 |
/images/archive/gallery/264/837.jpg שי נובלמן.
צילום: אורן שי  |
|
|
| חמש תחנות התרבות של שי נובלמן |
|
| כוכב הרוק מונה את השפעותיו, מבית"ר ירושלים ודיסני ועד ספרי ילדים, הקינקס ובלר |
|
|
|
 | דפדף בתרבות |  | |
NRG מעריב
24/2/2005 13:07 |
|
|
|
|
|
|
|
שי נובלמן, חבר לשעבר בלהקות קנאק\פופ וג'וני הכבאי, הוציא ב-2001 את אלבום הבכורה שלו, "How To Be Shy". אחד מעורכי הרולינג סטון הכניס אותו לרשימת 10 התקליטים הטובים בעולם של אותה שנה. מאוחר יותר כלל מגזין "אלטרנטיב פרס" את נובלמן, אדם שיודע
פאוור-פופ הגון מהו, ברשימת 25 האמנים בעלי הסיכויים לכבוש את אמריקה לצד להקות מכובדות כמו ההייבז וסאונדטראק אוף אוור לייבז. הדיסק החדש של נובלמן, "Beautiful Life", עתיד לצאת באפריל. במוצ"ש הוא יופיע בג'ה פאן בתל אביב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בית"ר ירושלים
|
|
|
 |
|
|
|
"עד גיל 12 לא היתה לי מודעות לכדורגל. לא שיחקתי, לא צפיתי. קרן? פנדל? עזבו אותי בשקט, תנו לשמוע מוזיקה. כשאבא שלי לקח אותי פעם לראות את נבחרת ישראל במשחק ידידות מול ארגנטינה, רטנתי כבר מהדקה השנייה וביקשתי לחזור הביתה. אבל אז התרחשה תפנית מפתיעה, כששני החברים הכי טובים שלי דאז, רפי לוי וליאור דימבורט, הצליחו לשלהב אותי באהדתם לבית"ר ירושלים. ואני לאט לאט נדבקתי בהתלהבות. השנה היתה 1987, הקבוצה זכתה בתואר האליפות הראשון שלה, דבר שעזר מן הסתם, לאמצה (כי מי לא רוצה לאהוד את המנצחים), ואני נהייתי שרוף רציני. המשחק הראשון שראיתי היה ניצחון מתוק 1:2 על מכבי חיפה. ישבתי ביציע שמאחורי שערו של יוסי מזרחי, ותוך דקות אימצתי לי פייבוריט בקבוצה – הבלם הוותיק, חנן אזולאי. אכן, בחירה תמוהה במקצת, אולי זה בגלל שאוחנה לא שיחק באותה השבת, אולי בגלל המושב הבעייתי ביציע: ממנו ראיתי רק את השוער ואת הליברו הותיק עם תספורת הביטלס.
"כשאבא של ליאור, שהיה תורם כספים לאגודה, לא הצליח להגניב אותנו לשבת על ספסל הקבוצה בימק"א, מצאתי לעצמי פרטנר חדש – סבא שלי. שנתיים היה לנו כרטיס מנוי למשחקיה הביתיים של בית"ר, ולמרות שהקבוצה דישדשה בתחתית הטבלה, נהיננו מכל דקה. למתעניינים, סבא הכי אהב את המגן שלמה שירזי עליו היה אומר: 'הוא סוס עבודה רציני'. לאורך השנים ועד היום, בכל עונה, אני הולך להמון משחקים של הקבוצה. אפילו עד גלאזגו שבסקוטלנד נסעתי, לעודד אותה מול ריינג'רס המקומית. לא שזה עזר במשהו, הם עפו די מהר מאירופה. זה עדיין מצחיק אותי שעדיין ישנם כאלו המופתעים בשומעם את מי אני אוהד ואומרים בטון מזועזע: 'זה בכלל לא מתאים. אתה יותר מכבי או הפועל תל אביב'. שטויות במיץ.
"לאחרונה יצא לי לסגור מעגל. בתקליט השני שלי שייצא בקרוב, יש שיר שמספר על ילד עם כשרון כדורגל, שמתחיל לשחק במדי הצהובים מירושלים, ואף משתתף במשחק הקבוצה (הדמיוני כמובן) מול מנצ'סטר יונייטד בגמר גביע אירופה לאלופות. השיר הוא בסגנון קאנטרי, הוא באנגלית כמובן, ומשתתף בו זמר אורח: כוכב העבר של הקבוצה, מספר 14 האגדי, דני נוימן. האיש התגלה כג'נטלמן אמיתי וחכו שתשמעו אותו שר – פוטנציאל זימרה בלתי ממומש!".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלי אוחנה בתקופה היפה בבית"ר ירושלים
|
|
|
|
|
|
|
דיסני
|
|
|
|
|
|
|
"מאז שהייתי ילד היתה לי משיכה עזה לסרטים מצויירים, ולאלו של דיסני בפרט. האהבה הגדולה שלי הייתה לסרטים הקלאסיים והישנים: פיטר פן, פינוקיו, ספר הג'ונגל, עליסה בארץ הפלאות, סינדרלה, חתולים בצמרת, שלגיה ושבעת הגמדים ואחרים. הסרטים האלו לקחו אותי לעולמות דימיוניים ונפלאים. הייתי צופה בהם מהופנט.
"אבל העניין המרכזי שלי היה דווקא בסרטונים הקצרים: אלו של מיקי, גופי, אבל בעיקר של דונלד דאק, שמבחינתי הוא מספר אחד. דמות מרתקת עם אישיות מלאת קונפליקטיים פנימיים: הכי מצחיק, אבל גם הכי מגוחך, שוויצר שמלא בעצמו אבל רגיש לסביבה מצד שני, שובב ועושה צרות לאחיניו ולסנאים, צ'יפ ודייל, אבל גם רחמן אליהם, כשצריך. לפני שנה קניתי בניו יורק מהדורה מיוחדת של כל סרטיו הישנים של דונלד, משנות הארבעים והחמישים, והם פשוט ענקיים. אני גם שמח שיצא לי לדבב את דמותו של הברווז בגרסה המדובבת לעברית. מבחינתי זה כבוד גדול. למרות שהכסף לא משהו בכלל".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פינוקיו
|
|
|
|
|
|
|
הקינקס, הביץ' בויז ובלר
|
|
|
|
|
|
|
אני שומע המון מוזיקה. ולכן קשה לי להצביע על אמנים מרכזיים שהם מבחינתי תחנות תרבות, אבל בכל זאת:
הקינקס: "בדרך נס נחשפתי אליהם כשהייתי בתיכון. הם היו מלונדון ועשו מוזיקה פצצתית בשנות ה-60'. היה להם את ריי דיוויס, ששר וכתב את כל החומר שלהם. מבחינתי הוא אחד הגדולים שהיו. הוא ידע לכתוב רוקנרול גאראז'י בשירים כמו 'All Day and All of the Night', היה ביקורתי כלפי החברה האנגלית ב-'Well Respected Man' ו-'Plastic Man' ורומנטיקן נוסטלגי בשירים כמו 'Waterloo Sunset' ו-'Days'.
"למרות שרבים מחשיבים אותם כלהקת סינגלים, הקינקס הוציאו בין 66'-70' חמישה אלבומי קונספט נהדרים, שמבחינתי הם פאר היצירה שלהם: 'Village Green', 'Something Else', 'Face to Face', 'Presevation Society' ו-'Arthur'. אני זוכר כמה חפרתי אותם בזמנו, ממש למדתי לנגן את רוב השירים שם בעל פה".
הביץ' בויז: "הלהקה הכי טובה בכל הזמנים. אין לי יותר מדי מה להגיד עליהם פרט לזה שהם מהבודדים שמצליחים באמת לגרום לי לבכות כשאני מקשיב למה שהם עשו. מאז הם, לא היה אחד שהצליח לשחזר את ההרמוניות הקוליות השמיימיות שלהם. והמנהיג שלהם, בריאן ווילסון, הוא הגדול ביותר בשבילי, גאון מוזיקלי שיודע איך לרגש עד כאב בשירים של שתים וחצי דקות.
"גם הם היו להקת סינגלים מעולה אבל גם השאירו מאחוריהם אלבומים מושלמים: 'Friends' שהוא עדין ובארוקי, 'Today' ו-'All summer long' שהם סימפוניות רוקנרול קייציות לנערים מקליפורניה, 'Love You' האלקטרוני עם הסינטיסייזרים הפרימיטיבים והגאונים כאחד ו-'Sunflower' – ה'אבי רואד' האמריקאי. השנה יצא, במזל טוב, התקליט הגנוז של הלהקה, 'Smile', שבריאן הקליט מחדש, בנאמנות גבוהה למקור. והוא יצירה מדהימה לטעמי, שם בכיס הקטן את רוב הדברים החדשים שיוצאים בימינו. לא מזמן טסתי לראות אותו מבצע אותו בהופעה בלונדון, ובכיתי מהתרגשות כמו תינוק בן שנה".
בלר: "אני כבר לא מקשיב להם היום. את האמת, כבר שנים שהם לא מעניינים אותי. אבל היה להם חלק חשוב בחיי, כשהצליחו להשאיר אותי שפוי כששירתתי בצה"ל. בכל פעם שהייתי שבוז הייתי מקשיב בווקמן לשלושת התקליטים הראשונים שלהם ושואף אופטימיות שיום אחד גם אני אטוס ללונדון ואעשה שם מוסיקה. בלר היו גם הראשונים ללמד אותי, איך בחכמה לנתב ולהפוך את כל ההשפעות המוזיקליות הישנות למשהו חדש".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הקינקס
|
|
|
|
|
|
|
ספרי ילדים
|
|
|
|
|
|
|
"התקופה היחידה שבאמת קראתי הרבה ספרים היתה כשהייתי ילד. היום כבר אין לי, לצערי, את הזמן או השקט לשבת ולקרוא. לא יוצא. לכן כנראה אם יש אילו ספרים שהותירו עלי חותם, הם סיפורי הפנטזיות שקראתי כילד. הרבה מהם יצאו בארץ תחת הוצאת ספרי מרגנית: סדרת נרניה, ג'יימס והאפרסק הענקי, המגדל הפורח באוויר, צ'ארלי והשוקולדה. כולם נהדרים ועברו בהצלחה את מבחן הזמן.
"סופרת משמעותית נוספת שריתקה אותי היתה איניד בלייטון האנגלית. היא כתבה את ספרי החמישיה והשביעיה הסודית: חבורות ילדים שהיו יוצאים להרפתקאות מסעירות. אני הייתי ממש שבוי ומרותק אליהם, חולם שאולי יגיע היום שבו גם אני אהיה שייך לחבורה שכזאת. לצערי זה לא קרה במציאות, אבל הזכרון איך כל יומיים הייתי ניגש לספריה בקריית קריניצי ומשאיל ספר חדש, נחרט בזכרוני".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"צ'רלי והשוקולדה"
|
|
|
|
|
|
|
"Beautiful Life"
|
|
|
|
|
|
|
"שמו של התקליט השני שלי,שייצא בקרוב. העבודה עליו הייתה אחת החוויות המרגשות והנעימות ביותר שהיו לי עד היום, מאז התחלתי להתעסק במוסיקה. להבדיל מהתקליט הראשון, 'How to be shy', שהיה תקליט סולו שבו שי אמר לכל הנגנים איך ומה לנגן, החדש הוא תקליט של להקה. אני עדיין גאה בראשון, ושמח בכל פעם שאנשים מספרים לי מה הוא עושה להם, או כשאני קורא את הביקורות המדהימות שהוא מקבל במגזינים בחו"ל, אבל העבודה והיצירה על 'Beautiful Life' היתה הרבה יותר מהנה.
"את רוב השירים בו כתבתי בחודש מאד אינטנסיבי-רגשית בחיי, ודי מהר ישבתי עם שותפי לדירה, הגיטריסט גבע אלון, וחברי הקרוב, הבסיסט יותם בן חורין, והתחלנו לעבוד עליהם כצוות של ממש. היינו יושבים שעות ארוכות בחדר השינה עם הגיטרות, ומנסים ובודקים רעיונות מוזיקליים והרמוניות קוליות. היה קסם באוויר, סוג של חוויה רוחנית שקשה לתאר במילים. יותר מאוחר הצטרף אלינו המתופף, איסר טננבאום, ויחד איתו ועם חברים מוכשרים נוספים הקלטנו את הדיסק הזה, שייצא בקרוב ואני מקווה שתאהבו אותו מאוד".
|
|
|
|
|
|
|  | | נובלמן. צילום: אורן שי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
