתן עם ערוץ 10 ועם זכייני טלוויזיה מקבילים. הנסיונות לא עלו יפה. היה ברור לכל, אומרים פרשנים בתעשייה, שעדיף להקפיא את טופז כדי שלא להסתבך עם פליטות פה ונשיכות בשידור חי, שעלולות לעצבן את חברי מועצת הרשות השנייה. וכך השיקה הזכיינית את לוח שידורי 2004 עם יום ראשון שהתמקד בהומור, סאטירה ודרמה, אבל בלי דודו טופז. טופז קיבל את השינוי בפנים חתומות. בכל הזדמנות ציין שמדובר בהחלטה הדדית, שאין כל נתק בינו לבין הזכיינית, ובכלל, שכרגע מתאים לו לעסוק במחזמר "משה", עליו עמל למעלה מעשר שנים. גם בקשת הדגישו שהמשבר עם טופז הוא פרי דמיונם של מחוללי מהומות ובעלי עניין.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טופז. צילום: קוקו
|
|
|
|
|
|
|
"קשת לא זרקו אותי"
|
|
|
|
|
|
|
"אני מודע לכך שפרשנים משתמשים במכרז כדי להסביר כל דבר", אומר אבי ניר, מנכ"ל קשת, "אבל אנחנו אוהבים להתחדש, ולכן ישבנו עם דודו ואמרנו, 'שמע, הפורמט שלך עושה רייטינג, אבל הגיע הזמן ללכת על משהו אחר', ודודו הסכים. אנחנו באמת מאמינים שטופז הוא פרפורמר, כישרון יוצא דופן בטלוויזיה, אבל הגיע הזמן לעבור ז'אנר. בדקנו את 'מר ישראלי', דרמה קומית שדודו כתב על חייו. אפילו התחלנו לעבוד על הפרק הראשון, אבל אז נודע לנו שהוא החליט לעצור את כל הפעילות בטלוויזיה כדי להתמסר למחזמר הגדול שלו, 'משה'".
גרסתו של ניר תואמת את תגובתו של טופז, אבל בדצמבר האחרון, בחופשה משפחתית באילת, הסתבך הכוכב עם עוד פליטת פה אופיינית, שיצרה בקיעים ראשונים בחזות ההרמונית שהקפידו הצדדים להציג. "כל שנה היתה לי פגרה של מספר חודשים", אמר אז טופז, "אבל הפעם זו פגרה מאונס, כי 'קשת' מנסה להחביא אותי מפני אנשי המכרז. מצד שני, זכותה לעשות מה שהיא רוצה".
- דודו, שוב התפלק לך?
"קשת לא זרקו אותי. הם פשוט רצו לתת לי שנת חופש. אבי ניר ואורי שנער שומרים איתי על קשר חברי ובאמת שאין לי שום מרירות כלפיהם. זה היה צעד נכון גם בשבילם וגם בשבילי. הם הסבירו לי שאין מקום לתוכנית בידור מרכזית כשיש להם רק שני ימי שידור בשבוע.
"בארץ קטנה כמו ישראל אין מקום להרבה כוכבים. אם נינט טייב מצליחה, באה מאיה בוסקילה ותופסת את מקומה, אז טייב תופסת את המקום של שרית חדד, שדורכת על המשבצת של זהבה בן. ככה זה עובד גם בטלוויזיה".
- אז "ארץ נהדרת" תפסו את מקומך?
"אני אגיד לך בלי להשתחצן, הייתי יכול להשתלב בצוות של 'ארץ נהדרת' כשחקן, בכיף, אבל הם לא פנו אלי. אז אני מסתכל על הדברים מנקודת מבט אגוצנטרית. יש לי כישרון מלידה להפוך לימון ללימונדה, זה מין פטנט כזה. לא רוצים אותי באוויר? יקבלו אותי ואת הבן שלי בענק על הבמה".
וכך התפנה טופז להסיר את האבק מחלומו הישן ולשחרר את המחזמר "משה", פרי עטו, לתאטרון. מדובר בהפקה גדולה של בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי", בבימויו של משה קפטן ובהשתתפות 40 שחקנים.
המחזמר, המתעד את חייו של משה רבנו ברוח התקופה העכשווית, צפוי לעלות ב-11במארס בתאטרון היהלום ברמת גן. את המוזיקה כתב מירון מינסטר, בתפקיד הראשי יגאל יחזקאל ("יוסף וכתונת הפסים המשגעת"), ולצדו עומר, בנו בן ה-13 של טופז, המשחק אף הוא תפקיד מרכזי.
בשנים האחרונות ניהל טופז מגעים עם תאטראות רפרטואריים ומפיקים פרטיים על העלאת המחזמר. חוזים נחתמו, התבטלו ונתפרו מחדש. המגעים היו יגעים. אבל אז התערב ראש עיריית רמת גן, צבי בר, וההצגה קמה והושלמה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבא דודו. צילום: נעם וינד, "רייטינג"
|
|
|
|
|
|
|
"זה כמו שתגיעי למסעדה צרפתית ויגישו לך חומוס"
|
|
|
|
|
|
|
"סליחה שאני נשמע פלצני, אבל 'משה' הוא הדבר הכי גדול שמדינת ישראל יצרה אי פעם, ולמיטב ידיעתי, הוא גם הדבר הבא לייצוא", מציין טופז בענווה. "הטקסט מלא הומור, המוזיקה בינלאומית והמשחק נהדר. אולי הפעם נהיה אנחנו אור לגויים ולא ההפך. אני מאוד מתנגד לנסיונות לקחת מחזות כמו 'שיקגו' או 'סיפור הפרברים' ולהפוך אותם לשלאגרים ישראליים, כשיש אצלנו מחזמר כמו 'משה', שהוא כל כך ישראלי, יהודי וייצוגי.
"אם יורשה לי להיסחף, לא ירחק היום שבו היצירה תחרוג מגבולות בית צבי לתאטרון רפרטוארי מרכזי, וההפקה תהיה עוד יותר גרנדיוזית, עם 60 שחקנים לפחות, ותגיע גם לברודוויי".
לשאיפה מכמירת הלב להגיע אל ברודוויי, קדם ניסיון ישן, שלא צלח, לכבוש את הצופים בישראל. ב-92' העלה טופז הצגת יחיד בשם 'משה', שהציעה מונולוג של משה רבנו היושב על צלע הר נבו, משקיף על הארץ ומביע את דעתו על אלוהים, על הדת, על נשים ובכלל על עם ישראל. המופע שרד ארבע פעמים בטרם ירד מהבמה.
"זו היתה הצגה נהדרת, אבל הקהל שהכיר אותי מהמופעים הקודמים, בא לראות את משה אורנג'דה וקיבל את משה רבנו", נזכר טופז בעגמימות. "זה כמו שתגיעי למסעדה צרפתית ויגישו לך חומוס. גם אם הוא יהיה החומוס הכי טעים בעולם, תבקשי להחליף אותו בכבד אווז".
אז עכשיו סוגר טופז מעגל ומעלה את 'משה', גירסת 2005. "זו השוואה בין משה ובני ישראל בתקופת התנ"ך לבין עם ישראל של המאה ה-20", הוא מניח את היסודות, "כדי לכתוב את ההצגה נפגשתי עם רבנים ועם מומחים למשה רבנו. ישבתי אצלם שעות, ואחרי שיחות ארוכות הם אמרו שנקודת ההשקפה שלי מדויקת. עם ישראל הזר יושב בארץ גושן, בונה את פיתום ורעמסס למצרים, וכל רצונו לצאת מעבדות לחירות ולהגיע לארץ משלו.
"בתחילת ההצגה האבא מספר לעומר שהמצרים רדו ביהודים. עומר שואל אותו, 'מה זה רדו?', והאבא אומר, 'שלטו בכוח. לא נתנו להם להסתובב חופשי. התעללו בהם וזרקו עליהם את כל העבודות הקשות'. אז עומר שואל, 'כמו שאנחנו עושים לפלשתינים?', ואבא שלו מתחלחל: 'אין מה להשוות, ילד. היהודים במצרים יצאו בכל בוקר לעבודה, בנו למצרים בתים, עבדו להם בשדות וכל מה שהם רצו זו מדינה משלהם'. אז עומר אומר בציניות, 'אה, באמת אין מה להשוות'.
"העם שיצא ממצרים הוא עם ישראל של היום. שם היו 12 שבטים ולנו יש היום 12 מפלגות. שם היה שבט לוי שלא הלך לשרת בצבא וקיבל מעשר למחייתו, וגם אצלנו החרדים לא משרתים בצבא ומקבלים מעשר מכספי המדינה. וכמו אז, גם היום אנחנו קוטרים וכפויי טובה כלפי המנהיגים שלנו, לא נותנים לאף אחד להגיד לנו מה לעשות ותמיד חושבים שאנחנו יותר טובים מאחרים".
- אז זה מחזמר פוליטי?
"זו הצגה נורא קלילה ומצחיקה. משה מתווכח עם אלוהים על עשרת הדיברות. הוא שואל למה אלוהים אמר את כולן רק בזכר. ויש מונולוג של משה שמגיע לארץ, משקיף על המדינה מרחוק ואומר, 'בשביל זה סחבת אותנו 40 שנה במדבר? בשביל חול, ביצות וים המוות? אפילו את הגולן, הדבר היפה היחיד שאני רואה פה, צריך או-טו-טו להחזיר'".
משה הוא התפקיד הראשי, ולתפקיד של עומר (כך שמו גם במחזמר), הציע טופז לבמאי, משה קפטן, לזמן את הילד לאודישן. "כשאבא סיפר לי על המחזה, חשבתי על תפקיד הילד", נזכר עומר. "התלבטתי אם אני רוצה בכלל להיכנס לכל הסיפור. ידעתי שאצטרך להפסיד לימודים, להציג כמעט מדי לילה וללמוד המון חומר בעל פה. גם לא הייתי בטוח שיש לי ביטחון על הבמה מול קהל, אבל בעיקר פחדתי שיגידו שקיבלתי את התפקיד בגלל שאני הבן של דודו טופז ולא בזכות עצמי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טופז ועומר. צילום: אריק סולטן
|
|
|
|
|
|
|
"אבא שלי מנסה להצחיק את המדינה כבר 20 שנה"
|
|
|
|
|
|
|
- וזה נכון?
"ממש לא. באתי לאודישן ביחד עם עוד עשרות ילדים. אם היו רוצים אותי לתפקיד בגלל שאני הבן של, לא היו בוחנים אותי בכלל. הגעתי מוכן. למדתי את הטקסט ובאודישן ידעתי לשחק אותו כמעט בעל פה. כשהבמאי אמר לאבא שאני מתאים לתפקיד, החלטתי לנסות. אמרתי לעצמי, מה כבר יש לי להפסיד?".
משה קפטן: "דודו בפירוש הדגיש בפני שהוא רוצה שהילד יעשה אודישנים כאחד האדם. בבחינה ראיתי שיש פה כישרון. אני מוצא בעומר אינטליגנציה רגשית גבוהה. הוא עוד לא לגמרי בשל למשחק בתאטרון, אבל הוא נכון מאוד ללמוד ונורא סקרן. היה לי ברור שיגידו שהוא קיבל את התפקיד בגלל שהוא הבן של דודו, אבל בפועל, עומר משחק עם עוד שני מחליפים, וכולם מקבלים ממני יחס שווה".
- דודו יושב בחזרות?
"בחזרה הראשונה והשנייה הוא ישב איתנו, ככותב המחזמר. הוא היה מאוד קונקרטי וניתק את עצמו ממעורבות אישית. מצד שני, נוצרה איזו דינמיקה בינו לבין עומר. כשעומר לא הבין דברים, דודו השתמש בדוגמאות מהבית. בסצנה שבה הילד מתעורר משינה וצועק לאבא שלו, עומר לא הצליח להיכנס לגמרי לתפקיד. אז דודו אמר לו, 'תצעק כמו שאתה צורח אלי באמצע הלילה כשאתה צריך ממני משהו'. ובכל זאת, אחרי החזרה השלישית סיכמתי עם דודו שהוא ישאיר את הילד איתנו לבד, שייתן לו להשתחרר. וזה עבד".
כל כך טוב זה עבד, שעומר אפילו נהנה. "ראיתי שזה כיף גדול", הוא אומר. "יש בהצגה קטעים ממש מצחיקים שהזכירו לי את אבא. למשל, כשמשה עולה אל הר סיני וכל העם מתחיל לרכל עליו. מה קרה לו שם למעלה? למה הוא מתעכב? אולי הוא פגש אישה אחרת וברח מאשתו החוקית? אולי הוא התנצר? אולי נסע להודו? הרגשתי שמשה עלה להביא תורה לעם ישראל, והם, בתור תודה, מרכלים עליו, בדיוק כמו שאבא שלי מנסה להצחיק את המדינה כבר 20 שנה, והמדינה, בתור תודה, מרכלת גם עליו".
"העובדה שעומר משתתף בהצגה מלמדת שהוא שואף להתקדם בכיוון שלי", מנתח טופז. "אני כבר רואה אותו בטלוויזיה. העבודה המשותפת קירבה בינינו מאוד. פתאום הילד מבין יותר לעומק למה אני אבא קצת שונה, והוא גם שואל את אותה השאלה ששאלתי את אמא שלי, המורה לתנ"ך, כשהייתי קטן. אמרתי לה, בת פרעה מצאה את משה כשהיה בן שלושה חודשים וקראה לו משה, אבל איך קראו לו קודם, לפני שהוא נשלח אל היאור?
"אמא לא ידעה וגם אנחנו לא, בדיוק כמו שאנחנו לא יודעים היכן מקום קבורתו של משה. וכך מסתיימת ההצגה. במונולוג קורע לב, מתלונן משה שיהושע בן-נון קיבל רחוב בתל אביב ויחזקאל הנביא קיבל סמטה בירושלים ועל שמו של ישעיהו וצדוק וחגי בנו שכונה שלמה, ומה משה מקבל? חיפושית".
בעוד עומר מנסה להבין לעומק למה אבא שלו קצת שונה מאחרים, התעצב דניאל הבכור על שפיספס את ההזדמנות להתפרסם. "דניאל היה מת לעשות את התפקיד של עומר", מצטער טופז, "אבל הוא בן 16 והגיל כבר לא מתאים. אני בטוח שגם הוא יהיה כוכב. יש לו את זה. הוא חתיך, כמוני, והוא כריזמטי ומקסים ומנומס. הוא הולך להיות הדבר החם הבא. הוא רוצה להיות מנחה בטלוויזיה. אמרתי לו, 'אל תדאג, אתה תגיע לטלוויזיה הרבה לפני שאבא שלך חלם על המסך'.
"יונתן, בני השלישי, רק בן ארבע וחצי ואני לא יודע אם הוא יפנה לקריירה של משחק, אבל ברור לי שהוא יהיה שובר לבבות כמו אבא שלו ואף אחד מהשלישייה לא יהפוך לסוכן ביטוח".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טופז בטלוויזיה. צילום: ערוץ 2
|
|
|
|
|
|
|
"אני אוהב את הילדים בטירוף"
|
|
|
|
|
|
|
- איך מסתדרים אבא אחד ושלושה ילדים משלוש אמהות?
"הרבה יותר בקלות משלושה ילדים לאמא אחת. דניאל בעצמו אמר לי השבוע, 'אני לא יודע אם תכננת את זה ככה, אבא, אבל יצא לנו טוב. כי אנחנו נפגשים האחד עם השני רק בכיף ואין בינינו מריבות או קנאה כמו שיש אצל אחים שגרים באותו בית'.
"אז אמרתי לו, 'דניאל, קודם כל אתם שלושה בני אדם. כל אחד בפני עצמו. זה שאתם אחים, זה הדבר המשני'".
- ומר מתגורר ברשפון, דניאל בירושלים ויונתן בתל אביב. זו התרוצצות.
"התרגלתי. בדרך כלל אני מחבר בין הילדים. לוקח את האחד, נוסע איתו אל השני, מחזיר אותו עם השלישי. הרבה יותר קשה לתמרן בין האמהות (דניאל הוא בנה של מטי הלחמי, עומר של דליה בר שישת ויונתן של רוני חן - ש.מ.ב). לא פשוט להסתדר עם שלוש אקסיות, אבל ככה יצא.
"מישהו אמר לי פעם שאני מיישם את התאוריה הבסיסית ביותר על המין האנושי. אני הגבר שעובר מאישה לאישה, מזריע וממשיך הלאה. נכון שפספסתי בגלל זה משפחה, אבל הילדים לא הפסידו אבא, גם אם הוא קצת שונה מאבות אחרים".
- באיזה אופן?
"אני אוהב את הילדים בטירוף לא ברור. אוהב אותם כמו שאוהבים אישה. אני מזיז הצדה כל דייט וכל היכרות בשביל ערב איתם. יש לנו קשר מדהים, וגם להם, בינם לבין עצמם. אין בהם קנאה.
"דניאל ועומר מביאים את יונתן לג'קוזי שעל הגג שלי ומטפלים בו כאילו היה תינוק. את צריכה לראות את שלושתם ביחד. אני צריך לכתוב על זה מחזמר".
כשמדובר בילדים של טופז, כל השואו נעלם. לפתע צץ האיש הרגיש, הפגיע, המשקיע וחסר האנוכיות. על עומר הוא מגונן, מדניאל הוא מתפעל וליד יונתן הוא נמס כשלולית פולנית ביום חמסין. מלך הרייטינג, החרמן הסדרתי, כוכב מדורי הרכילות, מתפשט באמת רק כשהוא בחברת משפחתו הגרעינית.
"הקשר ביני לבין עומר מבוסס על הערכה הדדית. עם דניאל זה סוג של נפשות תאומות. לפעמים הוא נותן לי עצות. הוא החבר הכי טוב שלי. כשעומר יהיה בגילו, זה יקרה גם איתו. כבר היום אני מנהל איתו שיחות נפש ראשונות.
"יונתן הוא היצירה שלי. כשאני מביא אותו בבוקר לגן הוא לא מוכן שאלך. הוא נצמד אלי ומבקש שאשאר לידו ואספר לילדים סיפורים. כשיונתן יהיה בגיל של דניאל, אני אהיה בן 70. אני מתפלל שעוד אזכור איך קוראים לו".
לצד הילדים והמחזמר, עסוק טופז במרכז דודו-לנד בנגב. מדובר בפרויקט שאפתני שיכלול דיסנילנד ובו שעשועוני טלוויזיה נושאי פרסים ברוח תוכניתו, בית מלון קטן ומוזיאון לאטום בהשראת הכור הגרעיני בדימונה. טופז השקיע בפרויקט חלק ניכר מרכושו ולא מעט מרעיונותיו.
"כל מה שנותר הוא לקבל את אישור הוועדה על הקרקע", הוא מתמוגג. "בתוך שנתיים, כך אני מקווה, כבר יקום בארץ מרכז תעסוקה למאות מתושבי דימונה, והאנשים יסתובבו ויראו מה האטום יכול לעשות לא רק לצורכי מלחמה אלא גם לקידום המדע, המחקר והשלום".
טופז גם שוקד בימים אלה על מופע בידור יחיד שמתוכנן לעלות באביב. התוכנית, "אין לי זמן", מתרחשת בשערי השמים, שאליהם מגיע השחקן לאחר מותו. "שם אני עומד למשפט בפני האלוהים וצריך לשכנע אותו וגם את הקהל שמגיע לי גן עדן, ולא, חלילה, גיהנום".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דודו והחבר'ה. צילום: דודו גרינשפן
|
|
|
|
|
|
|
"יש לי כל כך הרבה כבוד לנשים"
|
|
|
|
|
|
|
- מילא אלוהים, שהכל גלוי וידוע לפניו, אבל למה שהקהל לא יפרגן לך גן עדן?
"כי אף אחד לא יודע מי אני באמת. הקהל ניזון מרכילות ומשמועות ואני יכול להגיד לך באחריות מלאה ש-90 אחוז ממה שכתבו עלי היו הגזמות או סילופים או שקרים גסים. במקרה אחד, ואני לא רוצה להיכנס לפרטים, אישה שהיתה איתי בקשר אהבה אמיתי, ראתה בעיתון תמונה של בחורה שלא היה לי שום דבר איתה. פשוט לקחו תמונה שלה ושלי וחיברו וכתבו למטה 'מה קורה ביניהם?', אז גם האישה שאלה את אותה השאלה, ואני עניתי בצחוק, אנחנו הולכים להתחתן.
"היא לקחה את זה כבד וניתקה את הקשר. אז נכון שהיא אשמה לא פחות ממני, כי לא היה לה אמון וגם לא חוש הומור ומעט מדי שכל בכדי לקחת דברים בפרופורציה, אבל אני נכוויתי.
"פעם אחרת כתבו עלי שזרקתי אישה עם ילדים מפגרים מהאולפן. נתנו לסיפור הזה את הכותרת 'הראשון בהשפלה'. במציאות, אישה אחת, שלא היתה בסדר בראש, הפריעה באמצע ההקלטה, השתטחה על הרצפה והתחילה לצרוח. השומרים הוציאו אותה ואת ילדיה ובתגובה היא טלפנה לעיתונאים ואמרה שהגיעה לאולפן עם שלושה ילדים ודודו טופז דרש להוציא אותם. בכלל לא ידעתי מי היא ומה היא רוצה מהחיים שלי, אבל אף אחד לא בירר איתי. ישר כתבו ידיעה.
"תחשבי באובייקטיביות, מי האנשים שהולכים להיות רכילאים או מבקרי טלוויזיה? הם לא אנשים מאושרים. הם לא אנשים מוסריים. הם כותבים ברשעות, מהרהורי לבם. כל כך הרבה פעמים הם הרסו לי את הזוגיות כשחיפשו אצלי סנסציות. אם אני אבוא לאיזה כנס מחובק עם בחורה, הם לא יבררו אם זו אולי המעצבת שמתכננת את מרכז טופז, אלא ישר יכתבו 'האהבה החדשה של טופז'. פעם נורא לקחתי ללב, היום זה כבר מצחיק אותי. שיכתבו מה שיכתבו וההיסטוריה תשפוט".
אבל להיסטוריה הרגלים מגונים משלה, וככזו, היא נוהגת להסתמך על רצף אירועים. טופז, אין לכחש, סיפק לה אותם בנדיבות מעוררת השתאות. גם אם נתעלם מתקרית הצ'חצ'חים המפורסמת ונתלה אותה בגילו הצעיר של הכוכב (שהיה אז בן 35) ובחוסר נסיונו התקשורתי, קשה יהיה להתכחש לאירועים מביכים אחרים שהביאו אותו אל הכותרות, ולא תמיד בטובתו.
ב-95' הוא תלש את משקפיו של מבקר הטלוויזיה מאיר שניצר ושבר אותם. שניצר הגיש תביעה. טופז שילם והתנצל. ב-99' כינה את אריה דרעי "פושע" בשידור חי. בעקבות הסערה התראיין אצל שלי יחימוביץ'. "דברי הוצאו מהקשרם", הסביר לה, "הרי גם עכשיו אני יכול להגיד לך, מה שלומך שרמוטה?". השידור הופסק. טופז התנצל.
ב-2002 נגס טופז בכתפה של השחקנית נטלי אוריירו. "התחלנו לעקוץ קצת האחד את השני, ואז נטלי זרקה עלי כרית. אמרתי לה, די, מספיק, ונתתי לה ביס בכתף. לא ממש נשיכה אלא משהו בקטע שובבי. ואז כתבו עלי 'הטרדה מינית בשידור חי'. נו, טוב".
ב-2003 אמר טופז לויקי קנפו: "בתור אחד שהיה נשוי למרוקאיות, אני מכיר את המנטליות של 'מגיע לי'". באותה שנה התלוננה מאבטחת שטופז נשק על שפתיה ללא רשות. אישה נוספת טענה שהוא אחז בה מאחור וליקק את אוזנה. הפרקליטות סגרה את התיקים, אך דרשה מטופז להתנצל בפני שתי הנשים.
"זה היה הפרסום הכי פוגע והכי קשה", נזכר טופז. "הרגשתי כמו האזרח ק' במשפט של קפקא. אני לא טלית שכולה תכלת. עישנתי סמים, העלמתי מס הכנסה, מעדתי בכמה פליטות פה ועשיתי שטויות, אבל אני והטרדה מינית? זה הרי מגוחך. אני לא מסוגל לזה בכלל. יש לי כל כך הרבה כבוד לנשים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מלך ישראל. צילום: מיכה קירשנר
|
|
|
|
|
|
|
"בכל בוקר אני קם ואומר 'שמע ישראל'"
|
|
|
|
|
|
|
- איך התמודדת עם ההאשמות?
"זכיתי במתת שהוא גם עונש, לראות את הדברים בצורה פילוסופית. כשישו הועלה על הצלב, המשפט האחרון שלו היה, 'סלח להם אבי, הם לא יודעים מה שהם עושים'. אז גם אני אומר את זה. בכל פעם שמבקר כותב עלי השמצות מכוערות ורכילאי מספר עלי שקרים ואנשים טופלים עלי האשמות, אני אומר, 'סלח להם אבי, הם לא יודעים מה שהם עושים'. הם פשוט חושבים בקטן".
בזמן שהם חושבים בקטן, טופז משתדל לפרוש מן ההמון, להתרחק מהתעשייה שקצת זנחה אותו ולהשקיע בחלומות ישנים. לדבריו, הוא מסרב לקרוא עיתונים, אינו פותח טלוויזיה, מתרחק מסלבריטאים ומדיר רגליו ממועדוני מפורסמים. "היום המקסימום שאני רואה זה סרט", הוא מעיד על עצמו. "כשהמפיק שלי, אביעד קופרמן, עשה את 'השגריר', הוא ביקש ממני לראות ולחוות דעה. עד היום לא יצא לי.
"יאיר לפיד שאל אותי מה דעתי על הסדרה שהוא כתב. אמרתי שלא ראיתי. אז הוא הביא לי דיסק עם שלושה פרקים. יש לי ספר ליד המיטה והמון דברים לכתוב ושלושה ילדים להעסיק. אני בן 58 וחצי, למרות שאומרים שאני נראה הרבה פחות, אבל התפקוד היצירתי שלי בעיצומו והניסיון רק עוזר ומשביח. אני חייב לומר שגם התפקוד היצרי טוב יותר אפילו מפעם. אני לא מתבייש להגיד שאני מיני בצורה מדהימה, ממש פנטסטית, ואני גאה בזה, כי גם היצר הוא סוג של יצירה.
"בכל בוקר אני קם ואומר 'שמע ישראל'. בלי כיפה, כי אני לא יודע אם האלוהים שלי בחוץ או בפנים. אני יוצא לשוק הפשפשים וחי את הרגע, יושב עם חברים ואוכל חומוס, אוסף את הילדים ומדבר איתם ונהנה מהחיים.
"ואני מחפש אישה. במשך שנים רציתי לחגוג לבד. היום כבר לא. אני רוצה משפחה. אישה שתקבל את הילדים ואותי, שתהיה רעיה ומאהבת, שתרצה להתחתן, לא להתפרפר. זה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי. אני חייב להגיד שהיום נשים גרושות וגם רווקות הן פשוט פסיכיות. הן איבדו את הנשיות. הן איבדו את ההגדרה שעליה גדלנו לאישה האידאלית: עדינה, צנועה, טובת לב, ישרה. אין להן יותר יופי פנימי. אני מחפש יופי פנימי כבר הרבה זמן ולא מוצא. מי יודע. אולי בסוף אני אלך לחפש אותו בהתנחלויות.
"אני מקוה שתהיה לי מישהי שאוכל להקים איתה בית נורמלי. אולי נורמלי זו לא המילה המדויקת, כי אני לא הבנאדם הכי נורמטיבי שיש. אני משתוקק לאישה עם נשמה. אחת כזו שתאהב את הילדים, שתיקח אותי תחת כנפיה ותרפא. ואז נתחתן ונעשה ילד רביעי, ואני אקים את ארגון 'ארבע אמהות', והכל יסתדר לטובה".
|
|
|
|
|
|
|  | | טופז. צילום: אריק סולטן | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
